שנת הלימודים בפתח - בואו ננסה להפוך את ההיסטריה להיסטוריה

אחד בספטמבר, מועד פתיחת שנת הלימודים במוסדות החינוך, הוא תאריך שמשמעותו הלכה והשתנתה עם השנים מחיוב לשלילה. מערכת החינוך ותלמידיה סובלים כיום מתדמית בעייתית ולא תמיד בצדק. אורי מלכין, מצוערי הדמוקרטיה, מזכיר לנו כי התלמידים ובני הנוער הם העתיד של המדינה ומבקש כי למעננו ולמענם ננסה להחזיר את אחד בספטמבר ללוח השנה של החגים החיוביים.

בחדר קטן במרכז פתח תקווה יושבים אחת לשבועיים שבעה אנשים ודנים בסוגיה אחת - תדמית הנוער ואיך אפשר לשפרה בעידן שבו החברה והתקשורת רואות בנוער גורם שלילי והצד החיובי שלו אינו מוצג לציבור (האם ידעתם, למשל, ששיעור הנערים המתנדבים בישראל הוא הגבוה בעולם?).

יושבי החדר אינם דירקטוריונים בחברה מסחרית או בעמותה. למעשה, האנשים הללו בני 18-16, חברי המזכירות (הנבחרת) של מועצת התלמידים והנוער הארצית, הפועלת בחסות משרד החינוך ומנהל חברה ונוער.

בשנים האחרונות, ובייחוד בשנה האחרונה, הצבנו אנו, המבוגרים, לבני הנוער אתגרים לא מעטים בחדרי מקבלי ההחלטות. כך, למשל, הארכנו עבורם את התקופה שבה נדרש מלווה ל"נהג חדש";בני ברק, "נהג חדש - מעכשיו עם מלווה לחצי שנה", ynet, 20 בינואר 2003. איימנו עליהם (בכמה הצעות לחוקי עזר עירוניים) שנטיל עליהם "עוצר" ונמנע מהם להסתובב ברחובות בשעות הלילה;יובל אלרואי, "ראש העיר נס ציונה: קנס לילדים מתחת לגיל 16 שיסתובבו ברחובות אחרי חצות", הארץ online, 6 בנובמבר 2009. והצענו לבטל כליל את "חוק זכויות התלמיד", המבטיח את מלוא זכויותיהםאור קשתי, "הצעת חוק חדשה: ביטול 'חוק זכויות התלמיד'", הארץ online, 18 במרס 2010. (כגון עידוד הקמה של מועצת תלמידים ונוער בכל בית ספר).

רק לאחרונה איימנו שנציב מצלמות בבתי הספר לתיעוד התנהלותם. איום זה הביא לידי מחאה גדולה של נציגי מועצת התלמידים והנוער הארצית ובראשם היו"ר אשר אלון, תלמיד תיכון אורט קרית מוצקין. לדבריהם, בני הנוער ובתי הספר אינם מקור האלימות בחברה הישראלית.מערכת וואלה חדשות, "מועצת התלמידים: לא להכניס מצלמות לכיתות", וואלה, 16 באוגוסט 2010.

בעוד ימים אחדים תיפתח שנת הלימודים במוסדות החינוך היסודיים והעל-יסודיים. יש כמה תאריכים בלוח השנה שגורמים לכולנו לחוש מועקה. כמה מצער לראות כי בשנים האחרונות נוסף על תאריכים אלו גם  1 בספטמבר. ככל שחולף הזמן מן המועד שבו עברנו בפעם האחרונה בשערי בית ספרנו, אנו נהיים ציניים יותר בכל הנוגע למערכת החינוך: מתלוננים על הפקקים בדרך לבית הספר, כועסים על עלות ספרי הלימוד, על התשלומים הנלווים ל"חינוך חינם" ועל כך שהילדים סוחבים משא כבד מדי על גבם ונאנחים לנוכח אחוזי הניגשים לבחינות הבגרות ותוצאות תלמידי ישראל במבחנים הבין-לאומיים.

עם זאת בכל שנה סמוך ל-1 בספטמבר אנחנו מחכים בדריכות למשדרי החדשות כדי לבדוק אם איומי השביתה של ארגוני המורים או הרשויות המקומיות יתממשו גם הפעם או ששנת הלימודים תיפתח סוף-סוף ובתי הספר יחזרו לשמש "שמרטפים" לילדינו, יחנכו אותם מעט וייקחו קצת אחריות עליהם, שהרי אנו כבר עייפנו.

תדמיתה השלילית של מערכת החינוך ושל התלמידים אינה מוצדקת. לא ברור מתי שכחנו עד כמה יפה ומרתקת היא נפשו של ילד קטן, החוקר את העולם ונפעם מכל דבר חדש שהוא לומד. איני מתכוון לפרט את האתגרים והבעיות הרבות שעמם מתמודדת מערכת החינוך, אולם אני חש שהגיעה העת להפסיק לחפש את האשמים במצב ולהתחיל להסתכל על עצמנו. להלן כמה עצות והמלצות עבורנו, המבוגרים:

• הקשיבו לילדים, היוועצו בהם - אמנם אין לילדים ניסיון רב שנים, אך הם בעלי ראייה ייחודית ויצירתית על העולם. אל תסתירו מהם בעיות; נסו לשתף אותם ולשאול לדעתם (לא חייבים לקבלה). בוודאי תופתעו.
• הציגו לפני הילדים את מגוון האפשרויות ואפשרו להם לבחור - אל לנו לצפות שמערכת החינוך תמלא את תפקידנו. חינוך לערכים מתחיל בבית. תפקידה של מערכת החינוך הוא לחשוף את הילדים למגוון הרחב של עובדות החיים וכך לסייע להם לנתב את דרכם בחיים. נסו לאמץ זאת גם בחיי המשפחה.
• אפשרו להם להיות ילדים - ילדים צריכים להיות משוחררים מדאגות. עודדו אותם לצאת לחצר, בדיוק כמו פעם, וסייעו להם ליצור אינטראקציה עם חברים (זה לא כל כך פשוט בעידן האינטרנט) וללכת לחוגים. זכרו שציונים הם דבר חשוב, אך גם ערכים וחוויות מעצבות, שאותם אי-אפשר ללמוד מספר וממחברת.
• אל תוותרו על קשר אתם - התעניינו מה מעניין אותם, מה הציפיות שלהם מהעולם, מה הם למדו בבית הספר ואיך זה מסייע להם להבין את העולם טוב יותר. סייעו להם לסגל לעצמם מיומנויות אוריינות ולמידה: עזרו להם לנהל רשימות, יעצו להם להפריד בין דחוף לסובל דיחוי, בין החשוב לחשוב פחות, נסו להבין מהן הדרכים האפקטיביות ביותר עבורם ללמידה (שמיעה, ראייה, ציור, סיפור, סרט) וסייעו להם ללמוד בדרכים אלו.
• תרמו אתם למערכת החינוך! זכרו כי המורים הם בני אדם והורים בעצמם, אך מתן תשומת לב לכל ילד וילד בכיתה של כמעט 40 תלמידים הוא משימה בלתי אפשרית. על כן נסו לשאול את המורה במה אתם יכולים לסייע ובקשו ממנו/ה ללמד שיעור בכיתה. כך תכירו את האנשים הנמצאים לצד ילדיכם שעות רבות מדי יום ביומו ואף תוקירו אותם.

ואולי הדרך הנכונה היא להתפכח ולהפוך את 1 בספטמבר ליום חג המיועד להלל את דור העתיד של מדינת ישראל, אשר בו תקוותנו ואליו צריכות להיות נשואות עינינו.

ובנימה אישית אציין כי בחודש דצמבר האחרון חגגתי את יום הולדתי ה-25, בדיוק הגיל שבו הוביל מרדכי אנילביץ ז"ל, ממנהיגי גטו ורשה, את המרד המפורסם. מעולם לא התעניינתי אם הצליח בבחינות הבגרות שלו, ואני מסופק אם מישהו יתעניין בכך אי פעם.

שנת לימודים מוצלחת לכל ילדי מדינת ישראל.

אורי מלכין הוא חבר קבוצת "צוערי הדמוקרטיה" של המכון הישראלי לדמוקרטיה, סטודנט לתעודת הוראה במדעי החברה ולתואר ראשון במדעי המדינה ובתקשורת באוניברסיטת בר אילן, חבר הוועד המנהל של עמותת "במתנה" לקידום מנהיגות נוער באמצעות מועצות תלמידים ונוער ורכז המרכז ללימודי אזרחות ודמוקרטיה בבתי משפט השלום ראשון לציון והרצליה.