למי אכפת מהפרטיות
נחוץ דיון מעמיק בשאלות הנוגעות לזכות לפרטיות בעידן הדיגיטלי.
הידיעות על מעקבים של מדינות המערב אחר אזרחיהן מתערבבות בפרסומים על תחילת הניסוי במאגר הביומטרי בישראל. כל כותרת מבהילה ודרמטית מקודמתה. ואני תוהה: לא ידעתם שבעידן של מלחמה בטרור נרכשות מערכות ליירוט מידע כעניין שבשגרה? לא הבחנתם שבתקופה הסופר־דיגיטלית הנחת העבודה היא שלמידע יש הרבה יותר כוח כשהוא נמצא במחיצתו של עוד מידע?
בישראל, הזכות לפרטיות מעוגנת בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו ובחוק הגנת הפרטיות. האחרון הוא חוק אנכרוניסטי, שהטכנולוגיה החדשנית ביותר שעליה חלות הוראותיו היא דיוור ישיר. החוק אינו מצויד בכלים הנדרשים להתמודדות עם עידן המידע. ישראל אינה לבדה. גם באירופה מנסים להתמודד עם סופת הפגיעות בפרטיות בעזרת חוקים שעוצבו בעידן אחר.
בשנת 2006 הוקמה במשרד המשפטים הרשות למשפט, טכנולוגיה ומידע. רשות זו אחראית לרישום מאגרי המידע, פיקוח והגנה על מידע אישי לפי חוק הגנת הפרטיות; לרישום נותני אשראי ומידע על עוסקים, לפי חוק שירותי נתוני אשראי; ולרישום גורמים מאשרים, לפי חוק חתימה אלקטרונית.
הרשות גם אמורה לתפקד כמוקד הידע של משרד המשפטים בסוגיות של משפט וטכנולוגיה. למרות הצלחות נקודתיות פה ושם, עד היום לא הצליחה הרשות לעצב חזון כולל המאחד את כל תחומי פעילותה. היא כשלה בהפעלת לחץ לביצוע תיקונים הכרחיים בחוק הגנת הפרטיות. אולי באמת לאיש לא אכפת: הרשות פועלת למעלה משנה וחצי ללא ראש קבוע, והפעולות לאיתור מנהלה הבא מתנהלת בעצלתיים.
הדיון בסוגיית הפרטיות אינו קשור רק לאיזון בין דרישות המאבק בטרור לשמירה על פרטיותם של אזרחים. הוא מתייחס גם לשאלה מי ינהל את צבירי המידע העצומים המקיפים אותנו ומי יאבטח אותם.
הזכות לפרטיות היא הזכות החוקתית הראשונה שיש להעמיד לעיון מחודש בעידן הדיגיטלי. דרוש דיון רציני בשאלות כמו איזה מידע ייחשב פרטי ואיזה מידע יוגדר סמי־פרטי או ציבורי; איזה מידע צריך להיות מוגן; מה משמעותה של הזכות לפרטיות?
יכולתו של הפרט לממש את האוטונומיה שלו במרחב המקוון תלויה בוויתור על פרטיות. האם אנו מעוניינים להשאיר לעצמנו מרחב שבו פעולותינו לא יהיו ניתנות למדידה ולמעקב או שאנו מעדיפים את היתרונות שיש במעקב אחר כל פעולה ובשילוב בין כמה סוגי מידע?
הדיון בשאלות עומק אלה חשוב יותר מהקפדה על הצהרות פרטיות באתרי אינטרנט וגם מהסדרי האבטחה של המאגר הביומטרי. אלה השאלות שצריכות להנחות את מקבלי ההחלטות בכנסת ובממשלה, את האחראים למינוי ראש הרשות למשפט, טכנולוגיה ומידע, שופטים ופעילים חברתיים. יש לקוות שכל אלה יידעו לתרגם את התשובות לשאלות אלה לאמירה נורמטיבית עדכנית.
המאמר פורסם ב"הארץ" בתאריך 21.7.2013