מבט היסטורי: דעת הקהל על הסכם השלום בין ישראל למצרים, 1978-1982

ביום 29 במרס 2009 צוין יום השנה ה-30 לחתימת הסכם השלום ההיסטורי בין ישראל למצרים. מה חשב הציבור היהודי הבוגר בישראל על הסכם השלום עם מצרים? המאמר שלפניכם מציג נתונים על דעת הקהל בישראל לפני חתימת הסכם השלום, מיד לאחר חתימתו ובפרספקטיבה של שלוש שנים מיום חתימתו.

מבוא

בימים אלו מציינים את יום השנה ה-30 לחתימת הסכם השלום ההיסטורי בין ישראל למצרים ב-26 במרס 1979. הסכם זה נחשב עד היום לאחת מנקודות הזמן החשובות בתולדות מדינת ישראל והמזרח התיכון. שלושים השנים האחרונות היו מלאות תהפוכות והצטיינו בעליות ובמורדות במצבה המדיני והביטחוני של מדינת ישראל. מה חשב הציבור היהודי הבוגר בישראל על הסכם השלום עם מצרים? מאמר זה יציג נתונים על דעת הקהל בישראל לפני חתימת הסכם השלום, מיד לאחר חתימתו ובפרספקטיבה של שלוש שנים מיום חתימתו. מנתוני מרכז גוטמן של המכון הישראלי לדמוקרטיה אפשר ללמוד על הלך הרוח של הציבור בנושאים השונים הנוגעים להסכם השלום בין ישראל למצרים.

לאחר מלחמת יום הכיפורים, שהחלה באוקטובר 1973 והסתיימה בנובמבר 1973, נחתם ב-18 בינואר 1974 הסכם הפרדת כוחות עם מצרים. אז חתמו ראשי המטות הכלליים של שתי המדינות על הסכם הפרדת כוחות ובו התחייבות מפורשת של שני הצדדים לשמור על הפסקת אש. הסכם זה היה הצעד הראשון לקראת הסכם השלום שעמד להיחתם בין שתי המדינות חמש שנים לאחר מכן.* התחושות היו קשות לאחר מלחמת יום הכיפורים, והציבור במדינת ישראל היה מודאג. באפריל 1974 ענו 89% מהציבור היהודי בישראל שהם מודאגים ומודאגים מאוד מהמצב הביטחוני בישראל, ו-81% – שהם מודאגים ומודאגים מאוד מהמצב המדיני בישראל.** בתקופה הראשונה שלאחר מלחמת יום הכיפורים הציבור היהודי-ישראלי מודאג מאוד ממצבה הביטחוני-מדיני של מדינת ישראל; לא פלא לאור העובדה שצבאות ערב הפתיעו את מדינת ישראל כאשר תקפו אותה ביום כיפור, ולאור החללים והנפגעים הרבים שהיו לישראל באותה מלחמה.

צעדים ראשונים לשלום 

שינויים שחלו במצרים בשנים שלאחר מלחמת יום הכיפורים הוליכו למפנה אצל נשיא מצרים אנואר סאדאת, והוא נטש את רעיון שלילת השלום עם ישראל.להרחבה ראו כמאל חסן עלי, לוחמים ועושי שלום, תל אביב: משרד הביטחון, 1986. בעקבות שינוי דרמטי זה הגיע סאדאת לביקור בישראל ב-19 בנובמבר 1977.נסים משעל, ואלה שנות... תל אביב: ידיעות אחרונות, 1998. עמ' 208-209. מנקודה זו ואילך החלו לקיים שיחות בין המדינות במטרה להגיע להסכם שלום. כחודשיים לאחר ביקור סאדאת, בינואר 1978, סברו 33% מהציבור היהודי בישראל שעל ישראל להחזיר את חצי האי סיני למען הסכם שלום עם מצרים, 19% סברו שיש להחזיר את רובו, 29% – את חלקו, 8% חשבו שיש להחזיר רק חלק קטן ו-11% טענו שאין להחזיר אף חלק מחצי האי סיני למען הסכם שלום. רק 27% מכלל הנשאלים סברו שיש להחזיר את שארם א-שייך, לעומת 73% שטענו שאין להחזיר שטח זה. במילים אחרות הציבור בישראל הביע נכונות לפשרות טריטוריאליות בחצי האי סיני כדי לכונן שלום, גם אם לא לפשרות הטריטוריאליות הנרחבות שנדרשו לבסוף כדי להשיג את המטרה.

בספטמבר 1978 נערכה ועידה בקמפ-דיוויד שבארצות הברית, ובה סוכמו פרטי ההסכם בין המדינות ונחתמו הסכמי המסגרת. לאחר כחצי שנה, ב-26 במרס 1979, נחתם הסכם השלום בין ישראל למצרים. בפברואר 1980 נערכו חילופי שגרירים והתפתחו קשרי מסחר ותיירות בין המדינות, ובאפריל 1982 הושלם פינוי חצי האי סיני מיישובים יהודיים.יהודה ואלך,  שם, עמ' 129.

דעת הקהל הישראלית בשאלת הסכם השלום בין ישראל למצרי

מעניין לבחון את מגמות דעת הקהל בנוגע להסכם השלום בין ישראל למצרים בעקבות התרחשויות אלו. ניכרת מגמת עלייה מהותית בשיעור הישראלים שהשיבו כי "מצרים מעוניינת בשלום עם ישראל בתנאים שיהיו מקובלים על מדינת ישראל" בשלושת המועדים שנבדקו, לפני חתימת הסכם השלום ואחרי החתימה עליו. ביוני 1978 סברו כך 41% בלבד,הנתונים לקוחים ממרכז גוטמן, הסקר השוטף, יוני 1978, סקר 642, סדרה שבועית 153. כל הנתונים המתייחסים לתאריך זה לקוחים מאותו הסקר. בינואר 1979 אנו מבחינים כבר בעלייה ניכרת עם 61% שטענו כך,הנתונים לקוחים ממרכז גוטמן, הסקר השוטף, ינואר 1979, סקר 657, סדרה שבועית 165. כל הנתונים המתייחסים לתאריך זה לקוחים מאותו הסקר. ובינואר 1980 – כעשרה חודשים בלבד אחרי חתימת ההסכם ועדיין לפני יישומו בפועל, יישום שהחל בפברואר של אותה שנה – סברן כך 74%, שלושה רבעים מהאוכלוסייה היהודית הבוגרת בישראל.הנתונים לקוחים ממרכז גוטמן, הסקר השוטף, ינואר 1980, סקר 688, סדרה שבועית 188. כל הנתונים המתייחסים לתאריך זה לקוחים מאותו הסקר. אין להתפלא ממגמת העלייה בשיעור הסוברים שאפשר לקיים שלום עם מצרים. על אף הקרבה ביניהן, שלוש נקודות הזמן הללו מעידות על קצב ההתפתחויות במישור המדיני בין ישראל למצרים ועל השינויים בדעת הקהל בעקבות התפתחויות אלו (תרשים 1)

ימים ספורים לאחר חתימת הסכם השלום, באפריל 1979,הנתונים לקוחים ממרכז גוטמן, הסקר השוטף, אפריל 1979, סקר 671, סדרה שבועית 174. כל הנתונים המתייחסים לתאריך זה לקוחים מאותו הסקר. נשאלה האוכלוסייה היהודית בישראל כיצד ישפיע הסכם השלום בין ישראל למצרים על התחום המדיני, הביטחוני, הכלכלי והחברתי. שיעור של 76% סבר שיחול שיפור בתחום המדיני, 65% טענו שיחול שיפור בתחום הביטחוני, 49% העריכו שיחול שיפור בתחום הכלכלי ו-42% ענו שיחול שיפור בתחום החברתי. אפשר להבחין ברוח האופטימית שנשבה בדעת הקהל הישראלית בעקבות החתימה על הסכם השלום. בתחומים הנוגעים לנושאי חוץ וביטחון העריך מרבית הציבור שיחול שיפור בעקבות הסכם השלום – נתונים המעידים על ראייתו בעין אוהדת – ובתחומי הפנים קרוב למחצית מהציבור חשב שיחול שיפור. מכאן אנו למדים שהסכם השלום נתפס ככלל כנקודה חיובית, הן בנושאי חוץ והן בנושאי פנים (תרשים 2).

שלום יציב לאורך זמן? 

התייחסותם החיובית של הישראלים לשלום עם מצרים באה לידי ביטוי בשנים הראשונות לאחר החתימה עליו גם ביחסו של הציבור לאמירה כי השלום יהא יציב לאורך זמן. מיד לאחר החתימה על ההסכם, באפריל 1979, סברו 75% מקרב הציבור היהודי בישראל שהשלום יהיה יציב לאורך זמן. מיד לאחר פינוי ימית, שהתרחש בסוף אפריל 1982,הנתונים לקוחים ממרכז גוטמן, הסקר השוטף, אפריל 1982, סקר 738, סדרה שבועית 218. כל הנתונים המתייחסים לתאריך זה לקוחים מאותו הסקר. חלה ירידה ניכרת בשיעור הסבורים כך והוא עמד על 54%. יש לשער שזה נבע מהלך הרוח הכללי בעם בעקבות הפינוי, פינוי שהיה קשה ומכאיב לתומכים בו וקל וחומר למתנגדים לו. עם זאת ניכרת מגמת התאוששות והתייצבות כבר חודשיים לאחר הפינוי, וביוני 1982 העריכו 77% שהשלום יהיה יציב לאורך זמן.הנתונים לקוחים ממרכז גוטמן, הסקר השוטף, יוני 1982, סקר 739, סדרה שבועית b218. כל הנתונים המתייחסים לתאריך זה לקוחים מאותו הסקר. כך חלה חזרה לנתונים שהתקבלו מיד לאחר החתימה על הסכם השלום. ההיסטוריה מלמדת שרוב הציבור לא טעה, שכן בימים אלו מדינת ישראל מציינת 30 שנה לשלום יציב עם מצרים (תרשים 3).

החששות שלפני – ההקלה שאחרי

עם זאת הדרך להשגת הסכם השלום בין ישראל למצרים לא הייתה קלה, וכך חש גם הציבור. כחודשיים לפני חתימת ההסכם סברו רק 58% מקרב הנשאלים כי הדרך שבה מנהלת הממשלה את המשא ומתן לשלום היא די טובה, טובה או טובה מאוד. לעומתם חשבו 42% שהממשלה מנהלת את המשא ומתן בדרך לא טובה. על שאלת הבהירות של תכנית השלום השיבה מחצית מהציבור שהיא ברורה לה, והמחצית האחרת ענתה שתכנית השלום אינה ברורה. מעבר לכך, 63% מהאוכלוסייה היהודית בישראל היו מודאגים ומודאגים מאוד ממצב שיחות השלום עם מצרים, ורק 37% לא היו מודאגים ממצב השיחות. ניכר שכחודשיים לפני החתימה על הסכם השלום עדיין חשו הישראלים ספקנות מסוימת בנוגע להצלחת המהלך המדיני מול מצרים. הטענה מתחזקת גם בעקבות נתונים המצביעים על כך שרק 34% סברו שהסכסוך אכן ייפתר בדרכים מדיניות, לעומת 66% שלא האמינו בכך. כחודש לאחר החתימה על הסכם השלום חשו 70% מהציבור היהודי בישראל שיתרונות הסכם השלום עולים על חסרונותיו, ו-75% אמרו שהם נותנים אמון בשלום עם מצרים.

הנתונים מראים שרוב הציבור היה סבור שעדיפה דרך השלום על דרך המלחמה. הסכם השלום עם מצרים היה הסכם השלום הראשון שחתמה מדינת ישראל עם מדינת אויב, וזה התרחש כחמש שנים לאחר מלחמה עקובה מדם בין שתי המדינות. מן הנתונים עולה שלמרות החשש משלום עם מצרים שקינן בלב הציבור לפני חתימת ההסכם, אחרי החתימה קיבל אותו רוב הציבור בברכה. מכאן מתעוררת שאלה חשובה ומהותית לענייננו: האם המדיניות משקפת את דעת הקהל או, כמו שאנחנו רואים במקרה הזה, המציאות – תהליך השלום והחתימה על ההסכם –  מעצבת את דעת הקהל?

רשימת מקורות 

ואלך, יהודה, ...לא על מגש של כסף. ירושלים: משרד הביטחון, 2000.

משעל, נסים, ואלה שנות... תל אביב: ידיעות אחרונות, 1998.

עלי, כמאל חסן, לוחמים ועושי שלום, תל אביב: משרד הביטחון, 1986.

מרכז גוטמן, המכון הישראלי לדמוקרטיה, הסקר השוטף:

• אפריל 1974, סקר 450, סדרה שבועית 22
• יוני 1978, סקר 642, סדרה שבועית 153
• ינואר 1979, סקר 657, סדרה שבועית 165
• אפריל 1979, סקר 671, סדרה שבועית 174
• ינואר 1980, סקר 688, סדרה שבועית 188
• אפריל 1982, סקר 738, סדרה שבועית 218

למידע נוסף על הסקרים, נא לפנות לד"ר רפאל ונטורה ממרכז גוטמן למחקר וסקרים: rafi@idi.org.il