לנער את האבק

רשימות המועמדים הורכבו, הכוחות המתמודדים נקבעו, ומערכת הבחירות מעבירה הילוך, לקראת יום הבחירות ב-22 בינואר. בדיוק הזמן להקדיש מעט תשומת לב לעבר הליכי הבחירות. מדינת ישראל יכולה להתהדר בהליכי בחירות יעילים ותקינים העומדים באמות מידה מחמירות, אולם סובלים עדיין מכמה מאפיינים אנכרוניסטיים. ברשימה זו אנו מצביעים על חמישה מאפיינים כאלה הזועקים לשינוי.

מועד הבחירות

חוק יסוד: הכנסת, שנחקק ב-1958 קבע מועד קבוע לבחירות. לפי סעיף 9 יתקיימו "הבחירות לכנסת יהיו ביום ג' השלישי של חודש חשוון". אולם הפעם האחרונה שבה התקיימו הבחירות במועדן הייתה לפני יותר מעשרים שנים, בבחירות 1988. מעבר לכך, הבחירות התקיימו במועד הנקוב בחוק רק עוד שלוש פעמים נוספות: בבחירות 1959, 1965 ו-1969. כלומר, ברוב גדול של המקרים נערכות הבחירות לכנסת במועד השונה מלשון החוק. הדבר יוצר הגחכה מסוימת של הוראת החוק הזו.

הקביעה של חודש חשוון כמועד בחירות קבוע היא מאפיין אנכרוניסטי. במקור, שיקולי המחוקק לקביעת חשוון כמועד קבוע נבעו בוודאי מהיותו מועד מוצלח מבחינת לוח השנה (לאחר חגי תשרי) ובייחוד מבחינת תנאי מזג האוויר. דבר זה היה חיוני לאור העובדה שהאנשים המתינו בתור לקלפיות במקרים רבים תחת כיפת השמים. כיום, נראה ששיקול זה כבר אינו רלוונטי. לאמיתו של דבר, בשיטה פרלמנטרית אין יתרון של ממש במועד בחירות קבוע, שהרי הרשות המחוקקת יכולה להתפזר טרם סיום כהונתה. לפיכך אין שום מניעה לקבוע שמועד הבחירות יהיה ארבע שנים מיום הבחירות האחרונות. הצעה ברוח זו הופיעה בהצעת "חוקה בהסכמה" של המכון הישראלי לדמוקרטיה: "תקופת כהונתה של הכנסת תהיה ארבע שנים מיום היבָּחרה; מועד הבחירות יהיה ביום שלישי האחרון לפני תום ארבע השנים".

לשינוי כזה שני יתרונות נוספים: ראשית, הוא יבטל את המצב הקיים, ולפיו כנסת יכולה לכהן כמעט חמש שנים. הכנסת התשע עשרה, למשל, שתתחיל את כהונתה בראשית 2013, תוכל לכהן עד אוקטובר 2017. שנית, הוא ינטרל את תחושת חוסר היציבות הנובעת מהקדמת בחירות, אף שהכנסת מילאה ארבע שנות כהונה או אפילו מעבר לכך.

פתק ההצבעה

פתקי ההצבעה, שמשלשלים האזרחים לקלפיות, הם פיסות נייר אשר נדמה כי המידע המופיע עליהם או הנגרע מהם שייכים לעידן אחר. ראשית, לא ברור מדוע בראשית המאה העשרים ואחת יש עדיין צורך באותיות הרשימה ובטקס ההזוי של הקצאתן לרשימות השונות. האם לא מספיק שעל גבי פתק ההצבעה יצוין שם הרשימה? ניחא, לגבי מקרים שבהם יש זהות בין האותיות לבין כינוי הרשימה (שס, מר"צ), אך אלה הם יוצאי הדופן. איזו סיבה מהותית יש לשמר עדיין את אותיות "אמת" למפלגת העבודה ו "מחל" לליכוד? מי בכלל מבין מה הקשר בין "כן" לבין קדימה או בין "פה" לבין "יש עתיד". אנו מעריכים בזהירות שאין אזרחים רבים אשר כססו ציפורניים לקראת ההכרעה אילו אותיות תקבל מפלגת "התנועה".

שנית, בניגוד למידע המיותר שמספקות אותיות הרשימה, מתאפיינים פתקי ההצבעה בהיעדר מידע זועק לגבי שמות המועמדים. כלל לא ברור מדוע פתקי ההצבעה מסתירים מהמצביע מידע כה חיוני. במובן זה ישראל היא חריג בולט מקרב הדמוקרטיות המבוססות. להדפסת שמות המועמדים על גבי פתקי ההצבעה (אפילו ללא היכולת לסמן מועמדים, אפשרות הניתנת בכמה מדינות) יש יתרונות ברורים. היא מחזקת את ממד השקיפות של הליך הבחירות ומציגה בפני הבוחר מידע מלא יותר בבצעו את חובתו האזרחית החשובה מכול. היא אף תורמת לחיזוק הקשרים בין הבוחרים לבין נבחריהם בעידן שבו חל ריחוק ניכר מכל מה שנושא ריח פוליטי. ברור כי אין צורך בהדפסת שמות כל המועמדים, אולם אפילו שינוי מינורי שיחייב את הדפסת שמותיהם של עשרת המועמדים הראשונים ברשימה, יכול ליצור תמריץ חיובי של השתתפות בבחירות ולסייע לבוחר במערכת השיקולים המגבשת את הכרעתו. הצעת חוק ברוח זו הונחה על שולחן הכנסת על ידי שישה חברי כנסת ביולי 2011 ("הדפסת רשימת מועמדים על פתק הצבעה"), אך טרם עלתה לקריאה טרומית במליאה. כפי שמצוין בדברי ההסבר להצעת החוק, מדובר בתיקון טכני לכאורה, אך השלכותיו מהותיות.

מועד ההצבעה (הצבעה מוקדמת)

חוק הבחירות לכנסת מתווה כבר כיום מנגנון להצבעה מוקדמת: ההצבעה בכלי שיט תתקיים ביום השנים עשר שלפני הבחירות. לא ברור מהי המניעה המהותית לאפשר גם לאזרחים נוספים המעוניינים בכך להצביע מראש. מדוע אזרחים שמסיבות שונות אינם יכולים להשתתף בבחירות לכנסת – למשל בשל נסיעת עבודה לחו"ל או בשל ניתוח מתוכנן מראש – לא יוכלו לממש את זכותם הדמוקרטית לפני נסיעתם או אשפוזם?

דרך נפוצה הנותנת מענה על מקרים מסוג אלה היא הצבעה מוקדמת באמצעות הדואר. שיטה זו נהוגה במדינה רבות. כך, למשל, הצבעה מוקדמת בפינלנד מתחילה 11 ימים לפני הבחירות ומסתיימת 5 ימים לפניהן. המתנגדים לאימוץ מנגנון כזה יטענו שהצבעה מוקדמת מסוכנת. החששות הנפוצים ביותר הם הצבעה של אזרחים המתגוררים בחו"ל תקופה ארוכה וכן הצבעה בזהות מזויפת. כדי להפיג חששות מסוג אלה ניתן לקבוע כי ההצבעה המוקדמת תיעשה בסניפי דואר בישראל בלבד תחת כללי זיהוי חמורים ביותר. מגמת הירידה בשיעור המצביעים בבחירות היא טעם מספיק ליזום רפורמה מעין זו.

מקום ההצבעה

כיום, כל אזרח רשאי להצביע אך ורק בקלפי שבה הוא רשום, כלומר לפי כתובתו במרשם האוכלוסין לפני מועד סגירת פנקס הבוחרים. מסיבה זו, אזרחים רבים המעוניינים להשתתף בבחירות אך מתגוררים זמנית רחוק ממקום כתובתם הקבועה – והכוונה היא בעיקר לאוכלוסיית הסטודנטים –  נדרשים לנסוע ביום הבחירות ליישוב שבו הם רשומים. הגם שהמדינה מסייעת במימון תחבורה ציבוריות ביום הבחירות כדי שכל אזרח יוכל לממש את זכותו להצביע, רבים אינם טורחים לנסוע רחוק לשם כך. ואכן, מדוע סטודנט הלומד בתל אביב, אך רשום עדיין בעיר שבה גדל (בין שזו אילת או צפת) צריך לנסוע שעות ארוכות כדי לממש את זכותו הדמוקרטית, הדורשת דקות ספורות בלבד של מחויבות אזרחית?

בעידן הטכנולוגי והאלקטרוני, עולה מהחיוב להצביע רק בקלפי מסוימת ניחוח אנכרוניסטי. בעבר, בשל מגבלות טכנולוגיות אפשר היה למצוא היגיון בהחלטה שההצבעה תיעשה אך ורק לפי הכתובת המופיעה במרשם האוכלוסין, שכן החשש מזיופים היה גדול. אך כיום, חשש זה איננו ממשי, שכן בלחיצת כפתור ניתן להצליב מידע על אודות המצביעים בכל נקודה בארץ. תיקון היבט מיושן זה בחוק הבחירות יתרום להנגשת הליך ההצבעה ועולה בקנה אחד עם היעד החשוב של עידוד שיעור ההצבעה בבחירות לכנסת.

תעמולת בחירות בטלוויזיה

תעמולת הבחירות משודרת מעל מרקע הטלוויזיה מאז הבחירות לכנסת השביעית (1969), ומתוקף חוק הבחירות (דרכי התעמולה), התשי"ט-1959, המקציב זמן שידור לערוצי הטלוויזיה  (רשות השידור והרשות השנייה). מאז הופעתם כחלק ממערכת הבחירות לכנסת, נוהגים לציין את חשיבות התשדירים: הרחבת מקורות הידע של הבוחרים על המפלגות המתמודדות ועיצוב סדר היום הפוליטי. החוק כולל כמה סעיפים מיושנים הדורשים תיקון. אכן, חלק מהם כבר תוקנו בשנים האחרונות. כך, למשל, לפני מערכת הבחירות של 2009 הוחלט כי שידורי התעמולה ישודרו בערוצים המסחריים בשעות שאינן שעות צפיית השיא, בניגוד לשעות שנהגו בעבר. כמו כן הוחלט לקצר את תקופת תעמולת הבחירות בטלוויזיה משלושה שבועות לשבועיים.

ועדיין, בתקופה שבה השינויים הטכנולוגיים הם כה רבים, והמדיה האלקטרונית – האינטרנט, התקשורת הניידת והרשתות החברתיות – ממלאת מקום כה מרכזי, עולה ספק רב בדבר נחיצותם של שידורי התעמולה בטלוויזיה. במילים אחרות, לא ברור מדוע תעמולת הבחירות, בשנת 2012, עדיין ממומנת מכספי ציבור כה רבים, אף שהעניין הציבורי בה כה זעום? נדמה כי נדרש מהפך תפיסתי בנחיצותם של התשדירים וכי הגיעה השעה שנוותר על מימונם הציבורי. הרוצים בפרסום יצטרכו לשלם. בדיוק כפי שנהוג בעיתונות הכתובה או האלקטרונית. רבים מאתנו יכולים להסתדר גם בלעדיהם.

------------

באופן כללי, הליך הבחירות בישראל, בניצוחה של ועדת הבחירות המרכזית, הוא הליך סביר. סדרי ההצבעה תקינים בדרך כלל, ותוצאות הבחירות מפורסמות בתוך פרק זמן מניח את הדעת. ואולם הגיעה העת לנער כמה מאפיינים ותיקים של התהליך באופן שיצעיד אותו קדימה וימקם אותו עם הליכים דומים במדינות אחרות. הצענו כאן כמה צעדים ברוח זו. אלה תיקונים מתונים ומדודים. בכוונה תחילה נמנענו מלהעלות תיקונים "גדולים" יותר כגון מִחשוב הליך הבחירה (הצבעה אלקטרונית) והצבעת אזרחים מחו"ל, מתוך אמונה ששינוי גדול מתחיל בצעדים קטנים.