השתתפות בבחירות לרשויות המקומיות
על אף שהנושאים המקומיים קרובים לליבו של כל אזרח ומשפיעים על חיי היומיום שלו, עדיין רק כמחצית מבעלי זכות ההצבעה טורחים להצביע. האם מגמה זו תימשך גם בבחירות הנוכחיות? מהן הסיבות לשיעור ההשתתפות הנמוך? היכן נרשמו שיעורי ההשתתפות הגבוהים ביותר והיכן הנמוכים ביותר בבחירות המקומיות האחרונות? ומה קורה ברשויות הערביות?
מבוא
הבחירות ברשויות המקומיות שיתקיימו ביום שלישי 22 באוקטובר יהיו הפעם הארבע עשרה מאז הקמת המדינה. ב-2008 עמד שיעור ההשתתפות הממוצע בבחירות המקומיות על 51.9%, נמוך במידה ניכרת משיעורי ההשתתפות בעבר. זאת ועוד, מהתבוננות בשיעורי ההשתתפות המוניציפליים עולה כי קיימת שונות גדולה כך שבאחדים מהיישובים נרשמו שיעורי השתתפות גבוהים מהממוצע ובאחרים - נמוכים מהממוצע. מה הסיבה להבדלים אלה?
במאמר זה נבקש להתחקות אחר הגורמים המבדילים בין דפוסי ההשתתפות בבחירות 2008 על פי יישובים. הניתוח יתייחס לכל 159 הרשויות המקומיות (104 יהודיות ו-55 ערביות) שקיימו בנובמבר 2008 בחירות לרשות המקומית (לא כולל מועצות אזוריות). הנתונים מבוססים על שיעורי ההשתתפות שפורסמו באתר משרד הפנים וכן על נתונים רשמיים על הרשויות המקומיות שפרסמה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.ראו: "אחוזי הצבעה בבחירות לרשויות מקומיות, נובמבר 2008", אתר משרד הפנים; וכן "פרסומי הרשויות המקומיות בישראל", אתר הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.
חלקו הראשון של המאמר יסקור את התמורות הכלליות שחלו בשיעורי ההשתתפות בבחירות המקומיות במרוצת השנים, חלקו השני יתייחס להבדלים הבולטים בשיעורי ההשתתפות במגזר הערבי לעומת המגזר היהודי, ובחלק השלישי נציג כמה הסברים להבדלים בין שיעורי ההשתתפות: גודל הרשות המקומית (מספר התושבים), צביונה הדתי, מצבם החברתי-כלכלי של תושביה ומקומה הגאוגרפי (מרכז או פריפריה).
מגמות ההשתתפות: מבט כללי
מהקמת המדינה ועד סוף שנות השבעים התקיימו הבחירות לרשויות המקומיות ביום שהתקיימו הבחירות לכנסת. חוק הרשויות המקומיות (בחירת ראש הרשות וסגניו וכהונתם) התשל"ד-1975 הוליד שתי רפורמות עיקריות: האחת - פיצול פתק ההצבעה בין בחירה בראש הרשות ובין בחירה ברשימה למועצה; והאחרת - הפרדת מועד הבחירות המקומיות מהבחירות הארציות. שיטת הבחירה הישירה הונהגה בשנת 1978 ברשויות המקומיות ובעיריות, וכמה שנים לאחר מכן גם במועצות האזוריות.ב-1988 התקבל חוק המועצות האזוריות (בחירת ראש המועצה) התשמ"ח-1988, שהסדיר והשווה את אופן בחירת ראש המועצה האזורית לזו של הרשויות המקומיות האחרות (שפירא, 2005) הניתוק בין הבחירות לכנסת ובין הבחירות לרשויות המקומיות הביא מיד לידי ירידה דרמטית בשיעורי ההשתתפות בבחירות לרשויות המקומיות. כעולה מתרשים 1, לפני 1978 היה שיעור ההצבעה גבוה מ-70% ולאחר הרפורמה הוא ירד אל מתחת ל-60% (ב-1993 בוטל גם יום השבתון).
תרשים 1: שיעור ההשתתפות בבחירות לרשויות המקומיות (באחוזים)
הפרדת הבחירות המקומיות מן הבחירות הארציות ב-1978 מסמלת את תחילתה של ההפרדה בין הפוליטיקה המקומית לארצית ואת ראשית ניתוקה של הפוליטיקה המקומית מהחסות המפלגתית. מאז, וביתר שאת בשנות התשעים והאלפיים, נחלשה הזיקה המפלגתית בפוליטיקה המקומית, והמפלגות איבדו זירה זו כמקור לעוצמה פוליטית (בלאנדר, 2008א). ואולם לא בכל המגזרים חלה ירידה דומה, כפי שמלמדים שיעורי ההשתתפות בבחירות ביישובים הערביים.
ההשתתפות בבחירות: יישובים ערביים לעומת יישובים יהודיים ומעורבים
כאשר בוחנים את שיעורי ההשתתפות בבחירות 2008 ניכר כי בין היישובים קיימים הבדלים בולטים וכי שיעורי ההצבעה נעים בין 35% ל-96%. ההסבר הראשון לשונות גבוהה זו קשור לממדי ההשתתפות ביישובים הערביים. מבחינתן של 55 הרשויות הערביות שקיימו בחירות מוניציפליות ב-2008 עולה שממוצע ההשתתפות במגזר הערבי עמד על כ-89% - שיעור ההשתתפות הגבוה ביותר נרשם בכפר ברא (96%), והנמוך ביותר בנצרת (73%) (ראו לוח 1) - לעומת ממוצע של 61% ביישובים היהודיים. מהנתונים עולה שב-22 רשויות מקומיות ערביות נרשמו שיעורי השתתפות הגבוהים מ-90%, ורק ב-3 מהן נרשמו שיעורי השתתפות נמוכים מ-80%.
לוח 1: שיעורי ההשתתפות בבחירות המקומיות 2008: יישובים ערביים
| רשויות ששיעורי ההשתתפות היו גבוהים מ-90% | רשויות ששיעור ההשתתפות בהן היו נמוכים מ-80% | ||
| כפר ברא | 95.8% | ראמה | 79.5% |
| דייר חנא | 95.8% | יפיע | 76.8% |
| יאנוח-ג'ת | 95.5% | נצרת | 72.9% |
| שעב | 95.4% | ||
| בית ג'ן | 94.9% | ||
| ג'ולס | 94.8% | ||
| סח'נין | 94.6% | ||
| כפר קאסם | 94.6% | ||
| עין מאהל |
93.4% | ||
| מזרעה | 93.3% | ||
| כעביה-טבאש-חג'אג'רה | 93.3% | ||
| חורפיש | 93.2% | ||
| ג'לג'וליה | 93.1% | ||
| כאבול | 93.1% | ||
| משהד | 92.9% | ||
| טמרה | 92.0% | ||
| עיילבון | 91.5% | ||
| כאוכב אבו אל-היג'א | 91.3% | ||
| רהט | 91.1% | ||
| פוריידיס | 90.9% | ||
| פקיעין (בוקייעה) | 90.9% | ||
| לקיה | 90.7% | ||
מקור: נתוני משרד הפנים.
את הממצאים נהוג להסביר בטענה שהבוחרים הערבים מייחסים לבעיותיהם המקומיות חשיבות רבה יותר משהם מייחסים לנושאים לאומיים ואף רואים בהן בעיות הנוגעות להם באופן אישי (לנדאו, 1993). ואולם אחרים שוללים הסבר זה: במאמר שפרסמו לאחרונה בן בסט ודהן נטען שהשיוך החמולתי משפיע לא רק על דפוסי ההצבעה, אלא גם על שיעוריה. ברשויות שבהן קבוצות החמולה גדולות שיעורי ההשתתפות נמצאו גבוהים. נראה שקרבת המשפחה, הנאמנות לחמולה ואף מתן הטבות אישיות וכלכליות תמורת הצבעה הם הסיבה לשיעורי ההשתתפות הגבוהים (בן בסט ודהן, 2009; Ben-Bassat and Dahan, 2012).
ביישובים היהודיים לעומת זה שיעורי ההשתתפות נמוכים במידה ניכרת מאלה שביישובים הערביים. בקרב 104 הרשויות המקומיות שקיימו בחירות מקומיות ב-2008 עמד ממוצע ההשתתפות על כ-61% בלבד. מלוח 2 עולה כי שיעור ההשתתפות הגבוה ביותר נרשם ביבנאל (85%) והנמוך ביותר בתל-אביב-יפו (36% בלבד). מהם הסיבות לדפוסי הצבעה אלו?
לוח 2: שיעורי ההשתתפות בבחירות ברשויות המקומיות ב-2008: יישובים יהודיים
| רשויות שבהן שיעורי ההשתתפות נמוכים מ-46% | רשויות שבהן שיעורי ההשתתפות גבוהים מ-75% | ||
| תל אביב | 35.6 | יבנאל | 85.2% |
| בת ים | 37.2 | נתיבות | 81.1% |
| רמת גן | 38.2 | בית אריה | 79.2% |
| חיפה | 38.5 | עמנואל | 79.2% |
| חולון | 39.9 | אלקנה | 77.7% |
| גבעתיים | 41.6 | בית דגן | 76.3% |
| באר שבע | 43.0 | שלומי | 75.9% |
| הרצליה | 43.2 | מצפה רמון | 75.9% |
| ירושלים | 43.3 | חצור הגלילית | 75.6% |
| כפר סבא | 44.3 | רכסים | 75.6% |
| נתניה | 44.6 | כפר תבור | 75.2% |
| אילת | 45.3 | אלעד | 75.1% |
| ראשון לציון | 45.7 | ||
מקור: נתוני משרד הפנים.
המקור להבדלים בשיעורי ההשתתפות
מלבד ההבדלים על רקע מגזרי ניתן להצביע על עוד ארבעה הסברים לפערים בין היישובים:
- גודלה של הרשות המקומית
- הצביון הדתי של הרשות המקומית
- הבדלים חברתיים-כלכליים
- מקום הרשות המקומית: מרכז מול פריפריה
גודל הרשות המקומית
מהמחקרים עולה שגודלה של הרשות הוא ההסבר העיקרי להבדלים בין שיעורי ההשתתפות בבחירות: ברשויות גדולות שיעור הלא-מצביעים גבוה מברשויות קטנות. נראה שביישובים גדולים התושב הממוצע אנונימי יותר, מאמין שהשפעתו הפוליטית קטנה יותר ולכן הוא בעל נטייה חלשה יותר להשתתפות פוליטית בכלל ובבחירות בפרט (הוריקן, כ"ץ ומבורך, 1998; בריכטה, 2005)."המשקל הסגולי" של תושב מזכרת בתיה גדול במידה ניכרת (1/2,157) מ"המשקל הסגולי" של תושב העיר בת ים (1/117,618). המספרים 2,157 ו-117,618 מציינים את בעלי זכות הבחירה ביישוב בשנת 1993 (הוריקן, כ"ץ ומבורך, 1998: 39) ככל שהרשות גדולה יותר מידת ההשתתפות יורדת, שכן האזרח חש רחוק מנבחרי הציבור ובעל השפעה מועטה יותר על הנעשה בעירו. כך בבחירות 2008 רק 36% מתושבי תל אביב הגיעו להצביע (וב-2003 רק 29%), לעומת קרוב ל-80% ביישובים שבהם לא עלתה האוכלוסייה על 3,400 איש (בן בסט ודהן, 2009).
בלוח 3 מוצגים עשרת היישובים היהודיים שבהם היו שיעורי ההשתתפות הנמוכים והגבוהים ביותר בבחירות 2008. מהנתונים עולה שככל שהרשות גדולה יותר (על פי מספר בעלי זכות הבחירה) כך שיעור ההצבעה נמוך יותר. מבחינה של שיעורי ההצבעה בערים הגדולות עולה שבתל אביב היה שיעור ההשתתפות כ-36% בלבד ובירושלים 43%. בבחירות 2003 היה שיעור ההצבעה בתל אביב 29% בלבד, ובירושלים 38%, בהשוואה לממוצע הארצי שעמד על 49%. לעומת זה, ברשויות מקומיות יהודיות קטנות (פחות מ-10,000 תושבים) היה שיעור ההצבעה בבחירות כ-70% (ב-2003 כ-65% 70%).
לוח 3: עשרת היישובים היהודיים עם שיעורי ההשתתפות הגבוהים והנמוכים ביותר בבחירות 2008
| עשרת היישובים שבהם היו שיעורי ההשתתפות הנמוכים ביותר בבחירות 2008 | עשרת היישובים שבהם היו שיעורי ההשתתפות הגבוהים ביותר בבחירות 2008 | ||||
| שם היישוב | בעלי זכות בחירה | שיעור ההצבעה ביישוב | שם היישוב | בעלי זכות בחירה | שיעור ההצבעה ביישוב |
| כפר סבא | 70,871 | 44.3% | יבנאל | 2,097 | 85.0% |
| ירושלים | 527,672 | 43.3% | נתיבות | 16,984 | 81.2% |
| הרצליה | 77,734 | 43.2% | בית אריה | 2,439 | 79.3% |
| באר שבע | 153,752 | 43.0% | עמנואל | 1,770 | 78.4% |
| גבעתיים | 44,717 | 41.6% | אלקנה | 2,272 | 77.8% |
| חולון | 153,661 | 39.9% | בית דגן | 4,438 | 76.3% |
| חיפה | 243,975 | 38.5% | שלומי | 4,605 | 75.9% |
| רמת גן | 122,695 | 38.2% | מצפה רמון | 3,577 | 75.9% |
| בת ים | 129,567 | 37.2% | חצור הגלילית | 6,651 | 75.6% |
| תל אביב יפו | 399,696 | 35.6% | רכסים | 4,682 | 75.6% |
מקור: נתוני משרד הפנים
הצביון הדתי של הרשות המקומית
שיעורי ההצבעה בבחירות ברשויות המקומיות נמוכים בייחוד בקרב החילונים. הדבר ניכר לדוגמה בירושלים, שם בבחירות האחרונות (2008) היה שיעור ההצבעה בשכונות החילוניות נמוך מהממוצע הכללי (38%), ואילו בשכונות החרדיות היו שיעורי ההצבעה למועצת הרשות 85% ולראשות העיר 65% - גבוהים מהממוצע (בלאנדר, 2009ב). שיעור ההצבעה הגבוה נובע מיכולת הגיוס של המגזר החרדי והדתי ומתחושתם של הבוחרים, בעיקר באזורים שבהם הם מיעוט, שכל קול משפיע ויכול להכריע אם יכניסו נציגות למועצת העיר שתגן על האינטרסים שלהם (טסלר, 2005). עם זאת, ברשויות מקומיות שבהן לציבור החרדי יש רוב (בני ברק, ביתר עלית ואלעד) היה שיעור ההשתתפות בבחירות דומה לשיעור ההשתתפות ברשויות יהודיות אחרות (בן-בסט ודהן, 2009).
תרשים 2 מציג את שיעור ההצבעה בבחירות 2008 בשמונה רשויות מקומיות בעלות צביון דתי. ניתן לראות כי ביישובים עמנואל ובית אריה היה שיעור המצביעים גבוה ביותר ועמד על כ-79%. גם ביישובים אלקנה, רכסים, אלעד וקרני שומרון נרשמו שיעורי הצבעה גבוהים למדי – מעל 70%.
תרשים 2: שיעורי השתתפות בשמונה רשויות מקומיות בעלות צביון דתי
מקור: לפי נתוני משרד הפנים. ברשויות המקומיות של בני ברק, ביתר עילית, בית אל, מודיעין עילית וקדומים לא התקיימו בחירות ב-2008.
הבדלים חברתיים-כלכליים
תרשים 3 מציג את שיעורי ההשתתפות הממוצעים ב-159 הרשויות המקומיות שקיימו בחירות ב-2008 לפי אשכול חברתי-כלכלי של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה."אשכול חברתי-כלכלי" של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מבטא את הרמה החברתית-כלכלית של כל רשות מקומית. לפי מדד זה כל היישובים בישראל (ערים, מועצות מקומיות ומועצות אזוריות) מדורגים לפי עוצמתם החברתית-כלכלית. הדירוג מורכב מ-16 פרמטרים בתחומים האלה: דמוגרפיה, השכלה וחינוך, תעסוקה, שכר וגמלאות ורמת חיים. היישובים מחולקים לעשרה אשכולות: האשכול הראשון כולל את הרשויות בעלות הערכים הנמוכים ביותר בכל התחומים, כלומר יישובים חלשים מאוד מבחינה חברתית-כלכלית (בית"ר עילית ומודיעין עילית); ומנגד האשכול העשירי כולל את הרשויות בעלות הערכים הגבוהים ביותר מבחינה חברתית-כלכלית (סביון ועומר) כפי שניתן להיווכח, ככל שמצבם החברתי-כלכלי של תושבי הרשות מדורג נמוך יותר (אשכול 1) כך שיעורי ההשתתפות גבוהים יותר. ככל שמצבם החברתי-כלכלי של תושבי הרשות טוב יותר (אשכול 6) כך שיעורי ההשתתפות נמוכים יותר, אך הם עולים מעט באשכולות 8, 9 ו-10, שהן רשויות שמעמדם של תושביהן הוא הגבוה ביותר.
תרשים 3: שיעורי השתתפות ממוצעים ברשויות מקומיות לפי אשכול חברתי-כלכלי
מקור: עיבוד המחבר לפי נתוני משרד הפנים.
יש לציין כי באשכולות הנמוכים רוב היישובים הם ערביים ומקצתם גם חרדים (כגון אלעד, עמנואל ורכסים), ולכן קיימת במידה רבה חפיפה בין ההסבר המגזרי וההסבר הדתי ובין שיעורי ההשתתפות הגבוהים. בהקשר זה ראוי לציין כי ממצאים אלו מנוגדים לתפיסות הרווחות בספרות המחקר שלפיהן ככל שהמעמד החברתי-כלכלי (הכולל השכלה, הכנסה וכדומה) גבוה יותר, כך שיעורי ההשתתפות גבוהים יותר (Powell, 1982). מעניין אפוא לראות כי דווקא בבחירות המוניציפליות שיעורי ההשתתפות הפוכים מהמגמה הרווחת בישראל בבחירות לכנסת ומהמקובל במדינות אחרות (Blais, 2006).
מיקום גאוגרפי: מרכז או פריפריה
ההסבר האחרון להבדלים בין שיעורי ההשתתפות הוא מקומה הגאוגרפי של הרשות המקומית. תרשים 4 מציג את שיעורי ההצבעה בבחירות 2008 בחלוקה לפי מידת הפריפריאליות של הרשות המקומית.לצורך קביעת מקומה הגאוגרפי של כל רשות מקומית נעשה שימוש במדד הפריפריאליות שפרסמה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה בשנת 2008 בהזמנת משרד הפנים. מדד הפריפריאליות נבנה ל-252 רשויות מקומיות בישראל - 198 עיריות ומועצות מקומיות ו-54 מועצות אזוריות - לפי מעמדן המוניציפלי המעודכן לסוף שנת 2004. המדד מסווג את הרשויות המקומיות לפי מקומן הגאוגרפי וקרבתן לגבולות מחוז תל אביב, שבו מתקיימת עיקר הפעילות הכלכלית והעסקית. למדד הפריפריאליות חמישה ערכים: הערך 1 מציין רשות מקומית פריפריאלית מאוד והערך 5 מציין רשות מקומית מרכזית מאוד. כך למשל היישובים אילת, מצפה רמון וקריית שמונה מקבלים את הערך 1 במדד, ואילו רמת גן, הרצליה ותל אביב מקבלות את הערך 5. בניתוח להלן המדד קודד מחדש לשלוש קטגוריות: 1 - רשות מקומית פריפריאלית ופריפריאלית מאוד (ערכים 1 ו-2); 2 - רשות מקומית בעלת פריפריאליות בינונית (ערך 3); 3 - רשות מרכזית ומרכזית מאוד (ערכים 4 ו-5). להרחבה ראו: הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, 2008. מהנתונים עולה שב-90% מהרשויות המקומיות הפריפריאליות והפריפריאליות מאוד שיעור המצביעים היה גבוה מ-60% (הממוצע של 159 הרשויות שבהן התמקדנו כאן). לעומת זאת, רק ב-55% מהרשויות המרכזיות או המרכזיות מאוד היו שיעורי ההשתתפות גבוהים מ-60%. לעומת זאת, ב-45% מהרשויות הממוקמות במרכז הארץ היו שיעורי ההשתתפות נמוכים מ-60%.
תרשים 4: שיעורי השתתפות ממוצעים ברשויות מקומיות לפי מיקום גיאוגרפי
מקור: חישוב המחברים לפי נתוני משרדי הפנים.
סיכום
שיטת הבחירות לרשויות המקומיות השתנתה במרוצת השנים שינוי מהותי: מבחירה של רשימות בבחירות יחסיות שונתה השיטה לבחירה ישירה של ראש הרשות המקומית ובנפרד בחירה של נציגי המועצות. יש הטוענים שרפורמה זו תרמה לפתרון של אחדות מבעיות המשילות, בעיקר בכל הנוגע למעמדו של ראש הרשות ביחס לחברי המועצה (הוריקן, כ"ץ ומבורך, 1998), ואילו אחרים גורסים כי ההפרדה החלישה את כוחו ומציעים לשנות את שיטת הבחירות (בן בסט ודהן, 2013). כך או כך בקרב החוקרים קיימת הסכמה רחבה כי ניתוקן של הבחירות לרשויות המקומיות מהבחירות לכנסת הביא לידי צמצום ניכר בשיעורי ההשתתפות בבחירות לרשויות המקומיות. אלה העובדות המדאיגות: השתתפות נמוכה ביישובים יהודיים וביישובים חילוניים; השתתפות נמוכה בערים הגדולות; השתתפות נמוכה ברשויות שתושביהם שייכים למעמד חברתי-כלכלי בינוני; השתתפות נמוכה ביישובי המרכז. השדרה המרכזית של הציבור הישראלי איננה משתתפת בפוליטיקה המקומית. נדמה שבמערכת הבחירות הקרובה מה שהיה הוא שיהיה.
מקורות
בלאנדר, דנה, 2008א. "האם יש קשר בין הבחירות המקומיות ב-2008 לבחירות הארציות ב-2009", אתר המכון הישראלי לדמוקרטיה.
בלאנדר, דנה, 2008ב. "הבחירות לרשויות המקומיות – איך, כמה, מי ולמה?", פרלמנט 60, אתר המכון הישראלי לדמוקרטיה.
בן בסט, אבי ומומי דהן, 2009. "זהות חברתית והבחירות לרשויות המקומיות", בתוך הנ"ל (עורכים), הכלכלה הפוליטית של הרשויות המקומיות, ירושלים: המכון הישראלי לדמוקרטיה, עמ' 183-223.
בן בסט, אבי ומומי דהן, 2013. "מדוע תושבים מצביעים בבחירות המקומיות?", בתוך אבי בן בסט, מומי דהן ואסטבן קלור (עורכים), ייצוגיות ויעילות ברשויות המקומיות, ירושלים: המכון הישראלי לדמוקרטיה.
בריכטה, אברהם, 2005. "מבוא", מדינה וחברה 5 (1): 977 984.
הוריקן, אמיר, יצחק כ"ץ וברוך מבורך, 1998. גיבור מקומי: הבחירות לרשויות המקומיות בעידן הבחירה הישירה, תל אביב: רמות ואוניברסיטת תל אביב.
הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, 2008. הודעה לעיתונות: "מדד פריפריאליות של רשויות מקומיות 2004 – פיתוח חדש", ירושלים: הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.
טסלר, ריקי, 2005. "הגוש האמוני בבחירות המוניציפליות 2003: גיבוש, חדירה והשפעה", מדינה וחברה 5 (1): 1,147–1,181.
לנדאו, יעקב מ', 1993. המיעוט הערבי בישראל, 1967-1991: היבטים פוליטיים, תל אביב: עם עובד ומכון אשכול.
שפירא, רון, 2005. "הבחירות לשלטון המקומי – התייצבות השיטה וסקירת סוגיות משפטיות בעניין הבחירות בשלטון המקומי", מדינה וחברה, 5 (1): עמ' 1023–1060.
Ben-Bassat, Avi, and Momi Dahan, 2012. "Social Identity and Voting Behavior," Public Choice, 151(1): 193-214.
Blais, André, 2006. "What Affects Voter Turnout?" Annual Review of Political Science, 9: 111-125.
Powell, Bingham, G., 1982. Contemporary Democracies: Participation, Stability and Violence, Cambridge: Harvard University Press.
לקריאה נוספת
אלעזר, דניאל וחיים קלכהיים (עורכים), 1987. השלטון המקומי בישראל, ירושלים: המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה.
אתר משרד הפנים, המפקח הארצי על הבחירות, תוצאות הבחירות.
בריכטה, אברהם ועמי פדהצור, 2001. הבחירות לרשויות המקומיות בישראל 1998, תל אביב: רמות ואוניברסיטת תל אביב.