סקר עמדות הציבור בשאלות משטרה וביטחון פנים
ירידה בשיעור נותני האמון במשטרה: פחות ממחצית מהיהודים ומשליש מהערבים נותנים אמון במשטרה. הפערים בין המחנות הפוליטיים בשאלת האמון גדלים ● בניתוח לפי מחנות פוליטיים (יהודים בלבד), חמישית מהמזוהים עם השמאל תופסים את המשטרה כהוגנת, לעומת כשליש במרכז ורוב בימין (56%) ● רוב בציבור (60.5%) סבור שכדי לשמור על עצמאות המשטרה – עדיף שהשר לביטחון לאומי יימנע ממעורבות במינויים ● רוב בציבור (65%) מסכימים עם הטענה שלחץ מצד פוליטיקאים מוביל לכך שהחלטות של פיקוד המשטרה ושל שוטרים בשטח אינן מתבססות על שיקולים מקצועיים בלבד ● רוב בציבור הערבי (68%) וכשליש בציבור היהודי חוששים שהם או בני משפחתם עלולים להיפגע מאלימות חמורה או ירי במסגרת אירוע פלילי ● 70% מהמשיבים בימין סבורים שתחושת ביטחונם תגבר אם אזרחים רבים יישאו נשק, לעומת 41% במרכז ו-21% בשמאל החושבים כך ● רוב בציבור (56%) מסכימים שהפגנות הן כלי חשוב למדינה דמוקרטית, גם אם הן משבשות את הסדר הציבורי ● רק כשליש מהציבור (37%) סבורים שמשטרת ישראל שומרת על איזון נכון בין חופש המחאה לבין שיקולי סדר ציבורי
ממצאי הסקר השנתי של המרכז לביטחון לאומי ודמוקרטיה ומרכז ויטרבי לחקר דעת קהל ומדיניות במכון הישראלי לדמוקרטיה יוצגו במלואם בכנס השנתי לביטחון לאומי ודמוקרטיה שייערך במכון הישראלי לדמוקרטיה בימים שלישי ורביעי, 20-19 בנובמבר 2024, וישודר בשידור חי באתר המכון. בכינוס ישתתפו בין השאר פרופ' מלקולם שאו, ראש צוות ההגנה של ישראל בפני בית הדין הבין-לאומי לצדק בהאג, יו"ר האופוזיציה וראש הממשלה לשעבר חה"כ יאיר לפיד, המפכ"ל לשעבר רנ"צ בדימוס רוני אלשיך, ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט, חה"כ והרמטכ"ל לשעבר רא"ל (במיל') גדי איזנקוט, ורבים אחרים.
להלן עיקרי הממצאים:
האמון במשטרה עבר תהפוכות משמעותיות בשנה וחצי האחרונות. מנקודת השפל של העשור וחצי האחרונים בחודש יוני 2023 סביב ההפגנות הגדולות נגד ההפיכה המשטרית (35% בקרב היהודים), דרך נתון מהגבוהים שהיו בעשרים שנה האחרונות סביב אירועי השבעה באוקטובר, במסגרתם שוטרים נלחמו בגבורה ובחירוף נפש להגן על אזרחים (59% בקרב היהודים), ועד לצניחה באמון לאורך השנה האחרונה שהגיעה לנקודה של 39% בלבד בציבור היהודי.
בקרב החברה הערבית, העלייה באמון במשטרה אחרי השבעה באוקטובר לא הייתה גבוהה באותה מידה כמו בחברה היהודית, ועמדה על 38% בדצמבר 2023, לפני שצנחה ל-25% בסוף אוקטובר 2024. מדובר בפחות ממחצית מהאמון שהיה לחברה הערבית במשטרה לפני שני עשורים.
נותנים אמון במשטרה 2024-2003 (%)
חלוקת נתוני האמון במשטרה לפי מחנות פוליטיים מעידה בחודשים האחרונים על פערים גדולים מאי פעם: 50% ממצביעי מחנה הימין נותנים אמון במשטרה, בעוד שהאמון של מצביעי מחנות המרכז והשמאל נמצא בשפל חסר תקדים (25% ו-15% בהתאמה). המדידה לאורך השנים מראה לנו שאפילו בתקופת ההתנתקות, עת המשטרה לקחה חלק בפיזור הפגנות סוערות המזוהות עם הימין, האמון של הציבור במשטרה לא הושפע עמוקות מהשתייכות למחנה פוליטי. כלומר המשטרה הייתה, על-פניו, מעל המחלוקות הפוליטיות. החל משנת 2018, אנו רואים שינויים בעמדות כלפי המשטרה, הקשורים בהשתייכות הפוליטית. החל משנת 2018 ועד לשנת 2022, אמון מצביעי הימין במשטרה נמוך יותר מאשר מצביעי המרכז והשמאל, ואילו בשנתיים האחרונות, ניתן לומר באופן עקבי כי אמון מצביעי הימין גבוה משמעותית מאמון מצביעי המרכז והשמאל. אמנם בנקודות הזמן הסמוכות לשבעה באוקטובר חלה עלייה של כלל הציבור באמון במשטרה, אך החל בדצמבר 2023 אנו רואים צניחה של האמון במשטרה, בייחוד בקרב מצביעי השמאל והמרכז, ואילו האמון של מצביעי הימין נשאר גבוה יחסית לישראל.
נותנים אמון במשטרה 2024-2003, לפי מחנות פוליטיים (%, יהודים)
הנסקרים נשאלו לגבי תפיסתם שהמשטרה "מתנהגת בצורה הוגנת כלפי כלל הציבור בישראל". מסגור ההוגנות הוא בעל ערך מחקרי וציבורי, משום שהוא מנבא חשוב לאמון במשטרה, לשיתוף פעולה עמה וללגיטימיות שלה. המושג הוגנות טומן בחובו את יחס השוטרים לאזרחים ואת איכות קבלת ההחלטות שלהם. לא היו במדגם הבדלים משמעותיים בין יהודים וערבים בנושא זה (46% ו-47% בהתאמה סבורים שהמשטרה מתנהגת בצורה הוגנת).
מבט מעמיק יותר מעיד על תמונה מורכבת בקרב הציבור היהודי. גם כאן, ניתן לראות שישנו קשר משמעותי בין המענה בסקר לבין השתייכות למחנה פוליטי, כאשר מיעוט בשמאל תופסים את המשטרה כהוגנת (25%), לעומת נתח גדול יותר במרכז (33%) ורוב הנסקרים המשייכים עצמם לימין הפוליטי (56.5%). יודגש, כי כאשר בוחנים את הנתונים לפי מידת הדתיות של המשיבים היהודים, ישנו קשר ברור ומשמעותי בין מידת הדתיות לבין תפיסת המשטרה כהוגנת: 36.5% מהנסקרים החילונים תופסים את המשטרה כהוגנת, לעומת 52% מהנסקרים המסורתיים הלא-דתיים, 56.5% מהנסקרים המסורתיים הדתיים ו-61% מהנסקרים הדתיים. נתונים אלה עולים בקנה מידה אחד עם נתונים במקומות אחרים בעולם, שמצאו כי מידת דתיות היא במתאם חיובי עם תפיסת המשטרה כהוגנת. עם זאת, תפיסת ההוגנות של המשטרה בקרב החרדים דומה לזו שבקרב החילונים, ועומדת על 43%, כיאה למיעוט מתבדל עם עבר והווה של חיכוכים עם המשטרה וייצוג נמוך בה.
סבורים שמשטרת ישראל מתנהגת בצורה הוגנת כלפי כלל הציבור בישראל (%, יהודים)
בהמשך לשאלה הכללית על הוגנות משטרת ישראל, נשאלו הנסקרים מספר שאלות שמעמיקות בהיבטים שונים של תפיסת המשטרה כהוגנת. ראשית, שאלנו את הנסקרים על עצמאות המשטרה ומעורבות השר לביטחון לאומי במינויים במשטרה. רוב בציבור (60.5%) סבור שכדי לשמור על עצמאות המשטרה עדיף שהשר לביטחון לאומי יימנע ממעורבות במינויים. תוצאות הסקר מעידות כי קיימת הסכמה רחבה על כך בין מצביעי מפלגות האופוזיציה, לעומת שיעורי הסכמה יותר נמוכים בקרב מפלגות הקואליציה.
בנוסף, נסקרים נשאלו האם לחץ מצד פוליטיקאים מוביל לכך שהחלטות של פיקוד המשטרה ושל שוטרים בשטח אינן מתבססות על שיקולים מקצועיים בלבד. רוב בציבור (65%) מסכימים ("מסכימים מאוד" ו-"די מסכימים") עם הטענה שלחץ מצד פוליטיקאים מוביל לכך שהחלטות של פיקוד המשטרה ושל שוטרים בשטח אינן מתבססות על שיקולים מקצועיים בלבד. בקרב היהודים, משיבים בשמאל ובמרכז הסכימו ברוב גדול עם היגד זה (91% ו-82% בהתאמה), ו-58% בקרב מחנה הימין. בקרב מצביעי מפלגות הקואליציה, יותר ממחצית מהנסקרים הסכימו גם הם עם ההיגד. התמונה הנשקפת מאופן המענה לשאלה זו היא של הערכות מאד נמוכות של הוגנות בקבלת החלטות של משטרת ישראל, שכן מקצועיות וניטרליות הם עקרונות חשובים באיכות קבלת החלטות הוגנת.
תמונה דומה מתקבלת לגבי היגד שבחן את התפיסות לגבי "השוטרים בשטח": האם החלטותיהם מושפעות בעיקר מעמדותיהם הפוליטיות והאישיות כלפי קבוצות שונות באוכלוסייה. כאן ההבדלים בין נסקרים שהצביעו למפלגות הקואליציה ולנסקרים שהצביעו למפלגות האופוזיציה קטן יותר, כאשר הנסקרים שהצביעו בבחירות האחרונות לציונות הדתית ולליכוד היו אלו שהכי פחות הסכימו עם ההיגד (38% ו-45%, בהתאמה). מעניין לציין כי מצביעי ש"ס ויהדות התורה דומים יותר בתשובתם למצביעי מפלגות האופוזיציה, ייתכן שלאור ניסיונם של החרדים כקבוצת מיעוט. בתוך כך, חשוב לציין כי מצביעי המפלגות הערביות לא נטו לייחס חוסר הוגנות רב יותר לשוטרים מאשר נסקרים יהודים.
מסכימים עם ההיגדים הבאים, לפי הצבעה בבחירות לכנסת 2022 (%, כלל המדגם, בכחול – מצביעי מפלגות הקואליציה, בירוק – מצביעי מפלגות האופוזיציה):
בסקר נבדק גם הפחד מפשיעה, משתנה שהוא בעל השפעה על האמון במוסדות המדינה, על המוכנות לקחת חלק בפעילות חברתית וכלכלית, על החוסן החברתי ועל המסוגלות הקהילתית של אזרחי ואזרחיות המדינה. בחברה הערבית, שיעור החוששים שהם או בני משפחתם עלולים להיפגע מאלימות חמורה או ירי במסגרת אירוע פלילי עלה משמעותית בשנים האחרונות, ועומד בסקר זה על 68%. אם בעבר פחד נרחב מפשיעה היה נפוץ בעיקר בקרב הציבור הערבי, היום מעל שליש מהציבור היהודי חושש מכך במידה רבה מאד ודי רבה (36%). שני נתונים אלו יחד מצביעים על עומק המשבר בביטחון האישי בישראל, בעקבות העלייה בפשיעה וגל הרציחות של השנים האחרונות ובמיוחד של השנתיים האחרונות. על אף שכיום התופעה מתמקדת בעיקר בחברה הערבית ורוב הנרצחים והנפגעים מירי הם ערבים, מדובר בבעיה שחלקים נרחבים בציבור היהודי תופסים אותה כמשפיעה על חייהם.
שיעורי חוששים שהם או בני משפחתם עלולים להיפגע מאלימות חמורה או ירי במסגרת אירוע פלילי (%, יהודים וערבים)
סקר זה בחן גם את נכונותם של הנסקרים לדווח למשטרה כאשר הם עצמם נפגעו מפשע אלים או מעבירת רכוש, או אם היו עדים לפשע אלים או עבירת רכוש. ככלל, רמת דיווח גבוהה למשטרה קשורה קשר הדוק ליעילותה, שכן כאשר אזרחים לא מתלוננים על פשעים למשטרה, אין לה יכולת להבין מגמות פשיעה, לחקור פשעים, להעמיד את האחראים לדין או למנוע פשיעה עתידית. מהסקר עולה נכונות גבוהה לדיווח בקרב יהודים וערבים כאחד – 84% מהיהודים ו-79.5% מהערבים מדווחים שיתלוננו במשטרה אם היו קורבן לפשע אלים, ו-81% מהיהודים ו-75.5% מהערבים מדווחים שיתלוננו במשטרה אם היו קורבן לעבירת רכוש. עם זאת, יודגש כי יותר נסקרים מדווחים שיתלוננו למשטרה במקרה שבו הם היו קורבן לפשע אלים או לעבירת רכוש, לעומת אם היו עדים לפשע אלים או לעבירת רכוש.
בהתחשב ברמות ההיסטוריות הנמוכות של אמון במשטרה בחברה הערבית, נתונים אלה, שלא שונים באופן דרמטי בין יהודים וערבים, מפתיעים לטובה. ייתכן שהם מושפעים מכך שבשנים האחרונות נפתחו תחנות משטרה רבות בחברה הערבית וניתן מענה טוב יותר בשפה הערבית.
יש לציין כי לא מצאנו שוני בין תשובות הנסקרים היהודים לבין תשובות הנסקרים הערבים גם במענה לשאלה האם היו קורבן לאלימות או פשע בשנה האחרונה ואכן פנו למשטרה בבקשת עזרה בשנה האחרונה (46% ו-42% אחוזים בהתאמה).
מדווחים שיתלוננו במשטרה במקרים הבאים: (%)
הסקר בחן גם את התמודדות המדינה עם הפגיעה הקשה בביטחון האישי של אזרחי המדינה לאחר השבעה באוקטובר. בפרט, הנסקרים נשאלו לגבי ההשפעה של השלכות מדיניות ההקלה בחלוקת נשקים לאזרחים בישראל. מצאנו כי למדיניות חלוקת הנשק הנרחבת השלכות שונות בתכלית על תחושת הביטחון של יהודים וערבים. ככלל, יהודים השיבו שיחושו ביטחון במידה די רבה ורבה מאד אם יהיה בביתם נשק ברישיון (59%) ובשיעור דומה אם אזרחים רבים יישאו נשק במרחב הציבורי (56%). עם זאת, כשבוחנים נתונים אלו לפי חלוקה למחנות פוליטיים, שוב ניכרת השפעה רבה על תחושת הביטחון הנובעת ממדיניות זו. לדוגמה, בקרב מחנה השמאל ומחנה המרכז, נשיאת נשק במרחב הציבורי מעוררת ביטחון רק אצל 21% ו- 41.5%, בהתאמה, לעומת 70% במחנה הימין. נשאלת השאלה האם פער עצום זה משקף תפיסות שונות לגבי תפקיד המדינה והסכנות הטמונות בנשיאת נשק על-ידי אזרחים פרטיים, או שמדובר בתמיכה במדיניות המזוהה פוליטית עם השר שיזם אותה (תחושת הביטחון הנובעת מתוך רצון להביע תמיכה במדיניות).
עבור רוב הערבים מדיניות זו משפרת את תחושת הביטחון שלהם במידה מעטה או כלל לא (69% ביחס להחזקת כלי יריה ברישיון בביתם ו-76% לגבי נשיאת נשק של אזרחים רבים במרחב הציבורי). צריך לזכור שמדובר בהקשר חברתי שונה מאד. ראשית, החברה הערבית מתמודדת עם משבר של נשק בלתי-חוקי, שמזין את העלייה בפשיעה בחברה הערבית. שנית, רבים מהציבור הערבי אינם זכאים לקבל כלי נשק ברישיון גם על-פי הקריטריונים החדשים, גם אם הם חשים איום. שלישית, מסקרים קודמים אנו יודעים כי חלוקת הנשק דווקא גורמת לאזרחים הערבים לפגיעה בתחושת הביטחון, כאשר ניתן לשער כי הדבר נובע מחשש שהנשק יופנה כלפי אזרחים תמימים.
יחושו ביטחון במצבים שונים (%)
הסקר בחן את עמדות הציבור הישראלי לגבי הפגנות ושיטור הפגנות, כאחת התופעות המאפיינות של השנתיים האחרונות. רוב בציבור (56%) מסכימים שהפגנות הן כלי חשוב לאזרחים במדינה דמוקרטית, גם אם הן משבשות את הסדר הציבורי ויוצרות אי-נוחות לאזרחים אחרים. אין הבדלים משמעותיים בין היהודים לבין הערבים (56.5% ו- 52.5%, בהתאמה).
מפילוח לפי מחנות פוליטיים (הציבור היהודי), המשתייכים למחנות השמאל והמרכז מביעים תמיכה רבה בהרבה מאשר המשתייכים למפלגות הימין (94%, 80% ו-38% בהתאמה). זאת, על אף שאזרחים מכל המחנות הפוליטיים עושים שימוש תדיר בהפגנות לאורך שנות קיומה של המדינה. עוד ניכר פער בעמדות הציבור היהודי בין מי שהשתתפו בהפגנה או בעצרת בשנה האחרונה לבין מי שלא עשו זאת: מבין מי שהשתתפו בהפגנה או בעצרת 84% מסכימים שהפגנות הן כלי חשוב לאזרחים במדינה דמוקרטית, לעומת 47% מבין מי שלא השתתפו.
מסכימים שהפגנות הן כלי חשוב לאזרחים במדינה דמוקרטית, גם אם הן משבשות את הסדר הציבורי (%, יהודים)
בתוך כך, בחנו בסקר האם הציבור הישראלי סבור כי משטרת ישראל שומרת על האיזון הנכון בין חופש המחאה לבין שיקולי סדר ציבורי (למשל, חופש התנועה). כשליש בלבד מהציבור (37%) מסכימים מאוד או די מסכימים שמשטרת ישראל שומרת על איזון נכון בין חופש המחאה לבין שיקולי סדר ציבורי. בקרב היהודים, 39% מסכימים שמשטרת ישראל שומרת על איזון נכון, ואילו 56% אינם מסכימים. בקרב הערבים, 30% מסכימים, 44% אינם מסכימים, ושיעור גבוה (26%) השיבו שאינם יודעים.
בפילוח לפי הצבעה בבחירות 2022, מצביעי רוב המפלגות נמצאים בטווח שבין 33% ל-47%. חריגים לכך הם מצביעי מפלגות יהדות התורה, רע"ם והעבודה, ששיעור התמיכה בקרבם נמוך יותר (27%, 23% ו-16%, בהתאמה). ייתכן שהדבר נובע מהעובדה שהם היו חשופים (אישית ודרך חברים) לשיטור הפגנות שהשפיע על תשובתם. הנסקרים שהצביעו למפלגת ישראל ביתנו חריגים בשיעור תמיכה גבוה באמירה (58%).
מסכימים שמשטרת ישראל שומרת על איזון נכון בין חופש המחאה לבין שיקולי סדר ציבורי לפי הצבעה בבחירות לכנסת 2022 (%, כלל המדגם)
הסקר נערך על ידי המרכז לביטחון לאומי ודמוקרטיה ומרכז ויטרבי לחקר דעת קהל והמדיניות במכון הישראלי לדמוקרטיה. הסקר נערך באינטרנט ובטלפון (השלמות של קבוצות שאינן מיוצגות כראוי במרשתת) בין התאריכים 7-13/10/2024 רואיינו 600 איש ואשה בשפה העברית ו-150 בשפה הערבית, המהווים מדגם ארצי מייצג של כלל האוכלוסייה הבוגרת בישראל בגילאי 18 ומעלה. טעות הדגימה המרבית לכלל המדגם 3.58% ± ברמת ביטחון של 95%. עבודת השדה בוצעה על ידי מכון המחקר שילוב.