עם לבדד ישכון?
התיקון להצעת חוק העמותות מציע לאסור רישום עמותה או פירוק עמותה קיימת "אם יש יסוד סביר למסקנה כי העמותה מוסרת מידע לגורמים זרים או מעורבת בתביעות משפטיות בחו"ל, כנגד בכירים בממשל בישראל ו/או קצינים בצה"ל, בגין פשעי מלחמה". מרדכי קרמניצר ושירי קרבס טוענים כי מדובר בהצעת חוק מסוכנת, המנוגדת לעקרונות ולערכים הבסיסיים של כל משטר דמוקרטי.
ב-26.4.10 הונחה על שולחן הכנסת הצעת חוק העמותות (תיקון - סייגים לרישום ופעילות עמותה), התש"ע-2010. על ההצעה חתמו 20 חברי כנסת ממפלגות שונות. מהות התיקון המוצע היא איסור רישום עמותה או פירוק עמותה קיימת, "אם יש יסוד סביר למסקנה כי העמותה מוסרת מידע לגורמים זרים או מעורבת בתביעות משפטיות בחו"ל, כנגד בכירים בממשל בישראל ו/או קצינים בצה"ל, בגין פשעי מלחמה".
מדובר בהצעת חוק מסוכנת, המנוגדת לעקרונות ולערכים הבסיסיים של כל משטר דמוקרטי. דמוקרטיה מבוססת על שורה של חירויות יסוד, על פלורליזם מחשבתי ומעשי ועל אפשרות אמתית - משפטית וציבורית - לבקר את השלטון ואת מעשיו. הצעת התיקון לחוק העמותות חותרת תחת עקרונות וערכים אלה. יתרה מכך, היא מבקשת לעגן בחוק תהליכים של דה-לגיטימציה של ארגוני זכויות אדם, הפועלים לאכיפת הדין הישראלי והבין-לאומי.
ההצעה פסולה מכמה סיבות, והעיקרית שבהן היא פגיעתה הקשה בזכות לחופש התאגדות, המעוגנת הן במשפט הישראלי והן במשפט הבין-לאומי. הזכות לחופש התאגדות קשורה קשר הדוק למימוש העצמי של כל אדם, והיא אבן יסוד של כל משטר דמוקרטי, המבוסס על התאגדות חופשית במפלגות, בתנועות פוליטיות ובארגונים ציבוריים אחרים. נוסף על כך, הזכות לחופש התאגדות חיונית לשם מימושן של זכויות חשובות נוספות, כגון חופש הביטוי. חוק העמותות, המאפשר את מימוש חופש ההתאגדות, מתיר כיום להגביל זכות זו רק בנסיבות קיצוניות ביותר: אם מטרות העמותה שוללות את קיומה של מדינת ישראל או את אופייה הדמוקרטי, או אם יש יסוד סביר למסקנה שפעילותה משמשת מסווה לפעילות לא חוקית. הצעת התיקון הנוכחית מבקשת להוסיף לחוק העמותות הגבלה נוספת על רישום עמותה (או עילה נוספת לפירוקה), אשר לא רק שאינה מתייחסת למעשים פסולים וחמורים בדומה להגבלות הקיימות בחוק כיום, אלא מצרפת לרשימה זו פעילות חוקית ולגיטימית של "מסירת מידע לגורמים זרים" או "מעורבות בתביעות משפטיות בחו"ל" נגד בכירים בממשל ישראל או קצינים בצה"ל בגין פשעי מלחמה. הגם שפעילות מסוג זה עשויה להיחשב לא רצויה, אין כל עילה חוקית לאסרה.
בהצעה זו הפגיעה בזכות לחופש ההתאגדות ולחופש הביטוי חמורה במיוחד, מפני שהיא מבקשת למנוע פעולות חוקיות כשלעצמן, אשר לפחות באופן פוטנציאלי מקדמות הן את זכות הציבור לדעת ואת חופש המידע והן את אכיפת הדין הבין-לאומי שישראל מחויבת לו. ולראיה - הצעת התיקון לחוק העמותות אינה מגבילה את עצמה למסירת מידע שקרי או כוזב. כמו כן המידע האסור להעברה כולל בחובו כל פרט הקשור לתביעות נגד בכירי השלטון וצה"ל בגין ביצוע פשעי מלחמה, גם אם מדובר במידע מהימן, מבוסס וחשוב על הפרות חמורות של הדין הישראלי והבין-לאומי. בכך מבקשת הצעת התיקון לחוק העמותות למנוע את חשיפת האמת, לשלול את חופש המידע וחופש הביטוי, ולמנוע ביקורת לגיטימית וחיונית על השלטון.
ההצעה מבוססת על הרעיון המופרך והמסוכן שישראל הוא עם השוכן בדד, ולכן עשויה להיות הצדקה להגבלת חופש ההתאגדות לשם מניעת מסירת מידע ל"גורמים זרים" - ויהיו אלה ארגוני זכויות אדם, אנשי תקשורת או אף פוליטיקאים. ברור שזהו אבסורד גמור. ישראל רואה עצמה חלק מהקהילה הבין-לאומית, משתתפת בפורומים בין-לאומיים שונים, משקיעה רבות בהסברה הישראלית, ובשנים האחרונות אף השקיעה מאמצים רבים כדי להיכלל בפורום המדינות המפותחות (OECD). לכן כדאי לחשוב מה תהיה התגובה בעולם אם הצעה זו תיהפך לחוק. אין ספק כי היא תשמש נשק בידי כל מי שעוין את ישראל כדי להוכיח את התנכרותה של ישראל למשפט הפלילי הבין-לאומי ואת חוסר האפשרות לסמוך עליה שתמלא את חובותיה לפי המשפט הבין-לאומי. לפיכך אפשר יהיה לטעון כי יש נחיצות אמתית לקיום הליכים משפטיים מחוץ לישראל נגד בכירים במערכת השלטון הישראלית.
דברי ההסבר להצעה אנטי-דמוקרטית זו מטרידים אף יותר. מוסבר כי "בסיס ההנחה להצעת חוק זו" הוא שיש להוציא "פעילות זו" - מסירת מידע לגורמים זרים, הסכמה פומבית או גושפנקה שישראל אשמה בפשעי מלחמה - או אף "חשש לה" אל מחוץ לחוק משום שארגונים העוסקים בכך "למעשה חותרים תחת המדינה ומזיקים לה, כמו היו שוללים את קיומה". קישור הפעילות החוקית של חשיפת מידע בעניין חשדות לביצוע פשעי מלחמה לשלילת קיומה של המדינה הוא חסר שחר ומטיל צל כבד על אופייה ועל קיומה הדמוקרטי של המדינה. בדברי ההסבר מודגש כי ההצעה נועדה לקדם את ההסברה הישראלית בעולם ולהתמודד עם חוסר הלגיטימיות הבין-לאומי שממנו סובלת הפעילות הצבאית הישראלית בשטחים. על רקע זה כדאי לשקול גם את השפעתו של התיקון המוצע לחוק העמותות על ההסברה הישראלית בעולם: השתקתם של מבקרי השלטון באמצעות הגבלת חירויותיהם עלולה לפגוע לא רק בעצם קיומה של ישראל כמדינה דמוקרטית, אלא גם בתפיסתה בעולם ככזאת. קבלת ההצעה תפגע בנכס אסטרטגי של המדינה: היותה מדינה דמוקרטית המחויבת לחופש הביטוי, גם בהקשר הקריטי של ביטוי מרגיז ופוגע.
פרופ' מרדכי קרמניצר הוא סגן נשיא לחקר הדמוקרטיה במכון הישראלי לדמוקרטיה.
עו"ד שירי קרבס היא עוזרת מחקר במכון הישראלי לדמוקרטיה ומתמחה בתחום המשפט הבין-לאומי באוניברסיטה העברית.