להמציא מחדש את הדמוקרטיה הישראלית

הקריאות לשינוי של שיטת הממשל מתעוררות בכל פעם שמתגלע משבר פוליטי או משבר משילותי. נראה כי על הכול מוסכם שדרוש "שיפוץ" ועדכון של הדמוקרטיה הישראלית, אבל מהו אותו שינוי? בספרו "להמציא מחדש את הדמוקרטיה הישראלית" ד"ר אריק כרמון, נשיא המכון הישראלי לדמוקרטיה, קורא לשינוי מהותי בדמוקרטיה הישראלית ומציע את הדרכים לביצועו.

 

מהן הבעיות שאתה מזהה כרגע בדמוקרטיה הישראלית?

הדמוקרטיה שלנו נמצאת במצוקה אמתית: האי-יציבות הפוליטית הנמשכת, ובעקבותיה חוסר הוודאות והסימנים המעידים על אפשרות קריסתו של הפרלמנטריזם. לנוכח מציאות זו, ובשל האיום אשר ניצב אל מול הדמוקרטיה הישראלית, אני חש שאין מנוס מבנייה מחדש של הדמוקרטיה הישראלית.

הספר להמציא מחדש את הדמוקרטיה הישראלית כשמו כן הוא, מבקש לנסות להניע דיון ציבורי ולהעלות מכלול של הצעות לפעולות תיקון בשלושה עקרונות: חיזוק התיווכיות בדמוקרטיה הייצוגית הפרלמנטרית באמצעות המפלגות; ביזור העוצמה הניהולית-משילותית; והעצמת ההשתתפות האזרחית בתהליכים הפוליטיים ובקבלת ההחלטות.

אחדות מהקריאות לשינוי מבקשות לשנות את המשטר בישראל. האם גם אתה תומך בקריאות אלה?
אני מתנגד להן לחלוטין. המשטר בישראל הוא משטר של דמוקרטיה פרלמנטרית, ובמקום לנסות לשנות את השיטה, עלינו להשביחה ולשפרה, ולבצע בה תיקונים בתחום של שיטת הבחירות.

האם תוכל לומר לנו בקצרה במה הצעותיך מתמקדות?

בספר אני מבקש לטעון שהשבר במשילות בישראל מורכב מאשכולות של תחלואים, ואת אלה אי אפשר לבודד זה מזה, שכן עלינו להתמודד עם כולם. עם זה אינני תמים, ואני מודע לעובדה שאי אפשר לעשות הכול בבת אחת. אבל מכיוון שאת השינוי יש להתחיל במהלך כלשהו, אני מציע להתמקד בשינוי שיטת הבחירות, ולחכות להזדמנויות נוספות כדי לקדם נושאים אחרים כפי שהם מופיעים בספר.

ברצוני לציין שהכתוב בספר אינו מייצג בהכרח את עמדתו הרשמית של המכון הישראלי לדמוקרטיה, אלא את עמדתי-שלי: את האופן שאני מנתח את העבודות שהצטברו על מדפי המכון ב-18 השנים האחרונות, וכן את האופן שאני מסתכל על המציאות הפוליטית בישראל ומנתח אותה.

לאיזה מצב נגיע לאחר שנבצע את השינויים שאתה מציע?

זהו חזון אחרית הימים, שכן מדובר בדמוקרטיה יציבה שנישאת במידה רבה על אמון, וממלאת את כל הפונקציות הפוליטיות, המדיניות והאזרחיות שבמדינה דמוקרטית מצופה מהמוסדות למלא.

האם יש ביקורת על הרעיונות שאתה מייצג?

כמה מהרעיונות בספר מעוררים ויכוח, ואין רע בכך, שכן שמלכתחילה מטרת הספר הייתה לשים על סדר היום הצעה שיתווכחו עליה. אם במסגרת ויכוח על הצעה כלשהי אומרים 'אינני מסכים עם הנקודה הזאת, אבל אני מסכים עם הנקודה הזאת', אין בכך כל רע, כל עוד אנו נמצאים בתוך תחומי הגזרה של הדמוקרטיה הפרלמנטרית, ואיננו דנים ברעיונות מסוכנים כמו רעיון השיטה הנשיאותית, שממנו אני חרד עד מאוד.

אני דבק מאוד בכל ההצעות אשר מועלות בספר, אבל מקבל את חילוקי הדעות. כך למשל ההצעה בדבר הנהגת בחירות אזוריות: אני מציע שחלק מבחרי הכנסת ייבחרו בבחירות אזוריות, ולעומת זאת יש אנשים שמאמינים שכתוצאה מכך תגבר התלות בין ההון לשלטון. אני חולק עליהם, אבל ניתן להתווכח על כך. עוד דוגמה לאי-הסכמה היא הצעתי בדבר מי שאני מכנה 'שומרי הסף': אני חש ששומרי הסף משתמשים בכוחם שימוש-יתר, ולכן אני מציע להנהיג את 'החוק הצרפתי', ולפיו ראש ממשלה מכהן לא ייחקר בזמן כהונתו, לפחות לתקופת זמן. גם הצעה זו מעוררת התנגדות, אך זהו חלק בלתי-נפרד ואף מבורך מהדיון הציבורי.

ככל שהרעיונות המועלים יעוררו יותר ויכוחים, ככל שאנשים יבקשו להתמודד עם מגוון ההצעות, יחשבו עליהן וידונו בהן - כן ייטב לדיון.

הספר והדיון בעקבותיו

הספר: להמציא מחדש את הדמוקרטיה הישראלית
שולחן עגול: להמציא מחדש את הדמוקרטיה הישראלית, 29 במרץ 2009