רגולציה בקריצה

הערוץ הייעודי בשפה הערבית, "הלא טי.וי.", עוד לא התחיל לשדר באופן רציף וכבר יש מי שמזדרז לתייג אותו כמדיום "קיצוני", שעוין את המדינה. עתידו של הערוץ איננו ברור אך נחיצותו ברורה מאד.

הערוץ הייעודי בשפה הערבית, "הלא טי.וי.", עוד לא התחיל לשדר באופן רציף וכבר יש מי שמזדרז לתייג אותו כמדיום "קיצוני", שעוין את המדינה. כך עולה מידיעה על דו"ח מיוחד לגבי הערוץ שפרסמה "הוועדה למדיה בשפה הערבית של רשות השידור". לפי הדו"ח המרואיינים בערוץ מכנים עצמם ערבים-פלסטינים ולא ערבים ישראלים, הישובים הערביים אינם מופיעים על מפת מדינת ישראל אלא בסדר אקראי מבלי לציין גבולות ואפילו הסטנדאפיסטים שעלו לשידור בשידורי הניסיון בערוץ מתאפיינים בהדגשת האפליה. סטנדאפיסטים מדברים על אפליה? איך הם מעיזים? מה, אין להם גרסא ערבית-מקומית ל"יש פה מישהו מבת-ים" או בדיחות על רעלות וגלביות?

יש לשים לב מי הגורם שעומד מאחורי הדו"ח. במילים פשוטות: המתחרה, רשות השידור מרוממה. האם מישהו היה מתייחס ברצינות לדו"ח של זכיינית ערוץ 2 "קשת" על המתרחש אצל עמיתתה-מתחרתה "רשת"? האם מישהו היה מטה אוזן לביקורת שמותחים ב"חדשות 10" על המינוחים בחברת החדשות של ערוץ 2? ברור שלא. לאמיתו של דבר לא היה צריך לייחס לידיעה הזאת חשיבות מרובה אלא לקטלג אותה כעוד ידיעה במלחמה בין כלי תקשורת שמתחרים על אותו פלח אוכלוסייה.

בכל זאת זכה העניין לכותרות. אף שערוץ הלא טיוי נמצא עדיין בשלב שידורי הניסיון, חרדה קלה עוטפת את החברה הישראלית כשהיא מגלה שבידי אזרחי המדינה הערבים בעלות על כלי תקשורת. שוד ושבר, ערבים "עושים תקשורת לעצמם"!? יש בכך חשש-לחשד ל"נזק הסברתי", שלא לדבר על הסתה.

אי אפשר שלא להרהר בפוטנציאל ההרסני של הדו"ח; מעתה והלאה "הלא טי.וי." תתויג כתחנה אנטי-ישראלית. הערוץ עוד לא התחיל לשדר וכבר הוא נרדף על רקע לאומי, תוך הצבת סימני שאלה סביב מידת נאמנותו למדינה. הבעיה אפילו חמורה יותר. מתעצבת כאן, בלא חוק ובלא בג"ץ, רגולציה מתחת לשולחן שבה "בני סמכא" המקורבים לחוגי השלטון, מסמנים לתחנה מהם גבולות השיח שבהסתמך עליהם היא רשאית לפעול. ממחקר שערכנו בנושא תחנת הרדיו האזורית "א-שמס" ושיתפרסם בקרוב, עולה דפוס דומה.

חשוב שמקבלי ההחלטות בישראל יפנימו כבר עתה כי ערוץ "הלא טי.וי." לא יהיה תחנת "אל-ג'זירה". הצלחתו תלויה ביכולתו לספר את הסיפור המקומי, ובימים אלה הסיפור הערבי המקומי הוא סיפור של הדרה ועימות עם המיעוט הערבי. כדי ללמוד על אפליה אין צורך בסטנדאפיסטים; לפעמים די לו לאזרח הערבי לצאת לחו"ל דרך נתב"ג. מעקב אחר כל מילה שנייה שתשמע בשידורי הערוץ או מסגור גבולות השיח  רק יתרמו לתחושת הרדיפה ויעמיקו אותה.

עתידו של הערוץ איננו ברור. נחיצותו ברורה מאד. יש לאפשר לערוץ להתפתח, להכות שורשים, למצוא את הנישה שלו בין מאות ערוצי השידור בשפה הערבית באזור ולסייע לחברה הערבית בישראל להרגיש חלק לגיטימי מהמדינה, גם אם מינוחיה אינם עולים בקנה אחד עם מינוחי השלטון. ערוץ מסורס שישדר מלשכת ראש הממשלה ימצא עצמו משדר לעובדיו בלבד וגם זה נתון בספק. מעניין יהיה לבדוק כמה מעובדי המחלקה הערבית ברשות השידור אכן מאזינים לשידורי "קול ישראל בערבית" או צופים בערוץ 33.