פרויקטים צבאיים ייעודיים: נקודת מבט חרדית

בתאריך 13 באוקטובר 2010 קיים המכון הישראלי לדמוקרטיה כנס בנושא חרדים בחברה משתנה - כלכלה, תעסוקה וצבא. לפניכם עיקרי הרצאתו של הרב בצלאל כהן, עמית בבית ספר מנדל למנהיגות חינוכית, במסגרת כינוס זה.

א. הקדמה

סוגיית אי שירותם של תלמידי הישיבות החרדיות בצה"ל, מהווה שנים רבות את אחת מסוגיות המחלוקת היסודיות בין הקהילה החרדית לכלל הציבור הישראלי. סוגיה זו נתפסת כאבן בוחן משמעותית ביותר על רצונם או אי רצונם של החרדים, להוות חלק בלתי נפרד ממדינת ישראל, בעלי זכויות וחובות אזרחיים שווים. הנושא הרגיש והטעון הזה שב ועולה מעת לעת לסדר היום הציבורי, הן בהיבט התקשורתי והן בהיבט המשפטי החוקי והפוליטי. במהלך השנים, נעשו ניסיונות שונים להתמודד עם סוגיה זו, שהפכה למרכזית יותר לנוכח הריבוי הטבעי וגידול מסיבות נוספות של הקהילה החרדית בישראל בכלל ושל תלמידי הישיבות בפרט.

בהרצאה זו ברצוני להתייחס בעיקר לתוכנית ייעודית שהוקמה לפני כשלוש שנים בצה"ל, אשר הייתה לי את הזכות ליטול בה חלק פעיל לאורך השנים. תוכנית המשלבת כיום קרוב ל-1,000 גברים חרדים במערך הטכני והטכנולוגי בזרועות שונים בצה"ל, תוך התאמה של סביבת השירות ושל תנאי השירות לצורכי החייל החרדי. מתוך הת ייחסות לתוכנית זו, ברצוני להרחיב את נקודת הראות על השינויים העוברים כיום על הקהילה החרדית, שחלקם כבר הוזכר בהרצאות אחרות היום.
כהקדמה להצגת הדברים, ברצוני לתת בקצרה את נקודת הראות שלי באופן אישי את סוגיית דחיית השירות של תלמידי הישיבות לצה"ל.

ב. רקע

כילד, אני זוכר את אבי שיחי' יוצא מידי שנה לחודש מילואים, שירות המילואים כלל בדרך כלל שמירה במקומות שונים כדוגמת הכניסה לכותל ומקומות אחרים. בתמונות שבבית הורי היו תמונות רבות מתקופת שירותו הצבאי של אבי, ידענו על השתתפותו במלחמת ששת הימים כשבביתו תינוקת בת חצי שנה, ואף היו לנו מספר חפצים ומזכרות ממלחמה זו (חותמת בערבית, מגפיים ועוד). למיטב זכרוני, אבי לא נתפס בעיני כיוצא דופן, כשבשכונת מגורי היה ניתן לראות עוד אנשים עם מדי צה"ל בתקופת המילואים, מלבד רבנים צבאיים שהופיעו באופן קבוע במדי צה"ל. יחד עם זאת, היה ברור לי שאני ואחי לא נשרת בצה"ל בשל יעודנו להיות תלמידי ישיבות לאורך שנים, יעוד זה של כל החרדים להיות תלמידי ישיבות נתפס בעיני כאקסיומה כחלק משינוי שחל בחברה החרדית מחד ובחברה הישראלית מאידך.

במהלך שנות ילדותי ושנות נעורי המוקדמות, נחשפתי למתח הקיים סביב סוגיית דחיית השירות, אולם לא העמקתי בהבנת הצדדים השונים. הפעם הראשונה בה התוודעתי באופן מסודר לתפיסת העולם החרדי, הייתה בתחילת לימודי בישיבה הגדולה כשהתקרבתי לגיל גיוס, בזמן זה שמעתי שיחה בנושא מאחד מרבני הישיבה הקטנה וחשוב לי להזכיר מתוכה קטע קצר.
הטיעון המרכזי בשיחה היה שלימוד התורה של תלמידי הישיבות הינו תנאי הכרחי להגנה על עם ישראל ועל מדינת ישראל, וכי חלקם של תלמידי הישיבות בהצלחת ההגנה והמלחמה לביטחון ישראל איננה פחותה משל יתר חיילי צה"ל. תפיסה זו גובתה במאמרי חז"ל שונים, והיא נובעת מאמונה עמוקה ואמיתית בצדקתה. לשם כך הוא המשיל את הדברים לחיילים שתפקידם לבדוק את המים שבשדה הקרב בבדיקות מעבדה בכדי למנוע זיהומים ומחלות, אולם יתר החיילים אינם מכירים בצורך בבדיקות אלו ומייחסים לחיילים אלו השתמטות מהמערכה. תפיסה זו ליוותה אותי לאורך כל שנות לימודי בישיבה ובכולל, היא הובעה פעמים רבות על ידי הרב שך זכרונו לברכה.

למרות זאת, זכורה לי היטב התחושה הקשה של רבים מתלמידי הישיבות, בזמנים של מבצעיים צבאיים או זמני חירום, על כך שהם אינם נוטלים חלק ממשי בסיכון ובהגנה על עם ישראל ומדינת ישראל.

הכוונה לפעול לגיוס בחורי הישיבות על ידי שינויים בחקיקה, נתפסה במהלך השנים כאיום קיומי על עולם הישיבות בפרט ועל העם היהודי והחברה בישראל בכלל. נשיאת הדגל בעניין זה על ידי אהוד ברק במערכת הבחירות ב-1999 ועל ידי טומי לפיד בבחירות 2003, גרמו לציבור החרדי לתחושת חירום וחובת התגייסות חסרת תקדים.

הקמת הנח"ל החרדי שתתואר בהרצאה הבאה, נועדה להבנתי לתת מענה מסוים למתח הקיים סביב אי שירותם של מרבית החרדים בצה"ל, תוך הסתמכות על הצורך של הקהילה החרדית במענה לסוגיית הגידול שחל בתופעת נוער השוליים החרדי שנשר מעולם הישיבות והתדרדר לרחובות ולחיי הוללות ופשע. מסיבות שונות, שאשתדל לגעת בהן בקצרה בהמשך, נתקלה יוזמה זו בהתנגדות פנים חרדית עזה, אשר גרמה לרתיעה של מרבית הציבור החרדי למשוך את ידם מיוזמה זו. מאבק זה אף הקשה לאחר מכן על יצירת יוזמות חדשות לשילוב חרדים בצה"ל.

ג. תוכנית שחר

 ג.1. רקע
בשלב התכנון הראשוני, התבססה התוכנית על תוכנית דומה שנבנתה על ידי צה"ל בשיתוף הג'וינט, עבור נערי מקא"ם (מרכז קידום אוכלוסיות מיוחדות) מהציבור הכללי. תוכנית זו נועדה להקנות לנערים מקצוע ברמה נמוכה יחסית שיש לו ביקוש בתעשייה האזרחית, הנערים אמורים לרכוש את המקצוע בצה"ל ולשרת בו במערך הטכני בצה"ל. על מנת להתאים את התוכנית לנוער חרדי, נקבעו כללים שונים של התנאים הנדרשים מבחינה דתית לחייל חרדי. תפקידו של הג'וינט היה לדאוג להיותה של התוכנית בעלת אוריינטציה תעסוקתית, ובשלב מתקדם יותר הוא התבקש לסייע באיתור מועמדים מתאימים. חיל האוויר היה החלוץ בפתיחת המסלול שזכה לכינוי "שחר (שילוב חרדים) כחול", הוא ניסה לאתר מועמדים מתאימים מקרב המסגרות לנוער חרדי נושר ומרשימת מבוטלי מעמד של "תורתו אומנותו". לאחר הגיוס הראשון התברר לחיל האוויר שקהל היעד המתאים יותר לתוכנית הינו של אברכים חרדים המעוניינים לצאת לפרנסתם. בשל השינוי של קהל היעד, עברה התוכנית שינויים והתאמות והיא מהווה כיום אחת התוכניות המובילות בתחום של שילוב גברים חרדים במעגל העבודה.

ג.2. סביבת השירות ותנאי השירות
על מנת להתאים את התוכנית לאורח החיים של החייל החרדי, נקבעו לתוכנית כללים רבים. הפיקוד הישיר על החיילים צוות ההוראה בקורסים המקצועיים וסביבת העבודה הקרובה של החייל הינה של גברים בלבד. החיילים משובצים בבסיסים כקבוצה ולא כיחידים. השירות הצבאי הינו מהבוקר עד הערב, ובסיום היום החייל שב ללון בביתו. המזון המוגש לחיילים הינו בהכשר למהדרין על פי כללים מיוחדים שנקבעו. החייל זכאי ואף מחויב להשתתף בשיעורי תורה ובימי עיון תורניים. לחיילים נערכים ימי ספורט ופעילות תרבות, בנפרד מיתר החיילים. קיומם של תנאים אלו אינו קל, והוא דורש רצון טוב והבנה מצדם של המפקדים ושל יתר החיילים. בהרבה מקרים התברר שהקושי בהתאמת דרישות הכשרות הינו אחד הדברים המורכבים ביותר, בפרט בבסיסים קטנים ומרוחקים.

ג.3. המרכיב התעסוקתי
על מנת להבטיח את השתלבותם של החיילים בעבודה מסודרת ומכובדת ביציאתם לאזרחות, נדרשת חשיבה רבה לאורך כל שלבי התוכנית ופעילות מגוונת. החל מתוכנית ההכשרה והשירות בפועל וכלה בהשמה במקומות העבודה. על ההכשרות בצה"ל להיות בעלות ערך בעולם האזרחי, על ידי התאמת תוכנית הלימודים לתוכניות הלימוד של התמ"ת או גופים רלוונטיים אחרים. על השירות בפועל להיות מותאם לתחום ההכשרה, ולהוות רכישת ניסיון מתאים. חשוב להקפיד על דמיון בין הדרישות מהחייל לדרישות המקובלות בעולם העבודה, שכן הקלה בתקופת השירות תגרום לו לקשיים לאחר מכן. חשוב להשלים לחייל פערים בסיסים באנגלית ובמתמטיקה, ולעודד אותו להתקדמות בלימודים המקצועיים. בשלב היציאה לאזרחות, חשוב להעניק לו את מירב האינפורמציה על האפשרויות העומדות בפניו ועל כלי הסיוע הקיימים, ולסייע לו בתהליך חיפוש ומציאת העבודה. לשם כך פועל הג'וינט בשיתוף גורמים שונים, ובאמצעות מרכזי ההשמה שלו ורכז השמה ייעודי לתוכנית. להצלחת התוכנית מבחינה תעסוקתית, ישנה השפעה רבה על המוטיבציה של מתגייסים חדשים, ועל התדמית של התוכנית בקהילה החרדית.

ג.4. הצלחות
התוכנית נחשבת עד כה כהצלחה רבה מבחינת מספר הפונים, בפרט לנוכח העובדה שגילאי הגיוס לתוכנית הוגבלו בין 22-27 ושהגיוס הינו על בסיס וולונטרי, כשלמרבית המתגייסים עומדת האפשרות להמשיך את לימודיהם בישיבה או לחילופין לשרת בשירות האזרחי. גם המוטיבציה של  החיילים לשרת שירות משמעותי נבדקה ונמצאה גבוהה מהממוצע, כשכיום כבר ישנם 15 קצינים וכ-35 אנשי קבע מהתוכנית. ההשמה בעבודה של כ-90 המשתחררים הראשונים, נחשבת גם היא כגבוהה ביותר, אולם עדיין מתגלים כל הזמן דברים הטעונים שיפור ותיקון. החיילים מצידם מגלים ברוב המקרים שביעות רצון מהתוכנית, ולמעשה מרבית המועמדים החדשים מגיעים על ידי חברים קרובים ומכרים הנמצאים בתוכנית. למרות זאת, עדיין ישנו קושי לעמוד ביעדים המספריים של צה"ל והזרועות השונים, ונדרשת פעילות אקטיבית לשיווק התוכנית. העובדה שהתוכנית לא נתקלה עד כה בהתנגדות בקהילה החרדית, ושהיא אף זוכה לתמיכה מסוימת מרבנים חשובים בקהילה, נחשבת גם היא כהצלחה משמעותית לתוכנית.

ג.5. היעדים
מבחינת צה"ל היעד לשנת 2015 הינו גיוס של 1,000 חיילים חרדים חדשים מדי שנה, כשתקופת השירות הסדיר הינה בסביבות השנתיים. מבחינת הג'וינט המטרה היא לדאוג להשמה מקסימלית של המשתחררים, עם חיפוש דרכים לשדרוגם בעבודה לאורך זמן והתקדמות מבחינה מקצועית.

ד. ההתייחסות בקהילה החרדית

ד.1. עמדת הציבור
בתחילת התוכנית, מתגייסים רבים חששו מאוד מהופעה ברשות הרבים עם מדים, הם ביקשו היתר לקבל אישור לנסיעה בתחבורה ציבורית בלבוש אזרחי. חלקם החליפו את המדים בדרך הביתה וחלקם שילמו מכיסם על התחבורה הציבורית, אולם לאורך זמן התופעה כמעט נעלמה. כיום ניתן לראות לובשי מדים בכל הריכוזים החרדיים שאינם מסתתרים עוד. היטיב לתאר זאת רפי כהן הקצין הראשון מתוכנית שחר שגר במודיעין עילית, הוא אמר "בתקופה הראשונה בכל פעם שעליתי על האוטובוס בעיר הייתי לובש המדים היחיד, כיום אין כמעט מצב בו אני לובש המדים היחיד".

בכנסים שנערכו לכלל חיילי שחר לקראת חגי תשרי, בחנוכה ולקראת חג השבועות, ניתן היה לראות נציגות מכובדת מכל העדות והחוגים בקהילה החרדית, ממגוון רחב של ישיבות ומכל החצרות החסידיות. אירועים אלו יוצרים מפגשים מחזקים מאוד, בין אנשים בעלי רקע דומה הנמצאים בתהליך מורכב ומיוחד.

לא ניתן לתאר את המצב כאופטימלי, מבחינת היחס של הקהילה למתגייסים. בעיני רבים בקהילה זהו צעד לא ראוי, אולם בהחלט ניתן לקבוע שהם אינם מודרים בשל כך מהקהילה. אחד המקומות הראויים לתשומת לב הוא מוסדות הלימוד של ילדי החיילים, לאור מקרים בהם נדחו התלמידים בשל גיוס של אביהם, על נציגי הציבור לתת את הדעת ולפעול למניעת תופעות אלו.

ד.2. עמדת הרבנים
התוכנית לא הובאה לאישור או הסכמתם של רבנים, אולם רבים מהמתגייסים פנו להתייעצות פרטנית עם הרבנים וקיבלו לשם כך את ברכת הדרך. בשנה האחרונה, החלה התעניינות גלויה יותר של רבני קהילות ואדמו"רים בפרטי התוכנית, כשלשם כך אף נערך לפני שבוע וחצי ביקור של רבנים משתי חצרות חסידיות חשובות בבסיס חיל הים בחיפה. מספר אדמו"רים כבר נתנו את ברכתם לתוכנית באופן רחב יותר. כמו כן, בימי עיון תורניים שנערכו עבור חיילי שחר ובסיומי מסכת, השתתפו ודיברו רבנים מכל החוגים והעדות, ובכך נתנו למעשה את הסכמתם בדיעבד לקיומה של התוכנית. נראה, שהמנהיגות הרבנית מבינה את הצורך של התוכנית על היבטיה השונים, והיא בוחנת מן הצד את דרך התנהלותה ואת תוצאותיה.
בשנה האחרונה הוקמו שלוש מסגרות של "כולל ערב" באלעד בני ברק ומודיעין עילית עבור חיילי שחר, צעד כזה אמור לחזק את תדמיתם של החיילים כקובעי עיתים לתורה וכמי שנשארו נאמנים לאורח החיים החרדי.

ד.3. המניעים
מעבר להיותה של התוכנית חלק מתהליך רחב יותר של יציאת גברים חרדים למעגל העבודה, נראה שהתוכנית התאפשרה בזכות שינויים שהתחוללו במהלך השנים בחברה הישראלית בכלל ובצה"ל בפרט.

השירות בצה"ל נחשב במשך שנים רבות כ"כור היתוך" לחברה בישראל, בכך הוא היווה סכנה לקהילה החרדית שבחרה בהתבדלות תרבותית בכל ההיבטים, במקומות מגורים; בתקשורת; במערכות החינוך ועוד. בשנים האחרונות אנו עדים לשיח שונה המעודד רב תרבותיות ומוכן להכיל אוכלוסיות תרבותיות שונות, בהקשר זה נציגי צה"ל מדברים במפורש על אי רצונם להוות כור היתוך לחיילים החרדים, ובכך הם הסירו למעשה חסם משמעותי. בנוסף, הגאווה הישראלית והביטחון בעוצמתו של צה"ל שהיו סממן בולט בחברה בישראל, עוררו התנגדות רבה בעולם החרדי הן בשל האמונה בה' והן בשל הסתייגות מתחושת העצמאות והיוהרה הכרוכה בכך. במהלך השנים, אנו עדים ליותר ענווה ולהרהורים אודות חוסנו של צה"ל בפרט ושל המדינה בכלל, ועל הצורך להשיג יעדים בדרכים של מו"מ וכיו"ב, מציאות זו מאפשרת יותר לצעיר החרדי להתגייס ולחוש את עצמו כחלק בלתי נפרד מצה"ל בפרט ומהמדינה בכלל.

חשוב להבין את ההבדל בהתייחסות הקהילה החרדית והמנהיגות הרבנית בין הנח"ל החרדי לתוכנית שחר, למרות שבנח"ל החרדי ננקטו צעדים דרסטיים יותר מבחינה דתית, כדוגמת שירות במחנה נפרד לחלוטין ורבנים ייעודיים לתוכנית. ברצוני להעלות כאן מספר השערות אפשריות, מלבד העובדה שיתכן שההבדל נעוץ בשינויים שהתחוללו בקהילה החרדית במשך העשור שחלף בין שתי התוכניות.

• בהקמת הנח"ל החרדי היה חשש גדול מנשירה וסחף של המתגייסים מאורח החיים הדתי שלהם, אולם במבחן הזמן מרבית המתגייסים לנח"ל לא נחלשו ואף התחזקו במקרים רבים מבחינה דתית. כפי שנודע אף רבנים שהתנגדו להקמת הנח"ל, שלחו במקרים מסוימים צעירים למסגרת זו.
• קהל היעד של הנח"ל היה והינו רווקים חרדים בגילאי 18-22, צעירים אלו נמצאים במצב המאפשר יותר שינויים מבחינה דתית וחברתית, ואכן רבים מהמשרתים בנח"ל הפסיקו להגדיר את עצמם כחרדים. לעומת זאת תוכנית שחר פונה בעיקר לנשואים בגילאי 22-27 שבמרבית המקרים כבר אינם עלולים או עשויים לשנות את השתייכותם הדתית והחברתית. בעניין זה חשוב גם לציין את החלק שנטלו במאבק בנח"ל רבנים העוסקים בטיפול בנוער חרדי נושר.
• המטרה של תעסוקה ופרנסה נעשתה לגיטימית יותר בקהילה החרדית, לעומת הנח"ל שאיננו נתפס כתוכנית תעסוקתית ובפרט כשהוא מיועד כאמור לרווקים שבדרך כלל אינם נושאים עדיין בנטל הפרנסה.
• הקמת הנח"ל החרדי נתפסה כיוזמה שבאה מתוך הקהילה החרדית, על ידי אנשי חינוך חרדים בגיבוי רבנים, אלו היוו יעד נוח למתקפה. לעומת תוכנית שחר שהיוזמה באה מצה"ל ולא מהקהילה ולכן לא היה קל לתקוף את התוכנית.
• הגיוס לנח"ל הוא במסגרת שירות חובה למי שאיננו במעמד "תורתו אומנותו" ולכן הוא נתפס כאיום, לעומת שחר שהגיוס אליו הוא במידה רבה וולונטרי לאור האפשרות של שירות אזרחי או השארות בישיבה.

ה. סיכום

נראה ששאלת אי שרותם של מרבית בני הציבור החרדי, תשוב ותעלה עוד פעמים רבות לסדר היום הציבורי. למרות הקמתם של הנח"ל החרדי תוכנית שחר ומסגרות השירות האזרחי שהתפתחו מאוד בשנים האחרונות, נראה שהסוגיה עוד תמשיך ותלווה אותנו שנים ארוכות. אולם בהחלט נראה שניתן יהיה להפיק הרבה לקחים ורעיונות מפעולות חשובות אלו. חשוב גם לציין את התועלת הרבה לצמצום הקיטוב בחברה בישראל, בעצם המפגש של צעירים חרדים עם צעירים מיתר הקבוצות בישראל, המאפשר היכרות קרובה ונטרול של סטיגמות וסטריאוטיפים רבים.

עוד בנושא

הכנס חרדים בחברה משתנה - כלכלה, תעסוקה וצבא

מאמרים ומחקרים

פורום קיסריה 2010 הקדיש השנה מושב לדיון בסוגיית התעסוקה במגזר החרדי
תמר הרמן, מה בין חרדי עמנואל לאמיש? 24.6.2010
מומי דהן, גבולות מדינת הרווחה, 17.6.2010
חיים זיכרמן, בין הלב והליבה, 8.6.2010
חיים זיכרמן, חרדים לחרדים, 30.5.2010
יעל כהן, רועי קונפינו ומרדכי קרמניצר, מי צריך לממן את חברת הלומדים, 16.12.2008
קרן מיכאלי וגד ברזילי, השתלבות קבוצות פריפריה בחברה ובפוליטיקה בעידן שלום: א. החרדים בישראל, 1999

תכניות מחקר

ישראל כמדינת לאום
דת ומדינה, יהדות ודמוקרטיה