שירות אזרחי לאומי לחרדים

06 בדצמבר 2010 | מאת: ראובן גל

באחרונה קיים המכון כנס בנושא החרדים בחברה הישראלית. ד"ר ראובן גל, לשעבר ראש מִנהלת השירות האזרחי-לאומי ועמית מחקר בכיר במוסד שמואל נאמן, הטכניון, התייחס בדיון אל השירות האזרחי ואל השירות הלאומי כמנופים להשתלבות האוכלוסייה החרדית בשוק העבודה הישראלי. קראו את עיקרי דבריו.

אני מבקש להקדיש את דבריי לא רק להיבט הצר של שירות אזרחי בלבד, אלא לשתי המסגרות - השירות הצבאי והשירות האזרחי - כאל מנופים ומקדמים לנושאים שעלו לדיון במהלך המושבים הקודמים, קרי לתעסוקה ולהשתלבות בשוק העבודה הישראלי.

ניתן לתאר את הגישה המתפתחת בקרב הציבור החרדי כיום כ"התחברות (או אינטגרציה) משַמֶרת". הכוונה היא למצוא דרך לחבר את הציבור החרדי עם כלל החברה הישראלית, תוך כדי שציבור זה משמר את אורחות חייו והדבר נתפס לגיטימי על ידו וחשוב מכך - הדבר נתפס כלגיטימי עוד יותר מבחינת הציבור החילוני.

מדיניות 'כור היתוך', שחיבקנו אותה במשך שנים רבות, אינה מדיניות נכונה לצה"ל, או לגישה הכוללת, כי משמעותו להתיך את כל קבוצות האוכלוסייה ולהופך אותן למשהו אחר. כשמדברים על הציבור החרדי יש לצאת מנקודת מוצא שאנחנו לא הולכים להתיך אותם למשהו אחר, אלא לשלב אותם.

לא חסרים מחקרים וסקרים על המגזר החרדי, יש גם פעילויות רבות שנעשות במקביל על ידי גופים שונים, בין אם משרדי ממשלה, או גופים אזרחיים למיניהם. אבל אין אף גוף אחד שמאגֶם את כל המאמצים ומחבר את כל הקבוצות השונות. גם אין גוף שעושה אינטגרציה של כל הידע הרב שנאסף בנושא ובטח לא קיים גורם שדואג לדיסֶמינציה, להפצה שלו באופן רחב. אנחנו במוסד נאמן לקחנו את זה על עצמנו וזו גם המשימה העיקרית של פרויקט "שילוב חרדים" שאני מוביל.

כדי להמחיש את טענתי בדבר השירות האזרחי והשירות הצבאי כמנופים לשילוב האוכלוסיה החרדית בכלכלה הישראלית, הנה דוגמה להבדלים בין הציבור החילוני לחרדי.

העמודות בצהוב הן קהילות חילוניות לכל דבר: רמת השרון, תל-אביב-יפו, גבעתיים, הרצליה וכו'. שתי הקהילות האחרות, בצד שמאל, הן קהילות חרדיות כמעט באופן אקסקלוסיבי: בית"ר עלית ומודיעין עלית. ראו את ההבדלים בהכנסה הממוצעת לנפש.
בשנת 2003 שר האוצר בשעתו, ביבי נתניהו, בנה תכנית הבראה כלכלית שבין השאר, הביאה לקיצוץ בשני דברים: קיצוץ בקצבאות ילדים וקיצוץ בתמיכות לישיבות. שלוש שנים לאחר מכן מחלקת המחקר של בנק ישראל והלמ"ס בדקו את ההשפעה של הקיצוץ הזה שוב על אותן שתי הקהילות החרדיות -- בית"ר עילית ומודיעין עילית:

לטענת הלמ"ס, אם את קצבאות הילדים משנת 2001 ועד להיום (2006) קיצצו בין 40% ל-56%, תלוי במספר הילדים (עבור משפחה עם 10 ילדים זוהי ירידה מ- 6,000 ל-2,000₪), במקביל ניתן לראות שבמודיעין עילית, למשל, מספר הילדים הממוצע ירד מ-9 ילדים ב-2001 ל-8 ב-2006, ובבית"ר עילית מ-8.9 ל-7.7. בשני המקרים ירידה שמעל ל-10 אחוזים. ואגב, יש גם נתונים לגבי שיעור התעסוקה שמראים שבפרק הזמן הזה שבין 2003 ל-2006 היתה גם עלייה מסויימת בתעסוקה.
אז אני מודיע לכם שאני לא 'קונה' את הנתונים האלה! אני לא קונה אותם כי אל"ף, יש סיבות נוספות, ולא רק המדיניות הזו, לירידה במספר הילדים וגם לשינויים בתעסוקה. אבל אני בעיקר לא קונה את זה כי אני חושב שזו לא בהכרח הדרך הנכונה - ובוודאי לא הדרך הבלעדית - לחולל שינוי מהסוג של "התחברות משַמרת" עליה דיברתי קודם.

המדינה אומרת: אנחנו נקצץ לכם בקצבאות, נקצץ לכם בתמיכות - וכתוצאה אתם תורידו את מספר הילדים. אני רואה בזה שיטת המקל וזו שיטה בעייתית מאד. קודם כל, בגלל ההתנגדויות שהיא מעוררת בציבור החרדי, ואפשר לראות ממש בימים אלו איך זה חוזר לממשלה כבומרנג. ואולי יותר חשוב מזה, שבמציאות הפוליטית בישראל השיטה הזו פשוט לא עובדת לאורך זמן. כאשר אותו ביבי נתניהו, שהיה שר אוצר, ברגע שהפך להיות ראש ממשלה ונזקק לקואליציה עם החרדים, מיד היתה נסיגה מוחלטת מהקיצוצים האלה, גם של התמיכה בישיבות וגם של קצבאות הילדים. כך שהשיטה הזו, אם היא עומדת בפני עצמה, פשוט לא עובדת.

טענתי היא: אם הגענו לסדר גודל של קרוב ל-1,500 אברכים שמשרתים כיום בשירות האזרחי-לאומי, במסגרת יישום חוק טל, ואם אני מצרף לאלה עוד כאלף שמשרתים היום בצבא, גם בנח"ל החרדי וגם בתכניות שח"ר לסוגיהם (והמגמה הזו הולכת וגדלה) - אז היום ישנם קרוב ל-3,000 אנשים מן המגזר החרדי שמשרתים. זה כבר לא איזה טפטוף קל; זהו שינוי דרמטי במה שנוגע לציבור החרדי בישראל.

המנהלת הוקמה בינואר 2008. בנובמבר 2007 הוזמנתי להופיע בפני ועדת החוץ והביטחון של הכנסת כדי להציג תחזית לגבי יישום חוק טל. להזכיר - חוק טל אושר בכנסת בשנת 2002 ל-5שנים. במשך חמש שנים אלו הוא היה בבחינת "אות מתה". אף חרדי אחד לא גוייס לשירות אזרחי. אני התבקשתי להציג מה הסיכוי ליישם בפועל את חוק טל בשנים הקרובות.

זו התחזית שהצגתי לגבי חמש השנים הקרובות - אם בשנת 2008, בשנה הראשונה ליישום החוק, נצליח לגייס 200 - זה יהיה הישג פנטסטי. ועל-פי זה צפינו לשנה שאחריה 700, וכך, תוך חמש שנים, אמרנו שאולי, אולי, נגיע ל-2000. אחרי שנגמרה השנה הראשונה (2008) עם 450 חרדים, הבנו שהעגל רוצה לינוק לא פחות מאשר הפרה רוצה להיניק. כלומר, שיש פה נכונות הרבה יותר גדולה. ואז תיקנו את התחזיות של עצמנו. העמודות האדומות הן התיקון שביצענו פחות משנה אחרי תחילת עבודת המנהלת. באנו שוב לכנסת והצגנו תחזית שהציגה הפעם 2,500 אברכים בשנת 2012. ולדעתי, גם זוהי תחזית חסר, מכיוון שאנו עומדים לסיים את 2010 עם מספר גדול יותר מזה שצפינו, אחרי התיקון.

כל מחזור של תורתם אומנותם בסביבות עומד על 6,000 אברכים בערך. 2,500 או יותר שיעשו שירות אזרחי, פלוס 2000 או יותר שיעשו שירות צבאי - אלה סדרי גודל שמצביעים על שינוי עצום. וסדרי הגודל שאני מדבר עליהם הם מספרים אמיתיים, האמינו לי.

אני מבקש לומר משהו לא כל כך פופולרי לגבי יישום חוק טל. ישנם רבים שטוענים שחוק טל הוא חוק לא שוויוני - וזה נכון, הוא בהחלט לא חוק שוויוני. אם להשתמש באמירה העממית המוכרת, הוא בטוח לא צודק, אבל הוא כנראה חכם. והוא עושה את העבודה הזאת, שהיא לא שימוש במקל בלבד ולא בגזר, אלא היא עושה את שני הדברים ביחד. ראשית - כל מי שיוצא מגדר "תורתו אומנותו", על פי הגדרה הופך להיות בר-תעסוקה, או בר-העסקה. שנית - שתי המסגרות האלה -- השירות האזרחי (בוודאי אחרי ששר-שלום יגשים ויממש את התכניות שהציג כאן לגבי הכשרות מקצועיות), והשירות הצבאי -- בפועל מכשירות ומכינות את הצעירים האלה לתעסוקה. ופה יש לנו צורת פעולה שהיא כמו שאמרתי, לא מקל ולא גזר אלא משהו שהוא הרבה יותר טוב מהצירוף הפשוט של שניהם.

יחד עם הטענה ששתי מסגרות השירות האלו הן מנוף אדיר לכניסה לתעסוקה ולהשתלבות בחברה הישראלית, אני גם טוען שאפשר וצריך וחשוּב לשדרג או לשפר את יישום חוק טל בכמה דרכים. ואני אֶמְנה שלוש מהן:

הוספת מרכיבי ההכשרה והכנה לתעסוקה בתוך שתי המסגרות האלו, הצבא והשא"ל, ובמיוחד בשנייה. עכשיו, כשההצתרפות לשירות האזרחי הינה כבר תופעה מבוססת, יש מקום להשקיע תקציבים בהגדלת מרכיב ההכשרה לתעסוקה במהלך תקופת השירות הזו של החרדים. אני יכול רק לברך על כך שהנה, עוד לפני שאמרתי את זה, כבר שמענו שזה בתכניות של מנהלת השא"ל.
הורדת הגיל: הגיל הממוצע של האברכים המצטרפים לשירות האזרחי-לאומי הוא 26-28. מספר הילדים הממוצע הוא בין 3 ל-4. חוק טל מדבר היום על יציאה לשנת ההכרעה - שממנה יוצאים או לצבא או לשירות אזרחי -- בגיל 22. בגיל 22 הם כולם, או כמעט כולם, כבר נשואים וכבר הרבה פעמים גם עם ילדים. בגיל 22 - ובודאי מעל זה - האברך החרדי כבר די 'סגור'. מתחיל להיות קשה אז "לעצב" אותו לכיוון של תעסוקה כזו או אחרת. אם אנחנו נצליח להוריד את הגיל ולשנות את חוק טל כך שהגיל יהיה כבר בגיל 20 -- אולי בהדרגה, קודם 21 ורק אח"כ 20 -- אנחנו עושים פה שינוי כביר. זה לא יהיה פשוט. הציבור החרדי לא ישמח לזה ואני גם אני יכול להבין מדוע, אבל נדמה לי שכאופציה זה יכול לעבור ולהצליח.
הרחבת ההיקף, גם בשירות האזרחי וגם בשירות הצבאי. בשירות האזרחי, כפי שראיתם, זה גדל בהתמדה. צריך רק לשמור על הקצב הזה ואולי טיפה להאיץ. מבחינת צה"ל זה מותנה בשני גורמים - מציאת מקומות שירות מתאימים ותוספת תקציב מהממשלה. שני הדברים ניתנים להשגה. בצה"ל יש נכונות לזה. אבל צריך להיות יותר יצירתיים. למשל, פיקוד העורף נראה לי כפוטנציאל אדיר לקליטת חרדים. רק תחשבו על מאות או אלפי החרדים שמעורבים בפעילויות זק"א.

אני רוצה להציג הקְבָּלה למערכת אחרת בצה"ל: כשהוקם בצה"ל מקא"ם (מרכז קידום אוכלוסיות מיוחדות) או מה שנקרא בשפת העם 'נערי רפול', הסיסמא אז היתה לא מה הנערים האלה תורמים לצה"ל אלא מה צה"ל יכול לתרום להם. אני מבקש להדגיש: זה לא המצב ביחס לחרדים שמתגייסים לצה"ל, לא לנח"ל החרדי ולא ליחידות שח"ר. מי ששמע את ראשי אכ"א בחמש-שש השנים האחרונות, נוכח עד כמה ראשי אכ"א ובכירי צה"ל מאוד מוטרדים ממחסור כוח אדם בצבא. בשבילם החרדים בגדוד "נצח יהודה" זהו צורך צבאי, וכך גם במסגרות שח"ר בחיל האויר, באט"ל או בממר"ם.

נדמה לי, ואני מרשה לעצמי לזרוק כאן רעיון לאנשי צה"ל, שהקמה של גוף מקצועי, מעין קצין חיִל ראשי, או משהו בדומה לזה, שיעסוק באופן בלעדי ומקצועי בנושא הזה, יוכל לייצר רעיונות יצירתיים כאלו וגם להפוך את השירות הצבאי של חרדים למשהו הרבה יותר נורמטיבי.

לסיכום, למסגרות בשירות הצבאי והאזרחי יש הרבה הישגים, אך יש גם עוד הרבה מה לשפר ולהרחיב בשתיהן. זהו בדיוק אחד הדברים שאנחנו עוסקים בהם במוסד נאמן, במסגרת פרויקט "שילוב חרדים".