עמדות הציבור בסוגיית גיוס בני הישיבות
ראשית, ביקשנו לדעת כמה מן המשיבים תמכו בגיוס בני ישיבות. בדקנו חמש נקודות זמן שונות בשנים 1986-2009: השתמשנו בשני סקרי מכון גוטמן מהשנים 1986 ו-1987 שבהם נשאלה השאלה: "האם לדעתך הכנסת צריכה לבטל כל חוק שמאפשר לצעיר דתי להשתחרר משירות בצבא?", ובשלושה סקרי מרכז גוטמן - אבי חי בנושא "אמונות, שמירת מסורת וערכים של יהודים בישראל" מהשנים 1991, 1999 ו-2009 שבהם נשאלה השאלה: "האם לדעתך יש לגייס בני ישיבות לצה"ל?" (ראו תרשים 1).
כפי שניתן לראות מתרשים 1 במהלך כל השנים רוב רובו של הציבור היהודי בישראל (70% ויותר) תומך בגיוס בני הישיבות. כמו כן ניתן להבחין במגמת עלייה בתמיכה לקראת ראשית שנות התשעים ובירידה .מתונה בתמיכה בשנים 1999-2009
אחד המאפיינים שנמצא כמשפיע מאוד על תמיכה בגיוס בני ישיבות הוא ההגדרה העצמית הדתית (ראו תרשים 2). ב-1999 וב-2009 תמכו למעלה מ-90% מן המשיבים החילונים והמסורתיים בגיוס בני ישיבות; המשיבים הדתיים תמכו בגיוס בשיעור של 73%; ואילו בקרב החרדים התמיכה בגיוס בני ישיבות הייתה נמוכה ביותר (17%). פער גדול זה מובן מתוקף העובדה שלשינוי המצב הקיים יש השפעה בעיקר על חייהם של החרדים. נציין כי מאפיין ההגדרה העצמית הדתית נמדד באופן שונה בשנים 1986-1987 וב-1991, אך גם בסקרים הללו נמצא שהוא משפיע מאוד על התמיכה בגיוס בני הישיבות.
תרשים 2: שיעור ההסכמה עם הטענה כי יש לגייס בני ישיבות לצבא על פי הגדרה עצמית דתית
מאפיין נוסף המשפיע על העמדות בנושא גיוס בני הישיבות לצבא הוא המיקום העצמי על ציר ימין-שמאל. מאפיין זה נבדק רק בסקר משנת 2009 (ראו תרשים 3). מצאנו הבדל ניכר בין שיעור ההסכמה לגיוס בני ישיבות בקרב המזהים עצמם עם המרכז ועם השמאל הפוליטי (91% בעד גיוס) לבין שיעור ההסכמה בקרב המזהים עצמם עם הימין (76% בעד גיוס).
תרשים 3: שיעור ההסכמה עם הטענה כי יש לגייס בני ישיבות לצבא על פי הגדרה עצמית פוליטית
עם זאת בדיקה מעמיקה יותר מעלה כי מדובר ככל הנראה בקשר כוזב. מאחר שרוב המגדירים עצמם כחרדים מזהים עצמם גם כשייכים למחנה הימין, ורוב המזהים עצמם כחרדים מתנגדים לגיוס בני ישיבות, מתקבל מצג שווא שיש קשר בין השתייכות למחנה פוליטי לבין תמיכה בגיוס בני ישיבות. והראיה - כאשר השמטנו מן הניתוח את אלו המזהים עצמם כחרדים, ההבדל בין המחנות השונים קטן משמעותית. כאשר השמטנו מהניתוח גם את אלו המגדירים עצמם דתיים, ההבדל בין המחנות נעלם לחלוטין (ראו תרשים 4).
תרשים 4: שיעור ההסכמה עם הטענה כי יש לגייס בני ישיבות לצבא על פי הגדרה עצמית פוליטית (חילונים, מסורתיים ודתיים בלבד)
בסקר שנערך בשנת 2009 מצאנו כי מגדר הוא מאפיין נוסף המשפיע על עמדה כלפי גיוס בני ישיבות: 89% מהנשים תמכו בגיוס בני ישיבות, לעומת 80% מהגברים (ראו תרשים 5). מעניין שהשפעתו של מאפיין זה לא הייתה זהה בקרב הקבוצות הדתיות השונות. בקרב החילונים והמסורתיים לא נמצא הבדל משמעותי בין עמדות הנשים והגברים. לעומת זאת נמצאו הבדלים משמעותיים בין המינים בקרב המזהים עצמם כחרדים או דתיים - בשתי הקבוצות הללו הנשים תומכות בגיוס בני ישיבות הרבה יותר מהגברים. יש לציין כי בסקר שנערך בשנת 1999 לא מצאנו הבדלים ניכרים בין גברים ונשים מהבחינה הזו.
תרשים 5: שיעור ההסכמה עם הטענה כי יש לגייס בני ישיבות לצבא על פי הגדרה עצמית דתית ומגדר
מהו ההסבר לפער המובהק בין עמדות הגברים והנשים בציבור החרדי והדתי? ראשית, ייתכן שמאחר שנושא גיוס הנשים החרדיות או הדתיות אינו עומד כלל על הפרק, הדבר מאפשר להן להתייחס לגיוס החרדים ביתר "אובייקטיביות". אפשרות שנייה היא שהנשים החרדיות והדתיות מזהות את היתרון החברתי-כלכלי הטמון בגיוס לצה"ל ואת האפשרויות שצעד כזה עשוי לפתוח לפני הגברים במגזר שלהן. אפשרות שלישית היא כי הגברים החרדים הרואים עצמם כמייצגי החרדיות, מפנימים את הדרישה לייצג בדבריהם את עמדתה הרשמית של הקהילה החרדית בסוגיית הגיוס. לעומת זאת הנשים .החרדיות מעט חופשיות יותר להביע עמדות החורגות מעמדה רשמית זו.
סקר "מדד השלום" מיולי 2007 מאפשר לנו לבדוק את ההבדלים בין עמדות הציבור היהודי והערבי בסוגיית גיוס בני ישיבות לצבא (ראו תרשים 6). בסקר זה נוסחה השאלה באופן שונה מעט: "באיזו מידה ההימנעות של תלמידי ישיבה (חרדים) מגיוס נראית לך מוצדקת?". ניתן להבחין בפער משמעותי בין הנשאלים היהודים והערבים: 72% מהציבור היהודי אינו מצדיק את הימנעותם של החרדים מגיוס לצבא, לעומת 57% מקרב הציבור הערבי. ייתכן שניתן להסביר פער זה בכך שחלק מן הערבים חוששים כי חיוב של החרדים בגיוס יעלה דרישות דומות לגיוסם של ערבים או למיסוד של דרישה לשירות אזרחי של הערבים.
תרשים 6: שיעור ההסכמה עם הטענה כי הימנעות החרדים מגיוס אינה מוצדקת על פי הזדהות הלאומית
גם בסקר זה מצאנו פער ניכר בעמדות בין חרדים, דתיים, מסורתיים וחילונים (מקרב הציבור היהודי): רק 5% מהחרדים רואים פסול בהימנעות בני הישיבות מגיוס, וזאת לעומת 54% מקרב הדתיים, 73% מקרב המסורתיים ו-87% מקרב החילונים (ראו תרשים 7). אכן, הנטייה להצדיק את הימנעות החרדים מגיוס גוברת ככל שהנשאל נוטה לראות עצמו חלק מהציבור הדתי והחרדי. נוסיף כי גם סקר זה מראה שרוב מכריע בקרב הציבור הישראלי תומך בגיוס חרדים, ורוב זה חוצה מחנות לאומיים, עדתיים, מגדריים, מעמדיים, ופוליטיים: רוב הערבים והיהודים, המזרחיים והאשכנזים, הגברים והנשים, העשירים והעניים, המזהים עצמם עם הימין ועם השמאל - כולם תומכים בגיוס החרדים לצבא.
תרשים 7: שיעור ההסכמה עם הטענה כי הימנעות החרדים מגיוס אינה מוצדקת על פי הגדרה עצמית דתית
סוגיית גיוס החרדים או "השוויון בנטל" עומדת על סדר היום הישראלי ביתר שאת מאז החלטת בג"ץ שלא לאפשר את המשך קיומו של חוק טל ומאז קביעתו כי החל באוגוסט 2012 יתבטל הפטור מגיוס ל"תלמידי ישיבות שתורתם אומנותם", אלא אם כן תביא המערכת הפוליטית לחקיקתו של חוק גיוס אשר יעמוד בקריטריונים שוויוניים וכלליים. לאור תמיכתו הגורפת של הציבור הישראלי בגיוס חרדים מעניין להבין מהי עמדתו לגבי הצעות שונות לגבי שירות חרדים ודתיים בצבא. האם הציבור הישראלי, ובעיקר החילונים והמסורתיים, מוכנים להסכים לפתרונות פשרה אשר עשויים להיראות כפגיעה בעקרונות יסוד הומניסטיים וליברליים, דוגמת הפרדה בין גברים ונשים בצבא, וזאת למען השגת המטרה של גיוס החרדים לצבא?
סקר שנערך במסגרת "מדד השלום" במרכז גוטמן בדק סוגיה זו באוקטובר 2011. בסקר נשאלה השאלה: "האם לדעתך מוצדק שצה"ל יקיים אירועים שבהם בשל דרישות דתיות תהיה הפרדה בין חיילים לחיילות?". 64.5% מן המשיבים ענו שהפרדה בין חיילות לחיילים בנסיבות כאלה אינה מוצדקת, לעומת 29.5% שהצדיקו את ההפרדה, ו-6% שלא ענו על השאלה.
כאשר פילחנו את התוצאות על פי מגזר ניתן לראות כי עולים חדשים הם הקבוצה המתנגדת ביותר להפרדה בין חיילים וחיילות (81% התנגדות) - כנראה משום שמרבית מן העולים ממדינות ברית המועצות לשעבר מחזיקים בעמדות חילוניות מובהקות. יהודים ותיקים אף הם מתנגדים בשיעור ניכר להפרדה (69%), ואילו בקרב הערבים יש רוב קטן למתנגדים להפרדה (55%).
תרשים 8: שיעור ההתנגדות להפרדה בין חיילים וחיילות באירועים צבאיים על פי מגזר
כאשר פילחנו את התוצאות של כלל הציבור היהודי על פי הגדרה עצמית דתית (ראו תרשים 9) גילינו כי החרדים תומכים באופן מלא בהפרדה בין חיילים וחיילות באירועים צבאיים מסיבות דתיות (0% התנגדות להפרדה), הדתיים חלוקים בנושא זה (50% התנגדות), ואילו המסורתיים והחילונים מתנגדים במידה רבה מאוד להפרדה (71% ו-86% התנגדות, בהתאמה).
תרשים 9: שיעור ההתנגדות להפרדה בין חיילים וחיילות באירועים צבאיים על פי הגדרה עצמית דתית
השאלה הבאה בדקה היבט נוסף של הפרדה מגדרית בצה"ל: "האם יש להרחיק חיילות מהיחידות שבהן משרתים החיילים החרדים כדי לאפשר לחרדים לשרת?" (ראו תרשים 10). שימו לב שמדובר כאן בשמירה על הפרדה מגדרית רק באותן יחידות חרדיות חדשות שהוקמו בשנים האחרונות כדי לאפשר לחרדים ולחרדים-לאומיים לשרת בתנאים המקובלים על חלק מן הרבנים (גדוד הנח"ל החרדי - "נצח יהודה"). הנתונים מראים כי הציבור חלוק בשאלה זו: 46% מן הנשאלים התנגדו להפרדה מגדרית בגדודים החרדיים, לעומת 44% שתמכו בהפרדה כזו וכ-10% שלא ענו על השאלה.
בפילוח התוצאות לפי מגזר ניתן לראות כי בקרב היהודים הוותיקים והעולים החדשים קיימת מחלוקת באשר להפרדה מגדרית בגדודים חרדיים. כמחצית מהציבור היהודי מקבל את הטיעון בדבר הצורך במתן תנאי שירות מיוחדים לחרדים המתאימים לאמונותיהם ולמנהגיהם, ואילו המחצית השנייה מעדיפה את ערך השוויון המגדרי ורואה בו עדיפות. בקרב המגזר הערבי קיים רוב של 59% לאלו המתנגדים להרחקת הנשים מן הגדודים החרדיים.
תרשים 10: שיעור ההתנגדות להרחקת חיילות מגדודים חרדיים בצה"ל על פי מגזר
פילוח התוצאות לפי הגדרה עצמית דתית מחזק מסקנה זו (ראו תרשים 11). רוב מכריע בקרב החרדים והדתיים תומכים בהרחקת נשים-חיילות מן הגדודים החרדיים. בקרב המסורתיים והחילונים אמנם שמור רוב למתנגדים להרחקת חיילות מן הגדודים החרדיים (59% ו-55% בהתאמה), אולם גם קיים מיעוט גדול של יותר מ-40% המסכים להרחקה שכזו.
מתבסס על: מדד השלום, אוקטובר 2011, מדגם יהודים על פי הגדרה עצמית דתית
נתוני הסקרים מראים על תמיכה רבה של הציבור הישראלי בגיוס חרדים לצבא, התנגדות של מרבית הציבור להפרדה מגדרית ביחידות צה"ל, ואמביוולנטיות באשר להפרדה שכזו ביחידות צבאיות המיועדות לציבור החרדי.