משמעות ההכרה הבינלאומית במדינה הפלסטינית
שאלת קבלתה של פלסטין כמדינה באו"ם מציבה לפני ישראל אתגרים לא פשוטים, אך גם טומנת בחובה כמה יתרונות ממשיים. קראו את מאמרו של יובל שני, העוסק בסיכונים ובסיכויים הנוגעים להתפתחויות האחרונות בזירת האו"ם.
כל הסימנים מורים כי החלטת הרשות הפלסטינית לפנות לקהילה הבינלאומית בבקשה שתכיר במדינה פלסטינית, שגבולותיה יתבססו על קווי 5 ביוני 1967, מיועדת להוביל לבינאום הסכסוך הישראלי-פלסטיני. ככל הנראה סבורה ההנהגה הפלסטינית כי המשא ומתן הדו-צדדי עם ישראל מיצה עצמו, וכי בעת הנוכחית יוכלו הפלסטינים להגיע להישגים פוליטיים משמעותיים יותר באמצעות פנייה לערוצים רב-צדדיים. מן הבחינה הזו, ההכרעה בין האפשרות שהפלסטינים יתקבלו לאו"ם לבין האפשרות שהם יקבלו מעמד של מדינה משקיפה אינה הרת גורל: גם אם ארצות הברית תסכל בסופו של דבר את קבלת פלסטין לאו"ם, הרי שתמיכה איתנה מצד העצרת הכללית בפלסטין כמדינה מוכרת תאפשר לפלסטינים להצטרף לסדרה ארוכה של אמנות בינלאומיות וארגונים בינלאומיים. הפלסטינים יוכלו לנצל את המסגרות הרב-צדדיות הללו כדי לנגח את ישראל וכדי להפעיל עליה לחצים משפטיים ופוליטיים. כך למשל, הכרה בינלאומית נרחבת במדינה פלסטינית בגבולות 67' תאפשר לפלסטינים לקבל את סמכות בית הדין הפלילי ולהסמיך את התובע של בית הדין לחקור טענות על אודות ביצוע פשעים בינלאומיים מצד ישראל בשטחים. באופן דומה, מדינה פלסטינית עשויה לנסות ולהזמין כוחות שמירת שלום בינלאומיים כדי להגן על תושביה מפני פגיעה מצד אזרחים וחיילים ישראלים. בעקבות המהלכים באו"ם צפויה, אם כן, עליית מדרגה בנושא מאבקם של הפלסטינים בישראל בזירות בינלאומיות, משפטיות ופוליטיות.
למרות זאת, מנקודת ראותה של ישראל, יש גם כמה יתרונות ממשיים בהתייחסות הבינלאומית אל פלסטין כאל מדינה. ראשית, במציאות הנוכחית קיימת תמיכה בינלאומית נרחבת בזכויות העם הפלסטיני, אך מערכת החובות המשפטיות החלה על הרשות הפלסטינית ביחסיה עם ישראל אינה ברורה כלל ועיקר. כך למשל, בית הדין בהאג התבטא בפרשת הגדר כי לישראל זכות להגנה עצמית מפני התקפות שמקורן במדינות אחרות, אך לא מהשטחים הפלסטיניים, מפני שהרשות הפלסטינית אינה מחויבת בהוראות מגילת האו"ם בנושא איסור השימוש בכוח. הכרה במדינת פלסטין צפויה לעבות אפוא את החובות המשפטיות שלה כלפי ישראל ולשים קץ לאסמיטריה המשפטית השוררת כיום בין שני הצדדים.
שנית, ההכרה במדינה פלסטינית כמייצגת את האינטרס הפלסטיני עשויה להפחית את משקל הטיעונים בזירה הבינלאומית בעד זכות השיבה של הפליטים הפלסטינים. ספק רב אם מדינה פלסטינית יכולה לייצג במישור הבינלאומי את הפליטים - מיליוני אנשים שאינם שוהים בשטחה, ואינם מחזיקים באזרחותה. זאת מפני שהמשפט הבינלאומי אינו מקנה בדרך כלל למדינות זכות לייצג קבוצות מיעוט הנמצאות בשטחן של מדינות זרות. אפשר שאש"ף הוא זה שימשיך לייצג את עניינם של הפליטים, אך יש יסוד להניח כי התגבשות מדינה פלסטינית והפיכתה לשחקן בינלאומי חשוב יובילו להמשך המגמה של החלשת מעמדו הבינלאומי של אש"ף. הדבר דומה להיחלשות כוחם של המוסדות הציוניים - המייצגים את העם היהודי בכללותו - כגורם פוליטי במישור הבינלאומי לאחר הקמת מדינת ישראל.
לבסוף, הכרה בינלאומית במדינה פלסטינית עשויה להתפרש בעולם כמימוש זכותם של הפלסטינים להגדרה עצמית. תהליך זה עשוי "למסגר" את הסכסוך הישראלי-פלסטיני בצורה שונה מבעבר. עד היום נתפסה הנוכחות הישראלית בשטחים בקרב קהלים בינלאומיים רבים כפעולה לא לגיטימית השוללת חופש מעם מדוכא, אך הכרה במדינה פלסטינית עשויה להוביל לניתוח המצב כביטוי לסכסוך גבולות. לשון אחר, להוביל למעבר ממצב בעל סממנים קולוניאליים, שבו מדינה ותיקה שולטת בעם הנלחם על עצמאותו, לסכסוך "נורמלי" יותר בין שתי מדינות עצמאיות הכפופות לאותה מערכת של דינים בינלאומיים. נראה אפוא כי ההתפתחויות בזירת האו"ם טומנות בחובן לא רק סיכונים לישראל (בעיקר בטווח הקצר) אלא גם סיכויים (בעיקר בטווח הארוך).
פרופ' יובל שני הוא עמית בכיר במכון הישראלי לדמוקרטיה ומרצה למשפט בינלאומי באוניברסיטה העברית.