"שותפות באחריות" ולא "שוויון בנטל"
הצעת החוק להפיכת הצבא למקצועי ולא לחובה – שגויה מיסודה. מושג ה-"שוויון בנטל" יתמוסס ברגע שיעמידו את הצעיר הישראלי למבחן הקריירה מול השרות הצבאי. לפי ההלכה היהודית הגיוס לצבא אינו "נטל" אלא "מצוה". אתה מתגייס לצבא כי אתה מבקש לקחת חלק באחריות הקולקטיבית של שיבת העם היהודי לארצו. נכון, לשיטתו של אייכלר הצבא יהפוך להיות פח הזבל של מעוטי יכולת ונוער שוליים.
בפרשת "בהעלותך" מתואר המסע הראשון שעשו ישראל לקראת ארץ ישראל. המסע מתחיל במילים: "ויסעו מהר ה'". מיד עם צאתם לדרך מתחילים סיפורי המתאוננים, המתאווים ועד לסיפור המרגלים שמבטל את כל תכנית הכניסה לארץ של הדור הזה.
מה קרה שם? מה גרם להם לאבד את הכוח עוד לפני היציאה לדרך?
התשובה נמצאת באות אחת שבפרשה: "ויסעו מהר ה'".
יש שני מצבים בנסיעה ממקום למקום.
יש היוצא אל יעד מסוים, וכל מאוויו אל תכלית הנסיעה.
אך יש היוצא ממקום מסויים אך אין לו שום תכלית מעבר ליציאה עצמה.
הרמב"ן הגדיר זאת יפה שהמילים "ויסעו מהר ה' – כתינוק הבורח מבית הספר". ילד יושב בכתה ומרגיש חנוק. כל מחשבותיו נתונות לצלצול. אך כשזה בא הוא בוהה וחושב מה לעשות. החופש יכול לערער ולהרוס אדם שחי ללא תכלית ויעד.
ישראל יצאו ממצרים אך מצרים לא יצאה מהם. נפשם הייתה שקועה בעבדות ולא ראו את הטוב אותו ראה משה במסע הזה. זו הסיבה שרגליהם שקעו בחול הכבד וזו הסיבה שהדור הזה לא נכנס לארץ. הוא לא היה בנוי לכובד שבאחריות.
ואנו מה?
כבר שנתיים מתהלכת בארץ סיסמה – "שוויון בנטל". מי המציא את המושג הזה?
קראתי את דו"ח יוחנן פלסנר (יו"ר הועדה לקידום השירות והשוויון בנטל של הכנסת הקודמת) ולא מצאתי שהשם הזה הופיע אי פעם לפני המחאה החברתית של קיץ 11. חלק מגלי המחאה נישאו על ידי הפורום לשוויון בנטל (="גיוס לכולם") שדרשו להכליל את נושא הגיוס לכל אזרחי ישראל כנושא מרכזי במחאה החברתית.
כבר אז צרם לי השם הזה.
למילה "נטל" יש קונוטציה שלילית. מקורה בספר משלי פרק כז, ג: "כֹּבֶד אֶבֶן, וְנֵטֶל הַחוֹל; וְכַעַס אֱוִיל כָּבֵד מִשְּׁנֵיהֶם".
האבן והחול משמשים כמשל לכעסו של הכסיל. אבן כבדה כשלעצמה. גרגרי החול אינם כבדים אך בהצטברותם יחד הם הופכים למעמסה כבדה. הנמשל הוא כעסו של האויל, שכבד מהאבן ומהחול גם יחד.
כידוע מילים נושאות בתוכן משקל תרבותי עמוק. המילה הקרובה ל"נטל" היא "כובד" אך השימוש בין זו לזו שונה לגמרי.
נטל ההוכחה/מטלה – תמיד יבואו בהקשר של חובה חיצונית הנכפית עלי. אם היה הדבר תלוי בי – הייתי ממהר להשתחרר ממנו.
"כובד האחריות" הוא דבר שאדם יכול ליטול על עצמו, מתוך תחושה של חובה פנימית.
לדוגמה: כל אחד מאיתנו יודע שהכובד נמדד לפי הרצון. כשהורה נושא את ילדו על כפיו הוא אינו מכנה זאת "נטל". הוא חש במלוא כובד האחריות. בוודאי ישמח לדעת שגם ההורה שלצדו או שאר בני המשפחה שותפים לאותה אחריות, אך לעולם לא יהרהר בשחרור מאחריות זו.
ומכאן אלינו, ולביטוי האומלל הזה שמלווה אותנו כבר קרוב לשנתיים.
אני יודע ומכיר רבים מהנאבקים על "שוויון בנטל" הפועלים מתוך תודעה של אחריות עצומה לעתידה של מדינת ישראל.
אני חושש שלתוך הקבוצה הרצינית והערכית הזו השתרבבו גם אנשים שהחיים הישראליים המתוחים כבדו עליהם והם מבטאים את הכובד הזה בחיפוש אחר שותפים לנטל. זו שחיקה של חברה הנושאת את עצמה בתנאים קשים כבר עשרות שנים.
אנו, השותפים לחזון התנועה הציונית, משלמים מחיר על השחיקה הזו. המאבק ל"שוויון בנטל" מעורר שנאה ולא מקרב אפילו חרדי אחד למעגל הגיוס. החברה החרדית עוברת בתוכה תהליכים רציניים של ברור על דרכה בעיקר משיקולים כלכליים וחברתיים. רבים מבני הנוער בלב עולם הישיבות מואס בחיי עליבות ועוני ומבקש לשנות את מיצובו. הכל יודעים שהדרך לשינוי זה עובר דרך השילוב המלא במערכת החיים האזרחיים. הכפייה לא תקדם את התהליך הזה אלא תבלום אותו.
כשנושאים באחריות צריך לדעת שהדרך ארוכה. החברה הציונית (חילונית ודתית כאחד) מוכרחה להתגבר על תחושת הפער הזה שבו אלפי צעירים אינם שותפים לאחריות הלאומית (בטחונית וכלכלית). הם לא "אויב" אלא קורבן של שיטת חיים שלתוכה נולדו כבר שלושה דורות.
ח"כ ישראל אייכלר הגיש הצעת חוק להפיכת הצבא למקצועי ולא לחובה. הוא מבין היטב שהעוקץ של "שוויון בנטל" יתמוסס ברגע שיעמידו את הצעיר הישראלי למבחן הקריירה מול השרות הצבאי. בבת אחת יתפוגג הרעל המופעל כנגד החברה החרדית כי יתברר שרבים אחרים בוחרים לא להתגייס לצבא המקצוענים. כדרכו הוא עוטף את הצעתן בטיעונים כלכליים הן לאלה שיתגייסו ויתוגמלו והן לקופת המדינה שלא תבזבז על תקציב הביטחון מיליארדים מיותרים.
בתורתו של ח"כ אייכלר לא כתוב שבמצב בטחוני כמו שלנו מחויב כל יהודי (איש ואשה) להתגייס לצבא. הרמב"ם שלו מצונזר. הוא קורא רק מה שמתאים להשקפתו. לפי ההלכה היהודית הגיוס לצבא אינו "נטל" אלא "מצוה". אתה מתגייס לצבא כי אתה מבקש לקחת חלק באחריות הקולקטיבית של שיבת העם היהודי לארצו. נכון, היו בודדים ששוחררו מהצבא כדי להיות "שבט לוי" המופקד על התורה. אך בתורתו של אייכלר כתוב שכולנו לויים ולכן הצבא יהפוך להיות פח הזבל של מעוטי יכולת ונוער שוליים.
אני מאמין שתורת ישראל מחייבת אותנו להציג תמונה הפוכה. "הכל יוצאים" ובראשם אותם אלה החיים בתודעת השליחות והמנהיגות. כדי שהצבא לא יהיה "סידור עבודה" ומקלט לנפלטי החברה אנו צריכים להשאיר אותו כ"צבא העם". בהערת שוליים אעיר שגם ראשי ישיבות ההסדר צריכים לעשות חשבון נפש על כמויות התלמידים שעושים שרות מקוצר שלא בצדק. רק בודדים מכל שכבה ראויים לשאת בתואר "בני עליה" וכל השאר ילמדו את תקופת הלימודים הראשונה ואז יתגייסו לגיוס מלא ומשמעותי, הכולל פיקוד ונשיאה באחריות.
מדינת ישראל אינה נטל. הצבא אינו נטל. אנו גאים להיות שותפים לשיבת ציון ולבניין האומה הישראלית. הכובד שבאחריות מחייב אותנו לעורר ולהגביה את העיניים אל היעד של המדינה היהודית.