ביזוי המשפט הפלילי

דווקא מי שתומך בהמשך החלת המשפט הפלילי גם על עבירות טרור – ראוי שיתנגד בכל פה לכרסום האינהרנטי במטרות ובלגיטימיות של ההליך הפלילי, שגורמים השחרורים למיניהם.

המאמר פורסם ב"הארץ" בתאריך 1.1.2014

הדיון הציבורי ב"פעימות" האחרונות של שחרור הרוצחים מתמקד בעיקר בוויכוח על קיומן של האלטרנטיבות המדיניות שעמדו לפתחה של הממשלה, וכן במאבקן (המובן והמוצדק) של המשפחות השכולות כנגד השחרור. ראשית, העובדה שהדיון הצטמצם לאחרונה בעיקר לשאלת שחרור רוצחים, או פושעים "עם דם על הידיים" כאילו שחרורם של אלה שרק ניסו לרצוח, רק גרמו לפציעה או רק השתתפו בהברחות אמל"ח ששימש לטרור הוא מובן מאליו וכלל לא נתון לוויכוח מעידה כבר היא על חוסר האיזון בו ניצבת ישראל בקשר לאכיפת החוק מול אינטרסים אחרים אותה היא מבקשת להגשים.
חשוב להוסיף לדיון את מה שהוא כמעט מובן מאליו, אך נדחק הצידה משום שאין מאחוריו "לובי" – הנזק הבלתי הפיך שגורמים שחרורים שכאלה, בין אם בעסקאות לשחרור שבויים ובין אם במסגרת מו"מ מדיני (גם כזה שיש בו תוחלת), לשלטון החוק בכלל ולמטרות המשפט הפלילי בפרט.

המשפט הפלילי אינו עוסק רק בגמול או בריצוי רגשות הנקם של הקורבן (ושל משפחתו). מטרה חשובה ביותר של המשפט הפלילי היא ההרתעה – גם הרתעה אישית (הרתעת הנאשם מלחזור על מעשיו) אך גם ובעיקר – הרתעת הרבים – הפיכת המעשה לבלתי משתלם בעיני פושעים עתידיים פוטנציאליים. פרקטיקה קבועה של עסקאות בהן משתחררים פושעים בפשעים חמורים פוגעת קשות בהרתעה. כשמצב זה הופך עניין בשגרה, לא ניתן להתעלם מכך שאדם השוקל לבצע מעשה טרור כנגד ישראל לוקח כאופציה ריאלית ביותר כי לא ירצה את עונשו, אלא יחזור בטרם עת כגיבור עטור תהילה לחיק משפחתו. יוצא כי למרות שהעובדה שהעבירה התבצעה במסגרת ארגון טרור אמורה להיות נסיבה מחמירה לעניין הענישה, בפועל, בסיכומו של דבר מדובר בנסיבה מקלה.

מעבר לכך, למשפט הפלילי מסר חשוב של גינוי והוקעת המעשה, ומסר אקספרסיבי של חינוך לכיבוד הערכים המוגנים שבעברות (ובהקשר זה – קדושת החיים). אקט שחרור הרוצחים מחבל קשות במסר הזה – הוא גם מאפשר את הגלוריפיקציה של המשוחררים ב"יום שחרור" מיוחד, להבדיל מסיום ריצוי העונש של כל עבריין בנפרד, וגם פוגע באקט החינוכי של כיבוד ערך החיים. למעשה, הוא משדר מסר של זילות כלפי ערך זה.

במישור הכללי יותר של שלטון החוק, גורם שחרור הרוצחים לתחושת אי צדק וזלזול בהליך הפלילי ובמערכת המשפט בכללותה. במצב זה, כשמתקיימת תחושה מוצדקת, כי נעשה עוול, בצורה שיטתית וצפויה מראש, בשחרורם המוקדם של רוצחים שלא מרצים את עונשם, אל נתפלא - גם אם אין להצדיק זאת בשום אופן - אם יתרבו מעשי לינץ' "על אתר" בידי אזרחים המבקשים לעשות צדק בידיהם, משום שאיבדו את אמונם במערכת המשפט.

כמו כן, כל עסקה שכזו מעוררת מחדש את הוויכוח על עונש המוות. קצרה היריעה מלתאר עד כמה בלתי אנושי ומזיק מכל בחינה שהיא העונש הזה, שבוטל בכל המדינות הדמוקרטיות למעט ארה"ב. כל מי שמתנגד לעונש המוות חייב לזכור שאקט של שחרור מרצחים מחזק ומתמרץ את המטיפים להחלת עונש מוות בישראל. אין זו סכנה שיש להתעלם ממנה.

דווקא מי שתומך, כפי שאני תומך, בהמשך החלת המשפט הפלילי, עם כל ההגנות שיש בו, של הליך הוגן, דיני ראיות, וענישה הולמת ולא בלתי מידתית (כגון עונש מוות), גם על עבירות טרור – ראוי שיתנגד בכל פה לכרסום האינהרנטי במטרות ובלגיטימיות של ההליך הפלילי, שגורמים השחרורים למיניהם.