5 לקחים מדרום קוריאה: על דמוקרטיה, חירום, חירות ואחריות

The South Korean President Yoon Suk Yeol, Photo by Flickr

העולם נרעש בשבוע האחרון משתי דרמות משטריות. דיקטטורה מהסוג הישן קרסה בסוריה, ואילו דרום קוריאה עמדה איתנה מול מהלך לכיוון דיקטטורה מהסוג החדש.

להבדיל מסוריה, דרום קוריאה נחשבת לדמוקרטיה איכותית. היא ומדורגת גבוה במדדים בין-לאומיים מובילים, ויש מה ללמוד ממנה. כשנשיא דרום קוריאה, יון סוק יאול, שבעבר הילל את הדמוקרטיה הליברלית, הכריז על משטר צבאי – תגובה מהירה ונחרצת של הפרלמנט ושל הציבור הרחב סיכלה את המהלך תוך שעות, והובילה לפתיחת הליך להדחתו. הנשיא נאלץ להתנצל ומאמצי ההדחה עדיין נמשכים, אבל כבר עכשיו נראה שהאירועים האחרונים במדינה ממחישים היטב את הידע שנצבר בעולם ובמחקר אודות סכנת מותן של דמוקרטיות בעשורים האחרונים.

ראשית, בשונה מהדיקטטורות הישנות, בעשורים האחרונים דמוקרטיות מוצאות את מותן דווקא מידי מנהיגים נבחרים, שהופכים את עצמם באופן הדרגתי לשליטים לא-דמוקרטיים באמצעות אינספור צעדים ותוך שימוש במוסדות המדינה. בדרך כלל, שליטים אלה לא מונעים קיום בחירות, אך הם פועלים במרץ לכך שהבחירות לא יהיו חופשיות והוגנות.

שנית, מצבי חירום, על הסמכויות המיוחדות והאווירה הציבורית הנלוות אליהם, הם כלי משחית עם פוטנציאל קטלני במיוחד לדמוקרטיה. ממש כמו הניסיון לכונן משטר צבאי בדרום קוריאה, שימוש לרעה במצבי חירום מאפיין שליטים אנטי-דמוקרטיים. גם הרטוריקה של סימון אויבים – מחוץ ומבית – מוכרת ועלולה להיות אפקטיבית במאמצים לשחוק ולדחוק את הדמוקרטיה עד כדי ביטולה. לכן, ערנות והתנגדות לשימוש בלתי-ראוי בסמכויות וברטוריקה של חירום חשובות מאין כמותן לשרידות הדמוקרטיה.

שלישית, החלפת השליטים האנטי-דמוקרטיים במנהיגים המקבלים על עצמם את הנורמות הדמוקרטיות חיונית לעצירת התהליך, אולם אינה מספיקה כדי לחסן את הדמוקרטיה לאורך זמן.
דרום קוריאה היא דוגמה מובהקת לכך: בין 2008-2016 התחוללה במדינה נסיגה דמוקרטית.
ב-2017, בלחץ מחאה ציבורית המונית, הדיח הפרלמנט את הנשיאה המושחתת, פארק גון-היה, שאף הועמדה לדין, וב-2018 נגזרו עליה 24 שנות מאסר (בדצמבר 2021 קיבלה חנינה).

אירועי השבוע האחרון ממחישים שכדי להעלות את הסיכוי להתאוששות הדמוקרטיה ולחיסונה, יש לחזק קודם כל את היסודות המשטריים, כגון הגינות הבחירות, שלטון החוק והנורמות החוקתיות, לדאוג שהרשות השופטת והגופים המשפטיים המקצועיים יהיו עצמאיים ומתפקדים, ושהמוסדות השלטוניים יהיו נקיים, מקצועיים ויפעלו על-פי דין. נוסף על כך, יש לטפל במאפיינים המבניים שגורמים לתופעות שליליות שמיתרגמות להרמת יד בדמוקרטיה.

רביעית, אפשר להיחלץ מנסיגה דמוקרטית ואף להשתקם ממנה. על פי דירוגים בין-לאומיים מובילים, דרום קוריאה הצליחה לשמור על מאפיינים דמוקרטיים מובהקים ואיכותיים גם אחרי הגל האנטי-דמוקרטי הראשון, ומדיווחים ראשוניים נראה שהיא יכולה גם לגל השני.

חמישית, העיתוי והמאפיינים של ההתנגדות למתקפה על הדמוקרטיה הם קריטיים. הדרום-קוריאנים השכילו להגן על הדמוקרטיה שלהם בשלבים מוקדמים יחסית. התנגדות ציבורית רחבה ונחושה איננה רק מוסרית, נבונה ואמיצה. היא בהחלט יכולה להיות גם אפקטיבית, אולם מידת האפקטיביות שלה תלויה בכך שלפחות חלק מהמוסדות השלטוניים, כגון הפרלמנט, בתי המשפט, התביעה, המשטרה והשירות הציבורי, יהיו עדיין בעלי אופי דמוקרטי, וכך גם חלק מהמוסדות החברתיים המרכזיים, כגון המפלגות, התקשורת וארגוני החברה האזרחית. כשהם נאלמים, מושחתים או נופלים לידי השליטים האנטי-דמוקרטיים – מידת האפקטיביות של המחאה הציבורית צונחת.

נראה שבדרום קוריאה השילוב של מעורבות ציבורית רחבה ונחושה עם מוסדות מתפקדים הציל את הדמוקרטיה.

אך מי שמאחר להשמיע את קולו, עלול לגלות שכבר אין ביטחון, חירות, זכויות, עובדות או דין, ואין עוד מי או מה שיגן עליו, כי הדמוקרטיה כבר איננה.