עשרים שנים לאיחוד: גרמניה אחת או שתיים?

לפני עשרים שנה, ב-9 בנובמבר 1989, נפלה חומת ברלין, אירוע ששיקף יותר מכול את השינויים שחלו בזירה הבין-לאומית במחצית השנייה של שנות השמונים – התפרקות ברית המועצות, קריסתו של מסך הברזל וחלוקה מחדש של העוצמה הבין-לאומית.

מבוא

לפני עשרים שנה, ב-9 בנובמבר 1989, נפלה חומת ברלין, אירוע ששיקף יותר מכול את השינויים שחלו בזירה הבין-לאומית במחצית השנייה של שנות השמונים – התפרקות ברית המועצות, קריסתו של מסך הברזל וחלוקה מחדש של העוצמה הבין-לאומית.
אזרחיה של גרמניה, אשר הופרדו ביניהם בסוף מלחמת העולם השנייה, זכו להתאחד עם מי שניצב מעברה השני של החומה - מי ממזרח, ומי ממערב.

עם שוך ההתלהבות והאקסטזה בעקבות נפילת החומה, החלה גרמניה להתמודד עם משימת האיחוד מחדש (Reunification)].קיימת מחלוקת בשאלה אם יש להשתמש במונח "איחוד" (unification), או שמא ב"איחוד מחדש" (reunification). המצדדים באפשרות השנייה גורסים כי לאמתו של דבר גרמניה כבר אוחדה בשנת 1871, הופרדה בשנת 1945 וכעת אוחדה מחדש. בשל רגישותו של הנושא, בגרמניה נוהגים להשתמש במונח "אחדות גרמנית" (German unity, Deutsche Einheit). ואולם לא הייתה זו משימה פשוטה כלל ועיקר; מערב גרמניה הדמוקרטית והרפובליקה הדמוקרטית הגרמנית (מזרח גרמניה, ה-Deutsche Demokratische Republik, DDR) אמנם חלקו שפה והיסטוריה משותפות, אבל בעצם היה מדובר בשתי אוכלוסיות גדולות שנבדלו זו מזו בעניינים מהותיים; מבחינה פוליטית, כלכלית, חברתית ותרבותית אלה היו שתי גרמניות שונות לחלוטין.

כיום, שני עשורים מאוחר יותר יש השואלים האם כבר ניתן לטעון כי איחוד גרמניה הושלם בהצלחה? ואם לא – היש סיכוי כי יושלם בעתיד הנראה לעין.

החומה ושברה 

בסוף מלחמת העולם השנייה חולקה גרמניה בין המעצמות המנצחות: מדינות המערב שלטו במערב המדינה, וברית המועצות הנהיגה שלטון קומוניסטי במזרחה.ברלין הייתה בעומק החלק הסובייטי, והחלק המערבי שבה היה מובלעת, ראו מפה. כבר עם הקמתה ביקשו רבים מתושבי מזרח גרמניה לברוח למערב, ולפי ההערכות עד 1961 הצליחו בכך כשלושה מיליון נפש. באוגוסט 1961, לנוכח גלי הבריחה ההמוניים, החליטה ממשלת מזרח גרמניה לבנות חומה באורך 45 קילומטרים, שתפריד בין מזרח ברלין למערבה. חומה זו נעשתה סמל של המלחמה הקרה בין ארצות הברית לברית המועצות. בשלושת העשורים הבאים ניסו לעבור את החומה יותר מ-10,000 איש: לפי ההערכות כ-5,000 הצליחו, כ-5,000 נתפסו ויותר מ-190 איש מתו במהלך ניסיון הבריחה אל עבר החופש.

איחוד גרמניה קרם עור וגידים בהדרגה בשנות ה-80, עם הרפורמות מרחיקות הלכת שהנהיג מנהיג ברית המועצות דאז מיכאל גורבצ'ובה"גלסנוסט" וה"פרסטרויקה".- רפורמות שאפשרו לתושבי הגוש הקומוניסטי לטעום את טעמו של החופש. שינוי חשוב התרחש במאי 1989, כשהונגריה, שעד אז הייתה מאחורי מסך הברזל, פתחה את שעריה לגבול עם אוסטריה, ובשלושת הימים הבאים אלפי מזרח גרמנים ברחו אל המערב. בחודשים הבאים הפגינו המוני מזרח גרמנים נגד הממשל בדרישה להתאחד עם אחיהם במערב, וב-18 באוקטובר 1989, כתוצאה מהמשבר הפוליטי, התפטר מנהיגה של גרמניה המזרחית אריך הונקר (Honecker). ב-9 בנובמבר נפלה חומת ברלין, ויחד עמה גם הגבול בין מזרח למערב, ובמרס 1990 נערכו לראשונה במזרח גרמניה בחירות חופשיות.

לאחר משא ומתן בין הצדדים הוסכם על איחוד מוניטרי, כלכלי וחברתי של שתי הגרמניות, וב-31 באוגוסט 1990 נחתמה אמנת איחוד גרמניה, שאיחדה את המדינה באופן רשמי. כעת, לאחר שמערב גרמניה ומזרח גרמניה אוחדו, עלתה השאלה כיצד ליישם את תהליך האיחוד?

כיצד ניתן להפוך כלכלה סוציאליסטית לכלכלה קפיטליסטית?

אחת השאלות המרכזיות שעלו במהלך האיחוד הייתה שאלת איחודן של שתי הכלכלות –הסוציאליסטית של גרמניה המזרחית והקפיטליסטית של זו המערבית. ב-1990, כשיצא פרויקט האיחוד לדרך, נוצרו ציפיות גבוהות למדי, בעיקר בקרב המזרח גרמנים, אבל בפועל יצרו השוני העצום במבנים הכלכליים וחוסר השוויון הראשוני בין שתי הכלכלות כמעט בן רגע נחיתות כלכלית של המזרח לעומת המערב. למן שנת 1990, לאחר שהוחלט כי שער ההמרה בין המארק המזרחי למארק המערבי יהיה 1:1, החלה מזרח גרמניה לסבול מחוסר השוויון הכלכלי, וזה הראה את אותותיו בתהליכים של פגיעה בתחרותיות, דה-תיעוש, אבטלה גואה, דמוגרפיה שלילית, וחוזר חלילה.

כיום מומחים לכלכלה טוענים כי הניסיון לבצע אינטגרציה כה מהירה נידון לכישלון כמעט מראש, ואף היו שטענו זאת גם אז. ואולם אין מדובר רק בניתוח שלאחר מעשה, שכן חוסר השוויון הכלכלי בין המזרח למערב קיים במידה מסוימת גם בימים אלה. כיום ממדיו אמנם אינם כה גדולים, אבל בשנת 2009 עדיין קיימים פערים כלכליים מדאיגים בין מזרח גרמניה למערבה:

• אבטלה- אזורים רבים במזרח גרמניה נהפכו לאזורים מוכי עוני, והם סובלים מאבטלה כרונית כמעט מרגע נפילת החומה. אלפי מפעלים, בתי חרושת וקולקטיבים שנוהלו על ידי המדינה נסגרו כמעט מיד לאחר האיחוד. כיום שיעור האבטלה במזרח גרמניה עומד על13.3%, לעומת 6.9% במערב, ובערים מסוימות במזרח שיעור האבטלה מגיע גם ל-20%. לפי מכוני מחקר כלכלי במזרח אירופה, כיום חסרים במזרח גרמניה כשני מיליון מקומות עבודה.הנתונים מתבססים על הדו"ח השנתי הדן בסוגיית האיחוד. מתוך סדרת המאמרים של SPIEGEL Online International: "20 Years After the wall" : http://www.spiegel.de/international/germany/0,1518,k-7540,00.html
• דמוגרפיה שלילית- המחסור במקומות עבודה והאבטלה הגבוהה מאלצים צעירים רבים לעזוב את המחוזות הנחשלים במזרח ולעבור למערב בחיפוש אחר עתיד טוב יותר. כך נשארת במזרח האוכלוסייה המזדקנת והלא-יצרנית. נתונים מראים כי מאז איחודה של גרמניה איבדו אחדות מן הערים במזרח כ-30% מאוכלוסייתן הצעירה. מגמה זו הולכת ומחריפה, שכן לפי התחזיות עד שנת 2020 תקטן האוכלוסייה באזורים מסוימים במזרח גרמניה ב-7.7%. לשם השוואה, הממוצע הכולל של האוכלוסייה הגרמנית צפוי לרדת ב-0.5% בלבד.מתוך סדרת המאמרים של SPIEGEL Online International "20 Years After the wall" : http://www.spiegel.de/international/germany/0,1518,k-7540,00.html
• הבדלים ברמת החיים- השכר במזרח נמוך ב-23% בהשוואה לזה שבמערב, וסיכוייהם של תושבי המזרח להתמודד עם עוני גדולים פי שניים. יתרה מזאת, 16.5% מתושבי המזרח מסתמכים על תכניות סיוע וקצבאות רווחה, בהשוואה ל-7.4% מתושבי המערב.
  אבל יש גם נתונים מעודדים שמצביעים על הדבקת פערים הדרגתית בין המזרח למערב. ההוצאה לנפש במזרח עומדת על 71% מזו של המערב, בהשוואה ל-67% בשנת 2000. מעניין גם לציין שבמשבר הכלכלי העולמי האחרון דווקא מזרח גרמניה נפגעה פחות, בעיקר בזכות העובדה שהמפעלים שבשטחה אינם גדולים, אלא בינוניים וקטנים, ועל כן היו חשופים פחות לנזקי המשבר.מתוך סדרת המאמרים של SPIEGEL Online International "20 Years After the wall" : http://www.spiegel.de/international/germany/0,1518,k-7540,00.html

אחד האמצעים לשיקום המזרח הוא מס הסולידריות שהוטל על המערב כדי לשקם את המזרח. מס זה, יחד עם הסובסידיות עתירות התקציב ותכניות הרווחה - מטרתם לאפשר למזרח לבנות תשתית כלכלית עצמאית ומבוססת. המקטרגים על חבילות הסולידריות גורסים כי הן רק מנציחות את התלות של המזרח במערב, מעמיקות את הפערים בין שני הצדדים, ואף יוצרות אנטגוניזם בקרב תושבי המערב, שכן הם חשים כי הם נושאים על גבם את תושבי המזרח. יתרה מכך, 55% מתושבי גרמניה חשים כי ביטול מוקדם של מס הסולידריות (לפני שנת 2019 – המועד שנקבע), יסייע למאמץ לאיחוד בין שתי הגרמניות.

המפה הפוליטית בגרמניה: תנודות לעבר הקצה

חרף הפערים הכלכליים שצוינו למעלה, עיון במצען של המפלגות המרכזיות בגרמניהלהרחבה על מבנה המפלגות בגרמניה ותוצאות הבחירות האחרונות, ראו: גרמניה במבט עולמי משווה מגלה שהן מקדישות תשומת לב מועטה יחסית לפערים הקיימים בין מזרח למערב: מפלגת הדמוקרטים החופשיים (FDP) הליברלית מזכירה את מחויבותה ל"סולידריות הגרמנית" בהתאם לרוח חוקת המדינה, וקוראת לכינונו של שוויון הזדמנויות לכול; הסוציאל-דמוקרטים (SPD) מציינים את ה"מסע הארוך" הצפוי לגרמניה לפני שאיחוד אמתי ומהותי יירקם בלב אזרחיה; מפלגת הירוקים (Die Grünen) מאשרת כי ההגירה של כוח אדם מיומן וצעיר מהמזרח למערב מחמירה את בעייתו של המזרח; ובאשר למפלגת הנוצרים הדמוקרטים (CDU) - ראש המפלגה, אנגלה מרקל, שנבחרה בבחירות האחרונות (2009) לכהונתה השנייה כקאנצלרית של גרמניה, היא במקורה תושבת המזרח. רבים ציפו אפוא שהמפלגה תתייחס באופן ישיר לפערים השוררים בין מזרח למערב, ואולם בדומה לחברותיה גם מפלגה שמרנית זו מתייחסת לסוגיה בעמימות, ואך מבטיחה "הזדמנויות חדשות לתושבי המזרח".

לנוכח דחיקת הנושא מחוץ לסדר היום הפוליטי ותחושתם של תושבי המזרח כי אף אחת מהמפלגות הגדולות אינה חפצה באמת לייצג את האינטרסים שלהם, עלה כוחן של המפלגות הקיצוניות הן משמאל והן מימין. מצדה הימני של המפה התחזק כוחן של מפלגות לאומניות קיצוניות דוגמת מפלגת הימין הקיצונית NPD. מפלגות מעין אלו, שמדגישות את אופייה הדיקטטורי של מזרח גרמניה, זוכות במזרח לפופולריות גבוהה יותר מבמערב. משמאל ניכרת העלייה בכוחה של מפלגת השמאל "די לינקה" (Die Linke)  מפלגה זו נוסדה בשנת 2007 באיחוד בין מפלגת ה-PDS המזרח-גרמנית (יורשת מפלגת השלטון של מזרח גרמניה) וקבוצת פורשים (פלג) מהסוציאל-דמוקרטים. על סדר היום של "די לינקה" עומדים בעיקר נושאים אנטי-קפיטליסטיים במובהק, והיא מדגישה את ההיבטים החיוביים של הסוציאליזם. המפלגה מצליחה לפרוט על רגשותיהם של תושבי מזרח גרמניה לשעבר, שכן היא היחידה המתייחסת באופן ישיר לפער הקיים בין מזרח למערב גרמניה.

על התמיכה במפלגה החדשה ניתן ללמוד מהעלייה בכוחה. כך למשל בתוצאות הבחירות האחרונות עלתה התמיכה בה ל-11.9% (עוד על כך ראו במאמר: הבחירות בגרמניה). "די לינקה" אמנם לא תצורף לקואליציה בשל דעותיה הקיצוניות (בגינן, אגב, פסלו אותה הסוציאל-דמוקרטים מראש כשותפה כשרה), אבל אין ספק שהתחזקותה מעניקה לה את היכולת להציב את סוגיית האיחוד בראש סדר היום הציבורי, ובהתחשב בהתבטאויותיה בעבר, אפשר להניח כי היא לא תדון בנושא מנקודת מבט חיובית. יתרה מזאת, התחזקותה של המפלגה מעלה את השאלה של הפנמת הערכים הדמוקרטיים בקרב תושבי גרמניה המזרחית לשעבר: הליך הבחירות בגרמניה אמנם דמוקרטי לחלוטין, אבל ייתכן כי התמיכה ב"די לינקה" משקפת גם את הכמיהה לעבר ואת הרצון במנהיגות חזקה, בדומה לזו של המשטר הקומוניסטי.

זהות גרמנית "מאוחדת" 

גם מהבחינה החברתית האיחוד עדיין לא הצליח להגשים את מטרתו, ועשרים שנה לאחר נפילת החומה הסטראוטיפיזציה כנגד האחר עדיין קיימת, הן ממזרח והן ממערב. אזרחיה של גרמניה המזרחית והמערבית לשעבר מגדירים עצמם באופן שונה זה מזה, והוכחה לכך נמצאת בסקר שנערך לאחרונה ולפיו 63% מתושבי מזרח גרמניה לשעבר עדיין רואים הבדלים בינם ובין המערב. יתרה מזאת, חרף העובדה שמדי שנה בשנה מיליוני אירו מושקעים במזרח גרמניה, תושבי אזורים אלה חשים עצמם מופלים לרעה לעומת תושבי המערב, ורואים בעצמם "אזרחים מדרגה שנייה".

מגמה מדאיגה שמתחילה להתחזק בשנים האחרונות היא מגמת הנוסטלגיה למזרח (המכונה Ostalgie): בשנת 2009 כמעט מחצית מתושבי מזרח גרמניה לשעבר (49%) הסכימו עם האמירה ש"למזרח גרמניה היו יותר צדדים שליליים מאשר חיוביים.. היו כמה בעיות, אבל ניתן היה לחיות [בה] היטב". רוב המשיבים ציינו את קצבאות הרווחה והבטחת התעסוקה כיתרונות הבולטים של המזרח, יתרונות שלדבריהם אינם קיימים כיום. טענות דוגמת אלה וכגון "האנשים שם היו מאושרים יותר מאשר היום בגרמניה המאוחדת", שעמן הסכימו 48% מהמשיבים, משקפות את תחושת אי-השייכות של תושבי גרמניה המזרחית.

האדרת דמותה של גרמניה המזרחית ומחיקת מאפייניו השליליים של השלטון הדיקטטורי אינן רק נחלתם של אלו אשר גרו בגרמניה המזרחית, אלא גם של בני נוער וצעירים בשנות העשרים לחייהם. צעירים אלו, מקצתם בני דור שני לתושבי המזרח ומקצתם באופן מפתיע למדי ילידי המערב, מעידים כי היו מעדיפים לחיות בגרמניה המזרחית. הם יוצאים כנגד השלטון הקפיטליסטי בגרמניה המאוחדת שאותו הם מכנים ה"דיקטטורה של הקפיטל", בעקבות דבריו של מרקס, ומבצעים אידאליזציה חסרת פרופורציה לשלטון ה-DDR. רבים מהם גם מצביעים למפלגות השמאל החדשות.

ואולם לא רק תושבי המזרח לשעבר מביעים את מורת רוחם מתוצאות האיחוד; אמנם המזרח הוא שסובל מהפערים הכלכליים והחברתיים, אבל תושבי המערב חשים כי המזרח מנצל אותם מבחינה כלכלית. על רקע נתונים אלה אין פלא שסקר שנערך לקראת יום השנה העשרים לנפילת החומה מצא שאחד משבעה גרמנים מתגעגע להפרדה בין המזרח למערב. אף שרק 10% מתושבי המזרח נכספים לשובה של החומה, 16% מתושבי המערב רוצים בכך. אחד הגורמים לכך הוא ככל הנראה "מס הסולידריות" האמור, שהמערב רואה בו נטל כלכלי שמסכן את חוזקה הכלכלי והחברתי של גרמניה. כך, האיחוד אמנם קיים מבחינה חוקית, משטרית ופוליטית, אבל עדיין ישנם פערים והבדלים רבים בין שתי הגרמניות.

סיכום 

מדי שנה בשנה, סמוך למועד שבו גרמניה חוגגת את איחודה המחודש, מתחילה האומה הגרמנית לבצע חשבונות נפש ודנה בשאלה האם האיחוד בין מזרח למערב גרמניה הצליח?

יש הטוענים כי עשורים רבים עוד יעברו עד שגרמניה תשוב ותהא מאוחדת, לא רק מן הבחינה הכלכלית-חברתית, אלא בעיקר בכל הנוגע להבדלי התודעה. לעומת זה יש הטוענים כי מהלכים היסטוריים אין למדוד בטווח קצר של שני עשורים. יתרה מזאת, לפני עשור נראה המצב החברתי קשה עוד יותר ונדמה היה כי הפערים כמעט שאינם ניתנים לגישור, ואילו כיום מצבה הכלכלי של גרמניה השתפר לאין שיעור, ושני שלישים מהמזרח הגרמנים ביטאו שביעות רצון ממצבם בהשוואה לשנת 1990. הם אמנם עדיין אופטימיים פחות מתושבי מערב גרמניה, אבל אופטימיים יותר מבעבר.

הנתון המעודד ביותר הוא כי כבר כעת ניתן לרשום התקדמות חיובית בכל הנוגע ליצירת זהות גרמנית מגובשת. סקר שנערך על רקע ציון שישים שנה להקמת הרפובליקה הפדרלית הגרמנית מצא ש-60% מתושבי גרמניה גאים להיות גרמנים, שיעור כפול מזה שנרשם בסקר דומה שנערך לפני שמונה שנים.אוני, אסף. "60 שנה לגרמניה הפדרלית, ברלין חוגגת זהות חדשה", 22 במאי 2009, אתר הארץ Online http://www.haaretz.com/hasite/spages/1087425.html נראה כי כמו בכל תהליך היסטורי, גם כאן  יש לחכות ולראות אם גרמניה תצליח להתגבר על המכשולים הצפויים לה, ובסופו של דבר להתאחד.

מקורות

 אוני, אסף, "60 שנה לגרמניה הפדרלית, ברלין חוגגת זהות חדשה", 22 במאי 2009, הארץ Online http://www.haaretz.com/hasite/spages/1087425.html

אוני, אסף, "מפלגת 'די לינקה' – שמאלנים מדי בשביל השמאל בגרמניה", 25 ספטמבר 2009, הארץ Online http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1117006.html

טיילור, פרדריק, 2008. חומת ברלין [13 באוגוסט 1961 – 9 בנובמבר 1989]. תל אביב: מטר.

--- "סקר: אחד משבעה גרמנים מתגעגע להפרדה בין המזרח למערב", 16 בספטמבר 2009, הארץ Online  http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1115069.html

קניג, עופר, "הבחירות בגרמניה", אתר המכון הישראלי לדמוקרטיה, 29 בספטמבר 2009

Broder, M. Henryk, "Which Way did the Berlin Wall Fall?", The Wall Street Journal, September 7th, 2009: http://online.wsj.com/article/SB10001424052970203440104574398294052817338.html

Easterlin A. Richard and Plagnol C. Anke, "Life Satisfaction and Economic Conditions in East and West Germany pre- and Post-Unification", Journal of Economic Behabior &Organization 68 (2008), pp. 433-444.

Euripean Navigator: the Authorised Nultimedia Reference of the History of Europe, German Unification Treaty, Berlin, August 31st 1990: http://www.ena.lu/

Osmond Jonathan, 1992. German Reunification: A Reference Guide and Commentary, Essex: Longman Group UK.

Paterson, Tony, "It's 20 Years since Reunification but is Germany Still Divided?", The Independent, June 27th 2009: http://www.independent.co.uk/news/world/europe/its-20-years-since-reunification-but-is-germany-still-divided-1716993.html

--- "20 Years After the wall", SPIEGEL Online International: http://www.spiegel.de/international/germany/0,1518,k-7540,00.html

--- "The End of East Germany", DW-WORLD .DE DEUTSCHE WELLE, Augost 23rd 2005: http://www.dw-world.de/dw/article/0,1564,1687204,00.html

Uhlig, Harald, "The Slow Decline of East Germany", Journal of Compaprative Economics 36 (2008), pp. 517-541.