להפוך את הפצע המדמם לצלקת: ועדת חקירה ממלכתית עכשיו
גילוי האמת לא ישנה את מהלך אירועי ה-7 באוקטובר, אך בכוחו לאפשר התמודדות עם הכאב והכעס. לקיחת אחריות חיונית להחזרת האמון במדינה, בנבחריה ובמוסדותיה. אז מדוע כמעט כולם תומכים בוועדת חקירה ממלכתית פרט לראש הממשלה?
Photo by Olivier Fitoussi/Flash90
בטקס המשפחות ליום השנה לשבעה באוקטובר לא נשמעו כמעט מחיאות כפיים. העדויות המצמררות, הסיפורים המרגשים והעצובים, השירים שכל מילה בהם קיבלה משמעות אחרת - כל אלה גרמו לקהל ולהמונים שצפו בשידור לדמוע, ולזכור בכאב את מי שהלך לבלי שוב, ואת אלה שאנחנו מייחלים לשובם.
עם זאת, כאשר קרא אביה של התצפיתנית הדר כהן ז"ל להקמת ועדת חקירה ממלכתית ולנטילת אחריות, וכאשר הצהיר יונתן שמריז, אחיו של אלון ז"ל, כי נמשיך לחפש את האמת ואת התשובות לשאלות לנוכח העדרם של דוגמה אישית, חזון, מנהיגות וקבלת אחריות – הקהל הגיב במחיאות כפיים.
התביעה להקמת ועדת חקירה ממלכתית, שאמונה בראש ובראשונה על בירור העובדות וגילוי האמת, ומטילה אחריות על בעלי תפקידים בדרג הפוליטי והמקצועי, זוכה לקונצנזוס רחב. מסקר שערך המכון הישראלי לדמוקרטיה ביולי 2024 עולה שרוב מוחלט מהציבור סבור כי יש לחקור את אירועי השבעה באוקטובר, וכי הרוב, כולל במחנה הימין, תומך בהקמת ועדת חקירה ממלכתית.
מהשיח סביב הקמת ועדת חקירה ממלכתית מצטייר כי על שולחנה של ועדה כזו יעמדו נושאים רבים:
הציבור הרחב, ובפרט אלה שאיבדו את יקיריהם ביום הנורא ההוא, מבקשים מעבר לבירור התהליכים שהובילו למחדל (לדוגמא, ההתעלמות מאזהרות התצפיתניות באשר למתרחש מעבר לגדר), גם להגיע לחקר האמת באשר למה שקרה באותו יום – במוצבים, בבסיסים, בישובים, במסיבת הנובה, בכבישי העוטף. וכן, איך התקבלו ההחלטות בסוגיות הרות גורל כמו המשא ומתן בנוגע לעסקאות להשבת החטופים.
ארגוני הביטחון מביעים תמיכה בהקמת ועדת חקירה ממלכתית כדי לברר את מה שהוביל למחדל, דהיינו "הקונספציה" ותחזוקתה על ידי החלטות מדיניות.
היועצת המשפטית לממשלה וגורמים נוספים תובעים הקמת ועדת חקירה ממלכתית בעיקר לחקר התנהלות המלחמה בעזה (ואולי גם בלבנון) לאור הדין הבינלאומי. וזאת, על מנת להוכיח כי ישראל חוקרת את עצמה, ולכן אין צורך בהתערבות משפטית בינלאומית.
יש גם מי שמבקש להבין באמצעות ועדת חקירה ממלכתית איפה היו משרדי הממשלה באותו יום ומאז? מדוע הציבור הרחב וארגוני החברה האזרחית תפקדו טוב יותר מאשר "המדינה" שנעלמה? כלומר, לבחון את העדר המוכנות של משרדי הממשלה לשעת חירום.
גם נשיא המדינה הביע תמיכה בהקמת ועדת חקירה ממלכתית, ואף בקרב הדרג הפוליטי נשמעה הקריאה להקמתה, ובין התומכים שר הביטחון גלנט. ומנגד, כמעט יחיד בהתנגדותו, ניצב ראש הממשלה נתניהו.
מלבד הרתיעה של כל אדם ושל כל גורם לעמוד לחקירה, החשש מפני האמת ומפני הצורך לקחת אחריות הם אולי הגורם המרתיע ביותר. למעשה, כל מי שקורא להקים ועדת חקירה ממלכתית תובע לגלות את האמת ולקחת אחריות. ומדוע אלה חשובות כל כך? האמת לא תשנה את מהלך האירועים, אבל בכוחה לתעד את מה שהיה כדי שאפשר יהיה להתחיל להתמודד עם הכאב ועם הכעס. זוהי הדרך היחידה שבה הפצע הפתוח והמדמם יוכל להפוך לצלקת, כואבת, אך כזו שניתן להמשיך לחיות איתה. מעבר לכך, בירור העובדות יאפשר ללמוד ולהפיק לקחים לעתיד. גם לקיחת אחריות לא תחזיר את מי שהלכו לבלי שוב, ולא תרפא את הטראומה של השבעה באוקטובר. הכרה באחריות משמעותית משום שהיא חיונית להחזרת תחושת השליטה והסדר בעולם כאוטי של חוסר אונים. ולשם השבת האמון במדינה, בנבחריה, במוסדותיה, ובכך שיש לנו על מי לסמוך בעת צרה.
כשאדם או מוסד אומר "אני אחראי" הוא בהכרח מכיר בעול של דאגה לאחר מתוקף תפקידו או מעמדו. הפילוסוף עמנואל לוינס היטיב לבטא קשר זה: "אני תופס את האחריות כאחריות כלפי האחר... מן הרגע שהאחר מסתכל בי, אני אחראי כלפיו... הקשר עם האחר שזור אך ורק בתור אחריות, בין אם אתה מקבל או דוחה אותה, בין אם אתה יודע או אינך יודע איך ליטול אותה... האחריות היא מה שמוטל אך ורק עלי, ובאופן אנושי אינני יכול לסרב לה".
במלים אחרות, להיות אחראי פירושו להיות אנושי כלפי האחר, להסתכל לאזרחים ולאמת בעיניים ולקחת אחריות. וזהו בדיוק מה שהיינו מצפים מראש הממשלה. אמנם חקירה כשלעצמה אינה תיקון. אך כאזרחים וכמדינה אנחנו חייבים להמשיך, ולצמוח דווקא מתוך המקום שבו הכי כואב לנו. לכן, זוהי מחויבות אזרחית, מוסרית וציבורית ממדרגה ראשונה להקים ועדת חקירה ממלכתית. עכשיו.