לחשוב אחרת: מדוע כדאי לישראל להצטרף לאמנת רומא

ישראל יכולה למנוע פתיחת הליכים כנגד אזרחיה בבית המשפט הפלילי הבינלאומי בהאג דווקא באמצעות הצטרפותה כמדינה חברה בבית המשפט.

בית המשפט הפלילי הבינלאומי (להלן: בית המשפט) הוקם ביולי 2002 בעיר האג שבהולנד כדי למגר פשעים בינלאומיים - כלומר השמדת עם, פשעים נגד האנושות, פשעי מלחמה ותוקפנותבנוגע לפשע התוקפנות יוכל בית המשפט להפעיל את סמכותו רק בעתיד, עם קיום תנאים מסוימים.  - באמצעות חקירתם והעמדתם לדין של האחראים לפשעים.לדיון בסמכויות בית המשפט הבינלאומי ראו "בית המשפט הפלילי הבין-לאומי - סמכויות שיפוט", אתר עלמ"ה - העמותה לקידום המשפט הבין-לאומי ההומניטרי, מאמר לימוד, 31.11.2012.  ואולם בית המשפט אינו יכול להתערב בכל מקרה בעולם שיש חשד שמתבצעים בו פשעים אלו. הוא יכול לחקור ולשפוט רק פשעים בינלאומיים שהתבצעו בשטחן או על ידי אזרחיהן של מדינות שהכירו בסמכותו, או פשעים שמועצת הביטחון של האו"ם הפנתה אליו בהחלטה מיוחדת.החלטה זאת צריכה להינתן לפי הוראות פרק 7 למגילת האו"ם, ואולם השגתה של החלטה כזאת אינה פשוטה לנוכח כוח הווטו של החברות הקבועות במועצת הביטחון (לכן למשל לא התקבלה עד היום החלטה כזאת בנוגע לסוריה). עד כה הפנתה מועצת הביטחון לבית המשפט הבינלאומי שני מקרים: דרפור (שבסודאן) ולוב. מדינות מכירות בדרך כלל בסמכות בית המשפט באמצעות הצטרפות לאמנת רומא (האמנה הבינלאומית שמכוחה בית המשפט קיים ופועל), וכך הן מעניקות לו סמכות שיפוט ביחס לפשעים בינלאומיים המתבצעים בשטחן או על ידי אזרחיהן. מדינות שלא הצטרפו לאמנת רומא רשאיות להעניק לבית המשפט הבינלאומי סמכות אד-הוק בנוגע לפשעים המתבצעים בשטחן או על ידי אזרחיהן באמצעות מתן הצהרה לפי סעיף 12 (3) לאמנה. עם זאת, לפי עקרון ה"משלימות", הגלום בסעיף 17 לאמנת רומא, בית המשפט רשאי לנהל הליכים רק בנוגע לפשעים שמדינות אינן חוקרות בעצמן.

ישראל, אף שתמכה ברעיון הקמת בית המשפט הבינלאומי, הצביעה נגד אימוץ אמנת רומא ולא הצטרפה אליה עם כניסתה לתוקף ביולי 2002.ישראל חתמה על אמנת רומא בשנת 2000, אבל מעולם לא אשררה אותה ולכן בפועל לא הצטרפה אליה.  עמדת ישראל נבעה בעיקר מהתנגדותה לסעיף המגדיר כפשע מלחמה העברת אוכלוסייה, במישרין או בעקיפין, מהמדינה הכובשת לשטח כבוש.ראו סעיף 8(2)(ב)(8) לאמנת רומא.  ישראל חששה שלפי סעיף זה הקמת ההתנחלויות תעלה כדי פשע מלחמה, ואם תצטרף לאמנה היא תסמיך את בית המשפט להעמיד לדין ישראלים בגין פעילות זאת.ראו אלן בייקר, "בית הדין הפלילי הבינלאומי (ICC)", משפט וצבא 16 879, 890-897 (התשס"ג).  ואולם לנוכח התפתחויות בזירה הבינלאומית, ובראשן שדרוג מעמדה של הרשות הפלסטינית באו"ם, נראה שבית המשפט יוכל לחקור פעילות של ישראלים בשטחים גם בלי שישראל תצטרף לאמנת רומא, אם תכיר הרשות הפלסטינית בסמכותו. לכן טוב תעשה ישראל אם תצטרף לאמנת רומא, צעד שיאפשר לה להגביל את סמכות בית המשפט בנוגע לישראלים בעזרת "מנגנון פטור" מיוחד, המאפשר למדינה המצטרפת לאמנה לפטור את עצמה באופן זמני מסמכות בית המשפט בנוגע לפשעי מלחמה.

מאמר זה מתמקד ביתרון הצפוי לישראל משימוש במנגנון הפטור, אך יודגש כי ההצטרפות לאמנת רומא תצמיח לישראל יתרונות נוספים (שמפאת מגבלת המקום לא יידונו כאן).כך למשל כחברה באמנת רומא תוכל ישראל להפנות לבית המשפט פשעים מרחבי העולם, להציע מועמדים לתפקידים בכירים בבית המשפט, להציע שינויים באמנה ולהשפיע על תקצוב וניהול של בית המשפט. הצטרפות ישראל לאמנה תסמל את השתייכותה למשפחת העמים הנאורים הדוגלים בשלטון חוק ובשלום עולמי (121 מדינות חברות כיום באמנת רומא, בכללן כל הדמוקרטיות בעולם למעט ישראל וארצות הברית). התדמית והלגיטימיות של ישראל בעולם ישתפרו, והציבור הישראלי אף יוכל להתגאות על השתייכותו לעם שומר חוק ושוחר שלום. צעד זה אף יסמיך את בית המשפט לשפוט את מי שביצע פשעים חמורים בישראל אך אינו עומד בה לדין כיוון שנמצא מחוץ לגבולותיה (כגון האחראים לירי טילים מעזה אל עבר אוכלוסייה אזרחית בישראל). כך ישראל תוכל לבסס את אחריות ארגוני הטרור לפשעים בינלאומיים. לדיון באחריותם הפלילית של חברי החמאס לפי המשפט הבינלאומי ראו:Sigall Horovitz, Accountability of the Hamas under International Humanitarian Law, Jerusalem Center for Public Affairs, 35-38 (18 June 2009)  לפני שאדון במנגנון הפטור, אסביר בקצרה את הטענה שהרשות הפלסטינית רשאית להעניק סמכות לבית המשפט בנוגע לישראלים.

מדינת פלסטין או רשות עם רשות להצטרף לאמנות?

ביום 29 בנובמבר 2012 החליטה העצרת הכללית של האו"ם להעניק לרשות הפלסטינית מעמד של מדינה משקיפה באו"ם.ראו החלטה 67/19 של העצרת הכללית של האו"ם בדבר "מעמד הרשות הפלסטינית באו"ם", מיום 29 בנובמבר 2012: "Resolution adopted by the General Assembly, 67/19: Status of Palestine in the United Nations"; נוסף על שדרוג מעמדה של הרשות הפלסטינית באו"ם, ההחלטה מכירה בזכות העם הפלסטיני להגדרה עצמית ולעצמאות מדינית בשטחים שנכבשו בשנת 1967. אם הרשות הפלסטינית תעניק סמכות לבית המשפט הבינלאומי, סביר להניח שבית המשפט יחקור גם פלסטינים (למשל בגין ירי טילים אל עבר אזרחים בישראל או שימוש במגנים אנושיים).  גם אם מדובר במדינה "משקיפה", כלומר שאיננה חברה באו"ם, האו"ם למעשה הכיר במדינה פלסטינית. ואולם לפי המשפט הבינלאומי הכרה של האו"ם בגוף מסוים כמדינה אינה מספיקה כדי להפוך אותו למדינה במלוא מובן המילה.על פי אמנת מונטבידאו (1933) כדי שגוף מסוים יהיה "מדינה", עליו לעמוד בארבעה תנאים מצטברים: קיום אוכלוסייה קבועה, שטח טריטוריאלי מוגדר, ממשלה ויכולת וכושר לקיים יחסים עם מדינות אחרות.  עם זאת, מטעמים שיפורטו להלן נראה שבהחלטת האו"ם יש כדי "להכשיר" את הרשות הפלסטינית להעניק סמכות לבית המשפט לחקור טענות בדבר פשעים שבוצעו בשטחיה.בהתאם לנוסח החלטת האו"ם מ-29 בנובמבר 2012 (לעיל הערה 8), בית המשפט עשוי לפרש את "שטחי הרשות הפלסטינית" ככוללים את הגדה המערבית וחבל עזה. ואולם בכל הנוגע להעברת סמכות לבית המשפט הבינלאומי למונח "שטחי הרשות הפלסטינית" ייתכנו גם פרשנויות אחרות.

כזכור, כבר בשנת 2009 (ימים אחדים לאחר סיום מבצע "עופרת יצוקה") ביקשה הרשות הפלסטינית להעניק לבית המשפט סמכות שיפוט, אך בקשתה נדחתה.ראו הצהרת הרשות הפלסטינית לפי סעיף 12 (3) לאמנת רומא, מיום 21 בינואר 2009 (Declaration recognizing the Jurisdiction of the International Criminal Court), שבה הרשות הפלסטינית מבקשת להעניק לבית המשפט הבינלאומי סמכות שיפוט ביחס לפשעים בינלאומיים שבוצעו בשטחי הרשות הפלסטינית למן 1 ביולי 2002 (יום הקמת בית המשפט).  ביום 3 באפריל 2012 קבע משרד התובע בבית המשפט (הגורם המחליט אם לפתוח בחקירות מטעם בית המשפט) שבית המשפט מנוע מלפעול על פי הבקשה הפלסטינית מכיוון שרק מדינות או מועצת הביטחון יכולות להעניק לבית המשפט סמכות שיפוט, וקיים ספק בנוגע להיותה של הרשות הפלסטינית "מדינה" לצורך הענקת סמכות לבית המשפט.ראו החלטתו של משרד התובע של בית המשפט הבינלאומי מיום 3 באפריל 2012: International Criminal Court, Office of the Prosecutor, "Situation in Palestine" (April 3, 2012); מאחר שבדיקת התובע לא צלחה אף את שלב הבדיקה הראשוני, אין לראות בהחלטתו הבעת עמדה בנוגע לחוקיות המעשים שעשו ישראלים, פלסטינים או אחרים בשטחי הרשות הפלסטינית. עוד יצוין שהתובע לא דחה על הסף את ההצהרה הפלסטינית, אלא רק קבע שהוא אינו מוסמך לקבוע את מעמדה של הרשות הפלסטינית כ"מדינה".  התובע בעצם הבחין בין "מדינה" לצורך הענקת סמכות לבית המשפט ובין "מדינה" לצרכים אחרים. החלטתו, שניתנה בטרם הכיר האו"ם ברשות הפלסטינית כמדינה, גם קבעה שמעמדה של הרשות הפלסטינית באו"ם משפיעה על מעמדה כ"מדינה" לצורך הענקת סמכות לבית המשפט, וכי משרד התובע עשוי לשקול מחדש את העניין לאחר שגופי האו"ם יבהירו את הסוגיה המשפטית הרלוונטית.Ibid., par. 7-8  נוסח זה אמנם עמום, אבל נראה שהחלטת האו"ם מנובמבר 2012 תקל על גורמי בית המשפט הבינלאומי לקבוע שבכל הנוגע להענקת סמכות לבית המשפט, הרשות הפלסטינית היא מדינה.משרד התובע/ת הוא הגורם הראשון בבית המשפט המחליט בענייני סמכות, ואולם החלטותיו נתונות לבחינה של שופטי בית המשפט. גם אם משרד התובע/ת יכיר ברשות הפלסטינית כמדינה (לצורך הענקת סמכות), בית המשפט לא יפתח בחקירה אם השופטים יסברו אחרת.

אם אכן תעניק הרשות הפלסטינית לבית המשפט סמכות, הוא עשוי לחקור טענות שישראלים ביצעו פשעי מלחמה בשטחים (כגון התקפות לא-מידתיות, מעצרים בלתי חוקיים, שימוש בנשק אסור או העברת אוכלוסייה לשטחים כבושים). ואולם סמכות בית המשפט תהא מוגבלת לאירועים שהתרחשו לאחר 29 בנובמבר 2012, שהרי אין להניח שהרשות הפלסטינית תוכל להסמיך אותו לחקור אירועים שהתרחשו לפני שהייתה לה יכולת משפטית להעניק לו סמכות.הרשות הפלסטינית יכולה להעניק סמכות לבית המשפט באמצעות הצטרפות לאמנת רומא או מתן הצהרה לפי סעיף 12(3) לאמנה. מדינה המצטרפת לאמנה מעניקה לבית המשפט סמכות רק בנוגע לאירועים שהתרחשו לאחר מועד ההצטרפות. לעומת זאת, באמצעות הצהרה לפי סעיף 12 (3) מדינה רשאית להעניק לבית המשפט סמכות רטרואקטיבית בנוגע לפשעים שהתרחשו (בשטחה או על ידי אזרחיה) לפני מתן ההצהרה. במקרה של הרשות הפלסטינית, ספק אם בית המשפט יחקור אירועים שהתרחשו בשטחיה לפני שנהפכה למדינה (לצורך העברת סמכות לבית המשפט). ואולם קשה לקבוע מהו מועד זה, מכיוון שלא ברור אם ההחלטה לשדרג את מעמדה באו"ם היא המקנה לה מעמד של מדינה, או שמא החלטת האו"ם בעצם מכירה בכך שמדינה פלסטינית כבר קיימת ועל בסיס זה משדרגת את מעמדה של הרשות הפלסטינית באו"ם. כך למשל יש הטוענים שהרשות הפלסטינית כבר הייתה מדינה ביום שהצטרפה לאמנת אונסקו (31 באוקטובר 2011). ראו למשל: William A. Schabas, “The Prosecutor and Palestine: Deference to the Security Council”, PhD Studies in Human Rights (8 April 2012). לצורך הדיון כאן אניח שהרשות הפלסטינית נהפכה למדינה ביום שמעמדה באו"ם שודרג.

ישראל וסעיף 124: מסעיף מַעֲברי לצדק מַעֲברי

לנוכח עקרון המשלימות שבסעיף 17 לאמנת רומא, ישראל (גם בלי שתצטרף לאמנה) תוכל למנוע הליכים נגד ישראלים בבית המשפט הבינלאומי אם היא בעצמה תחקור את הטענות נגדם. חקירות אלה יכולות להתבצע באמצעות מערכות המשפט הפליליות והצבאיות הקיימות בישראל או באמצעות מנגנון צדק מַעֲברי שיוקם לצורך העניין. בקולומביה למשל הוקם מנגנון צדק מעברי המעניק עונשים מופחתים ללוחמים המודים שהפרו את החוק, ובית המשפט הבינלאומי מכיר במנגנון זה כעומד בדרישות המשלימות של סעיף 17, ולכן נמנע מלפתוח שם בחקירה.ראו דו"ח ביניים של משרד התובע בבית המשפט הבינלאומי בנוגע למצב בקולומביה, נובמבר 2012: International Criminal Court, Office of the Prosecutor, "Situation in Colombia: Interim Report" (November 2012

עם זאת הקמת ההתנחלויות תישאר נושא בעייתי, שכן ישראל אינה רואה בפעילות זאת הפרת חוק, ולכן לא תנהל חקירות או הליכים פליליים בעניינה (וממילא בג"ץ קבע כי חוקיות ההתנחלויות אינו נושא שפיט).ראו למשל בג"ץ 4481/91 ברגיל נ' ממשלת ישראל, פ"ד מז (4) 210.  לדעתי ישראל יכולה לפתור בעיה זו באמצעות הצטרפות לאמנת רומא יחד עם מתן הצהרה לפי סעיף 124 לאמנה, המכונה "סעיף מַעֲברי". סעיף זה מאפשר למדינה המצטרפת לאמנה, באמצעות מתן הצהרה, לפטור את עצמה למשך שבע שנים מסמכות בית המשפט ביחס לפשעי מלחמה שביצעו אזרחיה או בוצעו בשטחה (אבל לא בנוגע לפשעים נגד האנושות או השמדת עם). כלומר, אם תצטרף ישראל לאמנת רומא, היא תוכל להפעיל את מנגנון הפטור שבסעיף 124 וכך "לחסן" את אזרחיה למשך שבע שנים מפני הליכים הנוגעים להקמת התנחלויות. אם לא תצטרף ישראל לאמנה, היא לא תוכל להגיש הצהרה לפי סעיף 124, ובית המשפט יוכל לחקור ישראלים בנוגע להקמת התנחלויות כבר השנה, אם תכיר הרשות הפלסטינית בסמכותו.יודגש שלפי הדוקטרינה של "אחריות מפקדים" במשפט הבינלאומי, לבית המשפט סמכות לחקור ולשפוט מפקדים צבאיים ומנהיגים פוליטיים בכירים בגין מעשים שביצעו הכפופים להם, גם אם הממונים לא הורו על ביצוע המעשים.

אבל האם לכך נועד מנגנון הפטור שבסעיף 124? האמנה מבקשת לעודד מדינות להצטרף אליה, ולכן יש היגיון מסוים בכך שהיא מתירה להן, בעת ההצטרפות, להגביל מראש ולתקופה קצובה את הסמכות שהן מעניקות לבית המשפט הבינלאומי. ואולם האם ניתן לפרש את האמנה כמעניקה למדינות "כוח חסימה" שיאפשר להן להגביל סמכות שהוענקה לבית המשפט ממקור אחר?צרפת וקולומביה הן המדינות היחידות שהגישו עד כה הצהרה לפי סעיף 124. בנוגע לשתיהן תקופת הפטור חלפה בלי שבית המשפט פתח בחקירה בעניינן (בנוגע לקולומביה נפתחה "בדיקה מקדימה" של בית המשפט, אך עד כה לא נפתחה חקירה – ראו דו"ח הביניים בהערה 16 לעיל).  כוח חסימה נרחב כל כך הרי עלול להקשות על הגשמת ייעודו של בית המשפט להילחם בפשעים בינלאומיים. אך כשבוחנים את הרקע לניסוח סעיף 124 עולה שהענקת כוח חסימה נרחב מסוג זה הייתה בדיוק כוונתן של המדינות שניסחו את האמנה. מדינות מסוימות, ובראשן צרפת, ביקשו להתנות את סמכות השיפוט של בית המשפט בנוגע לפשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות בהסכמת מדינת האזרחות של הנאשמים. למעשה, הן ביקשו למנוע מצב שבית המשפט יחקור את חייליהן המשרתים בחו"ל רק משום שהמדינות שהם שוהים בהן יכירו בסמכותו של בית המשפט. מדינות אחרות, בכללן גרמניה, התנגדו להוראה שמגבילה במידה רבה כל כך את סמכותו של בית המשפט והציעו חלופות מגבילות פחות, המתייחסות רק לפשעי מלחמה ותקפות לזמן קצוב. בסופו של דבר התקבל סעיף 124 כפשרה.ראו למשל Andreas Zimmerman, “Article 124”, in: COMMENTARY ON THE ROME STATUTE OF THE INTERNATIONAL CRIMINAL COURT: OBSERVERS’ NOTES, ARTICLE BY ARTICLE (Otto Triffterer, ed., 2E, Beck/Hart, 2008) 1767, at 1768-1769; Elizabeth Wilmhurst, “Jurisdiction of the Court”, in: THE INTERNATIONAL CRIMINAL COURT - THE MAKING OF THE ROME STATUTE: ISSUES, NEGOTIATIONS, RESULT (Roy S. Lee, ed. Kluwer, 1999) 127, at 140)  מכאן ניתן ללמוד שהסעיף מתיימר לאפשר למדינת האזרחות של הנאשמים לחסום סמכות שהמדינה שבה בוצעו הפשעים העניקה לבית המשפט, וזו אכן הפרשנות המקובלת לסעיף 124.Ibid.. עם זאת רוב המומחים מסכימים שסמכות שנתנה מועצת הביטחון לבית המשפט מחייבת את כל המדינות החברות באו"ם, ולכן מדינות אינן רשאיות להגביל סמכות זו באמצעות מתן הצהרה לפי סעיף 124 לאמנת רומא.

לא רק שכדאי לישראל להצטרף לאמנת רומא (יחד עם הגשת הצהרה לפי סעיף 124), אלא חשוב שתעשה כן בהקדם האפשרי משום שבכל רגע הרשות הפלסטינית עשויה להעניק סמכות לבית המשפט הבינלאומי.אם תעניק הרשות הפלסטינית לבית המשפט סמכות רטרואקטיבית (ראו הערה 15 לעיל), יוכל בית המשפט, עקרונית, לחקור ישראלים בגין חשד לביצוע פשעי מלחמה בשטחים לפני המועד שבו ייכנסו האמנה והפטור לתוקף בנוגע לישראל (אך לא לפני המועד שבו הפכה הרשות הפלסטינית למדינה לצורך הסמכת בית המשפט). ואולם אם תצטרף ישראל לאמנת רומא, סביר להניח שבית המשפט לא יתעקש לחקור אירועים שהתרחשו בחלון זמן זה. סוגיה רלוונטית נוספת (אך מחוץ לדיון זה) נוגעת לתוקפה של ההצהרה שהגישה הרשות הפלסטינית בשנת 2009 לפי סעיף 12 (3): מכיוון שההצהרה מעולם לא "נפסלה" על ידי בית המשפט, ובהתחשב בכך שהאו"ם הבהיר את עמדתו בנוגע למעמדה של הרשות הפלסטינית, האם ניתן לקבוע כי ההצהרה משנת 2009 עדיין תקפה ומעניקה סמכות לבית המשפט כבר מרגע זה (או מהרגע שבו נהפכה הרשות הפלסטינית למדינה לצורך הסמכת בית המשפט)? אם כן, לבית המשפט יש כבר הסמכות לחקור חשדות בגין פשעים שבוצעו בשטחים בלי שהרשות הפלסטינית תצטרך להסמיכו מחדש. שאלה זו מתבקשת לנוכח החלטת בית המשפט בעניינו של לורן גבגבו, נשיא חוף השנהב לשעבר, שהצהרה לפי סעיף 12 (3) שהגישה חוף השנהב בשנת 2003 ממשיכה להיות תקפה גם שנים לאחר שהוגשה. ראו החלטת ערכאת הערעורים של בית המשפט הבינלאומי בפרשת לורן גבגבו מיום 12 בדצמבר 2012: International Criminal Court, Prosecutor v. Laurent Koudou Gbagbo, "Judgment on the Appeal of Mr Laurent Koudou Gbagbo Against the Decision of Pre-Trial Chamber I on Jurisdiction and Stay of the Proceedings" (December 12, 2012).  ואולם כזכור, הפטור שיעניק לה סעיף 124 יפקע לאחר שבע שנים. ומה לאחר שבע השנים הטובות? קרוב לוודאי שהצהרה לפי סעיף 124 תמנע חקירה בנוגע למה שהתרחש בשבע שנות הפטור גם לאחר שהן יסתיימו, אך עם תום התקופה יהיה בית המשפט מוסמך לחקור ולהעמיד לדין ישראלים על מעשים שיתבצעו לאחר שנות הפטור, בכללן פעילות הקשורה להתנחלויות. לכן על ישראל לנצל את תקופת הפטור כדי לנהל משא ומתן רציני לסיום הסכסוך ולהגעה להסדר קבע בנוגע למעמד השטחים (בהנחה שהקמת יישובים בשטח שיוסכם שאינו כבוש לא תפר את המשפט הבינלאומי). אם המשא ומתן לסיום הסכסוך לא יסתיים עם סיום תקופת הפטור, כל עוד הוא מתנהל ברצינות, יש סיכוי טוב שמועצת הביטחון של האו"ם "תקפיא" הליכים בבית המשפט הבינלאומי הנוגעים לישראלים ולפלסטינים, לאור הוראות סעיף 16 לאמנת רומא, המסמיכות את מועצת הביטחון להקפיא הליכים בבית המשפט היכולים לסכן תהליכי שלום רגישים. לחלופין, בתום תקופת הפטור (או לפני כן) תוכל ישראל לשנות את מדיניותה ולהתייחס להקמת התנחלויות כהפרת חוק, להטיל אחריות בהתאם ולהעניק סעדים לנפגעים מפעילות זו. תהליך זה יכול להיעשות מתוך שימוש במנגנונים משפטיים קיימים או באמצעות מנגנון צדק מעברי שיוקם לצורך העניין. גדולתם של מנגנוני צדק מעברי הוא יכולתם לקדם במקביל שתי מטרות חשובות: צדק ושלום. יש סיכוי טוב שמנגנון כזה יעמוד בדרישות המשלימות של אמנת רומא גם אם הוא לא יעמיד איש לדין, אם אכן יחקור את ההפרות באופן שיוביל להכרה בעוול שנגרם מהמצב בשטחים ולהענקת סעדים משמעותיים כגון שיקום נפגעים, השבת רכוש, פיצוי כספי או התנצלות פומבית.

עו"ד סיגל הורוביץ היא דוקטורנטית למשפטים ועמיתת מחקר באוניברסיטה העברית. הייתה יועצת משפטית בבתי הדין הבינלאומיים לרואנדה ולסיירה לאונה. כיום מנהלת את הפרויקט לצדק מעברי במרכז מינרבה לזכויות האדם של האוניברסיטה העברית וחברה בעלמ"ה - העמותה לקידום המשפט הבין-לאומי ההומניטרי.