סיכום שנה דמוקרטי / ההחמצה של הכנסת

הדמוקרטיה הישראלית ניצבה בפני לא מעט אתגרים במהלך השנה החולפת. נדמה כי לא תמיד הצליחה הכנסת להתמודד עם אתגרים אלו בצורה הטובה ביותר, וכי לעיתים קיים היה פער בין סדר יומה לבין הקולות שעלו מן הציבור. קראו את רשמיו של ידידיה שטרן מן השנה החולפת.

ישראל היא דמוקרטיה ייצוגית. האזרחים בוחרים חברי כנסת, נציגים, שאמורים להשתמש בכוח המופקד בידיהם בהתאם להעדפות הבוחרים. זוהי הבטחה במשתמע, שעומדת בבסיס התרבות הדמוקרטית. אלא שבשנה האחרונה ההבטחה לא מומשה ונוצר פער רחב בין סדר היום של הכנסת לבין סדר היום הישראלי.

במרכז תשומת הלב של חברי הכנסת עמדו הצעות חוק פרטיות שמטרתן היא ייהוד לכאורה של המדינה היהודית. המילים שדוברו בכנסת בשנה האחרונה הן "נאמנות", "חרם", "נכבה", "קרן חדשה" וכיוצא באלה. לא זה המקום לבקר את החוכמה של עיסוק בעניין זה - היא מסופקת מאד. גם לא אדון בלגיטימיות הדמוקרטית של ההצעות - בחלק מהמקרים היא איננה קיימת. הרחש בחש הלאומני בכנסת הוא ביטוי מובהק של חוסר בטחון עצמי בזהות היהודית הברורה מאליה של מדינת ישראל, וחבל שכך.

אבל גם מי שתומך בפרץ הלאומני של הכנסת חייב להודות שהציבור הרחב נמצא במקום אחר לגמרי. ארבעים שנה ארוכות בלע החור השחור הישראלי - העיסוק בסכסוך הפלסטיני והשלכותיו - כל נושא אחר בישראל והשתיק אותו. והנה בקיץ האחרון התגייס הציבור לנושא אחר לחלוטין. הקול העולה מהכיכרות הוא שינוי פרדיגמה, שהכנסת החמיצה כליל. מחוץ לשולי החור השחור מתקיימת חברה שמבקשת מענה לסוגיות יסוד של סדר יום אזרחי. אכן, ענייני בטחון ולאום חשובים, אך הציבור מעוניין גם בכלכלה ובחברה. בכנסת עסוקים בהדרה של האחר ובכיכרות מדברים על סולידאריות עם האחר. הכנסת מתפשטת מאחריות ומעבירה אותה לנערי אוצר באמצעות חוקי הסדרים, ואילו ברחובות מנשבת רוח חדשה של נטילת אחריות שמתבטאת במילים "העם רוצה". הכנסת מתפקדת מתוך מהומה אינטרסנטית צרה של צבא שכירי חרב המכונים לוביסטים ואילו הציבור מבקש "צדק חברתי". ישעיהו ועמוס, נביאים חברתיים, מחייכים בסיפוק. ואולי זהו ייהוד המדינה הראוי?

ההחמצה של הכנסת, המהדהדת למרחקים, נושאת בכנפיה איומים על הדמוקרטיה. הסטת מוקדי קבלת ההחלטות בישראל מהמוסדות הייצוגיים אל מוקדי כוח חלופיים היא תופעה מתמשכת. חולשת הכנסת היא הבסיס לזליגה של הכוח בישראל למקומות אחרים, שעל פי אופיים, הם מקצועיים ואחראיים: בית המשפט, מבקר המדינה, היועץ המשפטי לממשלה ועוד. אבל, בקיץ האחרון הזליגה של הכוח מהכנסת היא אל כיוון הציבור. היתרונות של עניין זה עצומים: האזרחים הם הריבון. המעורבות שלהם היא סם החיים של ההליך הדמוקרטי. יש לשמוח על המתרחש ברחובותינו שמחה רבה. אבל, להטייה של הכף מדמוקרטיה ייצוגית לדמוקרטיה ישירה עלול להיות מחיר גבוה לטווח ארוך.

בדמוקרטיה ישירה מדברים ההמונים. ציבור רחב, כפי שאפשר ללמוד מאינסוף אירועים בהיסטוריה, לא תמיד מצליח לפעול בשיקול דעת. הוא עלול להיות נתון למניפולציה. הוא טרף קל יחסית בעידן שבו התקשורת היא רבת עוצמה. תקשורת המונים, ובכללה גם רשתות חברתיות, עלולה לפעול כמו החלילן מהמלין, ולהוליך את כולנו אל עברי פי פחת. דמוקרטיה ייצוגית נועדה למנוע סכנות אלו.

אסור להשתיק את המחאה הציבורית. אבל הכנסת חייבת לתפוס מחדש את מקומה הראוי לה: מובילה, רלבנטית, אחראית ומשקפת את רצון הציבור. הכנסת קבלה קריאת אזהרה. צריך לקוות שבשנה הבאה היא תראה בכך גם קריאת כיוון.

פרופ' ידידיה שטרן הוא סגן נשיא המכון הישראלי לדמוקרטיה ומרצה למשפטים באוניברסיטת בר-אילן.

* המאמר פורסם בידיעות אחרונות בתאריך 26.09.201