מה שלא סיפרו לנו על ישיבות ההסדר
הפולמוס הציבורי אודות חוק הגיוס גועש ורועש. בעין הסערה עומדים תלמידי ישיבות ההסדר, שקיתונות של זעם נשפכים עליהם מכל עבר, כשהם מואשמים בהשתמטות, בהנצחת האפליה ובהכנעת הדת את המדינה. באִבחה אחת הורד מפעל ישיבות ההסדר מרום מעמדו כזוכה פרס ישראל ונתלה על עמוד הקלון יחד עם אחרוני המשתמטים.
ואכן, לכאורה העובדות מדברות בעד עצמן: בעוד שחייל קרבי נאנק תחת האלונקה במשך שלושים ושישה חודשי שירות מאומצים, תלמיד ישיבות ההסדר מסתפק בשישה-עשר חודשים קלילים בלבד, שהם אינם אפילו מחצית התקופה של מקבילו החייל הרגיל. מדוע עלינו להעניק, כך מתרעמים רבים, פריבילגיה כה מפנקת של שירות מקוצר לתלמידי הישיבות!?
אלא שככל שמדובר בעובדות זהו תיאור חלקי בלבד של מצב העניינים ולכן גם במידה רבה תאור שגוי. עובדה אחת קטנה, אך מכריעה, נשכחה בסערת הדיון: אחוזי הגיוס. אם נשקלל אחוזים אלה נגלה שמסלול ישיבות ההסדר מגדיל, לא מקטין, את כמות חודשי השירות הקרביים שמקבל צה"ל.
אין זה סוד, שמרבית הצעירים בישראל החייבים בגיוס אינם מגיעים לשירות קרבי; חלקם אינו מתגייס, איש איש מסיבותיו הוא, ואף בין אלה שמתגייסים רק מיעוט מגיעים לשירות ביחידות לוחמות. כך למשל, על פי נתוני אכ"א, בתל אביב מתגייסים לשירות קרבי כ 29% מקרב המועמדים לגיוס; ברמת גן כ 33%; בבאר שבע ובראשון לציון כ 34%; ובנתניה כ 30%. לעומת זאת, בקרב תלמידי ישיבות ההסדר אחוז ההתגייסות לשירות קרבי עומד על כ 80%.
אם טרם ברורה המשמעות של נתונים אלה, אולי הדוגמה הבאה תוכל לסייע. ניטול עשרה בחורים מייצגים המסיימים כיתה י"ב במרכז הארץ. אמנם הקרביים שביניהם ישרתו 36 חודשים מאומצים, אך רק כשלושה מהם צפויים להתגייס לשירות קרבי. בפועל צה"ל יוכל להפיק מאותם עשרה בחורים 108 חודשי שירות קרביים. לעומת זאת, אם אותם עשרה בחורים היו מצטרפים למסלול ישיבות ההסדר, אחוזי הגיוס לשירות קרבי היו מזנקים, ושמונה מתוכם היו מצטרפים ליחידות לוחמות. אמנם הם ישרתו 16 חודשים בלבד, אבל אחוזי הגיוס הגבוהים יאפשרו לצה"ל להפיק מהם 128 חודשי שירות קרביים. אז האם מסלול ההסדר פוגע בצה"ל או מחזק אותו?!
הפער יגדל עוד יותר כאשר נצרף למשוואה את חודשי שירות המילואים הצפויים לחיילים הקרביים שביניהם. אם נניח שעד גיל ארבעים אותם חיילים יספיקו לעשות כ 15 חודשי מילואים, אזי עשרת הבחורים שתיארנו צפויים להעניק לצה"ל 153 חודשי שירות קרביים. זאת בעוד שאם הם יצטרפו למסלול ההסדר צה"ל צפוי להפיק מהם 248 חודשי שירות קרביים.
במלים אחרות, ישיבות ההסדר מצליחות למצות מן המועמדים אחוזי גיוס גבוהים במיוחד, אשר עולים בערכם על משך השירות המקוצר שלהם. פירוק מסלול ההסדר יביא לפגיעה בשירות הקרבי עצמו. אכן, לא לחינם צה"ל עודד במשך שנים ארוכות מסלול זה.
האם זו הצדקה מספקת לקיומו של מסלול ההסדר? לא בהכרח. ניתן לטעון, כי גם אם מבחינה כמותית צה"ל מפיק תועלת ממסלול ישיבות ההסדר, עדיין עקרון השוויון דורש הנהגת שירות אחיד לכל (כך למשל, גם אם יתברר שהורדת שיעור מס הכנסה לחובשי כיפות סרוגות תוביל לכך שהם ישלמו יותר מסים למדינת ישראל, בכל זאת ההורדה הסלקטיבית בוודאי תהיה פסולה). ומנגד, מי שמכיר בערכו של לימוד תורה עבור החברה הישראלית יתמוך בישיבות ההסדר גם אם הדבר יהיה כרוך בפגיעה מסוימת בכמות השירות הצבאי ובעקרון השוויון.
האם יש מקום לחשוב על עריכת שינויים, כמותיים או איכותיים, במסגרת מסלול ההסדר? בוודאי שיש מקום לשקול זאת ומתוך מחשבה פתוחה. אך מכל מקום, בכל הנוגע לטענה שישיבות ההסדר פוגעות בצה"ל, העובדות ככל הנראה מלמדות אחרת. מסלול ההסדר תורם להגדלת כמות השירות הקרבי בצה"ל, וודאי שאינו מקטין אותו.
בני פורת, מרצה בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית וחוקר במכון הישראלי לדמוקרטיה.
המאמר פורסם במקור ראשון ובמעריב בתאריך 2.3.2014
המאמר פורסם במקור ראשון בתאריך 2.3.2014