הבחירות בטורקיה: ניצחון לאסלאם או הבעת אמון לראש הממשלה ארדואן?

לאחר משבר פוליטי חוקתי שנמשך למעלה משלושה חודשים, הלכו ב-22 ביולי אזרחי טורקיה לקלפיות כדי לבחור פרלמנט חדש. הבחירות הוקדמו ממועדן המקורי ביוזמת ראש הממשלה, בתגובה לקשיים שהתגלו בבחירת נשיא חדש לרפובליקה. הבחירות נתפסו כמבחן חשוב לחברה ולדמוקרטיה בטורקיה וכמאבק איתנים בין המצדדים בשימור אופייה החילוני של הרפובליקה לבין הכוחות השמרניים האִסלאמיסטים, בראשותו של ראש הממשלה רֶצֶ'פּ טַייפ אֶרדואן, שמפלגתו זכתה בניצחון סוחף בבחירות.

קווי המתאר של המשטר בטורקיה

טורקיה היא דמוקרטיה פרלמנטרית שבראשה עומד נשיא. מרבית סמכויות הנשיא הינן סמליות, אם כי הוא רשאי, בין היתר, להטיל וטו על חוקים. בית המחוקקים נבחר אחת לחמש שנים בבחירות אשר מוגדרות כיחסיוֹת, אם כי אחוז החסימה הגבוה (10%) עלול לפגוע באופן מהותי ביחסיוּת התוצאות, כפי שהתרחש בבחירות ב-2002.  בבחירות אלה, עברו רק שתי מפלגות את אחוז החסימה ויותר מ-12 מיליון קולות ירדו לטמיון. התוצאות  הותירו נתח גדול מאד של האוכלוסייה חסר ייצוג פרלמנטרי והעניק למפלגת הצדק והפיתוח (AKP) רוב מוחלט בפרלמנט למרות שזכתה בפחות מ-35% מהקולות (ראו 'פרלמנט', גיליון מס' 38). מכיוון שהפרלמנט הוא זה שמופקד על בחירת הנשיא, סביר כי המועמד של המפלגה שאוחזת ברוב המושבים ייבחר. מלבד הנשיא, ראש הממשלה, הפרלמנט והמפלגות, קיימים בטורקיה עוד שני שחקנים חשובים מאד – בית המשפט לחוקה וצבא המדינה. שניהם נתפסים כמגנים על הצביון החילוני של הרפובליקה.

המתח בין החילוניות לאִסלאם

מאז 1923, כאשר נוסדה טורקיה המודרנית על-ידי אבי האומה אתאטורק, ובא הקץ על יותר מ-600 שנים של שלטון עות'מאני, מתקיים מתח בין החילוניות לבין האסלאם במדינה. שני גורמים – בית המשפט העליון והצבא – נתפסים כמגני החילוניות ולא אחת נאלצו לנקוט צעדי מניעה נגד מפלגות אסלאמיות. צעדים אלה יכולים להיתפס כביטויים של דמוקרטיה מתגוננת, אם כי ניתן גם לבקר אותם כמפרים מספר עקרונות יסוד כחופש ההתאגדות וחופש הביטוי (ראו 'פרלמנט', גיליון מס' 19). החוקה הטורקית מגדירה את החילוניות כעיקרון הבסיסי של האומה, ואוסרת על כל ניסיון לשנות את האופי החילוני של המדינה. בנוסף, אוסר סעיף 14 בחוקה על שימוש לרעה בדת או באמונה דתית כדי להשיג הישגים פוליטיים. לפי סעיף זה החליט בית המשפט לחוקה ב-1998 להוציא את מפלגת הרווחה האִסלאמיסטית אל מחוץ לחוק. המפלגה פורקה, אך צצה מחדש תחת שם אחר: "מפלגת הצדק והפיתוח" (AKP) – אשר זכתה בבחירות לפרלמנט ב-2002 ובראשה עומד ראש הממשלה הנוכחי ארדואן.

צבא הרפובליקה, שכאמור רואה עצמו כמגן החילוניוּת, משחק תפקיד חשוב בפוליטיקה של טורקיה ואף הוביל בעבר שלוש הפיכות זמניות. הפעם האחרונה בה חלה התערבות כזו הייתה ב-1997, כאשר לחץ מאסיבי מצידו הביא לסילוקו של ראש הממשלה האסלאמיסט ארבאקאן.

הבחירות לנשיאות גורמות לתסיסה ולמתיחות 

המשבר הפוליטי-חוקתי הנוכחי פרץ על רקע הבחירות למשרת נשיא הרפובליקה. הנשיא היוצא, אַהְמֶט נֶצ'דֶט סֶזֶר, אמור היה לסיים בחודש מאי האחרון את שבע שנות כהונתו. לפיכך, הפרלמנט נערך לבחור נשיא חדש. עד כה השתייכו כל נשיאי הרפובליקה לזרם החילוני, אולם הפעם – בשל הרוב המוחלט בו אוחזת מפלגת השלטון בפרלמנט, היה נראה כי מועמד אסלאמיסטי מטעמה ייבחר לתפקיד. בתחילה הביע ראש הממשלה ארדואן את רצונו להיבחר לתפקיד כמועמד מפלגת השלטון. כוונה זו עוררה בקרב חוגים רחבים חשש שמא כנשיא, יפעל ארדואן לשנות את האופי החילוני של המדינה. העובדה שבארמון הנשיאות עשויה  לשהות אשת נשיא העוטה כיסוי ראש מוסלמי נתפסה כפגיעה סמלית חמורה באופי המדינה. כתוצאה,  התקיימה ב-14 באפריל הפגנת ענק ברחובות אנקרה. בהפגנה מחו מאות אלפי אזרחים כנגד הכוונה של ארדואן להיבחר לנשיא.

ארדואן טען תחילה כי ההפגנה לא תשפיע על החלטתו, אך לבסוף החליט לא להתמודד ובמקום זה מינתה "מפלגת הצדק והפיתוח" את שר החוץ עבדוללה גול כמועמד. סיבוב ההצבעה הראשון שנערך בפרלמנט הוחרם על-ידי מפלגות האופוזיציה. גול זכה ב-357 הקולות של מפלגת השלטון, פחות מהרוב של שני שלישים הנדרש כדי להיבחר בסיבוב הראשון. מפלגת האופוזיציה אף עתרה לבית המשפט לחוקה בדרישה לבטל את סיבוב ההצבעה הראשון בגלל שבאולם נכחו פחות משני שליש מחברי הפרלמנט.

לפני פסיקתו של בית המשפט, ובמה שנתפס כאמצעי לחץ על השופטים, פרסם הצבא מעין אזהרה. זו כללה רשימה של דוגמאות כיצד הממשלה מרשה למדינה להיסחף לכיוון של תיאוקרטיה אסלאמית. בין השורות היה ניתן להבין איום מרומז על האפשרות שהצבא יתערב וידיח את הממשלה באם מועמד מטעמה ייבחר לנשיא. לכן, כאשר בית המשפט, בפסיקה מעוררת מחלוקת, קיבל את העתירה ופסל את סיבוב ההצבעה הראשון, לא הרבה הופתעו.

החלטת בית המשפט הקצינה את המתח בין המחנות והשליכה את טורקיה אל משבר משטרי. ארדואן כינה את החלטת בית המשפט "כדור שכוון ללב הדמוקרטיה" והכריז על הכוונה להקדים את  הבחירות לפרלמנט. מועד הבחירות נקבע ל-22 ביולי, ובינתיים ממשיך סזר לכהן כנשיא. כצעד מתריס נגד התערבות הצבא ופסיקת בית המשפט, אישר הפרלמנט תיקון לחוקה לפיו ייבחרו נשיאי הרפובליקה בבחירות ישירות על-ידי כלל האזרחים, ולא בידי הפרלמנט, כפי שהיה נהוג עד כה. צעד כזה, יעקוף את המכשול הקיים כיום (דרישת רוב של שני שלישים) ויאפשר את בחירתו של נשיא אסלאמיסטי בבחירה ישירה של האזרחים.

הבחירות לפרלמנט – מה על הפרק?

למרות המרכזיות של המתח בין הדת למדינה, אזרחים רבים ראו בבחירות לפרלמנט יותר כסוג של משאל-עם על תפקוד הממשלה והעומד בראשה. במהלך חמש שנות שלטונה הצליחה מפלגת הצדק והפיתוח להוציא את המדינה ממשבר כלכלי חמור והביאה אותה להצלחות מרשימות. רפורמות חוקתיות, מלחמה עיקשת בשחיתות וליברליזציה במשק המדינה, הביאו לכך שראשי האיחוד האירופי הסכימו לפני כשנתיים לפתוח בשיחות על הצטרפותה של טורקיה לאיחוד – הישג ענק שאזרחים רבים זוקפים לזכותו של ארדואן.

אפילו בשכבות באליטה החילוניות, יש המודים בכך שראש הממשלה האסלאמיסטי עשה חיל בעבודתו. עם זאת, מרבית החילונים חוששים שלמרות שמפלגת השלטון מציגה עצמה כדתית-מתונה, היא למעשה פועלת בהדרגה ליישומו של הדין הדתי ( השריעה). בין היתר הם מצביעים על כך שהממשלה מעוניינת להגביל את צריכת האלכוהול, להפוך את הניאוף לעבירה פלילית, להזרים משאבים רבים לבתי-ספר דתיים ולפגוע במעמד הנשים במדינה. לטענתם, היא לא עשתה זאת עד כה רק מכיוון שהנשיא (החילוני) יכול היה להטיל וטו על צעדים כאלה. הם חוששים כי אם גם הנשיא יהיה אדם בעל נטיות דתיות, לא תהיה כל מניעה ליישם מדיניות דתית והפרצוף האמיתי של הדתיים המתונים ייחשף.

כנגד חששות אלה עולות טענות נגדיות. בראש ובראשונה ניתן לטעון כי אין ביסוס להאשמות כלפי מפלגת השלטון. לאחר למעלה מארבע שנות שלטון, קשה להצביע על חוק שהועבר על-ידי מפלגת הצדק והרווחה אשר היה בו איום ממשי על היסודות החילוניים של החוקה. המפלגה מצדיקה במובנים רבים את היותה דתית-מתונה, ושינוי מדיניות כגון הגברת המשאבים לבתי ספר דתיים הוא לגיטימי (אחרי הכל המפלגה זכתה בבחירות דמוקרטיות על בסיס מצע דתי-מסורתי).

תוצאות הבחירות והשלכותיהן

בתום ספירת הקולות התברר כי מפלגת הצדק והפיתוח (AKP), בראשותו של ראש הממשלה ארדואן הגדילה את שיעור התמיכה בה וזכתה לניצחון מוחץ. כמעט כל מצביע שני הצביע עבור המפלגה, תוצאה מרשימה ביותר שיש בה הבעת אמון סוחפת לממשלה ואולי אף התרסה כנגד התערבות הצבא בהליך הפוליטי. עם זאת, מניתוח התוצאות עולה תמונה מעניינת: למרות שהמפלגה הגדילה את שיעור התמיכה בה בלמעלה מ-12% ביחס לבחירות הקודמות, היא איבדה מעט מכוחה בפרלמנט (ראה טבלה להלן). הסיבה לכך היא שבניגוד לבחירות שהתקיימו לפני חמש שנים, הצליחו הפעם שתי מפלגות אחרות לעבור את אחוז החסימה הגבוה. הראשונה - המפלגה העממית הרפובליקנית (CHP) אשר נתמכת בעיקר על-ידי השכבות החילוניות בציבור, והיוותה את האופוזיציה היחידה בפרלמנט היוצא – קיבלה למעלה מ-20% מקולות הבוחרים אך איבדה מכוחה הפרלמנטרי. המפלגה השנייה שהצליחה לזכות בייצוג היא מפלגת התנועה הלאומנית (MHP). מפלגה לאומנית זו הדוגלת בנקיטת קו תקיף כנגד המיעוט הכורדי זכתה ב-71 מושבים בפרלמנט החדש. מלבד שלוש המפלגות, הצליחו להיבחר עוד 27 מועמדים עצמאיים. 23 מתוך אותם מועמדים משתייכים בעקיפין למפלגת החברה הדמוקרטית (DTP) המייצגת את המיעוט הכורדי במדינה. המפלגה לא התמודדה כמפלגה אלא הציבה מועמדים עצמאיים, על-מנת לעקוף את אחוז החסימה הגבוה שהיה מונע ממנה לזכות בייצוג (אחוז החסימה אינו תקף עבור מועמדים עצמאיים).

כאמור, 340 המושבים בהם זכתה מפלגת השלטון מעניקים לה רוב מוחלט בפרלמנט ומאפשרים לה להמשיך ולשלוט לבדה, בלי צורך בשותפות קואליציוניות. ראש הממשלה ארדואן זכה לאמון סוחף וככל הנראה ימשיך במגמת הרפורמות וביישום עקרונות כלכלת שוק אותם הוא מקדם. עם זאת, מספר המושבים של AKP קטן משני שלישים מכלל מושבי הפרלמנט. לעובדה זו יש חשיבות, כיוון שהמפלגה תצטרך להסתמך על שיתוף פעולה עם כוחות אחרים בפרלמנט כדי לבחור נשיא חדש. כזכור, נשיא צריך להיבחר על-ידי לפחות שני שלישים מחברי הפרלמנט. לפי חוקת המדינה, אם בתוך 45 ימים מיום הבחירות לפרלמנט, לא ייבחר נשיא, יערכו בחירות חוזרות. לעת עתה, נראה כי מפלגת התנועה הלאומנית (MHP) לא תחרים את הליך ההצבעה בפרלמנט, דבר שיאפשר את בחירתו לנשיאות של עבדוללה גול.

תוצאות הבחירות לפרלמנט בטורקיה, 22 ביולי 2007

מפלגה	אחוזי תמיכה (בסוגריים – השינוי ביחס לבחירות הקודמות)	מספר מושבים (בסוגריים – השינוי ביחס לבחירות הקודמות)
מפלגת הצדק והפיתוח AKP	46.7% (12.4%+)	340 (23-)
המפלגה העממית הרפובליקנית CHP	20.9% (1.5%+)	112 (66-)
מפלגת התנועה הלאומנית MHP	14.3% (5.9%+)	71 (71+)
מועמדים עצמאיים	5.2% (4.2%+)	27 (18+)
סה"כ		550
שיעור הצבעה	84.4%

 

סיכום

כשבוע לאחר הבחירות, נראה לעת עתה כי הדמוקרטיה הטורקית צלחה באופן מרשים את המבחן המכריע שהיא עמדה בו. למרות המתיחות הרבה והחשיבות המכרעת של בחירות אלו, מערכת הבחירות התנהלה כמעט ללא אירועים אלימים, והצבא אינו מתערב לפי שעה בהכרעתם הדמוקרטית של האזרחים. שני מבחנים נוספים עומדים כעת בפני הממשלה: בחירת נשיא חדש ואישורן של רפורמות חוקתיות שביניהן בחירת הנשיא בידי האזרחים, קיצור תקופת כהונתו לחמש שנים וקיום בחירות לפרלמנט כל ארבע שנים (במקום כל חמש שנים כפי שקורה כיום). בטווח הרחוק, תיבחן הממשלה ביכולתה להמשיך את הרפורמות במשק המדינה ובשמירה על הקו המתון בו נקטה עד כה בענייני דת ומדינה. אם יצליח ארדואן במשימות אלה הדבר יקטין את הסבירות כי הצבא יתערב וכך יגדל הסיכוי להמשך תהליך ההצטרפות של טורקיה לאיחוד האירופי. יעד זה נתפס על-ידי רוב האזרחים כמטרה הראשונה במעלה של טורקיה בעשור הקרוב.