שיחה עם פרופ' אייל נווה לרגל פתיחת שנת הלימודים

לקראת פתיחת שנת הלימודים שטח לפנינו פרופ' אייל נווה את תפיסותיו בנושא חינוך. פרופ' נווה הוא עמית בכיר במכון הישראלי לדמוקרטיה ועמד בראש התכנית 'חינוך לתודעה פוליטית'.

פרופ' נווה מתאר את הפוליטיקה כמרחב הציבורי שבו אנשים נמצאים ופועלים, ולדעתו מרחב זה חייב להיות נוכח גם בבית הספר. מסיבות שונות ומשונות הוא אינו נוכח בו, ובשל כך גדל דור של אנשים עוינים לפוליטיקה. עוד אומר נווה שמה שאנשים רואים מסביבם, ביום-יום, גורם להם להיות עוינים יותר. הם רואים את השחיתות והכוחניות ונוטים לשתי עמדות, ובעיניו שתיהן מסוכנות. עמדה אחת היא עמדה של בריחה – עזבו אותי מכל זה, זה לא שלי, אני אתרכז בעצמי. עמדה שנייה ולא פחות מסוכנת היא הכמיהה לאיש חזק שיבוא וישליט סדר. שתי עמדות אלו מביאות לעמדה של אנטי-פוליטיקה ושחיקה במחויבות לדמוקרטיה. משום כך חשוב להכניס במרכז סדר היום חינוך לאוריינות פוליטית-אזרחית.

נווה מצביע על שני תחלואים במערכת החינוך. האחד הוא הקפיטליזם המאוחר – בחברה מודדים הכול ברייטינג, מעמידים הכול על סקלה, איפה אנחנו נמצאים לעומת אחרים, ובדרך שוכחים את התלמידים. במצב שבו מורים אינם יכולים להקדיש לתלמידים יותר מכמה דקות שיחה בשבוע כי הם עסוקים בהעברת חומר, יש טירוף מערכות של מדידה, ותחרותיות. זהו פועל יוצא של קבלה לא ביקורתית של ערכי כלכלת השוק, המודדים כל דבר בתפוקות כמותיות. שדה החינוך אינו נמדד בתפוקות שכאלה אלא הוא שדה של מדידה  המתייחסת לשאלה  האם היה לי טוב בבית ספר בשלושה מובנים: טוב במובן של הנאה, טוב במובן יעילות, וטוב במובן המוסרי ערכי. תלמיד צריך לשאול עצמו בסוף התהליך החינוכי, האם יצאתי בן אדם טוב יותר כתוצאה מהתהליך הזה. לחינוך יש תפקיד של הבניה, בניית אישיות שביציאתה מהמערכת היא טובה יותר ממה שהייתה כשנכנסה אליה. שלושת הטובים האלה הם המטרות של חינוך ראוי.

החולי השני הוא חוסר אוריינטציה מוסרית שהעולם הפוסט-מודרני שלנו יצר. בעולם הפוסט-מודרני הכול מותר ואין קריטריונים מוסריים – המערכת נכנסת לתזזית, והיא אינה יודעת לאן היא הולכת, מה המטרה, לפיכך היא חוזרת כמובן למוכר ולקל – למדידות ולרייטינג. מצב זה יוצר אנשים אומללים ומונע מהיכולת של המערכת להיכנס לחינוך פוליטי ואזרחי משמעותי. נווה מוסיף: 'אני מחכה ליום שבו יבינו שיש פה דברים מבניים שצריך לשנות. אני לא אשנה את המצב הפוסט-מודרני אבל אני אנסה למתן אותו, אני לא אשנה את המצב הקפיטליסטי המדיד אבל אני כן אנסה להראות את המחיר שהוא גובה ולהציע חלופות שיקטינו מחיר זה.'

נווה מדבר על חינוך פוליטי לא במובן של חינוך פוליטי מפלגתי אלא במובן של חינוך לאוריינות פוליטית, תודעה פוליטית. המטרה בפרויקט שלו, 'חינוך לתודעה פוליטית', היא לפתח תורה לחינוך פוליטי-אזרחי בחברה דמוקרטית על בסיס ארבעה נדבכים:

• הנדבך הראשון הוא למידה ואוריינות של פוליטיקה – חשוב לפתח בסיס ידע הנוגע לפוליטיקה.
• נדבך שני הוא נדבך השתתפותי – בית הספר צריך להיות מיקרוקוסמוס של השתתפות פוליטית.
• הנדבך השלישי הוא הנדבך הביקורתי, כלומר טיפוח חשיבה ביקורתית – שאילת שאלות, הסתכלות על הדברים לא כמו שהם נראים, ניסיון לראות מה עומד מאחוריהם וגיבוש עמדה מולם. חשיבה ביקורתית חשובה בכל תחום ידע, ומטרתה  לנסות להעמיד אלטרנטיבות למובן מאליו.
• הנדבך הרביעי והאחרון הוא חינוך ערכי, מוסרי. מודדים את ההצלחה הפוליטית לא רק בתוצאות פרגמאטיות אלא גם לאור קנה מידה מוסרי שאינו חופף לפוליטיקה אך מקרין עליה. לא חשוב איפה האדם נמצא, יש רף מוסרי שמקרין על הפעילות הפוליטית שלו. לכן כל חינוך וכל לימוד פוליטי חייב לגעת בשאלות האתיות והמוסריות ולהשיק להן.

על פי נווה כל ארבעת הנדבכים האלה לא יתקיימו כל עוד בית הספר ומערכת החינוך הם בית חרושת לציונים. צריך ליצור שינוי באוריינטציה של התפיסה מהו חינוך ומיהו הבוגר הרצוי: האם רוצים בוגר שיהיו לו חמש יחידות בכל מקצועות הבגרות או שרוצים לשנות את הבגרות? נווה מאמין כי נדרשת רפורמה רצינית בכוח שיש לבחינות הבגרות, כלומר כביכול להחליש את כוחן אבל בעצם להגביר אותו על ידי צמצום בחינות הבגרות לשלוש בחינות של מיומנויות שבודקות כישורי שפה וכישורים כמותיים. לכך מספיקות שלוש בחינות: בשפת המדינה, עברית; בשפה הבין-לאומית, אנגלית; ובשפה הכמותית, מתמטיקה. ביתר המקצועות לא צריכים להיבחן בבגרות – אלו מקצועות שהתלמיד מתחכך בהם על ידי פעולה, דיון בכיתה, תיקי עבודות ופרויקטים למיניהם. שינוי כזה יביא הרבה יותר מקום לחינוך הפוליטי-אזרחי.

הפרויקט 'חינוך לתודעה פוליטית' מנסה ליצור תורה כדי שאם יום אחד מערכת החינוך תבין שנדרש שינוי יהיו לה האמצעים לעשותו. השנה גב' דפנה גרובר, מנהלת התכנית החינוכית, ונווה ישתפו פעולה ביצירת פיילוט ייחודי עם שלושים מנהלים ומורים מרחבי הארץ.

התכנית החינוכית מביאה לפרויקט של נווה את השטח. התכנית החינוכית עובדת עם אנשים במערכת שפחות או יותר מקבלים את הרעיונות של הפרויקט אך אינם יכולים ליישם אותם כי המערכת עצמה אינה מאפשרת זאת. התכנית מראה שבשטח אפשר לעבוד אחרת: 'חינוך לתודעה פוליטית' רוצה ליצור תוכן, ליצור מערכת שיוצקת תוכן בכל התחומים, מהכשרת המורים ועד בתי הספר. לתכנית החינוכית יש אוריינטציית פעולה בשטח, והפרויקט 'חינוך לתודעה פוליטית' אחראי על ייצור תוכן של חינוך לאוריינות פוליטית-אזרחית.

נווה מתמקד השנה בשיתוף הפעולה עם התכנית החינוכית אשר יתבטא במפגשים שייערכו במסגרת הפיילוט עם מנהלים ומורים. המטרה היא ליצור בית מדרש לחינוך פוליטי שיפעל בשטח. מנהלים ומורים ייקחו על עצמם פרויקט של פיתוח התוכן המקצועי במסגרת תחום הלימוד שהם אחראים עליו מתוך אוריינטציה פוליטית. נוסף על כך נווה מעוניין ליצור שיח בין המגזרים במערכת החינוך: יהודים, ערבים, דתיים, חילונים, מרכז ופריפריה, ואחרים, ולהביא לקשר ראשוני ביניהם.

נווה מציין כי חשוב לנסות למתג את החינוך במקום אחר, מהפכני, יוקרתי, שאנשים מוכשרים ישאפו להגיע אליו. צריך למשוך אנשים איכותיים לתחום החינוך בעזרת תמריצים. אחד התמריצים הוא תמריץ תקשורתי, תדמיתי, להתחיל לדבר על מורים טובים, על מורה לחיים, על מורה שהשפיע.

התכנית החינוכית נכנסת לנישות מסוימות ועושה עבודה טובה אבל המערכת לא תשתנה אם היא לא תשתנה מהיסוד. המערכת אומרת שהיא רוצה שינוי ויש בה אנשים טובים ומוכשרים, אבל עד שיתרחש השינוי יש עוד עבודה רבה.