הצעת חוק יסוד החקיקה – פגיעה אנושה בבית המשפט העליון

תזכיר חוק יסוד החקיקה כולל בחובו מהפכה של ממש: בכוחם של 65 ח"כים יהיה לגבור על פסיקה של בג"צ כי חוק הוא בלתי-חוקתי. קראו את מאמרם של מרדכי קרמניצר ועמיר פוקס המתנגדים נחרצות לחוק, שעלול להביא לפגיעה קשה בזכויות מיעוטים.

דברי טעם אמר ראש הממשלה, בנימין נתניהו, בטקס השבעת נשיא בית המשפט העליון, 29.2.12:
"אבל אני טוען שמעל הכל, במדינה דמוקרטית, הגוף שמגן ושומר על אותן חירויות וזכויות הוא בית המשפט ... בדמוקרטיה אני מאמין שמערכת משפט חזקה ועצמאית היא זו שמאפשרת את קיומם של כל המוסדות האחרים בדמוקרטיה ... רק בחודשים האחרונים גנזתי כל חוק שיאיים לפגוע בעצמאות המערכת ... ואמשיך לפעול כך. בכל פעם שיגיע לשולחני חוק שיאיים לפגוע בעצמאות בתי המשפט - אנחנו נוריד אותו."

ובכן, מר נתניהו, הנה שוב גולגלה לשולחנך הצעה המאיימת לפגוע בחוזקו ובעצמאותו של בית המשפט העליון - אך הפעם אין זו הצעה איזוטרית של ח"כים נמרצים מהאיחוד הלאומי, ישראל ביתנו או מספסליו האחוריים של הליכוד - זוהי הצעה ממשלתית, המקבלת רוח גבית משר המשפטים.

תזכיר הצעת חוק יסוד החקיקה, שפורסם בערב חג הפסח, כולל בחובו פסקה שהיא לא פחות ממהפכנית באשר ליחסי בית המשפט והכנסת. לפי פסקה זו, המכונה "פסקת ההתגברות", תוכל הכנסת, באמצעות רוב של 65 ח"כים, לחוקק מחדש חוק שנפסק בבית המשפט העליון שהוא איננו חוקתי. משמע - מתן כח בלתי מוגבל לרוב (אמנם מיוחס) לחוקק ככל שיעלה על רוחו, ללא שום התחשבות בחוקי היסוד ובפסיקת בית המשפט. כך לדוגמה, תוכל הקואליציה הנוכחית לחוקק מחדש את "חוק טל", ללא שום תיקון בו, ברוב של 65 ח"כים, על אף פסילתו בבג"צ.

הצעה זו היא גלגול חדש של יוזמה שקודמה גם בתקופתו של שר המשפטים הקודם, דניאל פרידמן, אך נגנזה, ובצדק. ראשית, יש לומר כי המקום היחיד בעולם בו קיימת פסקה שכזו בחוקה, הוא קנדה - וגם שם היא נתונה לביקורת חריפה. מעבר לכך, הכללתה היתה במסגרת פשרה, שנועדה לאפשר את החלת הצ'רטר (מגילת הזכויות) על כל הפרובינציות של קנדה. האם מישהו מתכנן להחיל מגילת זכויות שלמה ומלאה (הכוללת למשל זכות לשוויון, ואת חופש הביטוי) בישראל, אגב מהלך חד צדדי זה?
שנית, לגופו של עניין - חוקה המכילה פסקת התגברות היא חוקה המסכלת את הצדקת הקיום שלה. חוקה נחוצה, בעיקר, כדי להגן על היחיד ועל המיעוט מפני עריצותו של הרוב. אם תתקבל ההצעה, יוכל הרוב להתעמר במיעוט ככל שיחפוץ. בעיקר בישראל (בניגוד לקנדה), בה המצב הבטחוני מאופיין בעליות ומורדות, ובניצול הפחד מאוכלוסיות "האחר" לחקיקה לאומנית המתעמרת במיעוט ופוגענית כלפי חופש הביטוי (והדוגמאות מהכנסת הנוכחית יעידו - חוק ועדות הקבלה; חוק החרם; חוק הנכבה ועוד הצעות רבות) - גדול החשש שהכנסת תתיר לחלוטין את הרסן. ככל שהמילה האחרונה נותרת בידי הכנסת, מאבדת הביקורת השיפוטית את עיקר כוחה. בכך מוסר המכשול העיקרי בישראל בפני חקיקה האנטי דמוקרטית. כך נסללת הדרך לפגיעה קשה עוד יותר באוכלוסיות המיעוט, וגם לפעמים בזכויות חוקתיות של הרוב (כמו במקרה של חוק טל).

ככל שיהיה ראש הממשלה נאמן למילתו - עליו לגנוז הצעה זו, כפי שנבלמו ההצעות האחרות החותרות תחת יכולתו של בית המשפט להגן על החרויות והזכויות של האזרחים. כך גם כל מי שעליונות המשפט לנגד עיניו, ראוי שיצטרף לבלימת ההצעה.

נסיים בדברי ראש הממשלה מנחם בגין ז"ל משנת 1952:
"למדנו כי רוב פרלמנטרי נבחר יכול להיות מכשיר בידי קבוצת שליטים ומסווה לעריצותם. על כן חייב העם, אם הוא בוחר בחרות, לקבוע את זכויותיו גם מול בית הנבחרים, לבל יוכל הרוב שבו, המשרת את השלטון יותר מאשר הוא מפקח עליו, לשלול את הזכויות הללו. את זאת אפשר להשיג רק בדרך של "עליונות המשפט". לשם כך נדרש חוק יסוד הקובע את זכויות האזרחים ובית משפט המוסמך לבטל חוק הסותר את החירויות האזרחיות. חיוני שבית המשפט הזה יהיה עצמאי".

המאמר התפרסם ב"ישראל היום" בתאריך 29.4.2012