לשבור את קשר השתיקה

בשנים האחרונות הולכת וגוברת תופעת הפוליגמיה בחברה הערבית בישראל - פוליגמיה דור 2.0 שמתבטאת בכך שגברים לוקחים אישה נוספת. מצב זה אינו בריא ונשאלת השאלה מדוע דווקא כעת, בעשור השנים של המאה ה-21 אנו נחשפים לתופעה ולא רק בקרב דתיים ובדואים בדרום כפי שהיה נהוג לחשוב.

לצד סערת רגב בטקס פרסי אופיר, כמעט ונשכחה ההצלחה חסרת התקדים של הסרט "סופת חול", המתאר את הטרגדיה של ג'לילה, אישה בדואית המכינה את חתונת בעלה לאישה נוספת, צעירה ממנה בשני עשורים. בשנים האחרונות, הולכת וגוברת תופעת הפוליגמיה בחברה הערבית בישראל. כך, מתחת לאפה של המדינה. אלא שזוהי איננה הפוליגמיה ה"רגילה" שאליה התוודענו אלא פוליגמיה דור 2.0 שמתבטאת בכך שגברים לוקחים "אישה נוספת". מבלי להיכנס לנסיבות החברתיות והסוציו-אקונומיות המאפשרות את התופעה הדומות במאפייניהן לתופעות דומות ברחבי העולם, מובן שמצב זה אינו בריא ונשאלת השאלה מדוע דווקא כעת, בעשור השנים של המאה ה-21 אנו נחשפים לתופעה ולא רק בקרב דתיים ובדואים בדרום כפי שהיה נהוג לחשוב. התשובה הבסיסית היא שמדובר במגיפה מדבקת שמקבלת הכשר של חלק מאנשי דת. הפוליגמיה היא למעשה ביטוי קיצון לסיטואציה חברתית שמדכאת נשים צעירות ומבוגרות בחברה הערבית. על אף החוק על הנייר, מרגע שהממסד הדתי מאפשר זאת, מדובר בפרצה הקוראת לגנב וגנבים יש בכל חברה. כמובן שהפוליגמיה היא חלק מתופעה רחבה יותר של יחס לנשים כחפץ וכשהנשים מנסות לדרוש את זכויותיהן, הדבר מסתיים לעיתים במקרי קיצון כמו מקרי הרצח האחרונים.

היה זה ראש הממשלה בנימין נתניהו שאמר לפני שנה, לאחר הפיגוע בדיזינגוף סנטר כי לא יאפשר קיומה של "מדינה בתוך מדינה" בישראל. עם תכנית החומש לחברה הערבית, הצהירו השרים כי ייאסף הנשק ויישמר החוק והסדר. אלא שהמרחב הערבי בישראל עודנו אקס-טריטוריה עבור רבים בחברה הישראלית- מהתקשורת שמדווחת על אירוע פלילי במגזר היהודי בדציבלים גבוהים בהרבה מאותם המקרים המתרחשים ביישובים הערבים ועד למשטרה ורשויות אכיפת החוק.

לכן, את השינוי אי אפשר להטיל רק על כתפי הנשים הערביות המוחלשות ממילא- חייב להתבצע שינוי מערכתי. כך למשל, מצופה שמערכת החינוך תיקח על עצמה את בלימת תופעת הפוליגמיה ואת קידום מעמד האישה בחינוך הערבי-הממלכתי כאחד מנושאי הדגל לאורך שנות הלימודים הבאות. עוד מצופה, כי יוקם מערך משפטי עוקף בתי המשפט השרעיים שיאפשר לאישה שבן זוגה מבקש לשאת אישה נוספת, לקבל גט בבתי משפט אזרחיים). במחקר "מימדי הפשיעה בחברה הערבית" שפורסם על ידי המכון הישראלי לדמוקרטיה ובנק ישראל, נמצא למשל כי בשנת 2010 15.5% מהעבירות בחברה הערבית היו עבירות גוף- כלומר תקיפה ואלימות (לעומת 11% בחברה היהודית) וזאת עוד מבלי לקחת בחשבון שאצל רוב הנשים החוות התעללות, בייחוד בחברה פטריארכלית, אין את האומץ כלל להתלונן למשטרה. זוהי עוד עדות לצורך להגביר גם את האכיפה של החוק הקיים על פוליגמיה בלי לגמגם ולהחריג את החברה הערבית. אל תתנו לנו הנחות!

עם זאת, אין להסיר את האחריות גם מעצמנו. אנו הנשים, צריכות לקחת את המושכות בהקשר זה ולשבור את קשר השתיקה. לא לפחד לדווח לרשויות ולא לתת לגיטימציה או לקבל בהבנה את התופעה. לא להשלים עם פסקי דין של בתי הדין השרעים בנושא. ובכדי שזה יקרה, את המאבק צריכים להוביל קודם כל חברי ההנהגה הפוליטית ברשימה המשותפת ומנהיגי הציבור הנוספים/ות. עלינו לקחת גם על עצמנו לשבור את המעגל בדיוק כפי שקרה בחברות אחרות לאורך שנים. כאישה דתיה-מוסלמית, אינני מוכנה לקבל אנשי דת שמעודדים תופעה פסולה שכזו. פוליגמיה איננה יכולה להתקיים עוד במדינה מתוקנת במאה העשרים ואחת. עלינו לשים לכך סוף.

המאמר פורסם ב"דה מרקר".