משאל העם החוקתי בטורקיה: טוב לדמוקרטיה אבל רע לחילונים?

14 בספטמבר 2010 | מאת: פרופ' עופר קניג

ב-12 בספטמבר התקיים בטורקיה משאל עם לאישור חבילת רפורמות חוקתיות. קרוב ל-40 מיליון אזרחים השתתפו במשאל, וברוב של כ-58% אושרה ההצעה. בעיני רבים היה משאל העם מאבק בין שוחרי הדמוקרטיה החילונים ובין שוחרי האסלאם השמרני בראשות ראש הממשלה רג'פ טייפ ארדואן. אולם הצגה כזאת של הדברים היא שטחית וחוטאת לאמת. המציאות מורכבת יותר: אישור משאל העם נושא אתו תקוות למדינה טורקית העומדת בסטנדרטים דמוקרטיים גבוהים יותר לצד חשש אמתי מכרסום בחילוניותה של המדינה.

הרפובליקה הטורקית - בין חילוניות לשמרנות דתית

מאז נוסדה טורקיה המודרנית ב-1923 על ידי אבי הרפובליקה כמאל אטאטורק קיים בה מתח בין החילוניות ובין האסלאם. בחוקה הטורקית מוגדרת החילוניות כעיקרון הבסיסי של האומה, ונאסר כל ניסיון לשנות את האופי החילוני של המדינה. שני גורמים עיקריים - בית המשפט החוקתי וצבא הרפובליקה - נתפסים כמגני החילוניות ולא אחת בחשו והתערבו במערכת הפוליטית ונקטו צעדים מעוררי מחלוקת בשם ההגנה על עקרון החילוניות. צעדים אלה יכולים להיתפס כביטויים של דמוקרטיה מתגוננת, אם כי אפשר גם לבקר אותם על הפרת כמה עקרונות יסוד כחופש ההתאגדות וחופש הביטוי. כך, למשל, ב-1998 החליט בית המשפט החוקתי להוציא את מפלגת הרווחה האִסלאמיסטית אל מחוץ לחוק בטענה לקשירת קשר להנהגת חוקי האסלאם במדינה תוך חתירה תחת אושיות החוקה. המפלגה פורקה אך צצה מחדש בשם אחר: "מפלגת הצדק והפיתוח" (AK). מפלגה זו זכתה בבחירות של 2002 ומאז מכהנת כמפלגת השלטון. בראשה עומד ראש הממשלה רג'פ טייפ ארדואן.

כאמור, גם צבא הרפובליקה, הרואה עצמו מגן החילוניוּת, משחק תפקיד חשוב בפוליטיקה ואף יזם כמה הפיכות צבאיות. ההתערבות הבוטה ביותר של הצבא התרחשה ב-1980, כאשר הגיב על מתחים פנימיים וביטויים אלימים במדינה באמצעות נטילת השלטון בכוח. במשך שלוש שנים נשלטה טורקיה על ידי הגנרלים בטרם הושבה אליה הדמוקרטיה. בתקופת השלטון הצבאי יזמו הגנרלים תיקון יסודי לחוקה. התיקון כלל הוראות לא דמוקרטיות רבות הפוגעות בשורה ארוכה של חירויות פרט וזכויות אזרח. תיקונה של חוקה זו, שאושרה ב-1982, הייתה על סדר היום של ארדואן מאז עלה לשלטון ב-2003. פעם אחר פעם הוא טען כי זוהי חוקה אנטי-דמוקרטית הכוללת סעיפים דרקוניים ויש לשנותה מן היסוד. לאחר הליך ממושך הצליח ארדואן לגבש חבילה כוללת של רפורמות חוקתיות שנועדה לתקן את החוקה שחיברה החונטה הצבאית. החבילה הזאת הובאה להכרעה במשאל עם ב-12 בספטמבר ואושרה על ידי אזרחי טורקיה ברוב של כ-58%.

מה כוללת חבילת הרפורמות?

חבילת הרפורמות שהובאה לאישור במשאל עם כוללת תיקונים של יותר מ-20 סעיפים בחוקה הטורקית. התיקונים נוגעים למגוון של נושאים - חלקם מקובל על רוב רובה של האוכלוסייה ואחרים מעוררים מחלוקת.

בלבה של הרפורמה עומד שינוי מהותי של הרשות השופטת. לפי התיקונים, מעתה יהיה לנשיא הרפובליקה ולפרלמנט משקל רב יותר במינוי שופטים בכירים ותובעים. כמו כן יוגדל בית המשפט החוקתי. הסמכות הבלעדית לפסילת מפלגות (ויש החלטות רבות כאלה בטורקיה) תופקע מידי בתי המשפט ויידרש גם אישור הפרלמנט. תיקון זה יבטל את הניסיונות החוזרים ונשנים של בית המשפט להוציא אל מחוץ לחוק מפלגות אסלאמיסטיות.

החבילה גם ביטלה את החסינות הגורפת שניתנה למתכנני ההפיכה הצבאית. אז, ב-1980, עצרו אנשי הצבא קרוב לחצי מיליון אזרחים. רבים עונו וכ-50 אף הוצאו להורג בתלייה. הגנרלים האחראים להפיכה היו עד כה חסינים מכל תביעה אזרחית נגדם. כעת, עם קבלת הרפורמה, המצב השתנה. מלבד תיקון עוולות העבר יש כאן ביטוי חשוב של הכפפת אנשי הצבא לשלטון החוק.

הרפורמה גם משפרת בצורה ניכרת את זכויות האזרח וחירויות הפרט במדינה. היא מסירה, למשל, הגבלות על זכויות יסוד כגון חופש התנועה, חופש ההתאגדות והזכות לשבות. נוסף על כך, התיקונים כוללים איסור מפורש להפלות הפליה מגדרית ומחזקים מאוד את ההגנה על הפרטיות.

שינוי טוב או רע לדמוקרטיה?

מה משמעות אישור משאל העם? אפשר לבחון את השאלה הזאת בשני רבדים. ברובד הפוליטי-מפלגתי רבים נטו להתעלם מתוכנה של חבילת הרפורמות וראו במשאל העם מעין הצבעת אמון כלפי ארדואן ומדיניותו או מאבק בין הגורמים החילוניים-מודרניים לגורמים האסלאמיסטיים השמרניים. מן הבחינה הזאת אין ספק שארדואן והמחנה האסלאמיסטי זכו לניצחון מורלי חשוב לקראת הבחירות שיתקיימו בתוך פחות משנה. אולם ברובד העמוק יותר (זה המביא בחשבון גם את תוכן הרפורמות) התמונה מורכבת וקשה להצביע על "ניצחון" מוחלט של צד זה או אחר.

ראשית, קיימת הסכמה רחבה שרוב השינויים החוקתיים שהתקבלו במשאל העם יהפכו את טורקיה לדמוקרטית יותר. הם מתקנים ביסודיות חוקה שאישרה חונטה צבאית לא דמוקרטית ובה סעיפים בלתי דמוקרטיים בעליל. גורמים באיחוד האירופי שיבחו את הכרעת העם וציינו כי הרפורמות מקרבות את טורקיה לאירופה ומעלות את הסטנדרטים הדמוקרטיים שלה. שנית, במהלך הקמפיין היו אפילו ליברלים חילונים (שאינם נחשדים באהדה יתרה לארדואן ולמפלגתו) שקראו לתמוך ברפורמות.

עם זאת, יש חשש שכמה מן הסעיפים בחבילה יסיטו את המדינה לעבר האסלאם השמרני. באופוזיציה טוענים, למשל, כי ראש הממשלה ינצל את השינויים במבנה המערכת המשפטית כדי למנות לבתי המשפט שופטים אסלאמיסטים. הם חוששים כי ברגע שבית המשפט ישנה את פניו ייחלשו ההגנות על אופייה החילוני של המדינה במידה ניכרת. המתנגדים אומרים שארדואן השכיל לרקום חבילה מורכבת של רפורמות שאמנם כללה כמה שינויים הכרחיים ונחוצים, אך השינויים הללו הם בגדר "סוכריות" לציבור, שהוכנסו לחבילה כדי לטשטש את השינויים המהותיים יותר. לדבריהם, מאחורי המהלך עומד ללא ספק ניסיון לשנות את האופי של המדינה ולהחליש את האתוס החילוני שלה.

אישור הרפורמה על ידי אזרחי טורקיה טומן בחובו תקווה למדינה דמוקרטית יותר לצד חשש ממדינה הפוסעת אט-אט אל עבר האסלאם השמרני, ולכן יחסו של המערב לטורקיה הוא אמביוולנטי (ראו: האיחוד האירופי: "מועדון חברים"). כמו במדינות אחרות באזור, באופן אירוני שיפור הדמוקרטיה כרוך בסיכון לא מבוטל. הפיכתה של המערכת הפוליטית לתחרותית (מצרים, סוריה) ונטרול מעורבות הצבא בפוליטיקה (טורקיה, פקיסטן) הם הכרחיים לחיזוק הדמוקרטיה, אך עלולים להביא לידי עלייתם לשלטון של כוחות שמרניים שהדמוקרטיה אינה בהכרח נר לרגליהם.

ד"ר עופר קניג הוא ראש ענף חקר מפלגות בפרויקט תיקון שיטת הממשל של המכון הישראלי לדמוקרטיה וכן מנהל הידע במכון.