רכוש רב בידי מעטים הוא סיכון לכלכלה ולדמוקרטיה
בישראל יש אי-שוויון של ממש בחלוקת העושר והמשאבים, ושכר הבכירים העולה לעומת השחיקה בשכרן של השכבות הנמוכות רק מגדיל את הפער הגדול ממילא. מומי דהן סבור כי מצב זה הוא לא צודק, ואפילו – מסוכן.
אחוז אחד מהאוכלוסייה הישראלית החזיק בשנת 2010 סכום שנראה דמיוני- קרוב ל-850 מיליארדי שקל. זוהי הערכה המבוססת על התפלגות הרכוש במדינות מפותחות ועל היקף הרכוש שמוחזק בידי הציבור הישראלי. אין ברירה אלא להישען על הערכה. התחלקות הרכוש בישראל היא אחד הסודות השמורים ביותר, אפילו יותר מיכולתה הגרעינית של ישראל. זהו סוד שאף אחד יודע, ולכן אין סכנה שהוא ידלוף.
התופעה של רכוש רב בידי מעטים מעוררת שתי שאלות הקשורות זו בזו: האם זוהי חלוקה צודקת? והאם זה מסוכן? התשובות לשאלות אלו תלויות חלקית במקור העושר. שכר עתק, שהוא תמורה לכישרון יוצא דופן, כמו במקרה של שחקנה הגאוני של ברצלונה, הכדורגלן ליאו מסי, מעורר פחות התנגדות מהון עתק בידי אנשים כמו גמאל מוברק, שצבר את הונו רק משום קרבתו לעטיני השלטון.
העובדה כי אחוז אחד באוכלוסייה הישראלית מחזיק ב-850 מיליארדי שקלים היא מטרידה מפני שברוב המקרים קשה לקבוע האם ההון הושג בדרך הוגנת כמו במקרה של ליאו מסי או באמצעות ניצול קשרים בלתי כשרים עם גורמי שלטון כמו במקרה גמאל מוברק.
עושר מוגזם עלול להשחית את בעליו אפילו אם הוא הושג בדרך הוגנת. קשה להניח שבן תמותה יכול להבחין בין מיליארד בודד לעשרה מיליארדי שקלים. התיאבון לצבור עושר בגבהים האלה הופך להיות משני לצבירת כוח וכבוד. השילוב של תיאבון מוגבר לכוח ולכבוד יחד עם העושר הרב יוצר סיכון לפגיעה בכלכלה ובדמוקרטיה. החשש הזה מצדיק מיסוי בשיעור משמעותי גם על הרכוש שהושג בצורה הוגנת.
* שודר בתוכנית הכלכלית של גלי צה"ל ביום רביעי, 16.3.2011
ד"ר מומי דהן הוא מרצה בכיר לכלכלה בבי"ס למדיניות ציבורית באוניברסיטה העברית ועמית מחקר במכון הישראלי לדמוקרטיה.
עוד בנושא
מבט עולמי משווה - השוואה בין 50 מדינות ובין משתנים חברתיים-כלכליים