הצעת חוק המאבק בטרור התשע"א 2011

לאחרונה פרסם משרד המשפטים את תזכיר הצעת חוק הטרור שמטרתו לתת בידי המדינה כלים משפטיים להתמודדות עם תופעת הטרור. בהצעה מופיעים שינויים מהותיים לעומת מה שהיה מקובל עד היום - בהגדרת הטרור, בדין המהותי, בסדרי הדין ובהחמרה הדרמטית ברף הענישה. כל אחד מן השינויים המוצעים ראוי לדיון ציבורי מעמיק ורציני, בעיקר באשר למידת הפגיעה בזכויות האדם הנובעת ממנו ובאשר לאפשרות הצדקתה. צוות טרור ודמוקרטיה של המכון הישראלי לדמוקרטיה הכין מסמך המתייחס להצעת החוק באופן מפורט. קראו את עיקר דבריהם.

אנו רואים בברכה את היוזמה לאגד את החקיקה בנוגע למאבק בטרור לדבר חקיקה אחד, קוהרנטי ומודרני. עם זאת, התמונה הכללית העולה מהצעת החוק מדאיגה למדיי. החוק כולל מספר "מהפכות" של ממש, בכל הרמות של הטיפול בטרור. לדעתנו, לגבי כל אחד ואחד מן השינויים האלה ראוי היה להקדיש דיון ציבורי מעמיק ורציני, ואנו מקווים שאכן לא מאוחר לערוך אותו.

הבעיה המרכזית בהצעת החוק היא בהגדרות הגורפות מדי. הגדרות אלה מעצימות ומדגישות את כל הבעיות הפרטניות שבסעיפים המוצעים. כתוצאה מהבעיה בהגדרות, כל הכלים שמשמעם החמרה בענישה, ויתור על הליך הוגן ופגיעה בזכויות חשוד ונאשם מופעלים על מקרים רבים מדי, וכך ההיקף והעוצמה של הפגיעה בזכויות הן ניכרים מאד ובעייתיים במיוחד. לטעמנו, ההרחבה בהגדרות מהוות זילות של המושג "טרור", ובכך חוטאת למטרה העומדת מאחורי היוזמה לחקיקת החוק.

המאבק המשפטי בטרור, כלומר פגיעה בלתי מבחינה באזרחים, הוא צודק מאין כמוהו. עם זאת, ההרחבה של מאבק זה לשולי התופעה, כגון הפללת "ארגוני המעטפת", פוגעת במחויבות המדינה לערכים דמוקרטיים בסיסיים. היא פוגעת באופיו של המשפט הפלילי שנועד לטפל בתופעות אנטי חברתיות מובהקות. פגיעה בכללי יסוד של דיני הראיות וסדר הדין אינה מתיישבת עם מושכלות יסוד של צדק טבעי והליך הוגן. הרחבת המאבק, באמצעות הפללה מרחיקת לכת, מקרינה הקרנה שלילית גם על מרכז התופעה העבריינית היא מערערת את הלגיטימיות המובהקת של המאבק – המשפטי בטרור האמיתי. הטלת אחריות פלילית על התנהגות של המונים, שאינה נתפשת כאנטי חברתית בעיני משקיף אובייקטיבי, חותרת תחת יעילות המאבק בטרור, כמו גם איכותו וטיבו של ספר החוקים שלנו.

במקום שבו החוק הפלילי חורג מהשורה לתחומים לא לו, לא רק שאין לו סיכוי שיכבדו אותו; הוא עושה עצמו נלעג. היישום שלו בפועל עלול להיתפש כמעשה של עוול משפטי. מכך יפגעו הן המאבק בטרור והן דמותה של המדינה כמדינת חוק. קשה להשתכנע שהאיסורים הללו, בהקשרים הבעייתיים שלה, הינם באמת נחוצים, וכי יש בהם כדי לקדם את המאבק בטרור. בעיה כללית נוספת שניתן להצביע עליה היא כי החוק, המתיימר להיות מודרני וחדש מסתמך יותר מדי על החקיקה הארכאית הקיימת מחד, ועל חקיקה חדשה היסטרית במדינות אחרות, מאידך.

הצעת החוק כפי שהיא, מחמיצה הזדמנות היסטורית לביטול תקנות ההגנה (שעת חירום) ולבחינה מחודשת של דיני המעצר המנהלי בישראל. כמו כן, האופן המהיר והגורף שבו מקודם החוק, מחמיץ הזדמנות להתמודדות מודרנית ורצינית עם סוגיות חשובות ועקרוניות כמו למשל – טיב אחריותם של ממונים (כמו מרואן ברגותי שזוכה משורה ארוכה של מעשי רצח), וכמו שאלת הרלוונטיות של מושגים ודוקטרינות מתחום המשפט הפלילי הבינלאומי להתמודדות עם טרור.

תקציר המסמך
המסמך המלא
תזכיר חוק הטרור התש"ע-2010, מתוך אתר משרד המשפטים