לא לדלג על ועדות הכנסת

ועדת הכנסת

בשבוע שעבר התחוללה בכנסת מיני סערה עקב הכוונה שלא להעביר את הדיון בהצעת חוק ההסדרים, לאחר שזו עברה בקריאה ראשונה, לוועדת הכנסת כמקובל, אלא לדון בה ישירות בוועדת הכספים. יו"ר ועדת הכנסת, שלו מספר הסתייגויות מהתקציב, יצא נגד המהלך והדיון בהצעת החוק הוחזר לוועדה. על רקע הדברים האמורים ראוי לשפוך מעט אור על הליך אישור תקציב המדינה על ידי הרשות המחוקקת בישראל, אשר אמור להוות את אחד ממוקדי הפיקוח החשובים במשטר הפרלמנטרי, אך הוא לקוי מיסודו משום שהכנסת – אחד השחקנים המרכזיים בתהליך – מפגינה בו חולשה גדולה. כוחה של הכנסת הוחלש עוד יותר עם התמסדות חוק ההסדרים, שנולד ב-1985 במסגרת תוכנית החירום לייצוב המשק הישראלי. הצעת חוק ההסדרים מוגשת לכנסת ביחד עם הצעת חוק התקציב לקראת סוף השנה והיא מהווה, בין השאר, פלטפורמה לשינויי חקיקה מהותיים, שלא תמיד יש בינם לבין תקציב המדינה קשר. במשך שנים רבות נדונו סעיפי הצעת החוק בוועדת הכספים בלבד, ורק בשנים האחרונות החל תהליך שבו ועדת הכנסת, מעבירה נושאים מתוכו לטיפול הועדות השונות, לאחר שהיו"ר שלה הגיע להסכמות בנושא עם כלל הגורמים הרלוונטיים. כך או כך, פרק הזמן בו הכנסת מטפלת בהצעות חוק התקציב וחוק ההסדרים הוא קצר מאוד.

חוק ההסדרים לא בוטל עד היום, על אף שישראל איננה מצויה במשבר כלכלי כבר עשרות שנים, זאת משום שהממשלה ומשרד האוצר גילו שיש בידיהם כלי רב עוצמה שאפשר להפעיל באמצעותו מדיניות שייתכן והכנסת, באמצעות ועדותיה השונות, לא היתה מאשרת בחקיקה רגילה, או להפך – לדחות את תחולתם של חוקים שאושרו בכנסת. חוק ההסדרים הוא גם התשובה של משרד האוצר לחקיקה פרטית הכרוכה בהוצאה תקציבית, כלומר ניסיון לרסן את עוצמתה של הכנסת. לא בכדי הוא זכה לכינוי "חוק עוקף חקיקה", משום שהוא מאפשר לבטל חוקים קיימים בהליך חקיקתי חפוז, אגב אישור התקציב, בלא דיון שיטתי ובלא פיקוח ובקרה הולמים, תוך הסתמכות על הרוב הקואליציוני.

לנוכח דברים אלה מן הראוי לבטל כליל את חוק ההסדרים משום שהנסיבות שהביאו לחקיקתו לפני שלושה עשורים אינן תקפות מזה שנים, ונזקו עולה על תועלתו ככל שהדברים נוגעים למעמדה של הכנסת, לעוצמתה ולמידת האמון שהציבור רוחש למוסד חשוב זה ולנבחריו. לכל היותר ניתן להוסיף הוראה בחוק הקובעת כי ייעשה שימוש בחוק ההסדרים רק בשעת חירום. במקום חוק עוקף חקיקה חיוני להעניק לכנסת זמן רב יותר לצורך דיון רציני ומעמיק בהצעת התקציב משניתן לה היום. אפשר לעשות זאת על-ידי חיוב הממשלה להניח את הצעת חוק התקציב על שולחן הכנסת כבר במחצית שנת התקציב ולא לקראת סופה. מעבר לכך רצוי להחיל כללים פרלמנטריים חדשים על אופן הדיון בחוק התקציב ובראשם פיצולו לוועדות הנושאיות, כך שכל ועדה תדון לעומק בתקציב המשרד הרלוונטי לתחום עיסוקה. כך למשל ועדת החינוך תטפל בתקציב החינוך, ועדת העבודה הרווחה והבריאות תטפל בתקציב משרד הבריאות וכן הלאה. ועדת הכספים תשמש כוועדת אם שתרכז את תוצרי הועדות בתחום זה ותעסוק בנושאים המערכתיים המופיעים בספר התקציב. באופן הזה יוכלו חברי הוועדות השונות להתמקצע בסוגיית התקציב ולקחת חלק משמעותי יותר בהליך אישורו והפיקוח עליו במקום לשמש כחותמת גומי בלבד. רבות דובר לאחרונה על עיסוק היתר של הכנסת בחקיקה פרטית. ביטול חוק ההסדרים וחיזוק מעמדן של ועדות הכנסת על ידי שיתופן בהליך אישור התקציב הוא אחד הגזרים שיש להעניק לחברי הכנסת בתמורה לצמצום העיסוק שלהם בחקיקה הפרטית.

המאמר פורסם בגלובס.