בשבח הריסון המשפטי

בשני מקרים נקט לאחרונה בית המשפט צעד קיצוני – כאשר הכריז על בטלות סעיף חוק המעניק תקצוב מיוחד לאברכים, בשל היותו לא שוויוני, וכאשר שלח את הורי התלמידות בעמנואל לבית הסוהר. חיים זיכרמן סבור כי על בית המשפט להרעים בתותחיו רק במקרים החמורים באמת, כדי שלא ייפגע כוחו.

מאמר תגובה למאמר זה מאת שירי קרבס ועמיר פוקס, צדק צדק תרדוף, 11.7.201

פעמיים בחודש האחרון הפעיל בית המשפט העליון נשק בלתי קונבנציונלי. בראשונה- הוא הכריז על בטלותו של סעיף בחוק התקציב המעניק קצבה מיוחדת לאברכים. בשנייה, כעבור יום, נקבע כי יש להשליך את הורי תלמידות בית הספר בעמנואל לבית הסוהר בשל ביזיון בית המשפט.

שני הכלים הללו, הכרזה על בטלות חוק ומאסר אזרחי, הם "התותחים הכבדים" המצויים בארגז הכלים של בית המשפט. אלו אינן החלטות של יום-יום. מאמר זה אינו עוסק בשאלה אם בסמכותו של בית המשפט להפעיל כלים אלו (צודק), אלא אם היה נכון להפעילם במקרים הללו (חכם).

ההכרזה על בטלותו של החוק מעלה תהייה לגבי היקף השימוש הרצוי של בית המשפט העליון בכלי זה הן מן הפן הכמותי והן מן הפן המהותי.

הפן הכמותי: בשמונת החודשים האחרונים הכריז בית המשפט העליון על בטלותם של שלושה חוקים. לביטול סעיף החוק האחרון קדמו הכרזה על בטלות סעיף חוק שעסק בהקמת בית הסוהר הפרטי בנובמבר 2009 וביטול הוראת חוק שעסקה בהארכת מעצר של חשוד בעברת ביטחון בהיעדרו בפברואר 2010. לשם ההשוואה, בשנים 2002-1992, העשור הראשון של המהפכה החוקתית בתחום זכויות האדם במדינת ישראל, הוכרז על בטלותם של שלושה חוקים בלבד.

הפן המהותי: ביטול סעיף תקצוב האברכים בחוק ההסדרים מתבסס על פגיעה בשוויון בלבד. רק לפני כמה שנים, במסגרת הדיון ב"חוק טל" העוסק בגיוסם של החרדים לצבא, קבע בית המשפט הלכה פסוקה שלפיה השוויון הוא זכות יסוד בעלת מעמד חוקתי. ואולם באותו פסק דין לא הורה בית המשפט על בטלותו של ההסדר הנורמטיבי הקיים. פסק הדין האחרון מבטל חוק שחוקקה הכנסת רק בשל היותו לא שוויוני, אף שערך השוויון איננו נכלל במפורש (ויש האומרים: במכוון) בחוקי היסוד.

האם הכרזה על ביטול שלושה חוקים בתוך פחות משנה, ובכלל זה ביטול חוק רק בשל היותו לא שוויוני, איננה התערבות גבוהה מדי בעבודת הכנסת? ביטולו של כל חוק על ידי בית המשפט קודח חור בקיר המפריד בין הרשות המחוקקת לרשות השופטת. האם נכון לחורר את הקיר ככברה?

ההחלטה לשלוח לכלא את הורי תלמידות בית הספר בעמנואל מציגה אף היא את אותה הדילמה שבין הצודק לחכם. האם היה נכון להפעיל את נשק יום הדין כלפי הורי התלמידות? נראה כי החלטה זו הייתה שגויה הן בטווח הקצר והן בטווח הארוך. בטווח הקצר - היא לא השיגה את מטרתה. להפך, הפרשה האזוטרית הפכה להתנגשות אדירה. החברה החרדית התבצרה בעמדתה והוציאה מאה אלף איש לרחוב במפגן כוח נגד בית המשפט העליון. בטווח הארוך - תדמיתו של בית המשפט ניזוקה בשל טענות על היעדר שוויון באכיפה וטענות נוספות.

שימוש בכלי מחץ לפתרון נושאים הנמצאים באזור הדמדומים יחזק את הניסיונות הפוליטיים לכרסם בכוחו של בית המשפט העליון. בית המשפט אינו צריך שירסנו אותו מבחוץ, ולכן עליו לנהוג באיפוק פנימי. אחת מאמרותיו המפורסמות ביותר של נשיא בית המשפט העליון לשעבר אהרן ברק היא: "לא הורגים זבוב בתותח". על בית המשפט להרעים בתותחיו רק במקרים החמורים באמת.
 
עו"ד חיים זיכרמן הוא מרצה ודוקטורנט למשפטים וחוקר במכון הישראלי לדמוקרטיה.