נשף מסכות
היום, ראש חודש אדר בו שרים "ונהפוך הוא", יוצאת הקהילה החרדית יוצאת היום מהגטו אל כיכר העיר הישראלית בהפגנת כוח, שכן החוק המוצע לשוויון בנטל הוא היפוכו של החוק הרצוי ומחריף את אי השוויון.
הקהילה החרדית יוצאת היום מהגטו אל כיכר העיר הישראלית בהפגנת כוח. מתג ההפעלה בידי ישיש בן 100, הרב שטיינמן, המנהיג בתבונה את קבוצת האוכלוסייה הצעירה בישראל. הקבוצה שהאתוס שלה בעבר, היא העתיד: בעוד שבציבור החילוני מספר הילדים גדול פי 2.5 ממספר הזקנים, אצל החרדים סביב כל זקן מתרוצצים לא פחות מ-50 ילדים, ציציותיהם מתנפנפות. מחצית הקהילה – 400,00 נפש - הם ילדים מתחת לגיל 14. השתלבותם במשק והשתתפותם בנשיאה בנטל הם הכרח קיומי למדינת ישראל.
הבחירות האחרונות נועדו לקדם עניין זה, אך מסתבר שהמאמץ היה לשווא. החקיקה שהכנסת מקדמת היא כישלון מהדהד שממדיו טרם הובנו בציבור הרחב. המתמחים במגזר החרדי – ממבקריו הבוטים ועד לאוהביו המושבעים - מסכימים כי החוק המתבשל לוקה בכשל כפול: מהצד המעשי הוא איננו אפקטיבי, ומהצד הסמלי הוא פוגעני וגורר אותנו לריב אחים. קשה לחשוב על תוצאה גרועה יותר.
החוק מעניק פטור משירות לעשרות אלפי חרדים באופן מידי (כל בני 22 ומעלה) ולאלפים רבים נוספים לטווח הקרוב (כל בני 18 ומעלה בהגיעם לגיל 24). אין ספק שתוגש עתירה לבג"ץ נגד עיוות זה, ואם השופטים יישמו את הקריטריונים שעל פיהם ביטלו את חוק טל סביר להניח שגם חוק זה יבוטל.
המשתבחים בחוק מצביעים על היותו בעל שיניים: הוא קובע "סנקציות פליליות" שתופעלה בעתיד, כאשר החרדים הצעירים מגיל 18 יחגגו 21, בשנת 2017. אלא שאלו שיניים תותבות:
היעדים שנקבעו נמוכים עד גמדיים והגדרת ה"חרדי" מנופחת ביצירתיות מרשימה. נדרש גיוס של כ- 5,000 גברים בשנה (רבים מהם לשירות אזרחי, לא לצבא) מתוך מאגר של עשרות אלפים (בני 18-26). מספר הנושרים מהחברה החרדית איננו רחוק מיעד זה ולכן ברור שעולם הישיבות הממשי לא יצטרף לנשיאה בנטל. ליתר בטחון, קביעת יעדי הגיוס איננה קבועה בחוק אלא נמסרת לממשלה. זו כבר תדע להתאים את היעדים למציאות ולא את המציאות ליעדים. וכמובן, עד שנת 2017 יחלוף נצח פוליטי. עד אז תהיינה בחירות וקואליציה חדשה, ולציון יבוא גואל.
מדוע, אם כן, החרדים יוצאים להפגנת ענק? מדוע מנהיגיהם רומזים על מרי אזרחי – סירוב להתייצב לצו ראשון – כאשר אימת הגיוס המעשי הוסרה? כאן טמון הכשל הסמלי שבחוק. "חברת הלומדים" איננה יכולה לשתוק נוכח חוק שמשתמע ממנו שהתעמקות שקדנית בדף גמרא היא עבירה פלילית שדינה מאסר שנתיים. בעיניהם הדבר משול לכפייה אנטי דתית בנוסח בולשביקי. אמנם השיניים התותבות אינן יכולות לנשוך, אך הן מסמלות התקפה ישירה על מוקד הזהות של החברה החרדית בישראל ועל כך לא ניתן לעבור לסדר היום.
הסנקציות הפליליות הן לא רק הבטחה פופוליסטית ריקה, אלא גם סכנה ממשית: תקיעת האצבעות בעיניים של החרדים דוחפת את הרוב הפרגמאטי, המגלה ניצני השתלבות, לזרועות המיעוט הקנאי החרדי. אם יתפתח מרי אזרחי, אנו עלולים לצרוב את התודעה של הדור הצעיר, הענק, של החרדים בגחלת אנטי ממסדית יוקדת שתדכא את האפשרות להשתלבות. זהו אסון לדורות.
זאת ועוד: הממלכה עלולה לגלות את אוזלת היד של החוק הפלילי בטיפול במחלוקת עומק אידיאולוגית בין קהילות. בהעדר יכולת לאכוף את חוק הכנסת על אלפי סרבנים ייפגע אנושות שלטון החוק.
תוצאה זו איננה הכרחית: ניתן לגייס כמויות משמעותיות של חרדים, שני שלישים ויותר מבני כל שנתון, מבלי לקומם אותם. החרדים מבינים שהמדינה לא חייבת לממן את לימוד התורה ללא גבול ולכן מנופים כלכליים, גזרים חכמים ומקלות קשוחים, יפעילו את כוח השכנוע של היד הנעלמה של אדם סמית גם בסמטאות בני-ברק.
היום שנבחר להפגנת הענק החרדית הוא ראש חודש אדר, שבו שרים בעולם הישיבות "ונהפוך הוא". זהו עיתוי מושלם, שהרי החוק המוצע הוא היפוכו של החוק הרצוי. הגיע העת להסיר את המסכה הפורימית מעל פני החוק שנועד לקדם את השוויון בנטל אך בפועל מחריף את אי השוויון. אם הכנסת לא תתעשת היא עלולה למצוא את עצמה לא רק מול מיליון חרדים אלא נהפוך הוא - מול כמה מיליון לא-חרדים.
המאמר פורסם בידיעות אחרונות בתאריך 2.3.2014