יום המאבק באלימות נגד נשים בצל המלחמה המתמשכת

Photo by Tal Gal/Flash90

לפני שנה, ביום הבינלאומי למאבק באלימות נגד נשים, התמודדנו בתדהמה עם הרצח, האלימות המינית והחטיפה של נשים, ילדים וגברים בידי חמאס. שנה חלפה, החטופות והחטופים עדיין נמצאים בשבי החמאס בעזה ואף אחד עוד לא הועמד לדין על המעשים האלו.

גם כעת, אלפי ישראליות וישראלים עדיין עקורים מביתם, עובדה שמגבירה את הסכנה עבור נשים כפי שמוכיחים מחקרים המעידים על עלייה באלימות נגד נשים במצבי חירום. עוד ראייה לכך היא העלייה במספר הנשים שנרצחו מתחילת השנה על רקע מגדרי. על פי נתוני שדולת הנשים נרצחו ב-2024 31 נשים (לעומת 29 נשים בשנת 2023 – שהייתה שנת שיא).

גם הנתונים שנאספו בידי משרד הרווחה מוכיחים כי מציאות תחת מלחמה משפיעה באופן ישיר וחמור על האלימות במשפחה. על פי הנתונים קיימת עלייה דרמטית במספר הבקשות שהוגשו למשרד על ביצוע הערכת מסוכנות לגברים שביקשו לשאת נשק, ולגביהם עולה חשש לאור הימצאותם במעגל האלימות (5 בקשות בלבד בשנת 2023 כולה, לעומת 90 בקשות השנה).

לכאורה, אפשר היה דווקא להתעודד מהירידה של כ-20% במספר הפניות של נשים למוקד החירום של משרד הרווחה לדווח על אלימות במשפחה, בהשוואה לשנה שעברה. אבל הידע הנצבר ממלחמות העבר אצלנו וממלחמות במדינות שונות מלמד, כי אין סיבה לאופטימיות: כל עוד אין ודאות ביחס להשלכות המלחמה, נשים אינן פונות לקבל סיוע, גם אם הן חוות אלימות. הזינוק צפוי להיות אחרי המלחמה, מתוך ההערכה כי המצוקה הכלכלית והנפשית רק תגבר.

למציאות זו יש להוסיף את העובדה כי גם אם משרדי ממשלה שונים מחויבים לנושא, הוא איננו נמצא בראש סדר העדיפויות הממשלתי, כפי שבא לידי ביטוי לדוגמא בכוונה לקצץ את תקציב משרד הרווחה. אי אפשר להתעלם גם מכך שייצוג נשים בתפקידים בכירים בממשלה ובמשרדי הממשלה נמצא בשפל חסר תקדים. העובדה כי רק אישה אחת מכהנת היום כמנכ"לית משרד ממשלתי (וגם היא בתפקיד מילוי מקום), לעומת 10 נשים בממשלה הקודמת - מלמדת יותר מכל על חוסר המחויבות לשוויון מגדרי. נשים נעדרות באופן מוחלט גם מצוות המשא ומתן להסדרה ולהשבת החטופים והחטופות הביתה, על אף שחובת ייצוג נשים בצוות זה קבועה בחוק.

לא מפתיע אם כך שישראל מוקמה במקום ה-91 במדד הפער המגדרי הגלובלי לשנת 2024,  כפי שמפרסם הפורום הכלכלי העולמי (ירידה מהמקום ה-83 הלא מכובד אף הוא). הנתונים מוכיחים כי נשים מקדמות יותר הצעות חוק העוסקות בשוויון מגדרי. ככל שהן מיוצגות פחות, יש פחות הצעות חוק כאלה ויש גם פחות עיסוק בהשלכות שיש למדיניות בנושאי ביטחון, רווחה, חינוך ומניעת אלימות נגד נשים. כמו כן, בהתחשב בעובדה כי נשים נוטות למנות יותר נשים, היעדרן מתפקידים בכירים מוביל לחסר משמעותי עוד יותר.

לכך יש להוסיף את האיום על המוסדות הדמוקרטיים, אשר עלול להשפיע באופן ישיר על ההגנה על נשים מפני אפליה וגם אלימות. לדוגמא, הפגיעה בעצמאות המערכת המשפטית והאיומים התדירים לפטר את היועצת המשפטית לממשלה, עלולים לפגוע באפיק אפקטיבי שיש לנשים להיאבק באפליה ובהדרה, שלא לדבר על המאפיינים המגדריים הייחודיים שניתן לזהות במתקפות על היועצת המשפטית לממשלה.

כדי להוביל לכך שבשנה הבאה הנתונים המדאיגים הללו לא יחזרו על עצמם ואף יתעצמו, יש לנקוט במספר פעולות דחופות ויפה שעה אחת קודם: החזרה מידית של כל החטופות והחטופים וסיום המלחמה, בד בבד עם שילובן של נשים בתפקידים בכירים ביותר, ניתוח מגדרי של השלכות החלטות הממשלה, הוספת תקציבים במקום לגרוע אותם, הפסקת המתקפה על בתי המשפט והייעוץ המשפטי לממשלה והצבת הנושא של שוויון מגדרי בראש סדר העדיפויות.