המדינה לא ממגנת את היישובים הערביים, ומפקירה את התושבים לגורלם

Photo by Chaim Goldberg/Flash90

עשרות אזרחים יהודים וערבים נהרגו ונפצעו מירי טילים מאז תחילת המלחמה. אחוז האזרחים הערבים שנפגעו גבוה במיוחד בשל היעדר מיגון מספק, בעיקר בהשוואה למיגון בישובים יהודיים. 

משמעות הפערים במיגון היא לא רק שבעת ירי טילים אזרחים ערבים רבים נותרים ללא יכולת להגן על עצמם ועל משפחותיהם, אלא גם שאי אפשר לקיים בישובים האלה שגרת חירום. העדר המיגון ופערי המיגון ביישובים הערביים דנים את התושבים שם לחיים בסכנה מתמדת, תוך פגיעה קשה בזכויותיהם הבסיסיות לחיים, לשלמות הגוף ולשוויון. ואכן תחושת האפליה מורגשת היטב בציבור הערבי. סקר שערך המכון הישראלי לדמוקרטיה בחודשי המלחמה הראשונים גילה כי רוב הציבור הערבי (59.5%) סבור כי מדינת ישראל אינה דואגת למגן את היישובים הערביים באותה מידה שהיא דואגת למגן את היישובים היהודים. בנוסף, נצפתה עלייה בחשש המרואיינים לביטחון הפיזי שלהם ושל בני משפחותיהם בהשוואה למדידות מהעבר.

נושא פערי המיגון אינו חדש והוא עולה בכל סבב לחימה. דו"ח מיוחד של מבקר המדינה מ-2018, שהתמקד במיגון ומקלוט ברשויות הערביות, הציג תמונה עגומה: 46% מהתושבים בחברה הערבית (כ-550,000 בני אדם) חיים במגורים ללא מיגון תקני, לעומת כ-26% מהאוכלוסייה הכללית. כאשר בוחנים את המצב ביישובים הנמצאים בסמוך לגבול: קרוב ל-100% מהאוכלוסייה היהודית ביישובים הממוקמים עד 9 ק"מ מהגבול ממוגנת, אבל יותר מ-50% מהאוכלוסייה הערבית באזורים האלה – חסרת מיגון.

מתוך 71 הרשויות המקומיות הערביות שבדק מבקר המדינה ב-2018, רק ב-11 רשויות היו קיימים מקלטים ציבוריים. בשלוש מהן היה מקלט ציבורי אחד בלבד בכל רשות. הדו"ח גם מצא שהמקלטים הציבוריים המועטים הקיימים בתחום הרשויות המקומיות הערביות אינם נגישים לנכים, וחלקם הגדול לא מתאים לשהייה ממושכת בשל היעדר אוורור, מיזוג אוויר, מים זורמים ושירותים.מבקר המדינה, מיגון ומקלוט בשטחן של רשויות מקומיות במגזר הלא יהודי בצפון ובדרום (2018) (להלן: "דוח מבקר המדינה 2018").

אמנם מאז 2018 לא התפרסמו נתונים עדכניים המתמקדים במיגון האוכלוסייה הערבית, אך הפערים עדיין קיימים. 

פערי המיגון בולטים גם במוסדות החינוך ברשויות הערביות. מנתונים שפרסם משרד החינוך בנובמבר האחרון עולה, כי בכ-29% מבתי הספר בפיקוח ממלכתי ערבי אין כלל מיגון או שהמיגון בהם מועט. בבתי ספר ממלכתיים עבריים וממלכתיים דתיים, לעומת זאת, הנתונים הם 13% ו-12% בהתאמה.

בדרום הארץ, קבוצת האוכלוסייה הסובלת מהיעדר מיגון באופן חמור במיוחד הם תושבי היישובים הבדואים בנגב. האוכלוסייה הבדואית בנגב מונה כ-300 אלף איש, שנמצאים בטווח הטילים מרצועת עזה. חלק מהיישובים גם ממוקמים בסמוך למתקנים צבאיים רגישים המהווים מטרות תקיפה אסטרטגיות. אלא שעל שלמרות זאת, לרבים מהתושבים הבדואים בנגב אין מיגון תקני, כולל במוסדות החינוך. כך למשל, ברהט (הרשות המקומית הערבית הגדולה ביותר בישראל), הנמצאת בטווח של כ-30 ק"מ מרצועת עזה, בה מתגוררים כ- 80,000 תושבים, אין ולו מקלט ציבורי אחד. ברבים מהבתים אין ממ"דים, משום ש נבנו לפני שנקבעה החובה לפיה בניית דירת מגורים מחייבת בממ"ד. לפי הערכות העירייה, לכ-25,000 מתושבי העיר אין מיגון.

המצב חמור עוד יותר בכפרים הלא מוכרים בנגב. שם, על פי הערכות שונות, לכ-120,000 תושבים שמתגוררים ב-35 יישובים לא-מוכרים אין כלל מיגון והגנה מפני ירי טילים. מכיוון שמדובר ביישובים לא מוכרים, שאינם ממוקמים בתחום המוניציפאלי של רשות מקומית או מועצה אזורית, קיים קושי לדאוג לפתרונות מיגון עבורם. ראשית, הבנייה המאפיינת אותם היא בנייה קלה (ללא ממ"דים), ולכן גם האפשרות להסתתר בבית אינה מספקת הגנה. שנית, ביישובים אלו לא קיימים מרחבים מוגנים במרחב הציבורי. בכפר אל-זרנוג, למשל, המונה כ-6,200 תושבים, אין ולו מרחב מוגן אחד - לא בבתי הספר, לא במרפאות ולא בבתים שגגותיהם בנויים מפח או מגבס. המבנה היחיד בכפר שתקרתו עשויה מבטון הוא המסגד.עדן סלומון "'כיבינו את האזעקה, ממילא אין לנו לאן לברוח': הבדואים בנגב שוב נותרו בלא מיגון" הארץ (15.10.2023).

מעבר להיעדר אמצעי מיגון, ברבים מהכפרים הלא מוכרים אין צופרים ולכן אין אזעקות. כמו כן, לאורך השנים הועלו טענות לפיהן כיפת ברזל אינה מיירטת טילים שמכוונים אליהם, משום שהם מוגדרים "שטחים פתוחים".

את התוצאות העגומות של המצב הזה אפשר היה לראות כבר ביומה הראשון של המלחמה. 20 אזרחים בדואים נהרגו מירי טילים בשבעה באוקטובר, 17 מהם תושבי כפרים לא מוכרים, שישה מהם ילדים. שלושה אזרחים נוספים נהרגו ברהט.

כך גם במתקפת הטילים האיראנית על ישראל בלילה שבין 13 ו-14 באפריל 2024, אז נפצעה קשה אמינה אל-חסוני בת השבע, תושבת הכפר הלא מוכר אל-פורעה, הסמוך לערד. מכיוון שבית המשפחה בנוי מפחון ובכפר אין מרחב מוגן, בהישמע האזעקה (שנשמעה בערד מאחר ובכפר אין צופר) יצאו בני המשפחה מהבית לשטח פתוח כדי לנסות להגן על עצמם. כשחזרו לביתם – נפצעה אמינה בראשה מפגיעת רסיס. אמינה הייתה הפצועה היחידה באותו לילה, ולאחר פגיעתה הקשה אף הוצא לבית המשפחה צו הריסה.עדן סלומון "בת 7 מכפר בדואי שאין בו מרחב מוגן נפצעה באורח קשה מפגיעת שבר טיל" הארץ (14.4.2024).

היעדר מיגון ופערי מיגון לא פוסחים גם על היישובים הערביים בגבולה הצפוני של ישראל. בדו"ח מ- 2018 עמד מבקר המדינה על כך שעיקר פערי המיגון במחוז צפון הוא ביישובים האלה. כמו בדרום, גם שם קיים שיעור בתי המגורים הממוגנים נמוך, חסרים מקלטים ציבוריים ומיגון במוסדות החינוך, והמקלטים הציבוריים שכן קיימים אינם ערוכים לשהייה ממושכת.דוח מבקר המדינה 2018, לעיל ה"ש 2.

בעיית המיגון של הערבים אזרחי ישראל בצפון מוכרת לצה"ל, והיא נובעת, בין היתר, מההנחה המיושנת של המדינה לפיה יישובים ערביים לא יפגעו במקרה של התקפת טילים. היום כבר ברור שההנחה הזאת אינה נכונה. מאז ההסלמה הנוכחית בגבול הצפוני נפצעו ונהרגו מספר גדול של תושבים המתגוררים ביישובים הערביים, בהם 12 נערים ונערות שנהרגו מפגיעת רקטה במגרש כדורגל במג׳דל שמס, ושני בני אדם שנהרגו במג׳ד אל-כרום.

למרות שירי טילים ורקטות מהווה איום מרכזי על מדינת ישראל, ולמרות החלטות, תוכניות ופעולות שכבר התקבלו, מדינת ישראל טרם השלימה את מיגון היישובים הערביים ופערי המיגון עדיין משמעותיים, הן בצפון והן בדרום. כתוצאה מכך, מרבית התושבים ביישובים הערביים נותרו עד היום ללא מיגון מספק וללא יכולת להגן על עצמם ועל משפחותיהם בעת ירי טילים. קיומו של מיגון מספק נדרש כאמור גם על מנת לאפשר שגרת חירום ואספקת שירותים חיוניים לתושבים בעתות מלחמה וחירום.

חובתה של המדינה לפעול על מנת לצמצם את פערי המיגון ולהבטיח את ביטחונם ושלומם של כלל תושביה, לרבות תושביה ואזרחיה הערבים, בשגרה ובוודאי שבעת מלחמה. חובה זו של המדינה מופרת כל עוד לא יצומצמו פערי המיגון ביישובים הערבים.

כדי למלא את חובתה כלפי הציבור ביישובים הערבים על המדינה להציב, ברמה המיידית וללא דיחוי, מיגוניות בקרבת כלל היישובים נעדרי המיגון ולדאוג למגן את מוסדות החינוך והמרפאות שבהם; יש להורות על התקנת צופרים שיפעילו אזעקות ביישובים הבלתי מוכרים בנגב, ולוודא כי כיפת ברזל מיירטת גם איומים בשטחי הכפרים הבלתי מוכרים; בנוסף, ביישובים שבהם קיימים מקלטים או מרחבים מוגנים, יש לוודא כי מתקיימים בהם תנאים שמאפשרים שהייה ממושכת.

על המדינה להפסיק את מדיניות ההזנחה רבת השנים אשר מפקירה את התושבים והאזרחים הערבים ואת הרשויות הערביות, ולפעול בהקדם כדי לצמצם את הפערים בין היישובים הערבים ליהודים.