סקר עמדות הציבור בשאלות צבא וביטחון חוץ
שנה מפרוץ המלחמה, נשמר האמון הגבוה בצה"ל (בקרב הציבור היהודי). ניכרת עליה באמון בצה"ל בקרב הציבור הערבי ● כשני שלישים מהנשאלים היהודים נותנים אמון בפיקוד הבכיר של צה"ל ● מעל שליש בלבד מהציבור היהודי וכחמישית בלבד מהציבור הערבי סבורים שהחלטות הדרג המדיני בעניין המלחמה מתקבלות משיקולים עניינים ● עלייה בעמדות הציבור היהודי התומכות בהסרת המגבלות האתיות והמשפטיות על שימוש בכוח: 63.5% מהיהודים מסכימים שיש להרוג מחבל לאחר שנוטרל ולא קיימת ממנו סכנה. בקרב הימין -80% הסכמה לכך. 60% מהיהודים סבורים שהשמירה על ערך "טוהר הנשק" מונעת מצה"ל למלא את משימותיו ● כשלושה רבעים מהציבור היהודי לא מסכימים שכדי לאפשר שילוב חרדים בצה"ל סביר להגביל שירות נשים מבחינת תפקידים, אפשרויות קידום ומקומות שירות ● כשלושה רבעים מהציבור היהודי שאינו חרדי תומכים בהצעה שמי שלא משרת שירות חובה יידרש לשלם מיסים גבוהים יותר ושיעור דומה בעדיפות בקבלה לעבודה בשירות הציבורי למשרתי המילואים
ממצאי הסקר השנתי של המרכז לביטחון לאומי ודמוקרטיה ומרכז ויטרבי לחקר דעת קהל ומדיניות במכון הישראלי לדמוקרטיה יוצגו במלואם בכנס השנתי לביטחון לאומי ודמוקרטיה שייערך במכון הישראלי לדמוקרטיה בימים שלישי ורביעי, 20-19 בנובמבר 2024, וישודר בשידור חי באתר המכון. בכנס ישתתפו בין השאר פרופ' מלקום שאו, ראש צוות ההגנה של ישראל בפני בית הדין הבין-לאומי לצדק בהאג, יו"ר האופוזיציה וראש הממשלה לשעבר חה"כ יאיר לפיד, המפכ"ל לשעבר רנ"צ (בדימוס) רוני אלשייך, ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט, חה"כ והרמטכ"ל לשעבר רא"ל (במיל') גדי איזנקוט, ורבים אחרים.
להלן עיקרי הממצאים:
למרות נתוני הפתיחה של מלחמת חרבות ברזל, צה"ל שומר על אמון גבוה יחסית בקרב הציבור. שמירה זו של אמון בצה"ל ניכרת לאורך כל המלחמה, למעט מדידה בודדת שבה ניכרה ירידה משמעותית באמון בחודש מאי בעת שהמלחמה החלה "לדשדש" ובהיעדר עסקת חטופים נוספת. עם תחילת המערכה העצימה בלבנון (המועד בו נערך הסקר) חזר הציבור לתמוך בצה"ל.
האמון הגבוה בצה"ל קיים בקרב כלל היהודים בישראל. הקבוצה היוצאת מן הכלל היא החרדים. רק 52% מאלו שהגדירו את עצמם כחרדים ענו שיש להם די הרבה או הרבה מאוד אמון בצה"ל (וכ- 40% ענו שאין להן אמון כלל בצה"ל או שיש להם מעט אמון כזה).
נותנים אמון בצה"ל 2003-2024 (% יהודים וערבים)
למרות שהאמון הגבוה בצה"ל נשמר, הרי שבקרב הציבור היהודי האמון ביחס לפיקוד הבכיר בצה"ל נמוך יותר. 66.5% מהציבור היהודי נותנים אמון בפיקוד הבכיר של צה"ל. בקרב מצביעי הימין, האמון בפיקוד הבכיר הוא 62%. בקרב דתיים (ללא חרדים) ובקרב מסורתיים דתיים שיעור האמון בפיקוד הבכיר של צה"ל הוא 55.5% ו- 56.5%, בהתאמה, בלבד.
נותנים אמון בפיקוד הבכיר של צה"ל (%, יהודים וערבים)
חלק מהשאלות ששאלנו בנושא הזה נמדדו גם בסקרים קודמים (2018, 2022), כך שבידינו נתונים השוואתיים. המסקנה העולה מהבדיקה ההשוואתית היא שהתמיכה של הציבור היהודי בהסרת המגבלות האתיות והמשפטית על הפעילות המבצעית של צה"ל, לרבות באופן שעומד בניגוד ישיר לפקודות צה"ל ולקוד האתי שלו, היא גבוהה, ועולה בהדרגה. השינוי הוא מהיר ועמדות הציבור היהודי היום תומכות בהסרת המגבלות, תוך הפרה אפשרית של הדין, הרבה יותר מבעבר. כפי שניתן לראות, בשאלות החוזרות חל שינוי משמעותי בפרק זמן של שש שנים בלבד, ועמדות שרק מיעוט תמך בהן בעבר, הפכו היום לעמדת הרוב.
ערכים בלחימה (%, יהודים, מסכימים מאד ודי מסכימים)
בהקשר זה חשוב לשים לב להבדל המשמעותי מאוד בין המחנות הפוליטיים השונים. למשל רק 22% מהממקמים עצמם בשמאל סבורים כי "יש להרוג מחבל לאחר שנוטרל גם אם לא נשקפת ממנו סכנה", לעומת 45% במרכז ו-80%(!) בהימין. הבדלים משמעותיים אלו משקפים, לדעתנו, את הפער הערכי-תרבותי ההולך ומתרחב בין חלקי החברה הישראלית. הריגת מחבל לאחר שנוטרל ולא נשקפת ממנו עוד סכנה מנוגדת חזיתית להוראות החוק ולפקודות צה"ל.
בעוד שאירועי השבעה באוקטובר והמלחמה שמתחוללת בעקבותיהם עשויים להסביר את הנתונים שהתקבלו במדידה האחרונה, חשוב לציין כי מדובר במגמות נמשכות בחברה הישראלית - שיעור גדל והולך בחברה הישראלית סבור כי ביחס לפלסטינים אין להקפיד על הוראות החוק, המשפט הבינלאומי ואף לא על פקודות צה"ל.
טוהר הנשק: אולי הביטוי המובהק ביותר למגמות אלה הוא יחס הציבור לערך טוהר הנשק שהוא חלק מן האתוס של צה"ל ומעוגן בקוד האתי שלו. בקרב הציבור היהודי 60% מהנשאלים סברו שהשמירה על ערך "טוהר הנשק" מונעת מצה"ל למלא את תפקידו. בקרב תומכי הימין, שיעור הסבורים כך הוא כ-70%, בעוד שבקרב תומכי השמאל שיעור הסבורים כך הוא 29% בלבד.
באיזו מידה השמירה על ערך "טוהר הנשק" מונעת או מסייעת לצה"ל למלא את משימותיו? (% יהודים, ערבים)
עד כמה סבור הציבור שהחלטות הדרג המדיני בעניין המלחמה מתקבלות בעיקר משיקולים עניינים? רק 37% מהציבור היהודי ו 22% מהציבור הערבי סבורים שהחלטות הדרג המדיני מתקבלות משיקולים עניינים. שלא במפתיע, יש בשאלה זו הבדלים ניכרים בין המחנות הפוליטיים:
יש אמון במידה רבה מאוד / די רבה שהחלטות הדרג המדיני בעניין המלחמה מתקבלות בעיקר משיקולים ענייניים (%, יהודים, לפי מחנות פוליטיים)
ראוי לציין שלמרות שבמחנה הימין יש כמחצית הסבורים שקבלת ההחלטות במלחמה מתקבלת מטעמים ענייניים, הרי שיש מיעוט לא מבוטל הסבורים שההחלטות אינן מתקבלות מטעמים ענייניים (41%).
הציבור היהודי חלוק בשאלה עד כמה יש לאפשר לחיילים (שאינם בדרגות בכירות) להשתתף בהפגנות בעד ונגד מדיניות הממשלה, כלומר: להביע עמדה פוליטית פומבית. 37% סבורים שאין לאפשר זאת כלל, בעוד 35% סבורים שיש לאפשר לכולם. השאר אינם יודעים (17%) או שסבורים שיש לאפשר זאת רק לחיילים בשירות חובה (5%) או רק כאלו בשירות קבע (6%).
שלא במפתיע, בסוגיה זו התפלגות הדעות היא בעיקר על פי המחנות הפוליטיים (יהודים). סביר להניח שלפערים אלו יש קשר לתפיסה של ההפגנות שארעו בשנת 2023 ככאלו שבעיקר מתנגדות למדיניות הממשלה.
האם יש לאפשר לחיילים שאינם בדרגות בכירות להשתתף בהפגנות בעד ונגד מדיניות הממשלה? (%, יהודים, לפי מחנות פוליטיים)
שינוי ניכר ביחס הציבור למודל הגיוס בצה"ל
בשנים הקודמות (עד 2022) ניתן היה לראות מגמה של עליה עקבית בשיעור הסבורים שיש לבטל את צבא החובה, ולבסס את צה"ל כצבא מקצועי (כלומר, צבא שאינו מבוסס על גיוס חובה אלא על גיוס מבחירה תמורת תגמול כספי). במדידה הנוכחית עמדה זו עברה שינוי ניכר, שניתן אף לכנותו מהפך. שיעור התומכים במעבר למודל של צבא מקצועי ירד ל 27%, ושיעור המתנגדים לו עלה ל 62%. סביר להניח ששינוי זה מגיע כמסקנה של הציבור מהשנה האחרונה ביחס לצרכים הביטחוניים של מדינת ישראל, ומתוך תפיסה שהדרך היחידה להגיע לכוח האדם הנחוץ לצה"ל הוא באמצעות גיוס החובה.
הקבוצה היחידה בציבור היהודי שבה שיעור התומכים בשינוי המודל עולה על מספר המתנגדים לו הם החרדים (46% תומכים, לעומת 36% המתנגדים לשינוי), מן הסתם מכיוון שמעבר למודל של צבא מקצועי יסיר מעליהם את הדרישה הציבורית והחובה המשפטית להשתתף בנטל השירות הצבאי.
האם אתם מסכימים או לא מסכימים עם ההצעה החוזרת בשנים האחרונות לבטל את גיוס החובה ולבסס את צה"ל כצבא מקצועי, שהמשרתים בו יתוגמלו בהתאם? (%, יהודים)
שאלה העומדת בימים אלו במרכז השיח הציבורי היא שאלת גיוס החרדים לצה"ל. אחת התוצאות האפשריות של גיוס חרדים, היא הגבלה על שירות של נשים בתפקידים מסויימים. לשאלה "עד כמה אתה מסכים או לא מסכים שכדי לאפשר שילוב חרדים בצה"ל סביר להגביל שירות נשים מבחינת תפקידים, אפשרויות קידום ומקומות שירות" ענו 76% מהנשאלים היהודים כי הם לא מסכימים (לא כל כך מסכימים או כלל לא מסכימים) לכך. הרוב המשמעותי לאי הסכמה להגבלה על שירות נשים נשמר בכל המחנות הפוליטיים (שמאל: 93%, מרכז: 86%, ימין (הכולל רבים מן הדתיים והחרדים): 69%). אפילו בגדר המגדירים עצמם "דתיים" (כלומר - ממגזר הציונות הדתית) 62% לא הסכימו להגבלות על שירות נשים.
מסכימים או לא מסכימים שכדי לאפשר שילוב חרדים בצה"ל סביר להגביל שירות נשים מבחינת תפקידים, אפשרויות קידום ומקומות שירות (%, יהודים)
תוצאה זו מצויה במתח מול צעדי הצבא להקמת "חטיבה חרדית" שבה לא יוכלו לשרת נשים, או הקמה של בסיסים נפרדים. אם אכן יתממשו התוכניות להרחיב את גיוס החרדים, ייתכן שעמדות הציבור לגבי הנושא ישתנו. כך או כך, תוצאות הסקר משקפות, כך נראה, תמיכה ניכרת במעמדן של הנשים בצה"ל.
בשבועות האחרונים נושא שבמרכז הדיון הציבורי היה היקף הסנקציות על מי שאינם מתגייסים. שאלנו את הציבור לגבי שתי סוגיות שטרם נדונו בהרחבה בציבור ובמערכת הפוליטית – מיסוי גבוה יותר למי שלא משרת, ועדיפות בקבלה לעבודה בשירות הציבורי למשרתי המילואים. לשתי ההצעות היה רוב ניכר בקרב כלל הציבור: 64.5% מהציבור תומך בהטלת מיסוי גבוה יותר על מי שאינו משרת, ו 62% תומכים בעדיפות בקבלה לעבודה בשירות הציבורי למשרתי המילואים.
שלא במפתיע, התמיכה בהצעות אלו מתחלקת על פי השאלה האם הנשאל שייך לקבוצה משרתת בצבא או שאינה משרתת. רוב גדול מאוד מהציבור היהודי שאינו חרדי תומך בהצעות, בעוד שבקרב הערבים והחרדים (שתי קבוצות שאינן משרתות בצה"ל) – יש תמיכה פחותה, ואף התנגדות רבה לכך.
תומכים בהצעה שמי שלא משרת שירות חובה יידרש לשלם מיסים גבוהים יותר (%)
מסכימים שיש לתת עדיפות בקבלה לעבודה בשירות הציבורי למשרתי מילואים (%)
הסקר נערך על-ידי המרכז לביטחון לאומי ודמוקרטיה ומרכז ויטרבי לחקר דעת קהל והמדיניות במכון הישראלי לדמוקרטיה. הסקר נערך באינטרנט ובטלפון (השלמות של קבוצות שאינן מיוצגות כראוי במרשתת) בין התאריכים 7-13/10/2024 רואיינו 600 איש ואשה בשפה העברית ו-150 בשפה הערבית, המהווים מדגם ארצי מייצג של כלל האוכלוסייה הבוגרת בישראל בגילאי 18 ומעלה. טעות הדגימה המרבית לכלל המדגם 3.58% ± ברמת ביטחון של 95%. עבודת השדה בוצעה על ידי מכון המחקר שילוב.