פוליטיקה חדשה במבחן
המושב הנוכחי של הכנסת מסתיים בעוד כשבועיים. מלחששים שמאחורי הקלעים מתנהל מאבק בשאלה האם יש לחוקק את חוק הגיוס לחרדים במחטף מהיר או שמא יידחה המהלך למושב הבא. לכאורה זוהי שאלה טכנית; בפועל זהו מבחן אמיתי, חשוב ביותר, למידת הכנות של המצהירים על רצונם ומחויבותם לפוליטיקה חדשה.
האינטרס הברור של יאיר לפיד ומפלגתו הוא להשלים את המהלך החקיקתי מיד. הציבור הרחב דורש חוק גיוס מבלי שיתעניין במיוחד בפרטיו. העברה מיידית של החוק תאפשר ללפיד להציג הישג היסטורי שיוצר שינוי פרדיגמה ביחסי חרדים והחברה הישראלית. בכך תמומש הבטחת הבחירות המרכזית של ״יש עתיד״. בנוסף, בחסות חוק הגיוס יהיה קל יותר לעמעם את הפגיעה הלא פשוטה שיוצר תקציב המדינה במעמד הביניים, יקיר מרכזי של אותה מפלגה.
ואולם, האינטרס הלאומי סותר במקרה זה את האינטרס המפלגתי, הצר. העברת החוק במושב הנוכחי משמעה דילוג על הדיון בכנסת באחד הנושאים החשובים ביותר שעל סדר היום הלאומי. מדינת ישראל מתמודדת מזה שלושה עשורים עם הסוגיה: העניין נידון פעמים רבות בבג״ץ, נבחן בוועדות ציבוריות, מקצועיות ופוליטיות (טל, פלסנר ולאחרונה פרי); הוציא לרחובות עשרות אלפי מפגינים ואף גרם, בעקיפין, להקדמת הבחירות האחרונות. האם יעלה על הדעת שערב ההכרעה בנושא תתעלם הממשלה מהכנסת ותמנע את הדיון בבית המחוקקים?
העברת החוק בדרך של מחטף היא סטירת לחי למהות ההליך הדמוקרטי ויש להתנגד לה. ואולם הדיון בכנסת נחוץ לא רק מנקודת הראות ההליכית, אלא גם מבחינת תוצאותיו. יש להניח שהדיון בכנסת יטייב את ההסדר הסופי, כך שיושפע ממכלול העמדות הזהותיות וממכלול האינטרסים הרלבנטיים. דריסת הכנסת על ידי הממשלה, מלבד השפלתה, תאפשר העברתו של חוק לא מאוזן.
ואכן הצעת החוק הממשלתית מציעה פתרונות קצה בלתי מאוזנים. ראשית, מוצע להפעיל סנקציות פליליות, מאסר ממושך, נגד חרדים שלא יתגייסו בעוד ארבע שנים. התוצאה המסתברת היא אחת משתי רעות גדולות: מאסר המוני של אלפי חרדים והתדרדרות למלחמת אחים או, אם החוק לא ייושם (וכך סביר שיקרה), ביזוי שלטון החוק בישראל בדרך חסרת תקדים. הדיון בכנסת יאפשר לציבור ולנבחריו להרהר בחוכמה המפוקפקת שבהסדר זה.
שנית, מוצע שבארבע השנים הקרובות, החופפות את משך כהונתה של הכנסת החדשה, ייפטרו עשרות אלפי חרדים מגיוס. אמנם שולם מס שפתיים באמירה כי ייקבעו בעתיד יעדי גיוס לתקופה זו, אך מאחר שלא פורטו אמצעים כלשהם שיבטיחו את העמידה ביעדים, ברור שמדובר באות מתה. הדיון בכנסת צריך לשאול את השאלה הקשה האם פטור המוני שכזה, שהוא העניין המעשי המרכזי בהצעת החוק הממשלתית, קולע לרצון הציבור, לדרישת הבג״ץ ובעיקר, האם הוא מקדם את התכלית של קידום השוויון בנטל.
שלישית, הצעת החוק הממשלתית פוטרת מחובת גיוס 1,800 חרדים מידי שנה. ואולם היא מפקידה את הסמכות לקביעת זהות ה״מתמידים״ בידיהם של עסקנים חרדיים. זוהי שערוריה סמלית ומעשית: האם ראוי להעביר את ההכרעה מי יסכן את גופו וחייו בצבא, ומי יהיה פטור מכך, לידיים פרטיות?! האם אין חשש להשחתה של ההליך על ידי מקורבים? לפנינו מהלך הפרטה מהמשמעותיים ביותר שבוצעו בישראל אי פעם. אין להתיר את ביצועו ללא דיון רציני בכנסת ישראל.
פוליטיקה ישנה מאופיינת בכך שהיא מוכוונת השגת מטרה מפלגתית, גם כשהיא סותרת אינטרס לאומי. היא ראויה לגינוי מיוחד כאשר היא מתעלמת מכללי היסוד המהותיים של הדמוקרטיה הייצוגית. לפיד ומפלגתו הבטיחו לנו פוליטיקה חדשה ואין לפקפק בכנות כוונותיהם. ואולם, בימים אלו מוצב לפניהם פיתוי כבד להשיג הצלחה פוליטית מרשימה במחיר וויתור על המחויבות מרחיקת הראות שלהם לפוליטיקה חדשה. האם יצליחו לכבוש תאוותם?
המאמר פורסם בעיתון "ידיעות אחרונות" ב 18.7.2013