פסיקת הוצאות לעותרים ציבוריים בבג"ץ: כל השערים ננעלו?
לאחרונה מתקיים דיון משפטי וציבורי בנושא פסיקת הוצאות משפט כבדות וחריגות ל"עותרים ציבוריים" בבג"ץ. במאמר זה נטען כי פסיקת ההוצאות המוגדלת אינה מבטאת בהכרח מסר של "סגירת שערי בג"ץ", אלא מקדמת שיקולים של יעילות שיביאו לידי שיפור בפעילות העותרים ואף לשיפור הנגישות לצדק בבג"ץ.
בשבועות האחרונים מתקיים דיון משפטי וציבורי בנושא פסיקת הוצאות ל"עותרים ציבוריים" בבג"ץ. כך פורסמה בעיתון הארץ כתבה ולפיה ארגונים חברתיים מצביעים על מגמה מדאיגה של הטלת הוצאות משפט "כבדות וחריגות" בעתירות ציבורית שהם מגישים לבג"ץ. הדוגמאות המובאות בכתבה הן פסקי הדין בעתירה בעניין הפעלת שירותי הבריאות הפרטיים בבית החולים הציבורי שיוקם באשדוד; בעתירת ארגון אומ"ץ בפרשת הרפז; בעתירת אומ"ץ כנגד החלטת הממשלה בעניין ההסכם עם מפעלי ים המלח; ובעתירה של עמותת "גישה" בשם נשים שביקשו להיכנס מעזה לישראל לצורכי פולחן. ואכן את העתירות האלה כולן דחה בג"ץ, ובכולן הוא בחר לפסוק הוצאות בשיעורים גבוהים באופן יחסי לשיעורים המוכרים. ההוצאות נפסקו לחובת "עותר ציבורי", קרי ארגון חברתי/משפטי שאינו למטרות רווח המתדיין באופן חוזר ונשנה לפני בג"ץ ועתירותיו מוגשות על פי רוב בשם אינטרס ציבורי כללי או בשם קבוצת עותרים פרטיים מוחלשים שהוא סבור שיש להגן על זכויותיהם. בכתבה נוספת קושרה המגמה לפסיקת הוצאות להצרת "זכות העמידה" בבג"ץ. בכתבה הובעה עמדתו של פרופ' גד ברזילי, דיקן הפקולטה למשפטים באוניברסיטת חיפה, שלפיה "בג"ץ מניף דגל שחור מעל עתירות המוגשות על ידי ארגוני זכויות אדם, ועלול לגרום נזק קשה לחברה האזרחית". מולה הוצגה עמדתו של ד"ר אריק כרמון, נשיא המכון הישראלי לדמוקרטיה, שלפיה "יש יותר מדי ארגונים ש'חיים' מהטענה הציבורית מבלי שמישהו הסמיך אותם לכך", וכי ראוי שזכות העמידה תצומצם. בשבוע שעבר אף הביע פרופ' דניאל פרידמן – שעמדותיו בנושא בג"ץ ידועות – את הטענה (הלא משכנעת לטעמנו) כי פסיקת ההוצאות משקפת "מהפכה חוקתית שנייה".
לכאורה, וכעולה מעמדתו של פרופ' ברזילי, את המהלך שבוצע בפסקי הדין ניתן להבין כפשוטו. בית המשפט העליון, בראשות הנשיא גרוניס, מאותת לעותרים ציבוריים כי הוא "סוגר את השערים" וכי העידן שבו בית המשפט קיבל בברכה עותרים ציבוריים חלף עבר לו. מסר זה מוטמע באמצעים "פרוצדורליים" (פסיקת הוצאות), ואת השימוש באמצעי זה ניתן (אולי) לייחס למינויו של הנשיא גרוניס לנשיא בית המשפט. זו הטענה שבכותרת הכתבה הראשונה, שלפיה "בתקופת גרוניס: בג"ץ מקשה על עתירות חברתיות". טענה זו מושכת את הלב בעיקר משום שמאז מינויו של השופט גרוניס לנשיא בית המשפט העליון פעילים חברתיים וחוקרים משפטיים מחפשים את "התפנית השמרנית" ש"בית המשפט של גרוניס" יבצע, ופסיקת ההוצאות המחמירה היא הנותנת.
אנו סבורים כי את המהלך של פסיקת ההוצאות לעותרים ציבוריים אפשר להבין לא כמהלך המשקף בהכרח מסר של "סגירת שערי בג"ץ" לפניהם, אלא ככזה המקדם שיקולים של יעילות (ברמה מסוימת) באופן שיביא לידי שיפור בפעילות העותרים הציבוריים וייתכן שאף ישפר את הנגישות לצדק בבג"ץ ממש. השיקול המרכזי שהוביל אותנו למסקנה זו היא העובדה שפסיקת בית המשפט – עד כה – לא שינתה את "דיני המעמד", אלא את "דיני ההוצאות" בלבד. לנוכח מטרתם של דיני ההוצאות וניתוח השינוי המגולם במגמה החדשה יש טעמים טובים לסבור שהשינוי דרמטי פחות מהאופן שהוא תואר בשיח הציבורי. כאן חשוב להדגיש שגם לדעתנו אם ישנה בג"ץ את דיני המעמד, יהיה עליו להתייחס להשפעת השינוי הזה על החברה הישראלית. במצב שכזה הוא יצהיר קבל עם ועדה כי שעריו נעולים בפני עותרים ציבוריים. עם זאת, כל עוד השינוי שעושה בג"ץ הוא בדיני ההוצאות, ולמרות ה"אפקט המסנן" שלו – בג"ץ "מדבר" בעיקר אל השחקנים המשפטיים המתדיינים לפניו ושולח להם מסרים בדבר הצורך להקפיד על כבוד ההליך לפניו ועל יעילותו. מסר שכזה אינו מעיד, בהכרח, על מגמה של סגירת שערים בפני העותרים הציבוריים, אבל הוא בהחלט מעיד על ציפייתו של בג"ץ ל"אחריותיות" (Accountability) של עותרים אלה ולהגברת היעילות של ההתדיינות המשפטית שלהם לפניו.
אמת, בכל הנוגע לנגישות לבג"ץ ניטש ויכוח עז על המידה שבג"ץ צריך להיות נגיש לכל עותר ועותר, והדעות נעות מן העמדה הקטגורית הקוראת "פִּתְחוּ אֶת הַשַּׁעַר, פִּתְחוּהוּ רָחָב" ועד העמדה ולפיה יש לחסום עותר "שקם בבוקר, פתח את העיתון ועלה ציון לבית המשפט העליון". עם זאת, ניתוח ההבדל שבין השימוש בדיני ההוצאות ובין השימוש בדיני המעמד העלה שלכל הפחות מדובר במגמה מתונה יותר מזו שיכולה לעלות מהכתבות, ולכל היותר מדובר בשימוש בכללים משפטיים קיימים על מנת לשפר את יכולתם של ארגונים ציבוריים שבידיהם תיקים "טובים" להמשיך ולהביא לפני בג"ץ עתירות שמעלות סוגיות ציבוריות הראויות להידון לפניו באופן שאינו משקף תפיסה חוקתית השונה מזו הקיימת כיום.
מקורות
תומר זרחין, 17.8.2012. "בתקופת גרוניס: בג"ץ מקשה לע עתירות חברתיות", אתר הארץ.
תומר זרחין, 19.8.2012. "משפטנים מזהירים: בג"ץ מניף דגל שחור מעל עתירות ארגוני זכויות אדם", אתר הארץ.
בג"ץ 112/12 אדם טבע ודין – אגודה ישראלית להגנת הסביבה נ' ממשלת ישראל (טרם פורסם 24.5.12)
בג"ץ 2114/12 האגודה לזכויות האזרח בישראל נ' ממשלת ישראל (טרם פורסם, 15.8.12)
בג"ץ 4567/12 תנועת אומ"ץ נ' היועץ המשפטי לממשלה (טרם פורסם, 15.7.12)
עע"ם 4620/11 אומימה חאמד מחמד קישאוי נ' שר הפנים (טרם פורסם, 7.8.12)