נדרש טיפול שורש למשבר ברשויות המקומיות

המשברים הכלכליים התכופים ברשויות המקומיות נובעים, בין השאר, מהקיצוץ במענק הממשלה לרשויות, מניהול לקוי ומשיטת הבחירות. אבי בן בסט ומומי דהן מציעים פתרונות לפגמים העיקריים. קראו את מאמרם.

למשבר הנוכחי ברשויות המקומיות נמצא פתרון, אך מאז 2001 המשבר הכלכלי והייצוגי ברשויות המקומיות לא יורד מסדר היום הציבורי. חומרת הבעיות של הרשויות המקומיות אינה אחידה, אך מקיפה חלק גדול מהן. רשויות רבות מתקשות לפרוע את חובותיהן, אחרות הלינו את שכר עובדיהן תקופה ממושכת ובמספר גדול של רשויות הפקיעה הממשלה את סמכויות הניהול מנבחרי הציבור והעבירה אותן לוועדה קרואה. כמחצית מהרשויות המקומיות מצויות כבר מספר שנים בתכניות הבראה, אך הממשלה אינה מציגה פיתרון מערכתי ומקיף שיעקור את שורשי המשבר.

ראשי הרשויות המקומיות תולים את המשבר בצמצום השיעור המימון הממשלתי לרשויות העניות, אולם זו אינה הסיבה היחידה. למדיניות הממשלה חברו גם ניהול לקוי ברשויות רבות וכן מבנה פוליטי המזמין חוסר יציבות.

לרבות מהרשויות המקומיות פוטנציאל הכנסות נמוך יחסית. לכן הממשלה מעבירה מענק איזון כדי שרשויות אלו יוכלו לספק לתושביהן רמת שירותים המקובלת במדינת ישראל. גובה מענק האיזון נקבע על ידי ועדת גדיש שמונתה על ידי הממשלה. אולם מאז שנת 2000 המענק לנפש קוצץ בכ-50%. אין ספק שהקיצוץ הדרסטי במענק האיזון הממשלתי מקשה על הרשויות לספק לתושביהן שירותים עירוניים וממלכתיים נאותים, או לחילופין מסבך אותן בחובות גדולים.

המשבר הוא גם תוצאה של ניהול לקוי. קיימים פערים גדולים בשיעורי גביית ארנונה אפילו בין רשויות הנמצאות באותו אשכול כלכלי-חברתי ובאותו מגזר באוכלוסייה. כך למשל, שיעור הגבייה של מיסי הארנונה בבית אל הנמצאת באשכול הרביעי היה בשנת 2006 קרוב ל-90% , וזאת לעומת 52% בחצור ו-28% באופקים המצויות באותו אשכול חברתי כלכלי.

שיטת הבחירות לרשויות המקומיות תורמת גם היא לערעור יציבותן של הרשויות המקומיות. מאז 1978 הציבור מצביע בפתק אחד לראש העיר ובפתק נפרד למועצת העיר. פיצול ההצבעה לשני פתקים גרם לסיעתיות מופרזת במועצה הפוגעת בתפקודו של ראש העיר. בממוצע יש 10 מושבים במועצת העיר, אך אלה מאוישים על ידי 7 סיעות שונות. במחקר שערכנו לאחרונה, במסגרת המכון הישראלי לדמוקרטיה, הראינו כי ככל שסיעת ראש העיר קטנה יותר החובות של העיר וסיכוייה להיקלע למשבר גדולים יותר.

כדי למנוע את המשברים החוזרים ונשנים ברשויות המקומיות יש לטפל בשלושה חוליים עיקריים. ראשית, על הממשלה להגדיל את מענקי האיזון לרשויות החלשות להיקף הנגזר מנוסחת ועדת גדיש תוך התניה בשיפור שיעורי הגבייה של מיסי הארנונה.

בנוסף לכך, יש להעביר חלק מתקבולי הארנונה הנגבים ממוסדות וממפעלי תשתית ממשלתיים, הממוקמים לרוב ברשויות חזקות, לתקציב הרשויות החלשות.  לעומת זאת, יש להתנגד להצעה של משרד האוצר להפקיע חלק מתקבולי הארנונה מעסקים לטובתן של הרשויות החלשות. חלוקה מחדש של הארנונה מעסקים תיפגע בתחרות המבורכת בין הרשויות על משיכת עסקים. יתרה מזו, בישראל ההכנסות מארנונת עסקים גבוהות יותר דווקא ביישובים המדורגים מבחינה כלכלית במעמד הביניים,  ומשום כך הצעה זו תשפר את מצבם של היישובים החלשים בעיקר על חשבונן מעמד הביניים ופחות על חשבון החזקים ביותר.

שנית, יש לחזק את מעמדו של הדרג המקצועי (מנכ"ל, גזבר ויועץ משפטי) מול הדרג הפוליטי. ולבסוף, על מנת לייצב את השלטון המקומי, לצמצם את הפיצול הפוליטי ולייעל את תפקודו יש לעבור לשיטת בחירות בפתק אחד. מוצע שראש העיר במשך כל כהונת המועצה יהיה ראש הסיעה הגדולה ביותר ומעמדו יבוצר בחקיקה.

אבי בן בסט ומומי דהן הם חברי סגל האוניברסיטה העברית והמכון הישראלי לדמוקרטיה. אבי בן בסט חבר גם בסגל המרכז ללימודים אקדמיים.

המאמר פורסם באתר Ynet ביום 17 במרס 2010.