כפטריות אחרי הגשם: מעקב אחר ועדות החקירה הבין-לאומיות הקשורות לישראל

לאחרונה אנו עדים שוב ושוב להקמתה של ועדת חקירה בין-לאומית שמטרתה לחקור היבטים של התנהלות צה"ל במסגרת לחימתו בטרור, לרבות חשדות לעברות של ישראל על המשפט הבין-לאומי ההומניטרי (דיני מלחמה) ומשפט זכויות האדם הבין-לאומי. שני האירועים העיקריים שבעקבותיהם הוקמו ועדות החקירה היו מבצע "עופרת יצוקה" (דצמבר 2008–ינואר 2009) ואירועי המשט לעזה (31 במאי 2010). אף שלכל ועדת חקירה בין-לאומית ניתן מנדט מסוים, המציאות מוכיחה שאין בהכרח קשר בין אופי המנדט, איכות החקירה שבוצעה ואמינות המסקנות ובין ההד הציבורי והבין-לאומי שנוצר בעקבותיה. רשימה זו נועדה "לעשות סדר בבלגן": להציג את ועדות החקירה הבין-לאומיות שהקימו גורמים רשמיים לבחינת התנהלותה של מדינת ישראל בהתייחס לאירועים האחרונים באזור; ולהתייחס למשמעותן של ועדות אלו ולהשלכות האפשריות של החלטותיהן - כל אחת לעצמה ומתוך התחשבות ביחסי הגומלין ביניהן.

עופרת יצוקה - נזקים למתקני האו"ם

ועדת החקירה מטעם מזכ"ל האו"ם לבחינת הפגיעות והנזקים הקשורים למתקני האו"ם בעזה במהלך "עופרת יצוקה"

במהלך מבצע "עופרת יצוקה" נפגעו פעמים אחדות מתקני האו"ם בעזה בשל פעילות צה"ל, אם במישרין ואם בעקיפין. בעקבות זאת החליט מזכ"ל האו"ם באן קי-מון להקים ועדת בדיקה לבחינת אירועים אלו (Board of Inquiry). מנדט הוועדה היה לבחון ולחקור תשעה מקרים ספציפיים שהתרחשו במהלך המבצע ושבמהלכם נהרגו או נפצעו בני אדם או שנגרם נזק לרכוש בשטח המתקנים או במהלך פעילות של האו"ם. ועדת החקירה מנתה חמישה חברים: ראש ועדת החקירה יאן מרטין (Ian Martin)  מבריטניה, לארי ג'ונסון (Larry D. Johnson) מארצות הברית, סינהה בסנאיקה (Sinha Basnayake) מסרי לנקה ולוטננט קולונל פטריק אייכנברגר (Patrick Eichenberger) משווייץ.

הוועדה זכתה לשיתוף פעולה מלא של ממשלת ישראל ובכלל זה נפגשה עם ראש הממשלה (דאז) אהוד אולמרט ואושר לה לבחון מסמכים רבים ואף להיכנס לעזה. בסוף החקירה פרסמה הוועדה דוח הקובע כי באחדים מהאירועים ישראל אחראית למתקפה ישירה ומכוונת על מתקני האו"ם ולמותם של אזרחים, וכי במקרים אחרים צה"ל לא נקט אמצעי זהירות מספיקים טרם ההתקפות נגד מתקנים אלה. בדוח ממליצה הוועדה על שיפור קשרי העבודה בין ישראל ובין נציגות האו"ם בעזה ונקבע שעל ישראל לפצות את האו"ם על הנזקים שנגרמו.

מעניין לציין שמסקנותיה של ועדת חקירה זו - שזכתה לשיתוף פעולה של ממשלת ישראל ומצאה כי ישראל אחראית ישירות ובעקיפין לחלק מהנזקים, מקרי המוות והפציעות ובעקבותיה שילמה ישראל לאו"ם פיצויים בגין נזקיושלמה שמיר, "דיווח: ישראל פיצתה את האו"ם על נזקי עופרת יצוקה", 22.1.2010, הארץ Online. - לא זכתה להד ציבורי ניכר.

עופרת יצוקה - ועדת גולדסטון

ועדת החקירה מטעם מועצת זכויות האדם של האו"ם למבצע "עופרת יצוקה" (ועדת גולדסטון)

בעקבות מבצע "עופרת יצוקה" הקימה מועצת זכויות האדם של האו"ם ועדת חקירה מטעמה (fact-finding mission) . מנדט הוועדה היה לחקור את כל ההפרות לכאורה של משפט זכויות האדם הבין-לאומי ושל המשפט הבין-לאומי ההומניטרי שייתכן שבוצעו בכל זמן ובהקשר של הפעולות הצבאיות שנעשו בעזה בתקופה שבין 27 בדצמבר 2008 ל-18 בינואר 2009, לפני התקופה, במהלכה או אחריה.http://www2.ohchr.org/english/bodies/hrcouncil/specialsession/9/docs/PressReleaseHebrew.doc (אוחזר ב-8.8.2010). לראשות הוועדה מונה השופט ריצ'ארד גולדסטון (Richard Goldstone) מדרום אפריקה - מי שהיה התובע הראשי בבתי הדין הבין-לאומיים ביוגוסלביה וברואנדה. עוד ישבו בוועדה פרופ' כריסטין שינקין (Christine Chinkin) מבריטניה - מומחית למשפט בין-לאומי, הינה ג'ילאני (Hina Jilani) מפקיסטאן - לשעבר נציגת מזכ"ל האו"ם בנושא מגני זכויות אדם וחברה בוועדת החקירה הבין-לאומית לדרפור, וקולונל דסמונד טרוורס (Desmond Travers) מאירלנד -קצין בכיר בדימוס בצבא אירלנד.

החלטות מועצת זכויות האדם של האו"ם אינן בעלות אופי מחייב, וישראל אף מתנגדת בעקביות לשתף פעולה עם המועצה שכן היא נחשבת גוף אנטי-ישראלי מובהק. ואכן, ישראל סירבה לשתף פעולה עם הוועדה ואף לאפשר לה להיכנס לישראל או לגדה המערבית. לכן נאלצה הוועדה להסתמך על אמצעים אחרים כדי ליישם את המנדט שניתן לה. הוועדה קיימה כמעט מאתיים ראיונות, קראה יותר מ-10,000 עמודים של מסמכים (ובכלל זה דוחות של ארגונים ישראליים כמו בצלם ועדאלה ואף את הדוח הרשמי של ממשלת ישראל על התנהלות מבצע "עופרת יצוקה") וצפתה ביותר מאלף תמונות ושלושים קטעי וידאו.

במסקנותיה קבעה הוועדה כי יש הוכחות שבמהלך העימות בעזה הפרה ישראל בחומרה את משפט זכויות האדם הבין-לאומי ואת המשפט הבין-לאומי ההומניטרי, וכי היא ביצעה פעולות המגיעות לכדי פשעי מלחמה ואולי אף פשעים נגד האנושות.

עוד קבע הדוח כי יש ראיות המצביעות על כך שגם ארגונים פלסטיניים חמושים ביצעו פשעי מלחמה, ואולי אף פשעים נגד האנושות כאשר שיגרו באופן חוזר ונשנה רקטות ופצצות מרגמה אל דרום ישראל. דוח ועדת גודלסטון גם קבע כי ישראל אינה מבצעת חקירות מהימנות בנוגע לטענות על הפרות של המשפט הבין-לאומי שהתרחשו במהלך המבצע. בעקבות טענה זו הורתה העצרת הכללית למזכ"ל האו"ם לעקוב אחר החקירות, ובכך בעצם לדרוש שישראל תעביר לו דוחות תקופתיים על התפתחות החקירות וההעמדות לדין בעקבות המבצע. בו בזמן החליטה מועצת זכויות האדם לקבל את המלצתה של ועדת גולדסטון ולהקים ועדת מומחים לבחינת החקירות וההליכים המשפטיים הננקטים בעקבות המבצע הן בישראל והן ברשות הפלסטינית.המלצת הוועדה האמורה הופנתה למועצת הביטחון מתוך כוונה שוועדת מומחים כזו תוקם בכפוף לפרק 7 למגילת האו"ם, ובכך תחויב ישראל לשתף עמה פעולה. ואולם מועצת הביטחון סירבה לדון בנושא ולקבל החלטה ממין זה.

כידוע, אף שדוח הוועדה לא היה מסמך מחייב ולמרות ספקות בנוגע למהימנותן של המסקנות (בין היתר בשל חוסר שיתוף הפעולה של ישראל עם הוועדה), הביא הדוח לידי לחץ בין-לאומי כבד על ישראל.

עופרת יצוקה - ועדת תומאשט

ועדת מומחים מטעם מועצת זכויות האדם לבדיקת החקירות וההליכים המשפטיים בעקבות מבצע "עופרת יצוקה" (ועדת תומאשט)

כאמור, מועצת זכויות האדם החליטה לקבל את המלצתה של ועדת גולדסטון ולהקים ועדת מומחים (Committee of Independent Experts) שתבחן את יישומן של אחדות ממסקנות ועדת גולדסטון ותעריך אם החקירות וההליכים המשפטיים הננקטים בעקבות מבצע "עופרת יצוקה" עומדים בכללי המשפט הבין-לאומי.החלטת מועצת זכויות האדם של האו"ם, A/HRC/RES/13/9 מיום 14 באפריל 2010.מנדט הוועדה - לפקח על ההליכים המקומיים והמשפטיים שממשלת ישראל והשלטון הפלסטיני נוקטים בהתאם להחלטת העצרת הכללית 64/254החלטת העצרת הכללית  A/RES/64/254, מיום 25 במרס 2010. ההחלטה קוראת לממשלת ישראל ולפלסטינים לקיים חקירות עצמאיות, אמינות ובהתאם לסטנדרטים הבין-לאומיים בעניין העבֵרות החמורות על המשפט הבין-לאומי ההומניטרי ומשפט זכויות האדם הבין-לאומי כמו שתוארו בדוח גולדסטון מתוך מטרה לוודא לקיחת אחריות ועשיית צדק. ובכלל זה לבחון את עצמאותם, יעילותם, מהימנותם והתאמתם לסטנדרטים הבין-לאומיים. לראש הוועדה מונה פרופ' כריסטיאן תומאשט (Christian Tomuschat) מגרמניה - מומחה למשפט בין-לאומי, לדיני זכויות אדם  ולמשפט הבין-לאומי ההומניטרי. אתו יחד חברים בוועדה גם השופטת מארי מק'גוואן דיוויס (Mary McGowan Davis) מארצות הברית - לשעבר יועצת לבית הדין הפלילי ברואנדה (ICTR) ולבית הדין הפלילי הבין-לאומי (ICC), ופאראם קמרסוואמי (Param Cumaraswamy) ממאלאזיה - לשעבר הדַוָּח המיוחד של ועדת זכויות האדם של האו"ם בנוגע לעצמאות שופטים ועורכי דין.UN High Commissioner for  Human Rights Announces Members  an Independent Committee to Monitor Investigations into Gaza Conflict , אתר האו"ם.

בהתחשב במדיניותה של ממשלת ישראל שלא לשתף פעולה עם מועצת זכויות האדם (המבוססת על הטענה שהמועצה היא גוף מוטה המשקיע חלק ניכר מזמנו כדי לנגח את ישראל), אין לצפות שישראל תשתף פעולה עם ועדת תומאשט. עם זאת, בהתאם להחלטת העצרת הכללית ולבקשתו של מזכ"ל האו"ם ממשלת ישראל מגישה מעת לעת דוחות מפורטים על מבנה החקירות שצה"ל מקיים בעקבות המבצע והתלונות שהתקבלו על חריגה מנוהלי צה"ל ועברות לכאורה על דיני המלחמה, ועל התקדמות החקירות וההליכים המשפטיים או המשמעתיים שנפתחו בעקבות החקירות הללו. סביר להניח שדוחות אלה הם אחד המקורות העיקריים לבחינתה של ועדת המומחים את החקירות וההליכים המשפטיים הנעשים בישראל.

גם במקרה זה, בדומה לדוח גולדסטון, מסקנות הוועדה אינן מחייבות, אבל כמו שניתן היה לראות לאחר פרסום דוח גולדסטון, אין בכך כדי למנוע נזק דיפלומטי ובין-לאומי נרחב. יתרה מזאת, אם ועדת המומחים תגיע לידי מסקנה כי החקירות הצבאיות וההליכים המשפטיים אינם עומדים בסטנדרטים בין-לאומיים, עשוי הדבר לפתוח את הדלת לסדרה של תביעות בבתי משפט במדינות שונות על בסיס סמכות השיפוט האוניברסלית - דוקטרינה משפטית שלפיה כל מדינה מוסמכת להעמיד לדין מבצעי פשעים בין-לאומיים חמורים ללא קשר לזיקתה למעשה או למעורבים בו. עם זה, במשפט הבין-לאומי מקובל העיקרון שיש לתת זכות קדימה למדינות שלהן זיקה חזקה יותר לחקירה ולשפיטה של העבֵרות כגון מדינת האזרחות של הנאשם. כאשר מנגנוני החקירה והשפיטה הללו אינם עומדים בסטנדרטים הבין-לאומיים או כאשר המדינה בעלת זכות הקדימה אינה מעוניינת (או אינה מסוגלת) לבצעם, זכות זו נחלשת. בהתאם להחלטתה של מועצת זכויות האדם, על ועדת המומחים לסיים את בדיקתה ולהציג את מסקנותיה במושב הקרוב (ה-15) של המועצה, שייפתח בספטמבר 2010.

אירועי המשט - מועצת זכויות האדם

ועדת החקירה מטעם מועצת זכויות האדם של האו"ם לבחינת אירועי המשט

כידוע, אירועי המשט ב-31 במאי 2010 עוררו סערה בין-לאומית של ממש. ההשתלטות הצבאית בים הפתוח במטרה למנוע משש ספינות המשט להגיע לעזה התפתחה לכדי מאבק מזוין על גבי סיפון הספינה "מאבי מארמרה" שבמהלכו נהרגו תשעה אזרחים וכמה אזרחים וחיילי צה"ל נפצעו.

מועצת זכויות האדם, שהייתה בעיצומו של המושב ה-14 שלה (שהחל גם הוא ב-31 במאי), מיהרה לקבל החלטה בנושא, וכבר ב-2 ביוני (פחות מיומיים לאחר האירועים) פרסמה החלטה המגנה בחריפות את התקפתם של הכוחות הישראליים נגד המשט ההומניטרי, שהביא לידי מותם ופציעתם של אזרחים חפים מפשע מכמה מדינות. עוד החליטה מועצת זכויות האדם על הקמתה של ועדת חקירה עצמאית ובין-לאומית (International Fact-Finding Mission) שהמנדט שלה לחקור הפרות של המשפט הבין-לאומי - ובכלל זה הפרות של המשפט הבין-לאומי ההומניטרי ומשפט זכויות האדם הבין-לאומי - שהיו במתקפות הישראליות על המשט.החלטת מועצת זכויות האדם של האו"ם A/HRC/RES/14/1, מתאריך 2 ביוני 2010.

על אף ההחלטה המהירה להקים ועדת חקירה, רק לאחרונה (ביולי 2010) מינה נשיא מועצת זכויות האדם את חברי הוועדה: השופט קארל הדסון-פיליפס (Karl T. Hudson-Phillips) מטרינידד טובאגו - לשעבר שופט בבית הדין הבין-לאומי הפלילי (ICC), סר דזמונד דה-סילבה (Desmond de Silva) מבריטניה - עורך דין בכיר המתמחה בין השאר בזכויות אדם, פשעי מלחמה וטרור ולשעבר תובע בבית הדין המיוחד לסיארה לאון, ומארי שַנתי דאיריאם (Mary Shanthi Dairiam) ממלזיה - לשעבר חברה בוועדת האו"ם למאבק באפליית נשים.United Nations Human Rights Council Panel to investigate Israeli raid on Gaza flotilla established, אתר מועצת זכויות האדם של האו"ם   בדומה לוועדת תומאשט, בהתאם להחלטת מועצת זכויות האדם על ועדת החקירה לסיים את בדיקתה ולהציג את מסקנותיה בספטמבר 2010, במהלך המושב ה-15 של המועצה.

מאחר שהוועדה בעצם קמה רק לאחרונה, טרם ניתנה ההזדמנות לבחון את יחסה המעשי של ישראל אליה. כך בימים אלה ממש היא אמורה להגיש בקשה רשמית לממשלת ישראל לבקר באזור כדי לממש את המנדט שניתן לה ולחקור את אירועי המשט. לפי ניסיון העבר (בעיקר סביב ועדת גולדסטון) ולנוכח פעולתן של ועדות חקירה אחרות העוסקות באותם אירועים - ועדת טירקל וועדת החקירה הבין-לאומית מטעם מזכ"ל האו"ם הנהנית מתמיכתה של ישראל (ראו להלן) - אין לצפות שישראל תיענה בחיוב לבקשת שיתוף הפעולה של הוועדה הפועלת מטעם המועצה. עם זאת, ייתכן שישראל תאפשר לוועדה להיכנס דרך שטחה לעזה, ורק תמנע מגורמים ישראליים לשתף עמה פעולה.

אירועי המשט - ועדת פאלמר

ועדת בדיקה בין-לאומית מטעם מזכ"ל האו"ם לבחינת אירועי המשט (ועדת פאלמר)

כבר למחרת אירועי המשט הביע מזכ"ל האו"ם את הצורך החיוני בחקירה מלאה לבדיקת האירוע.Secretary-General's remarks to the media at ICC Review Conference, אתר דובר האו"ם.  זמן קצר לאחר מכן התקיימה ישיבה דחופה בנושא גם במועצת הביטחון של האו"ם, ובסופה יצאה קריאה לחקירה מהירה, בלתי מוטה, אמינה ושקופה שתעמוד בסטנדרטים הבין-לאומיים.הודעת נשיא מועצת הביטחון של האו"ם S/PRST/2010/9, מתאריך 1 ביוני 2010. חשוב להבהיר כי הכרזה זו איננה החלטה של מועצת הביטחון לפי פרק 7 למגילת האו"ם, ולכן אינה מחייבת.  ימים אחדים לאחר מכן הציע מזכ"ל האו"ם להקים ועדת בדיקה בין-לאומית לבדיקת התנהלותן של ישראל וטורקיה בפרשה.

עצם השיחות על הקמתה של ועדת הבדיקה הבין-לאומית היו מהגורמים העיקריים להחלטת הממשלה להקים ועדת חקירה מקומית בליווי משקיפים בין-לאומיים (ועדת טירקל),גלעד גרוסמן, "המדינה: ועדת טירקל תמנע חקירה של האו"ם", וואלה!חדשות, 27 ביוני 2010.  ואולם מזכ"ל האו"ם התבטא ואמר כי ועדת טירקל אינה אמינה דיה בעיני הקהילה הבין-לאומית.Neil MacFarquhar, "U.N. Leader Criticizes Israeli Plan for Inquiry", New York Times, 18 June 2010.  ואכן, לאחרונה הודיע מזכ"ל האו"ם על החלטתו להקים צוות חקירה שיבדוק את אירוע המשט (Panel of Inquiryברק רביד ושלמה שמיר, "המשט לעזה: מזכ"ל האו"ם באן קי-מון הודיע על הקמת צוות בדיקה בינלאומי", 2 באוגוסט 2010, הארץ Online ).  בראש הוועדה עומד ראש ממשלת ניו זילנד לשעבר ג'פרי פאלמר (Geoffrey Palmer), סגנו הוא הנשיא היוצא של קולומביה - אלווארו אוריבה (Alvaro Uribe), ושני החברים הנוספים הם הנציג מטעם ממשלת ישראל יוסף צ'חנובר - לשעבר מנכ"ל משרד החוץ, והנציג מטעם ממשלת טורקיה אוזדם סאנברק (Ozdem Sanberk) - דיפלומט בכיר, לשעבר שגריר טורקיה בבריטניה וסמנכ"ל במשרד החוץ הטורקי.
הצהרת מזכ"ל האו"ם מתאריך 7 באוגוסט 2010: Statement by the Secretary-General on the naming of the Israeli and Turkish members of the Panel of Inquiry on the flotilla incident of 31 May 2010, אתר מזכ"ל האו"ם. לדברי מזכ"ל האו"ם הוועדה תתכנס ב-10 באוגוסט וצפויה לסיים את תפקידה במהלך חודש ספטמבר.

חשוב לציין כי בניגוד לוועדת החקירה מטעם מועצת זכויות האדם שתוארה למעלה, עם צוות החקירה מטעם מזכ"ל האו"ם הסכימה ישראל לשתף פעולה. שיתוף פעולה זה מקורו ככל הנראה בלחץ אמריקני שהופעל על ישראל, אבל גם בעובדה שצוות החקירה אינו מטעם מועצת זכויות האדם, העוינת את ישראל. יתרה מזאת, הקמת צוות החקירה החדש עשויה להביא לידי פירוקה של ועדת החקירה של המועצה.

בשלב זה עדיין לא ברור מה המנדט של הוועדה, והוא יכול לנוע בין חקירה מלאה ואקטיבית שתדרוש שיתוף פעולה נרחב עם ישראל, ובין חקירה פסיבית שבה יקבל צוות הבדיקה עותקים מהדוחות של החקירות הפנימיות שקיימו הן ישראל והן טורקיה, ולא יתאפשר לו לחקור גורמים ישראליים רשמיים.

עצם ההקמה של צוות הבדיקה יכול להעיד על האמינות הנמוכה שישראל זוכה לה בקהילה הבין-לאומית: גם הקמת ועדה פנימית, עצמאית ומקצועית בראשותו של שופט עליון בדימוס ובליווי משקיפים בין-לאומיים (ועדת טירקל) לא מנעה את הקמתה של ועדת בדיקה בין-לאומית מטעם האו"ם. לדעתי, בפעולתו של מזכ"ל האו"ם אפשר לראות גם ניסיון לנטרל את המתיחות שהתפתחה בין ישראל לטורקיה בחודשים האחרונים ושהגיעה לשיאה בעקבות אירועי המשט. תפקידה של ועדה זו הוא אפוא דיפלומטי בעיקרו - ליצור בסיס איתן להסדרת היחסים העתידיים בין הצדדים המסוכסכים.

אירועי המשט - ועדת טירקל

הוועדה הציבורית לבדיקת אירועי המשט (ועדת טירקל)

בעקבות ההתפתחויות המצוינות לעיל, שכללו בין השאר לחצים מבית ומחוץ לקיים חקירה עצמאית בנוגע לאירוע המשט, החליטה ממשלת ישראל למנות ועדה ציבורית בלתי תלויה, בראשותו של שופט בית המשפט העליון בדימוס יעקב טירקל, לבדיקת ההיבטים הנוגעים לפעולות שנקטה מדינת ישראל למניעת הגעתם של כלי השיט אל חוף רצועת עזה ב-31 במאי 2010.החלטת הממשלה מס' 1796, מתאריך 14 ביוני 2010. ועדה זו אמנם איננה ועדה בין-לאומית בהגדרתה, אבל בשל שילובם של שני משקיפים זרים וההשלכות האפשריות של פעולתה על הוועדות הבין-לאומיות, ראיתי לנכון לכלול אותה במאמר זה.

מנדט הוועדה לחקור אם הפעולות שננקטו תאמו את כללי המשפט הבין-לאומי מתוך התייחסות לשלוש סוגיות: (א) נסיבות הטלת הסגר הימי על רצועת עזה והתאמתו לכללי המשפט הבין-לאומי; (ב) התאמת הפעולות שנקטה ישראל לאכיפת הסגר הימי ב-31 במאי 2010 לכללי המשפט הבין-לאומי; (ג) בחינת הפעולות שנקטו מארגני המשט והמשתתפים בו וזהותם. עוד הוטל על הוועדה לבחון את התאמתם של מנגנוני הבדיקה והחקירה של התלונות בדבר הפרות של המשפט הבין-לאומי ההומניטרי לכללי המשפט הבין-לאומי (הן בכלל והן בהתייחס לאירוע המשט בפרט).

כאמור, לראשות הוועדה מונה שופט בית המשפט העליון בדימוס יעקב טירקל. עוד מונו פרופ' שבתאי רוזן - מומחה למשפט בין-לאומי ולדיני הים ולשעבר היועץ המשפטי למשרד החוץ, האלוף (מיל') עמוס חורב, פרופ' מיגל דויטש מאוניברסיטת תל אביב וראובן מרחב - מזרחן ובעבר מנכ"ל משרד החוץ.פרופ' דויטש וראובן מרחב צורפו לוועדה מאוחר יותר, לבקשתו של היושב ראש. מזכיר הוועדה הוא הושע גוטליב. לוועדה מונו גם שני משקיפים זרים: לורד דייויד טרימבל (David Trimble) מצפון אירלנד - חתן פרס נובל לשלום, וקן ווטקין (Ken Watkin) מקנדה - מומחה למשפט בין-לאומי ולשעבר הפרקליט הצבאי הראשי של קנדה. שני המשקיפים ינכחו בכל הדיונים וההתייעצויות, אבל לא תהיה להם זכות הצבעה.עם זאת יושב ראש הוועדה רשאי לקבוע כי מסמכים מסוימים או מידע מסוים לא ייחשפו לפני המשקיפים אם לדעתו יש ודאות קרובה שחשיפת החומר תביא לידי פגיעה ממשית בביטחון המדינה או ביחסי החוץ שלה.

כדי לממש את המנדט שניתן לה, נקבעו לוועדה סמכויות פרוצדורליות נרחבות ומאוחר יותר היא אף הוכרזה כוועדת בדיקה ממשלתית.החלטת הממשלה מס' 1895, מתאריך 4 ביולי 2010.  משמעות הדבר שהוועדה תוכל לבקש מכל אדם להעיד לפניה ובמקרה הצורך אף להכריחו לעשות כן, ועל גורמי הממשלה הרלוונטיים לשתף עמה פעולה באופן מלא. עם זאת, בנוגע לבדיקות ולתחקירים הצבאיים נקבע כי הוועדה לא תוכל לראיין את אנשי כוחות הביטחון, אלא תקבל לעיונה את המסמכים הדרושים לה ובמידת הצורך תוכל לבקש העמקה או הרחבה של התחקירים.

כדי להקל את עבודת הוועדה ולייעל אותה הורה היועץ המשפטי לממשלה יהודה ויינשטיין כי "נוכח האינטרס הציבורי החיוני לאפשר לוועדה להגיע לחקר האמת, הרי שרשויות אכיפת החוק לא יעשו שימוש בעדויות שימסרו בפני הוועדה או בפני מי שהוטל עליו לאסוף חומר עבור הוועדה כראיה בהליך משפטי".שם. הוראה זו מעניקה חסינות מפני תביעה לבאים להעיד לפניה בשל הדברים שיאמרו לוועדה, ובכך משפרת את יכולתה להיחשף לחומר אמין ואיכותי הדרוש לה בביצוע תפקידה.

כאשר בוחנים את ועדת טירקל בהשוואה לוועדות הבין-לאומיות המופיעות לעיל, עולה כי הוועדה אכן הוקמה מתוך הסתכלות על הקהילה הבין-לאומית, מתוך רצון למנוע את הקמתה של החקירה מטעם מזכ"ל האו"ם ומתוך כוונה לאיין מתוכן את מסקנותיה של כל ועדת חקירה אחרת. המנדט הרחב שניתן לוועדת טירקל בכל הנוגע לבחינת חוקיות הסגר הימי והפעולה הישראלית בהתאם לכללי המשפט הבין-לאומי חופף במלואו את המנדט של ועדת החקירה לבחינת אירועי המשט מטעם מועצת זכויות האדם. זאת ועוד, כמו שצוין לעיל המנדט שניתן לוועדה לחקור את התאימות של מנגנוני הבדיקה והחקירה לכללי משפט הבין-לאומי חופף את הבדיקה שעושה ועדת המומחים בראשות תומאשט.

כאמור, שתי הוועדות הבין-לאומיות הללו וצוות הבדיקה של מזכ"ל האו"ם צפויים להגיש את מסקנותיהם במושב הקרוב של מועצת זכויות האדם, בספטמבר, ולכן כדי שוועדת טירקל תיישם את מטרתה לאיין מתוכן את החקירות הבין-לאומיות, עליה לפעול במהירות ולפרסם את מסקנותיה עוד לפני תחילת המושב או למצער במקביל לפרסום מסקנותיהן של הוועדות הבין-לאומיות. אם לא תעשה כן, ניסיון העבר מלמד שדעת הציבור כבר תקובע ברובה בעקבות פרסום מסקנותיהן של הועדות הבין-לאומיות ("טובות" או "רעות" ככל שיהיו ביחס לישראל).

עם זאת חשוב לציין כי חשיבותה של ועדת טירקל איננה רק בהשפעתה על עמדתה של הקהילה הבין-לאומית, אלא גם בהשפעתה על בתי משפט בעולם בבואם להכריע בעניין הפעלת סמכות השיפוט האוניברסלית נגד ישראלים. כאמור, במשפט הבין-לאומי מקובל העיקרון שיש לתת זכות קדימה למדינות שלהן זיקה חזקה יותר לחקירה ולשפיטה של העבֵרות כגון מדינת האזרחות של הנאשם. ולכן, אם תבחן ועדת טירקל את מנגנוני הבדיקה והחקירה הפנימיים בצה"ל לעומקם ותמצא שהם תואמים את הסטנדרטים הבין-לאומיים הרלוונטיים, יגדל הסיכוי שבתי המשפט במדינות זרות יקבלו את תהליך הבדיקה הפנימי כמספק וכמונע את הפעלתה של סמכות השיפוט האוניברסלית.

חשוב לציין כי לאחר הקמתה היו שהטילו ספק ביכולתם של חברי הוועדה לבצע את תפקידם וליישם את המנדט שקיבלו בשל גילם המבוגר. לדעתי ראוי היה שביקורת זו לא הייתה נשמעת כלל ומוטב היה לו הייתה הביקורת מתמקדת בסוגיות ענייניות כמו למשל יכולתם של חבריה לשמור על גישה נייטרלית ועניינית אף שרובם עבדו שנים רבות בשירות המדינה, או חוסר הגישה הישירה שלהם לחיילי ולקציני צה"ל.

סיכום

בשנה וחצי האחרונות בלבד הוקמו שש ועדות חקירה רשמיות העוסקות בהתנהלות הישראלית הקשורה לסכסוך הישראלי-פלסטיני - חמש מהן ועדות בין-לאומיות. מדובר במספר גדול לכל הדעות שאינו כולל את החקירות העצמאיות שנקטו ארגונים לא ממשלתיים כגון עדאלה, בצלם, Human Rights Watch והליגה הערבית. ריבוי ועדות החקירה מצביע בין השאר על חוסר האמון של הקהילה הבין-לאומית ביכולתה של ישראל לחקור את עצמה, ולכן טוב עשתה ממשלת ישראל כשהקימה את ועדת טירקל מתוך מטרה לחקור את התנהלותם של ממשלת ישראל וכוחות הביטחון במהלך המשט, אבל גם מתוך כוונה לבחון ולקדם את אמינותם של הליכי הבדיקה והחקירה המתנהלים בצה"ל (אם באישור ההליכים ואם בהצעת ביקורת שתקדם את איכותם ואת אמינותם). עם זאת, המציאות מראה שהקמתה של ועדת טירקל לא מנעה את הקמת צוות החקירה מטעם מזכ"ל האו"ם, וכעת נותר לבחון מה תהיה מערכת היחסים בין שתי הוועדות וביניהן לוועדה של מועצת זכויות האדם.

שאלה מעניינת אחרת עוסקת בחשיבות שגורמים שונים - למשל שופטים בישראל ובחו"ל או גורמים מטעם האו"ם - ייחסו למסקנותיה של כל ועדה כאשר יצטרכו להכריע בין מסקנות סותרות של הוועדות (אם יהיו). הדבר נכון בעיקר בנוגע למסקנות ועדת תומאשט, שכמו שצוין לעיל עשויות להשפיע השפעה מכרעת על קבלת תביעות כנגד ישראל וישראלים בבתי משפט במדינות שונות על בסיס סמכות השיפוט האוניברסלית.

לבסוף, ראוי לשים לב לחוסר שיתוף הפעולה הישראלי עם הוועדות שמקימה מועצת זכויות האדם לעומת שיתוף הפעולה המלא שלה עם ועדות החקירה מטעם מזכ"ל האו"ם. אף שאת התעלמותה העקבית מוועדות החקירה של מועצת זכויות האדם ישראל יכולה להצדיק (אם כי התהודה שממצאי ועדת גולדסטון זכו לה מעמידים בספק את התבונה של מדיניות זו), בנוגע לוועדות חקירה שמקימים גופים בין-לאומיים אחרים כגון מזכ"ל האו"ם היא אינה יכולה לעשות כן באותה קלות.

עו"ד עדו רוזנצוייג הוא עוזר מחקר במכון הישראלי לדמוקרטיה ומתמחה במשפט בין-לאומי.