מי רוצה מנהיג חזק?

הבחירות האחרונות לפרלמנט הרוסי (דומה) הביאו מדענים, עיתונאים ופרשנים מכל רחבי העולם לחזור לדבר על התרבות הפוליטית של האדם הפוסט-סובייטי – אדם שמחפש מנהיגות חזקה שתבטיח לו יציבות ותחושת גאווה במדינתו. העובדה ששום מפלגה שתומכת ברפורמות דמוקרטיות לא הצליחה להיכנס לפרלמנט החדש מעידה בין היתר על אכזבה בלתי רגילה של הציבור הרוסי מהרפורמטורים של שנות התשעים ומהמשטר הדמוקרטי בכללותו. השאלה שנשאלת במאמר זה היא אם העולים שהגיעו לישראל בעשורים האחרונים דוגלים בגישה אחרת מגישתם של אזרחי רוסיה או שהתרבות הפוליטית שלהם דומה גם היא לדגם האנטי-דמוקרטי של 'Homo Sovieticus'.

הקדמה 

מאמר זה מתבסס על מחקר כמותני שעוסק בניתוח העמדות הפוליטיות של עולי שנות התשעים מברית המועצות לישראל.המאמר כולל ממצאים נבחרים מעבודת המוסמך של מיכאל פיליפוב: 'הומו סובייטיקוס והתרבות הפוליטית של עולי שנות התשעים בישראל', בית הספר למדעי המדינה באוניברסיטת חיפה, בהנחיית פרופ' אשר אריאן, עמית בכיר במכון הישראלי לדמוקרטיה. לפי השערת המחקר, בישראל בעשור הנוכחי אפשר לאתר סממנים של התרבות הפוליטית הפוסט-סובייטית, שבמרכזה מושג 'האדם הסובייטי' (Homo Sovieticus). המטרה המרכזית של המחקר הייתה לבדוק את תקפותו של המושג בהיבטיו השונים בנוגע לעולים לישראל בשנות התשעים. הנתונים הסטטיסטיים נאספו בחמש השנים האחרונות (2003–2007) במכון הישראלי לדמוקרטיה (במסגרת הפרויקט 'מדד הדמוקרטיה') ובפרויקטים של Israel National Elections Studies. נתונים אלו אפשרו לערוך השוואה לאורך השנים בין העמדות הפוליטיות של הציבור הישראלי היהודי שאינו דובר רוסית ובין עמדותיהם של העולים. בכל המקרים מדובר במדגמים המייצגים של האוכלוסייה היהודית הבוגרת בישראל.

מי אתה האדם הפוסט-סובייטי? 

התשובה לשאלה זו מורכבת. על פי הספרות סולם הערכים הפוליטיים של האדם הפוסט-סובייטי הטיפוסי כולל רכיבים אחדים, להלן כמה מהם:

• תסביך האויב. ילידי ברית המועצות רגילים לחיות בגישה שהם מגִני המבצר המוקף אויבים. העולם היה מחולק ל'טובים' ו'רעים' ול'אנחנו' ו'הם', ודורות רבים של ילידי ברית המועצות התרגלו לחלוקה פשטנית זו. לילידי ברית המועצות היה נוח לדעת בוודאות מיהם אויביהם, והדבר אפשר להם להצדיק את רוב הקשיים בחייהם, להדחיק את הביקורת העצמית ולחפות על תחושת ההשפלה שבדרך כלל האזרחים החיים במשטר לא דמוקרטי חשים: המצב קשה ולא צודק? האויבים אשמים! כמו כן, האויב המשותף מקנה לפרט תחושת השתייכות לקבוצה של 'אנחנו' מול הקבוצה העוינת 'שלהם'.
• נאמנות לשלטון חזק ויציב. אדם פוסט-סובייטי טיפוסי רואה את המשטר הדמוקרטי באופן שונה מהמקובל במערב. בעיני רוסים מודרניים רבים אין סתירה בין ההתנהלות הדמוקרטית של המדינה לבין השלטון הריכוזי החזק, שתמיד יודע מה טוב לעמו. בחלום הרוסי המסורתי 'צאר צודק' מגן על עמו מפני האויבים החיצוניים והפנימיים, דואג לאזרח הקטן ופותר בעיות במדינה באופן נחוש, מהיר ויעיל.
• געגוע לסדר וליציבות ביטחונית.
• גישה מסורתית כלפי יחסים בין גברים לנשים. אדם פוסט-סובייטי אינו מאמין בשוויון מגדרי, ובעולמו האידאלי אישה מגדלת ילדים וגבר מפרנס ונלחם.
• תחושה של היעדר יכולת להשפיע על המתרחש במדינה. בתנאים ששררו בברית המועצות לאזרחים רבים היה נוח להרגיש רחוקים מהשלטון ולפתח תפיסה של 'אזרח קטן' שאינו אחראי על דבר במדינתו.הרחבה על כך ראו בין היתר Yuri A. Levada, 2000. 'Soviet Man Ten Years Later: 1989–1999', Russian Social Science Review 41(1): 4–28; Ellen Carnaghan, 2001. 'Thinking about Democracy: Interviews with Russian Citizens', Slavic Review 60(2): 336–366; Mikhail Heller, 1988. Cogs in the Wheel: The Formation of Soviet Man, New York: Alfred A. Knopf; Timothy J. Colton, and Michael McFaul, 2001. Are Russians Undemocratic?, Working Paper 20, Carnegie: Carnegie Endowment for International Peace

עולי שנות התשעים בישראל: גישה סובייטית במרחב הישראלי 

בתקופת הפרסטרויקה כתב הזמר והמשורר אלכסנדר גרדסקי שיר פסימי ובו המילים: 'אף אם היית רוקר או כומר, ונרטבת בשלולית סובייטית – לנצח תישאר רטוב, גם אם תצא החוצה'. האם צדק המשורר? האם עולי שנות התשעים מרגישים את ההשפעה של הערכים הסובייטיים עד עצם היום הזה? על פי ממצאי המחקר התשובה חיובית. אמנם המכון הישראלי לדמוקרטיה אינו עורך סקרים ייחודיים במטרה לבחון את העמדות הפוליטיות של העולים. עם זאת, מדי שנה בשנה אנו צופים בהבדלים משמעותיים בין עמדות העולים ובין עמדותיהם של שאר הציבור היהודי הוותיק. מרבית ההבדלים תואמים את ההסברים התאורטיים של חוקרי התרבות הסובייטית והפוסט-סובייטית.

בגרף 1 אציג הבדלים בין עמדותיהם של העולים ובין עמדותיהם של הישראלים הוותיקים – בתשובה על השאלה 'האם דמוקרטיה היא השלטון הרצוי בישראל?' אפשר לזהות חוסר יציבות ברור בעמדותיהם של העולים כלפי הנחיצות של הדמוקרטיה במציאות הישראלית. נכון, ההבדלים בין שתי קבוצות האוכלוסייה אינם דרמטיים, אך יש לזכור שמדובר בעולים שרובם מגדירים את עצמם חילונים, כלומר אין להם אופצייה של מדינת הלכה שתחליף את השלטון הדמוקרטי (ואילו לחלק מהישראלים הוותיקים אופצייה זו בעינה עומדת). 

האמונה של העולים ביכולתם להשפיע על מדיניות הממשלה נמוכה משל שאר הישראלים היהודים(ראו גרף 2). יש לציין שדווקא בשנת 2006 (שנת הבחירות) עולים מרגישים קצת יותר השפעה על מדיניות הממשלה.

גרף 2: 'באיזו מידה אתה והחברים שלך יכולים להשפיע על מדיניות הממשלה?'
עולים מול שאר הישראלים ('בכלל לא', באחוזים)  

עוד נמצא כי העולים מברית המועצות בישראל מאמינים בנחיצותה של המנהיגות החזקה יותר משאר הישראלים היהודים, ואף מסכימים כי מנהיגות זו יכולה להועיל למדינה יותר מהמנגנונים הדמוקרטיים – הדיונים והחוקים (ראו גרף 3). בשנת 2007 נמדד שינוי משמעותי בעמדות הציבור הוותיק כלפי הנושא, ואילו בקרב העולים התמיכה במנהיגות החזקה כמעט שאינה משתנה עם השנים.

 חלק גדול מהעולים אינו מאמין בשוויון מגדרי וגם רואה בערבים אויב מוצהר, שאין לוותר לו בשום תנאי (ראו גרף 4).

גרף 4: הבדלים בין העמדות הפוליטיות של עולי שנות התשעים לעמדותיהם של שאר הציבור היהודי הוותיק
(מסכים ומסכים מאוד, תומך ותומך מאוד, באחוזים) 

סיכום

הממצא העיקרי במחקר הנוכחי הוא שחלק ניכר מהעמדות הפוליטיות של עולי שנות התשעים שונה באופן מהותי מהעמדות של שאר הישראלים הוותיקים. ואולם אין כאן מקום לצאת בהצהרה גורפת שהעולים דמוקרטיים פחות מהציבור הישראלי היהודי הוותיק. בצד זה, העובדה שמדובר בציבור חילוני ומשכיל רק מדגיש את הייחוד של העמדות המסורתיות ולא תמיד דמוקרטיות של חלק גדול מציבור זה, ולאו דווקא מציבור העולים.

לדעתי, כבר היום רכיבים של התרבות הפוליטית הפוסט-סובייטית משפיעים מאוד על הפוליטיקה והחברה הישראליות בתחומים רבים. חשוב להבין שעם כל הכשלים של הדמוקרטיה הישראלית, כל אזרח בישראל משתתף בבחירות חופשיות, והבחירה שלו משפיעה לא רק על הרכב הכנסת, אלא גם על השיח הציבורי בזמן הבחירות ואחריהן ועל סדר העדיפויות של הפוליטיקאים הנבחרים, על כל המשתמע מכך. אני משוכנע שהתרבות הפוליטית הפוסט-סובייטית, אשר הגיעה מברית המועצות עם העולים יחד, כבר תרמה חלק מערכיה הפוליטיים לחברה ולתרבות הישראלית והשפיעה על תהליכים רבים במדינה, מבלי שהדבר עורר תשומת לב וסקרנות מחקרית או ציבורית.

* מיכאל פיליפוב הוא עוזר מחקר במכון הישראלי לדמוקרטיה ודוקטוראנט במחלקה למדע המדינה באוניברסיטה העברית בירושלים.