האם מנועי הצמיחה העיקריים של המשק הישראלי בסכנה?
בשנת 2024, לראשונה מאז קום המדינה עלה ערכו של יצוא שירותי ההיי-טק על ערכו של היצוא התעשייתי, זאת על רקע שתי המגמות ההפוכות של ירידה במשקל היצוא התעשייתי ועלייה דומה במשקל יצוא שירותי ההייטק. בשנתיים האחרונות מסתמנת ירידה ריאלית ביצוא התעשייתי, אשר עלולה לפגוע ביציבות התעסוקתית בפרפריה וביציבות המשק כולו בעתות משבר ושיבושים בשרשראות האספקה
Photo by Moshe Shai FLASH90
תקציר
דוח זה מציג את שתי המגמות המנוגדות שאפיינו את היצוא הישראלי בעשור החולף, כאשר משקל יצוא שירותי ההיי-טק בתוצר הכפיל את עצמו, מכ- 5% בתחילת 2013 לכ- 10% כיום, בעוד משקל היצוא התעשייתי בתוצר ירד מכ- 18% בתחילת 2013 לכ- 12% כיום. שתי המגמות ההפוכות פחות או יותר קיזזו זו את זו בהשפעתן על התוצר. כך, לראשונה בהיסטוריה יצוא שירותי ההיי-טק, שצפוי להסתכם בשנת 2024 בכ-55.2 מיליארד דולר (וזאת לפני יצוא חברות הסטארט-אפ) עולה בערכו על היצוא התעשייתי, שצפוי להסתכם בשנת 2024 בכ-53.3 מיליארד דולר.
בשנתיים האחרונות מסתמנת מגמה עקבית של נסיגה ביצוא התעשייתי, כאשר מאמצע 2022 ועד היום נסוג היצוא התעשייתי בכמעט 7%. נסיגה זו מדאיגה ביותר. מפעלי תעשייה המייצאים ממוקמים ברובם בפריפריה, מספקים תעסוקה יציבה לאוכלוסיות בדרום ובצפון ומייצרים מוצרים עתירי טכנולוגייה בפריון גבוה, תוך שמירה על יכולת תפקודית גם בעתות משבר ובעת שיבושים בשרשראות האספקה, כפי שהוכח בתקופת הקורונה ואחרי 7 באוקטובר.
חשיבות יצוא שירותי ההיי-טק לצמיחת המשק אמנם דרמטית, אבל צמיחתו של המשק לא יכולה להתבסס לאורך זמן רק על רגל ההיי-טק כקטר לצמיחה. מעצבי המדיניות בארה"ב ובאירופה כבר הבינו את המחיר הכלכלי של וויתור על מנוע הצמיחה והתעסוקה היצרני, והם נוקטים בעשורים האחרונים במגוון פעולות אקטיביות לשימור התעשייה המקומית.
אם "מה שטוב לאירופה טוב לנו", אולי הגיע הזמן גם לגבש אסטרטגיה וחזון לאומי לקידום התעשייה הישראלית?