מראית עין של יעילות, סכנה אמיתית לדמוקרטיה
מי שרוצה לשפר באמת את השירות הציבורי בישראל צריך ללמוד מארה"ב איך לא לעשות זאת: המחלקה החדשה שבראשה עומד אילון מאסק מדגימה איך מוותרים על מקצועיות לטובת פופוליזם, אינטרסים פרטיים והחלשת המוסדות הדמוקרטיים
Photo by Portal Query/Flickr
ישראל נמצאת בתקופה קריטית מבחינת אמון הציבור במוסדותיה. לפי מדד הדמוקרטיה שפרסמנו במכון הישראלי לדמוקרטיה, בשנה החולפת הגיע האמון בממשלה לשפל היסטורי של 18% – הנמוך ביותר מאז תחילת המדידות ב-2003. בזמן שאנחנו מחפשים דרכים לשפר את המשילות והיעילות של השירות הציבורי, המתרחש בארצות הברית בשבועות האחרונים מספק אזהרה חשובה: כיצד רפורמה שמתהדרת ביעילות עלולה להסוות פגיעה חמורה במוסדות הדמוקרטיים ולפגוע עוד באמון האזרחים במוסדות האלה. או במילים אחרות: טיוב השירות הציבורי – איך לא לעשות את זה.
המחלקה ליעילות ממשלתית (Department of Government Efficiency - DOGE) בראשות איילון מאסק מדגימה שלוש סכנות מרכזיות שיש להישמר מפניהן. הראשונה היא פופוליזם חסר אחריות המתחזה לרפורמה. הנטייה להציג פתרונות פשטניים לבעיות מורכבות, להעדיף סיסמאות של נאמנות וחוזק על פני ממומחיות מקצועית, באה לידי ביטוי במהלכים שטארמפ ומאסק החלו לקדם. "אנחנו נפטרים מכל הסרטן", הכריז הנשיא טראמפ כשחתם על צו נשיאותי שמאפשר פיטורי עובדי ציבור בהיקף חסר תקדים. במקום עבודת מטה מעמיקה, אנו עדים לפירוק מכוון של מנגנוני פיקוח. כך למשל, עובדי המועצה לביטחון לאומי קיבלו הוראה פתאומית לארוז ולעזוב, כשהיועץ החדש לביטחון לאומי מבהיר: "כל מי שיעבוד תחת הנשיא טראמפ במועצה לביטחון לאומי חייב להיות מיושר לחלוטין עם סדר היום שלו של 'אמריקה תחילה'." נאמנות אישית מחליפה מקצועיות.
הסכנה השנייה היא שבי רגולטורי (Regulatory Capture) – מצב שבו גורם פרטי משתלט או משפיע ישירות על המנגנונים שאמורים לפקח עליו – בקנה מידה חסר תקדים. מאסק, שחברותיו (טסלה, SpaceX, , X-טוויטר לשעבר, ואחרות) נתונות לפיקוח פדרלי, קיבל גישה למערכת התשלומים הפדרלית המטפלת ב-5 טריליון דולר. המערכת מכילה מידע רגיש על מתחרים עסקיים ומאפשרת גישה למספרי ביטוח לאומי ומסמכי מס. יתרה מכך, הצוות של מאסק כבר לוטש עיניו לשינויים בתוכנות המעבדות תשלומי ביטוח לאומי וחוזים ממשלתיים, מה שיאפשר חסימת תשלומים והסתרת רשומות כדי לנצל את ניגוד העניינים על מנת להטיב עם עסקיו (כרגע, יש צו ביניים של בית משפט פדרלי). יש המרחיקים לכת ומזהירים כי אנחנו צועדים לעבר "שבי מדינתי" (state capture) – מצב שבו אינטרסים פרטיים משפיעים על הממשל עד כדי יכולת להכווין החלטות מדיניות וכספי ציבור לטובתם.
הסכנה השלישית היא הפגיעה במרקם העדין של אמון הציבור במוסדותיו, כחלק מתופעה גלובלית המערערת את הלגיטימיות של מוסדות דמוקרטיים. מחקרי OECD מראים כי ירידה באמון הציבור משפיעה ישירות על מדדים חברתיים וכלכליים, כולל אי-שוויון, צמיחה ויכולת הממשל ליישם מדיניות חברתית. כשמאסק מכריז כי "USAID הוא ארגון פשע" וגורם להשבתת פעילותו, או כשהוא דורש גישה למערכות מאובטחות תוך הדחת בכירי ביטחון שמסרבים לאשר זאת, הנזק למוסדות הדמוקרטיים עמוק ומתמשך.
עבור ישראל, שהשתרשה בה תרבות של חיקוי מגמות אמריקאיות והפיכה למעין "המדינה ה-51", הסכנה כפולה. אימוץ לא מבוקר של רטוריקה פופוליסטית ופרקטיקות המערערות את השירות הציבורי עלול להחריף את השחיקה המדאיגה באתוס משרתי הציבור ובתפיסת הטוב המשותף. במקום לייבא סיסמאות ריקות, יש לגבש אסטרטגיה לטיפול בעשרה אתגרים מערכתיים מרכזיים באפקטיביות של עבודת הממשלה והשירות הציבורי שמיפינו במכון (כמו פירוק, הרכבה וריבוי משרדים, שחיקה במערכת היחסים בין הדרג המקצועי לנבחר ופערים בין סמכות מול אחריות) ולהתבסס על דו"חות של רפורמות קודמות, שכן הידע של "מה" צריך לעשות כבר קיים; האתגר האמיתי הוא ב"איך" – כיצד מסירים חסמים פנימיים ומיישמים שינויים באופן אפקטיבי.
שיפור אמיתי של השירות הציבורי מחייב מהלך מקצועי, שקוף ומאוזן. טיוב תהליכים והגברת יעילות הם מטרות ראויות, אך הן חייבות להיעשות תוך חיזוק מנגנוני הבקרה והאיזונים הדמוקרטיים, לא פירוקם. כפי שמלמד המקרה האמריקאי, הדרך לגיהינום משילותי רצופה בסיסמאות של יעילות ומועילות.
פורסם לראשונה בכלכליסט