מהפכת ההשכלה האקדמית בחברה החרדית
בתאריך 13 באוקטובר 2010 קיים המכון הישראלי לדמוקרטיה כנס בנושא חרדים בחברה משתנה - כלכלה, תעסוקה וצבא. לפניכם עיקרי הרצאתו של עו"ד אריאל דרעי, מנכ"ל המכללה החרדית ירושלים, במסגרת כינוס זה.
צהריים טובים לכולם,
ראשית אני רוצה להודות למארגני הכנס על ההזדמנות המכובדת שניתנה לי היום. ולקוות שהכנס הזה יוביל אותו צעד נוסף להבנת התהליכים הקשורים בחרדיות והשכלה גבוהה ואולי להצליח להקטין מעט את הפערים שבניהם.
אני רוצה לפתוח באנקדוטה מעניינת הנוגעת לאותו מתח מתמיד שבין השקפת העולם החרדית שמרנית לזו של העולם האקדמי וההשכלה הגבוהה והשכלה בכלל. למרות שהנושא הזה הוא גדול ורחב וראוי לדיון בפני עצמו.
אני רוצה לצטט מדבריו של מי שהיה ונחשב גם כיום, לסמכות התורנית הליברלית והפתוחה ביותר בכל הקשור להשתלבות בחברה, לציונות ולהשכלה גבוהה. ואני מתכוון כמובן לרב קוק זצ"ל.
והנה בנאום ארוך ומתפתל שהוא נושא דווקא בטקס חנוכת הבית לאוניברסיטה הישראלית הראשונה בקמפוס האוניברסיטה העברית בהר הצופים בירושלים.
מול קהל מרשים של עשרת אלפים איש בניהם חיים ויצמן, הלורד בלפור הלורד אלנבי, מנהיגי היישוב פרופסורים וראשי אוניברסיטאות מכל העולם וכמדומני גם פרופ אלברט איינשטיין.
משרטט הרב קוק את המתח שבין שני המהלכים, כלשונו, הפועלים ברוח ישראל.
המהלך הראשון אותו הוא מכנה "פנימי" .מהלך שכולו קודש ולימוד תורה במתכונת הישיבתית המסורתית הנשענת על לימודי קודש ועליהם בלבד.
והשני של מה שהוא קורא "מהלך הרוח באומה" כשכוונתו היא להשכלה הגבוהה וללימודי המדעים בעיקר כשהאוניברסיטה היא הכלי למהלך זה.
וכאן אפילו הרב קוק בעצמו מציג את הפחד שבהתערבות בין שני זרמים הללו ואת ההפסדים שבאו בעקבותיהם כשהוא מתכוון בעיקר לטשטוש ולהתבוללות הרעיונית והמעשית שנגרמו לדבריו בעקבותיו של אותו עירוב בין שני המהלכים.
אחריו עולה לדוכן הנואמים מי שנחשב לימים למשורר הלאומי חיים נחמן ביאליק. שבעברו היה אף הוא תלמיד ישיבת וולוז'ין המפורסמת ובהתייחסות די ישירה לדבריו של הרב קוק מחדד ביאליק עוד יותר את המתח ואני מצטט
"בית המדרש לתורה ולחכמה שהוקם על הר הצופים יהיה משונה הרבה גם בחומר הבניין וגם בתוכנו ובצורתו מבתי המדרש הישנים".
"אבל רבותי", הוא קורא לראשי ההשכלה הגבוהה דאז , "אל ימאסו הבונים באבני הגזית השלמות של בתי המדרש הישנים שיכולות לשמש אבני שתיה ואבני יסוד לבניין החדש".
אכן ימיו של המתח האידיאולוגי הזה הם ממש כימיה של ההשכלה הגבוהה ולמרות התמורות הרבות שחלו במישור הזה בישראל, בעיקר בעשר שנים האחרונות, אינני סבור שהמתח זה יעלם אי פעם.
ואם נעבור למישור המעשי והתכליתי: מבחינות רבות ניתן לומר כי נחצתה נקודת האל חזור בכל מה שנוגע לכניסתם של חרדים לעולם האקדמיה וההשכלה הגבוהה. ובמובנים רבים אף לכניסתה של ההשכלה הגבוהה עצמה לתוככי החברה החרדית.
בין המרכזים החרדים הקיימים כיום ניתן למנות את מכללת מבחר בבני ברק המכללה החרדית ירושלים, הקמפוס החרדי של הקריה האקדמית אונו, מכון לב שפתח אף הוא מסלולי לימוד לחרדים, מכון לנדר , המרכז האקדמי כרמל שבחיפה ועוד רבים אחרים בהם לומדים כארבעת אלפים סטודנטיות וסטודנטים בזמן נתון. ואני מאמין שבעבודה נכונה מספרים אלו ילכו ויגדלו בקצב מהיר עוד יותר בשנים הקרובות.
כמות הפונים והמתעניינים בלימודים אקדמיים בחברה החרדית הולכת וגדלה משנה לשנה. מעמדם של הסטודנטים החרדים הולך ותופס מקום של כבוד בתוככי הקהילה החרדית. ואפילו הרבנים כבר מעניקים הכשר שבשתיקה ללא מעט תוכניות לימוד אקדמיות בתנאי כמובן שזה נעשה בהתאם לגדרים ולסייגים שנקבעו.
במקביל מתרחשים תהליכים נוספים בהם מוסדות אקדמיים אחרים שמבינים את הפוטנציאל הגלום בחברה החרדית הן מבחינה מספרית וכמותית והן מבחינה איכותית של החומר האנושי הנמצא בה, מנסים כל העת למצוא את הנתיבים הנכונים להתאים את עצמם למאפיינים הייחודיים של החברה החרדית ולפתח תוכניות לימוד ייעודיות עבורה.
גם בקרב המוסדות החרדים הקלאסיים בעיקר אלו המיועדים לבנות מחלחלת ההכרה בצורך בלימודים אקדמיים ולעניות דעתי לא ירחק היום וגם בסמינרים החרדיים בהם לומדות כשבעת אלפים בנות בכל שכבת גיל, יפתחו מסלולי לימוד כאלו ויגדילו בצורה משמעותית ביותר את מספרם של הסטודנטים החרדיים.
ניתוח של השינויים הדרמטיים האלו מעלה כי קיימות שלש סיבות עיקריות לתזוזה ולפתיחות בקרב החברה החרדית ביחס לעולם האקדמיה:
הראשונה שבהם היא בעצם מהלך של אין ברירה. הלחץ הכלכלי הגובר והולך על המשפחה החרדית הממוצעת, במיוחד לאחר הקיצוצים העמוקים בתשלומי ההעברה ובעיקר בקצבאות הילדים ובתקציבי הישיבות והכוללים מוביל בהכרח לחיפוש מתמיד אחר מקורות הכנסה נוספים ואיכותיים יותר למשפחה החרדית הממוצעת.
וכשכוחות השוק קובעים כי הדרך לכך עוברת דרך ההשכלה הגבוהה העול הכלכלי עושה את שלו ומביא יותר ויותר חרדים לאקדמיה.
הסיבה השנייה נוגעת להבנה ההולכת וגדלה של החברה החרדית וגדולי התורה בחשיבות ובצורך באנשי מקצוע חרדיים איכותיים בעלי הכשרה מקצועית פורמאלית . המכירים את אורח החיים החרדי, את המאפיינים הייחודיים של המשפחה החרדית ועולם המושגים החרדי ויוכלו לתת מענה אפקטיבי יותר במיוחד בתחום הטיפולי כמו עבודה סוציאלית ייעוץ חינוכי קלינאות תקשורת סיעוד ופסיכולוגיה.
הסיבה השלישית נובעת כתוצאה מהגידול המספרי בחברה החרדית שמוביל בהכרח לשונות גדלה והולכת ויצירת עוד ועוד רבדים בתוך החברה עצמה. כך שמצד אחד גבולות החברה הולכים ומטשטשים ומאפשרים למי שחפץ בכך לרכוש השכלה גבוהה ועדיין להיחשב כחלק מהחברה האותנטית שלו.
אבל לדעתי המניע החשוב ביותר לתהליך הזה נוגע דווקא לחלקה של המדינה והרשויות האחרות ולמדיניות הכלכלית והמעשית שהן נוקטות בעשור האחרון לעומת העשורים שקדמו לו.
לאחר שנים רבות בהם נהגה המדינה בסוג של מדיניות חד צדדית. מדיניות שבעיקר קבלה והתלוננה על כך שהחרדים לא משתתפים בשוק העבודה, לא רוכשים השכלה גבוהה, ולא משרתים בצבא לא תורמים ולא משתלבים. החליטה המדינה להעביר אליה את האחריות ובעיקר לעשות במקום לדבר.
העשורים הקודמים התאפיינו בכך שהמדינה בעצם לא ממש נקטה בפעולות הנדרשות לביצוע ההתאמות למהלכים הרגישים והסבוכים האלו. והמצב זה העצים עוד יותר את תחושת הניכור הפחד שהשינויים מסוג זה עלולים לגרום ובטח בחברה החרדית שהיא שמרנית מטבעה.
בחור חרדי ידע שאם הוא הולך לצבא זה בוודאי יבוא על חשבון הרמה הדתית שלו. אם מבחינת כשרות אם מבחינת הפרדה בין נשים לגברים תפילות לימוד תורה וכדומה. אברך ידע שהכניסה שלו לאוניברסיטה תהיה כמעט בלתי אפשרית בגלל פערי הידע העצומים שלו בלימודים כלליים. וגם אם יצליח להתגבר עליהם זה בוודאי יאלץ אותו לנהוג בניגוד לאורח החיים שלו, ללמוד באופן מעורב נשים וגברים ושוב כמובן לפגוע ברמה הדתית שלו.
בעשור האחרון הפנימה המדינה את העובדה שאם היא רוצה לשלב את החרדים בתחומים האלו היא חייבת להתגמש. היא חייבת לשנות גישה, ובעיקר היא חייבת להתאים את עצמה ואת המערכות שלה למאפיינים הייחודיים של החרדים.
וכך נוצרו המסגרות הצבאיות לחרדים שחר כחול וירוק והנחל החרדי, השירות האזרחי, ומרכזי ההכשרה המקצועית והמוסדות האקדמיים לחרדים.
בתחום ההשכלה הגבוהה הבינה המדינה, וביתר שאת ראשי המועצה להשכלה גבוהה והועדה לתכנון ותקצוב של המועצה כי אם רוצים את החרדים באקדמיה צריך לבצע שורה של התאמות שיגשרו בין אורח החיים שלהם והמאפיינים הייחודיים של הסטודנט החרדי לבין הדרישות האקדמיות.
ההתאמות האלו מתחילות בהפרדה בין נשים לגברים, מתן תמריצים כלכליים למוסדות האקדמיים שמלמדים חרדים, תקצוב שיעורי עזר וסיוע לימודי, בניית מכינות קדם אקדמיות ייעודיות לחרדים, פיקוח תורני על מוסדות הלימוד ועוד שורה ארוכה ארוכה של צעדים שבלעדיהם לא ניתן היה לרכוש את האמון הכל כך חשוב של הציבור החרדי במהלך הכל כך מורכב ורגיש הזה.
רק בעשור האחרון השכילה המדינה להבין כי המאפיינים הייחודים של הסטודנט החרדי שונים לגמרי מאלו של הסטודנט הרגיל והם מחייבם חשיבה שונה והתאמה תקציבית ומערכתית מקיפה כדי להרחיב כמה שיותר את הנגישות להשכלה הגבוהה עבורם.
אני רוצה לתת ברשותכם כמה דוגמאות למאפיינים הייחודיים של הסטודנט החרדי וההשפעה שיש להם על ההנגשה והחשיפה להשכלה גבוהה. הגיל הממוצע של הסטודנט החרדי גבוה משמעותית מזה של הסטודנט הרגיל, רובם הגדול נשואים ובעלי משפחות הנושאים על גבם נטל כלכלי כבד גם ככה.
הרקע הסציואקונומי הממוצע של הסטודנט החרדי נמוך מאוד. פערי הידע בלימודים כלליים הם עצומים ובנוסף לכל חסרה להם את ההבנה הבסיסית למבנה ולמהות של השכלה הגבוהה והם צריכים עוד לעבור את מה שאנו קוראים "חינוך לאקדמיה". שזה אומר צורת חשיבה שונה לוחות זמנים קפדניים הרבה מעבר לישיבה ולכולל, הגשת עבודות ומטלות אקדמיות וכו.
בעניין המצב הכלכלי אנו נוהגים לומר שבעוד שבאוכלוסייה הכללית ככל שרמת ההכנסה והמצב הפיננסי גבוה יותר החשיפה להשכלה גבוהה והצורך בה עולים בהתאמה.
בחברה החרדית זה פועל בדיוק להפך. ככל שרמת ההכנסה והמצב הכלכלי גבוהים יותר רמת החשיפה להשכלה גבוהה נמוכה יותר. אולי בגלל העובדה שהלימודים האקדמיים בשלב הזה הינם "ממוקדי תעסוקה" כלומר הם רק אמצעי לביסוס המעמד הכלכלי ואם אתה כבר מסודר בתחום אז בעצם למה לבזבז את הזמן באקדמיה.
דרך אגב, זה מסביר מדוע אין חוגי לימוד אקדמיים לחרדים בתחום הפילוסופי והתאורטי. ולכן חשוב לדעת שבשלב הזה של המהלך בלי תמיכה כלכלית אגרסיבית ישירה בסטודנט החרדי לא יהיה סיכוי אמיתי למהלך הזה.
וגם כאן המדינה הלכה בשנים האחרונות כברת דרך לא פשוטה מבחינתה ויחד עם גורמים פרטיים כמו קרן קמח קרן פרידברג חלמיש וגופים אחרים בנו תוכניות סיוע כלכלי לסטודנטים החרדיים. שבלעדיהן לא היה למהלך הזה שום סיכוי.
פערי הידע איתם מגיע הסטודנט החרדי בעיקר הגבר, הינם עצומים. בחלק גדול מהמקרים הם מגיעים למכינה ללא ידע מינימאלי במתמטיקה ואנגלית כשבעצם הם מפסיקים ללמוד לימודי ליב"ה החל מכיתה ז או ח ברוב בתי הספר החרדיים.
פערי הידע האלו מצריכים הערכות מורכבת מצד המוסדות האקדמיים, אם מבחינת שיעורי עזר ותגבור לימודי ואם בליווי צמוד לאורך כל תקופת הלימודים כדי למנוע נשירה עקב ההלם הגדול אותו הם חווים בהתחלה.
אצל הבנות המצב הפוך הן מגיעות עם רקע לימודי רחב ולעיתים אף יותר מאשר בוגרות התיכונים רגילים: בוגרות הסימנרים מסיימות 14 שנות לימוד וברוב המקרים הלימודים שם עוברים את הרמה הנדרשת בבגרות. הבעיה היא שאין הכרה פורמאלית בלימודים האלו ככה שגם אחרי 14 שנות לימוד עדיין הבת שבמקרים רבים הינה נשואה ומטופלת בילדים נאלצת לעשות מכינה כמו מי שפרשה בגיל 15 מהלימודים. אין ספק שהכרה פורמאלית של המדינה בלימודים הללו ירחיבו מאוד את הנגישות להשכלה גבוהה עבור בנות הסמינרים וכאמור גם בעניין הזה התחילה להעשות חשיבה רצינית בחודשים האחרונים.
בנוסף בגלל האילוצים החברתיים, הפחד מפני סילוק מבית הספר והחשש מפגיעה בשידוכים הבנות פונות ללימודים גבוהים רק לאחר שנישאו או לפחות לאחר שסיימו את הסמינר, וכך יוצא שתקופת הרישום המשמעותית מתבצעת בעצם לאחר שתקופת הרישום באוניברסיטאות בעצם מסתיימת.
זה אולי עניין קטן אבל שינוי שכזה יכול לפתוח עוד דלת לאקדמיה עבורן. בנוסף נדרש ליווי ופיקוח תורני כדי לשמור על אוירה ואקלים המתאימים לאורח החיים החרדי וגם כדי להתגבר על סתירות וקונפליקטים שבין השקפת העולם התורנית לבין זו האקדמית במיוחד בלימודי מדעי הרוח וההתנהגות ולימודי המדעים.
כך למשל תורת האבולוציה מעלה שאלות אמוניות לא פשוטות. התיאוריות העוסקות בבחירה ודטרמיניזם סותרות לא פעם את הגישה החרדית המסורתית.
ההתעסקות בסטיות חברתית ודרכי הטיפול בנפש האדם הינן רגישות ביותר והן מעלות לא פעם שאלות הלכתיות לא פשוטות של צניעות. וקיימות כמובן עוד דוגמאות רבות: מצד אחד קדושת החופש האקדמי והרצון שלא לפגוע ברמה הלימודית לא מאפשרים לשנות את תכני הלימוד. מצד שני התעלמות תוביל ליצירת אנטיגוניזם אצל הסטודנטים והרבנים.
ולכן נוצר הפתרון בדמות הסמכות התורנית שמעבירה בנוסף להשקפת העולם האקדמית את ההשקפה התורנית על כל אחת מהסוגיות האקדמיות הנלמדות. ככה שבסופו של דבר הרמה של הסטודנט החרדי לא נפגעת אלא להיפך!
ויש כמובן את עניין הפסיכומטרי וההשפעה התרבותית על ההצלחה בו ואתגרים רבים אחרים.
הפתרונות האלו כמובן כרוכים בהקצאת משאבים נוספת ואנו מקווים שכעת עם קביעת תוכנית החומש להשכלה גבוהה יינתן מענה אמיתי ותקציבי למעטפת הייחודית הנדרשת לסטודנט החרדי כפי שזה נעשה לגבי אוכלוסיית יוצאי אתיופיה ובני המיעוטים.
מצד שני חשוב לזכור כי לא פעם דווקא אותם מאפיינים ייחודיים עובדים לטובתו של הסטודנט החרדי. צורת הלימוד הישיבתית הבנוייה על ניתוח ומחקר מעניקות לסטודנטים יכולת אניליטית שמסייעת להם להתגבר על פערי הידע בזמן קצר באופן משמעותי.
המשמעת העצמית, כובד הראש והאחריות, לצד הכבוד הבסיסי שהחינוך החרדי מעניק למרצים ולמורים מעניקים סוג של רצינות ללימודים שמסייע להם להשלים בשנה אחת כמעט את כל תקופת התיכון להיבחן בבחינה הפסיכומטרית ולהצליח בה לעיתים אפילו יותר מהממוצע הארצי.
אם ננסה לסכם את מה שנאמר אפשר לומר שלמרות העובדה שבאופן יחסי לגודלה של האוכלוסייה החרדית המספרים עדיין קטנים ופחות משמעותיים , אבל מבחינה רעיונית אין ספק שהכיוון ברור ובסופו של דבר הוא יבוא לידי ביטוי גם מספרית, בתנאי כמובן שהדברים ייעשו ברגישות הראוייה.
תודה רבה.
עוד בנושא
הכנס חרדים בחברה משתנה - כלכלה, תעסוקה וצבא
מאמרים ומחקרים
פורום קיסריה 2010 הקדיש השנה מושב לדיון בסוגיית התעסוקה במגזר החרדי
תמר הרמן, מה בין חרדי עמנואל לאמיש? 24.6.2010
מומי דהן, גבולות מדינת הרווחה, 17.6.2010
חיים זיכרמן, בין הלב והליבה, 8.6.2010
חיים זיכרמן, חרדים לחרדים, 30.5.2010
יעל כהן, רועי קונפינו ומרדכי קרמניצר, מי צריך לממן את חברת הלומדים, 16.12.2008
קרן מיכאלי וגד ברזילי, השתלבות קבוצות פריפריה בחברה ובפוליטיקה בעידן שלום: א. החרדים בישראל, 1999
תכניות מחקר
ישראל כמדינת לאום
דת ומדינה, יהדות ודמוקרטיה