מקארתיזם או בגיניזם?
הצעת החוק להגבלת מימון ארגוני זכויות האדם, של ח"כ אופיר אקוניס וח"כ פאינה קירשנבאום, שתעלה ביום ראשון לדיון בועדת השרים לעניני חקיקה, מתאימה למשטר מקארתיסטי. מכאן שאין פלא שח"כ אקוניס מוצא מידה של צדק בדבריו של הסנאטור מקארתי. יש פלא על כך שהוא משתייך למפלגה שממשיכה את מורשתו של מנחם בגין.
ח"כ אופיר אקוניס גילה את אמריקה, תרתי משמע. לאחר שאמר בריאיון ש"הוא (הסנטור מקארתי) צדק בכל מילה. עובדה, היו סוכנים סובייטים" (4.12.11, ערוץ 10), הוא חזר בו וטען שמקארתי צדק רק בחלק מדבריו, משום שברבות הימים הסתבר שהושתלו באמריקה סוכנים סובייטים. מדובר בתגלית מרעישה. נראה שהאמריקנים - שאצלם - שמאלנים, ימנים, ליברלים ושמרנים - מקארתיזם הוא כינוי לשלטון חשוך, הרודף אנשים תמימים אך ורק משום שדעותיהם אינן תואמות את עמדותיו - פשוט לא ידעו שבאמריקה הושתלו סוכנים סובייטים. אם היו יודעים זאת, היו מבינים שמקארתי צדק.
וזו בדיוק הנקודה שח"כ אקוניס מפספס. העובדה שהיו סוכנים סובייטים אינה מעלה ואינה מורידה. בדיוק כמו השאלה אם ישנם, בין השאר, גם ארגוני זכויות אדם שמטרותיהם או מעשיהם אינם משרתים את האינטרסים של מדינת ישראל. גם אני, כמי שרואה עצמו חלק מהמחנה הלאומי הליברלי, לא תמיד מסכים עם מעשיהם, עם דו"חותיהם ועם התבטאויותיהם של ארגונים כאלה ואחרים. האם בכך יש הצדקה להשתיק אותם ולייבש את מקורות המימון שלהם? חופש הביטוי אינו נבחן באופן שאני מאפשר לאנשים שאני מסכים עמם להתבטא, אלא בדיוק להיפך, באופן שאני נלחם על זכותם של אנשים שאיני מסכים עמם לומר את דברם. הנזק מהרס הדמוקרטיה גדול עשרות מונים מהנזק של כמה "סוכנים סובייטים".
יש להדגיש שגם בנוסחו ה"מרוכך" החוק שח"כ אקוניס (יחד עם ח"כ קירשנבאום מ"ישראל ביתנו") מציע נשאר מזיק ופוגעני כשהיה, ובמובנים מסוימים הוא אף מזיק יותר. לפי ההצעה החדשה, שתעלה ביום ראשון להצבעה בוועדת השרים לענייני חקיקה, יחולקו העמותות בישראל לשלוש קבוצות. הראשונה, זו שהשלטון חפץ ביקרה, תוכל לקבל תרומות מ"ישות מדינית זרה" משום שהיא מקבלת מימון מהמדינה. על השנייה ייאסר כליל לקבל תרומות כאלה משום שבמעשיה או במטרותיה היא מקדמת מטרות שחלקן לא חוקיות - ואולם אין בכך צורך, שכן חוק העמותות ממילא מאפשר לפרק עמותה המקדמת מטרות לא חוקיות, ובכך די. הקבוצה השלישית היא המעניינת ביותר: זו קבוצה שאינה פועלת למטרות לא חוקיות או מטרות אחרות שהחוק רואה בהן מטרות בעייתיות. אלא מה? היא אינה מקבלת תקציב מהמדינה, ועל כן תרומה של ישות מדינית זרה לעמותה כזאת תמוסה ב-45%, וכך יתמוטט כמעט חצי מהבסיס התקציבי שלה.
מתברר שאקוניס וקירשנבאום השתכנעו מהביקורת על הצעותיהם הקודמות ולפיה יש הטיה פוליטית מסוימת בכך שכאשר הגורם החיצוני המתערב הוא גורם פרטי, ואפילו גורם נוצרי קיצוני (כמו במקרה של עמותות ימין מסוימות) אין בכך בעיה, אך כאשר הגורמים המתערבים הם מדינתיים, ובכלל זה מדינות ידידותיות, מדובר בהתערבות קשה בענייני המדינה (כמו במקרים של עמותות שמאל). כדי להסיר את החשש להטיה פוליטית, מוצע שוועדת הכספים של הכנסת תוסמך להתיר לעמותה לקבל תרומות ללא מס. ומהם הקריטריונים? אין קריטריונים, למעט ראות עיניהם של אקוניס וחבריו. מזכיר לכם מישהו ש"צדק בכל מילה?"
והערה קטנה לגבי בגין (ראו מאמרו של ח"כ אקוניס, nrg, 5.12.11). קבוצת ח"כים בליכוד המגשימה הלכה למעשה את מצעה של "ישראל ביתנו" מוצאת עצמה בבעיה כאשר מזכירים לה את מורשתו של מנחם בגין ז"ל. בהיעדר טיעון ענייני, המענה היחיד שהם מעלים הוא אישי: "מי אתם שתשתמשו במורשת בגין?". האם גם ליושב ראש הכנסת אסור לעשות שימוש במורשת בגין? האם גם הוא קרא לו "רוצח"? והאם לי, שנולדתי ב-1977 וכנראה קשה לחשוד בי שחששתי אז מעלייתו של בגין לשלטון וכיניתי אותו "פשיסט", מותר לעיין בכתביו של בגין, ולעמת עם מורשתו את מי שמביישים את מפלגתו בימים אלה בהצעות חוק הזויות חדשות לבקרים?
עמיר פוקס הוא חוקר במכון הישראלי לדמוקרטיה ודוקטורנט בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית.