לטובת הדמוקרטיה

החברה והדמוקרטיה הישראלית ניצבות היום מול מבחנים קשים ורבים, מבחנים המעמידים בשאלה את הערכים, האמונות והעקרונות היקרים לכולנו.

בשיח הפוליטי של ימינו הדמוקרטיה הפכה מילת קסם, ססמה, אפילו גימיק, וחבל. ערכה של הדמוקרטיה לא נקבע עוד רק על פי צדקתה בהיותה מערכת ערכים נורמטיבית או על פי יעילותה בהיותה מערכת משטר מתפקדת, אלא על פי האפקטיביות של מוסדותיה בקידום מטרות פוליטיות צרות. המנגנונים הדמוקרטיים לקבלת החלטות, ובהם משאל העם, היו לערוץ פעולה פוליטי ולמפלטו האחרון של המנהיג הנואש העומד בראש מערכת זו. עם כלות כל הקצין, אותו נואש מכשיר את כל האמצעים למען המטרה; הוא מרחיב את הדיון והמחלוקת לתחום המשטר, מביא לזילות של הדמוקרטיה ולסדיקת יסודותיה, ובכך הוא שומט את הקרקע המאפשרת קיומו של דיון ויישובה של מחלוקת. דרך פעולה זו, המלווה בטענה להתנהגות לא דמוקרטית מצד מתנגדי משאל העם, מחייבת תגובה ומענה מצדנו מגני הדמוקרטיה.

בהיותנו משמרי הדמוקרטיה, חובתנו להתריע מפני הפיכתה של הדמוקרטיה משנית לפוליטיקה; קריאתנו מכוונת להגן על המסגרת הדמוקרטית בהיותה המסגרת העליונה לדיון ולעימות הפוליטי, בהיותה משמרת ומבטיחה את הקיום וההישרדות שלנו בתור חברה אחת, בהיותה המסגרת המאפשרת את קיומן של מחלוקות ואת יישובן על פי קווי היסוד הדמוקרטיים. תפקידנו הוא להעריך את המהלכים הפוליטיים במונחים דמוקרטיים – ולא להפך. מנקודת מבט זו, מהלכיו של אותו מנהיג בתוך מפלגתו או ממשלתו נתפסים בעינינו כפסולים, לא לגיטימיים (גם אם חוקיים), ואילו החלטותיו בעניין אופן קבלת הכרעה באותה סוגיה ברמה הלאומית נראות לנו מוצדקות ונכונות. לכן בעבורנו מוקד הדיון על משאל העם הוא השלכותיו הצפויות של אימוץ מנגנון זה על המערכת המשטרית ויציבותה.

כל תלמיד למדע המדינה יודע כי המפתח לעיצוב מערכת משטר הוא התאמתה לחברה שהיא מיועדת לשרת, על הרכבה, השסעים בה, מאפייניה הפוליטיים ובשלותה הדמוקרטית. בהקשר זה חשוב לזכור כי הדמוקרטיה הישראלית היא דמוקרטיה בהתהוות וכי היא עדיין מאותגרת במונחים של יציבות ושל התבססות תרבות פוליטית דמוקרטית. שינוי משטרי בתנאים כאלו בעייתי ביותר ועלול לזעזע את היסודות הרעועים מלכתחילה ולהביא לשיתוק של המערכת. יתר על כן, ישראל היא דמוקרטיה פרלמנטרית מובהקת – מקור הלגיטימציה בה הוא הגוף השלטוני הנבחר, הכנסת. היא המיועדת לייצג ולבטא את מארג הדעות הפוליטיות של הציבורים השונים ולהכריע הכרעות הנוגעות לכלל הציבור על פי חלוקת העצמה האלקטורלית בין חבריה. במובן זה, המשמעות של אימוץ משאל עם היא טריוויאליזציה של הכנסת ופגיעה במעמדה בהיותה המוסד המכריע בדמוקרטיה הייצוגית. החלטה בדרך של משאל עם משמעה הפקעת התפקיד מידי הכנסת והפיכתה למאבק בין ראש הממשלה לבין הפלגים בעם. אימוץ משאל העם עלול לפתוח פתח לשימוש לא מבוקר בכלי, ולאורך הזמן אף לזילותו. נכון יותר לפעול לחיזוק המנגנונים הייצוגים של הדמוקרטיה כדי שיוכלו למלא וימלאו את חובתם כלפינו, הציבור.

בעייתי עוד יותר הוא מהלך של שינוי בעת משבר כתרופת פלא לפתרונו, בעיה שניכרה בעידן הבחירה הישירה, שבו אוּמץ השינוי כפתרון פלא לתחלואיה של המערכת הפוליטית והמשטרית. התוצאות ההרסניות של הבחירה הישירה, אשר אותותיה ניכרים גם לאחר ביטולה, מעידות על הסכנה הטמונה במהלך מעין זה. הניסיון מלמד כי שינוי במבנה המשטר אסור שייעשה כלאחר יד, כנגזרת של אינטרס פוליטי צר וקצר טווח, שכן השלכותיו של השינוי עלולות להיות חמורות מהבעיה שביקש לפתור.

החברה והדמוקרטיה הישראלית ניצבות היום מול מבחנים קשים ורבים, מבחנים המעמידים בשאלה את הערכים, האמונות והעקרונות היקרים לכולנו. במצב רווי מתח וכאב זה, מחובתנו למנוע שימוש במנגנון שיחריף את הפילוג ויבליט את המחלוקת. בשעה זו עלינו להבטיח את יציבותה של המסגרת הדמוקרטית בהיותה מסגרת המאחדת אותנו, חרף ולנוכח המשברים, והמאפשרת את הישרדותנו.