חוק התורמים - תרומה פופוליסטית לשסע היהודי-ערבי

מחר תדון וועדת העבודה הרווחה והבריאות בהצעת חוק ''זכויות התורמים למדינה" אותה מקדם חבר הכנסת יריב לוין. יותר משההצעה מיטיבה הטבה של ממש עם חיילים משוחררים, היא ממשיכה מגמה שאפיינה את הכנסת הקודמת, של הטלת דופי קולקטיבית וגורפת בציבור הערבי בישראל ותיוגו הגורף כבלתי נאמן למדינה. קראו את המאמר שנכתב לקראת דיון בוועדת השרים לענייני חקיקיה וחוות הדעת המעודכנת.

מובן שאין רע בהענקת תמורה למשרתים בצבא. אולם יש לבחון בזהירות מתי תגמול למשרתים הופך לאמצעי לאפליה לרעה של האוכלוסיות שאינן משרתות. לדעתנו, הדרך הטובה ביותר לתגמל חיילים היא בהגדלת שכרם ומענקי השחרור הניתנים להם. בדרך זו ניתן לכמת את הפיצוי בקלות, ולחלקו בשוויון אמיתי בין המשתחררים, כך שייהנו ממנו באותה מידה.

במציאות, לעומת זאת, ניתנות לאורך השנים הטבות שונות, ישירות ועקיפות למשרתים. כיום חוק קליטת חיילים משוחררים מעניק להם שורה רחבה של הטבות ומענקים, לצד תקנות והסדרים נוספים. משום כך,  הצעת חוק פרטית של חבר כנסת שמציעה להוסיף הטבה למערך ההטבות הנוכחי, נדרשת לספק הצדקה כלשהי לצורך בתוספת זו, אל מול המצב הקיים. אחרת, יש חשש ממשי שיתפתח מרוץ בין חברי הכנסת לחוקק חוקים שונים "לטובת החיילים", כיוון שכרוך בכך רווח פופוליסטי טהור. רק בכנסת הקודמת הוגשו כעשרים הצעות חוק פרטיות מן הסוג הזה. הצעת החוק של יריב לוין אינה נסמכת על תשתית עובדתית כלשהי. אין היא מבוססת על בדיקה שחשפה חסר במערך ההטבות הקיים.

להצעת החוק נלווית רטוריקה פוגענית, המלמדת על המוטיבציה שביסוד ההצעה. אמנם כותרת ההה מנוסחת כהצעה "בעד" התורמים למדינה, אבל מקריאת דברי ההסבר עולה שהיא בעיקר "נגד". בהצעה נאמר כי ישנה קבוצה שלא רק שבוחרת שלא לשרת, היא גם נהנית מהסדרים של העדפה מתקנת בחוק. מכאן ברי כי הצעת החוק מכוונת בעיקרה כלפי האוכלוסייה הערבית, אף שהיא פוגעת גם באוכלוסיות אחרות, כדוגמת האוכלוסייה החרדית. דברי ההסבר לחוק אף מתכתבים עם הסיסמא "בלי חובות אין זכויות", שכיכבה במערכות הבחירות האחרונות אצל מפלגות כמו "עוצמה לישראל", שהיו מופנות במפורש כנגד האוכלוסייה הערבית.

השימוש ברטוריקה הזו מטיל על החקיקה צל כבד. הצגת האזרחים הערבים כמי שמשתמטים מהגנה על  המדינה היא מטעה. האזרחים הערבים אינם משתמטים משירות צבאי. אי-שירותם נובע מכך שהמדיניות המפורשת של צה"ל מאז קום המדינה היא שלא להטיל עליהם חובת שירות. המדינה היהודית אינה רוצה לחשוף את ערביי ישראל למצב הבלתי אפשרי שאליו נקלעו יהודים בגולה שנאלצו להילחם, משני צידיה של החזית, איש באחיו. בשנים האחרונות נעשים צעדים בניסיון להסדיר את סוגיית השירות האזרחי של האזרחים הערבים, במסגרת של התנדבות. הסוגיה אינה פשוטה, אך אין מנוס מלהמשיך ולחתור ליישב אותה במישרין ובשקיפות, מתוך הכרה במורכבות הנושא וברגישותו, ותוך הידברות עם מנהיגי הציבור הערבי. הרטוריקה העוינת כלפי הציבור הערבי המלווה את ההצעה בוודאי לא תקדם שירות אזרחי ערבי.

אסור להתעלם מן האמת: יותר משההצעה מיטיבה הטבה של ממש עם חיילים משוחררים, היא ממשיכה מגמה שאפיינה את הכנסת הקודמת, של הטלת דופי קולקטיבית וגורפת בציבור הערבי בישראל ותיוגו הגורף כבלתי נאמן למדינה. חרחור מדנים כלפי האוכלוסייה הערבית אינו פטריוטיזם. הוא התלהמות מסוכנת. משום כך, מחויבות למדינה ודאגה לשלומה מחייבים להתנגד להצעה.

קראו חוות דעת בנושא ששלחו מומחי המכון לחברי וועדת השרים לענייני חקיקה 

---

המאמר פורסם בעיתון  'מעריב', בתאריך 27.10.2013