סקר פתיחת שנת הלימודים תשפ"ה בצל המלחמה: 40% מכלל הציבור תומכים במסר השמירה על לכידות לאומית כחשוב ביותר למערכת החינוך
כמחצית מהציבור סבורים שהמורים צריכים לדון בכיתות בהשבת החטופים ולבחון את החשיבות המוסרית של התביעה להשבתם בכל מחיר, אולם רוב בקרב החרדים והמסורתיים-דתיים אינם מסכימים לכך • 51% סבורים שמערכת החינוך אינה יכולה לסייע בקידום סיפור משותף לכלל הקבוצות בחברה הישראלית לעומת 40.5% ב-2022.
Photo by Avshalom Sassoni/Flash90
פתיחת שנת הלימודים היא הזדמנות להזכיר כי ההתמודדות עם אתגרי המחר (האזרחיים, החברתיים והביטחוניים) מתחילה בהווה. מערכת החינוך היא אחת הזירות המרכזיות להתמודדות זו. אלא שהיא לא יכולה להישאר בגבולות של סיסמאות והצהרות בנוגע לאחדות וצריכה להיות מתורגמת לידע ולמיומנויות הנגזרים מערכי מגילת העצמאות וממטרות חוק החינוך הממלכתי. זוהי לא שאיפה לעתיד, אלא תביעה דחופה לפעולה בטרם יהיה מאוחר מדי.
לקראת פתיחת שנת הלימודים, התוכנית למדיניות חינוך לדמוקרטיה, בשיתוף מרכז ויטרבי לחקר דעת קהל ומדיניות, ערכה סקר מקוון בתאריכים 27-21/08/2024. הסקר התבסס על מדגם מייצג של כלל האוכלוסייה בישראל בגילים 18 ומעלה, וכלל 501 מרואיינים יהודים ו-100 מרואיינים ערבים. ביקשנו לברר מהן הסוגיות והמסרים בהם ראוי שמערכת החינוך תתמקד לאור התמשכות המלחמה.
נתוני הסקר הם הזמנה לציבור הישראלי לפעול לא רק בתוך התפיסות המוכרות, אלא גם מעבר להן. הקריאה בנתוני הסקר מזמינה את כולנו להרחיב את יכולת הבחירה וההכרעה בחינוך שרואה את כלל הקבוצות בחברה ולא רק כל אחד את המגזר ממנו הוא מגיע.
הנושאים המרכזיים בהם עוסק הסקר:
1. מסרים מרכזיים שראוי שמערכת החינוך תעסוק בהם לאור המלחמה
2. דיון בנושא השבת החטופים על ידי מורים ומורות בכיתות
3. התאמת תוכנית הלימודים במלחמה
4. קידום מכנה משותף לחברה הישראלית על ידי מערכת החינוך (השוואה בין שתי שנות מדידה שונות)
שאלה זו עוסקת במסרים החינוכיים והערכיים שראוי שמערכת החינוך תעסוק בהם בשנת הלימודים הקרובה, לאור המשך המלחמה. רשימת המסרים שהוגדרה לבחירה מורכבת ממסרים שבאים לידי ביטוי בתכנים של משרד החינוך שהועברו והודגשו לאורך השנה החולפת ("אחדות ולכידות"; "מודעות לסכנות בשימוש ברשתות חברתיות") לצד מסרים שמצויים במוקד השיח הציבורי בישראל בעת הזו בהקשר למלחמה ולהם גם ביטוי בתוכני משרד החינוך, גם אם באופן פחות בולט ("ערך ההקרבה"; "חשיבות הניצחון על האויב"; "שמירה על זכויות אדם ואזרח בעת מלחמה"; "הנכונות לעשות ויתורים למען סיום המלחמה"):
תרשים 1.1: לדעתך, מבין המסרים הבאים בהקשר למלחמה, מהו המסר החשוב ביותר שמערכת החינוך צריכה להעביר בשנת הלימודים הקרובה (תשפ"ה)? (%, כלל המדגם, יהודים וערבים)
הניתוח מעלה תמונה ברורה לגבי המסר הנתפס כחשוב ביותר עבור מערכת החינוך בכלל המדגם, בפער משמעותי משאר המסרים, והוא "החשיבות המיוחדת של השמירה על אחדות ולכידות לאומית בעת מלחמה": 40% בכלל המדגם, ו 45% בקרב המשיבים היהודים. לעומת זאת, בקרב החברה הערבית, שני מסרים אחרים מקבלים בולטות רבה על פני המסרים האחרים: "הנכונות לעשות ויתורים למען סיום המלחמה או למען שלום" (27%) ו"החשיבות המיוחדת בשמירה על זכויות אדם ואזרח גם בעת מלחמה" (22.5%). אלו שני מסרים אוניברסליים באופיים, ובמובן זה אין זה מפתיע שהם בולטים כחשובים באופן מיוחד בקרב משיבים מן החברה הערבית. עם זאת, גם במקרה זה, מדובר על פחות משליש מן המשיבים. לאור זאת, בולט עוד יותר האחוז הנמוך של המשיבים בקרב החברה היהודית ביחס לשני מסרים אלו (10% ומטה). פילוח התשובות בחברה היהודית על בסיס הגדרה דתית וזיקה פוליטית מדגים שוליות זו עוד יותר.
תרשים 1.2: לדעתך, מבין המסרים הבאים בהקשר למלחמה, מהו המסר החשוב ביותר שמערכת החינוך צריכה להעביר בשנת הלימודים הקרובה (תשפ"ה)? (% לפי מיקום על הרצף חרדים – חילוניים, יהודים)
הנתונים בקרב המשיבים היהודים על פי הגדרת הדתיות, מציגים מנעד של התייחסויות למסרים השונים, למעט המסר הבולט של נושא האחדות והלכידות שהוא המסר החשוב ביותר בעיני המשיבים היהודים כולם. המענה של המשיבים החרדים בולט במיוחד בהקשר זה (60%) גם לאור העובדה שאף לא משיב חרדי אחד התייחס למסרים האוניברסליים יותר באופיים. לעומת זאת, אחוז המשיבים החילוניים לגבי המסר המרכזי הוא יחסית נמוך יותר משאר הקבוצות בחברה היהודית (38%), אך גם בקרב קבוצה זו הוא המסר הבולט ביותר.
ניתוח התוצאות לגבי שאר המסרים מעלה כמה מגמות המשקפות את מגזרי החינוך בהם לומדים רוב המשיבים בחברה היהודית. כך למשל, בקרב המשיבים הדתיים, שלרוב ילדיהם לומדים בחינוך הממלכתי-דתי, ערך ההקרבה מקבל בולטות יחסית (23%) למסרים האחרים (לאחר מסר האחדות והלכידות). זאת, לצד אחוז משיבים נמוך מאוד ביחס למסרים אוניברסליים העוסקים בוויתורים למען סיום המלחמה ו/שלום (3%) ובזכויות אזרח ואדם בזמן המלחמה (5%). לצד זאת, המשיבים שהגדירו עצמם כחילוניים, השיבו באחוזים גבוהים יותר באופן יחסי לשאר הקבוצות לגבי מסרים אלו (17% ו – 13% בהתאמה).
ככלל, הפער בין המסר המרכזי של אחדות ולכידות לבין שאר המסרים מעניין בשני היבטים. הראשון הוא כאמור האחוז הנמוך מאוד של המשיבים בחברה היהודית הרואים בשאיפה לשלום, זכויות אדם ואזרח כמסרים ראויים וחשובים בעת מלחמה. ההיבט השני הוא ההתמקדות במסרי האחדות והלכידות. השאיפה לאחדות היא מובנת כמובן, אך הדגשים השונים (ואף מנוגדים) שכל אחד ממגזרי החינוך מייחס לשאלות היסוד בחברה הישראלית מצד אחד, ומידת האוטונומיה הניתנת לכל אחת מהקבוצות לעסוק בדגשים אלו מעלה שאלה לגבי ההיתכנות של לכידות חברתית אמיתית. שאלת המסרים החשובים בחלוקה על פי מחנות פוליטיים מדגימה היבט זה במיוחד.
תרשים 1.3: לדעתך, מבין המסרים הבאים בהקשר למלחמה, מהו המסר החשוב ביותר שמערכת החינוך צריכה להעביר בשנת הלימודים הקרובה (תשפ"ה)? (% מחנות פוליטיים, יהודים)
בחלוקה על פי מחנות פוליטיים, הפער בין המסרים של מי שמגדירים כימין לבין מי שמגדירים עצמם כשמאל הוא מובהק. הימין והשמאל מהווים תמונת מראה: "חשיבות הניצחון על האויב": ימין, 16% לעומת שמאל 0 %; "החשיבות המיוחדת בשמירה על זכויות אדם ואזרח בעת מלחמה" ימין, 2% לעומת שמאל 29.5%. כך גם לגבי ערך ההקרבה והנכונות לעשות ויתורים למען סיום המלחמה.
נושא זה מציג דוגמה קונקרטית לפערים בין הקבוצות השונות בכלל ובחברה היהודית בפרט הן בהיבטים של הגדרה דתית והן בזיקה הפוליטית ביחס לסוגיה הכואבת של נושא השבת החטופים.
תרשים 2.1 מסכימים או לא מסכימים שהמורים צריכים לקיים דיון עם התלמידים על השבת החטופים ולבחון את החשיבות המוסרית של התביעה להשבתם בכל מחיר (%, כלל המדגם, יהודים וערבים)
מידת ההסכמה בכלל המדגם דומה מאוד למידת ההסכמה בפילוח של משיבים יהודים ומשיבים ערבים. כמחצית מן המשיבים מסכימים כי מורים צריכים לקיים דיון עם התלמידים על השבת החטופים ולבחון את החשיבות המוסרית של התביעה להשבתם בכל מחיר. למעשה, שאלה זו אינה מגדירה את מידת המוסריות של התביעה הזו, אלא בוחנת את העמדות ביחס לעצם העלאת הדיון על ידי מורים בכיתות. הפילוח של התשובות בחברה היהודית על פי מידת הדתיות מדגים את האתגר שבשאלה זו עבור המשיבים.
תרשים 2.2 מסכימים או לא מסכימים שהמורים צריכים לקיים דיון עם התלמידים על השבת החטופים ולבחון את החשיבות המוסרית של התביעה להשבתם בכל מחיר (% לפי מיקום על הרצף של חרדים – חילוניים, יהודים)
בעוד שאחוז המסכימים (מסכימים מאוד ודי מסכימים) בקרב המשיבים החילוניים (67%), המסורתיים הלא דתיים (56%) והדתיים (50%) קרוב פחות או יותר לממוצע של כלל המדגם, בולטים באחוז ההסכמה הנמוך שלהם המשיבים החרדים (26%) והמשיבים המסורתיים - דתיים (25%). בשתי הקבוצות כ – 70% מהמשיבים אינם מסכימים עם הטענה שעל המורים לקיים דיון עם התלמידים על השבת החטופים ולבחון את החשיבות המוסרית של התביעה להשבתם בכל מחיר. פער זה דורש הסבר. במקרה של המשיבים החרדים, ניתן לשער כי מקורו של הפער נעוץ בין השאר בעובדה שבתי הספר בחינוך החרדי (בהכללה) אינם מרחב לעיסוק בנושאי השעה ו/או באקטואליה. כמו כן, בקרב הציבור החרדי, הסוגייה אינה מוסרית או לא מוסרית, היא הלכתית ומכאן השלילה של ההיגד באופן שבו הוא מנוסח.
ביחס למשיבים המסורתיים הדתיים, התשובה האפשרית לפער זה ביחס לקבוצות האחרות היא מורכבת יותר, במיוחד בהשוואה לפילוח התשובות בקרב המשיבים הדתיים. מבחינה חינוכית אפשר לחשוב על הסבר הקשור בהבדלים בין מערכות החינוך. תלמידים המגיעים ממשפחות המגדירות עצמן כמסורתיות דתיות לומדים גם בבתי ספר ממלכתיים וגם בבתי ספר ממלכתיים דתיים. תלמידים מסורתיים מהווים כ – 40% מאוכלוסיית התלמידים הלומדת במוסדות הממלכתיים (היהודים). בבתי ספר רבים בחינוך הממלכתי היהודי קיימת הימנעות מכוונת מכל נושא שנתפס כשנוי במחלוקת וכפוליטי הן מצד המורים ולא פעם גם כדרישה מצד ההורים, זה בולט במיוחד במרחבים שמרניים יותר בפריפריה חברתית וגיאוגרפית. כך שההסבר למענה זה יכול להיות קשור לכך. מאפיין זה פחות נוכח בקרב המשיבים המסורתיים הלא דתיים והחילוניים, למרות שגם התלמידים המגיעים מקבוצות אלו לומדים בבתי הספר הממלכתיים היהודים, מאחר ואלו אוכלוסיות המגדירות עצמן מראש כליברליות יותר, כפי שזה בא לידי ביטוי מסוים בשאלה הקודמת, אבל גם בפילוח השאלה הזו על פי הזיקה הפוליטית.
תרשים 2.3 מסכימים או לא מסכימים שהמורים צריכים לקיים דיון עם התלמידים על השבת החטופים ולבחון את החשיבות המוסרית של התביעה להשבתם בכל מחיר (% לפי מחנות פוליטיים, יהודים)
החלוקה למחנות פוליטיים מדגימה זאת גם. באשר למשיבים המגדירים עצמם בזיקה לימין, מידת ההסכמה (מסכימים מאוד ודי מסכימים) שלהם עם ההיגד היא נמוכה משמעותית (40%) ממידת ההסכמה של מי שמגדירים עצמם בזיקה למרכז (67%) ובזיקה לשמאל (77%). שאלה זו, העוסקת בנושא הקונקרטי של הדיון בנושא השבת החטופים במסגרת בית הספר, מהווה דוגמה לאתגרים החינוכיים הנגזרים מהשיח הציבורי העכשווי סביב המלחמה בכלל והעסקה להשבת החטופים בפרט. כך למשל, במדד הקול הישראלי, של מרכז ויטרבי שנערך בחודש יולי האחרון (2024), עלה כי בקרב האוכלוסייה היהודית חלה נסיגה מסוימת בתמיכה בשני סוגי המתווים בנושא החטופים (שחרור כולם תמורת סיום המלחמה; שחרור חלק מהחטופים תמורת הפסקה זמנית של הלחימה) לצד עליה בשיעור "הלא יודעים", ביחס לנתונים שנמדדו חודש קודםמדד הקול הישראלי, מרכז ויטרבי, המכון הישראלי לדמוקרטיה. הפערים שנסקרו בסקר הנוכחי בין ימין לשמאל בהקשר לדיון בכיתות, דומים לנתונים אלה ומשקפים את המחלוקת בנושא זה במרחב הציבורי בכללותו.
תרשים 3.1: מידת ההסכמה שבשל התמשכות המלחמה, על מערכת החינוך להתאים את תכנית הלימודים למצב גם אם פירוש הדבר קיצוץ בחומרי הלימוד ושינוי בתכנים. (%, כלל המדגם, יהודים וערבים)
התשובות בכלל המדגם לשאלה זו היו עקביות במידה רבה. הסכמה זו נשמרת גם בפילוח המשיבים על פי מחנות פוליטיים ומיקום על הרצף חרדים-חילונים בחברה היהודית. נראה כי קיימת הבנה רחבה בקרב הציבור כי מערכת החינוך צריכה להתאים את עצמה למציאות גם "על חשבון" הספקי חומר ותוכניות הלימודים הקיימות.
בדברי הפתיחה של שר החינוך ומנכ"ל המשרד לתוכנית העבודה של משרד החינוך לשנת הלימודים תשפ"ה, נכתב כי נדרשים "התאמות ועדכונים נוכח המציאות המורכבת", אך מודגשת גם חשיבות הרציפות וההמשכיות במערכת החינוך, הנדרשות כדי "להבטיח צמיחה מתוך המשבר" ממנו "נוכל לצאת חזקים ואיתנים יותר"מתוך דברי הפתיחה למסמך: חינוך בונה חברה: המיקוד האסטרטגי של תכנית העבודה לשנת הלימודים תשפ"ה; משרד החינוך, אפריל 2024; ע' 2-3.. אלא שעיון בתוכנית מגלה שהמיקוד האסטרטגי שלה ממשיך את היעדים שהוגדרו גם קודם למלחמה שהם כמובן נכונים גם לעת הזו, אך הדגשים שלהם בהקשר להשלכות המלחמה הנמשכת ממוקדים בצורך בשיקום אוכלוסיות המפונים, ובהיבטים רגשיים, הישגים לימודיים וטיפוח המנהיגות החינוכית שתסייע בהחזרת התלמידים לשגרת החייםשם. ע' 6. אין בתוכנית העבודה התייחסות לשינוי עומק של המסרים והסוגיות בהם עוסקת המערכת, לאור המלחמה. על פי נתוני הסקר, נראה שיש תמיכה באפשרות להתאמות מרחיקות לכת יותר, בכלל הקבוצות.
בתוכנית העבודה של משרד החינוך לשנת הלימודים תשפ"ה מוגדרים שלושה יעדים מרכזיים: חיזוק ופיתוח ההון האנושי, למידה רלוונטית וחיזוק הלכידות החברתית. האחרון מוגדר "כבסיס לחיים בישראל מתוך אחריות לשותפות מערכת החינוך בתיקון חברתי".שם. ע' 5 אין מחלוקת על חשיבות המסרים העוסקים בלכידות חברתית בחברה הישראלית ועל כך שחינוך הוא מרכיב חשוב בקידומו של יעד זה. אך השאלה העולה היא האם מערכת החינוך הישראלית במבנה שלה, המשקף את הפיצול בחברה וגם את המחלוקות המרכזיות בה, אכן יכולה להוביל לקידומו של מכנה חברתי משותף "בונה חברה" ששותפים בה כלל הקבוצות החיות בה? שאלנו את הציבור בשנת 2022 ובשנת 2024 את אותה השאלה: באיזו מידה הוא מסכים או לא מסכים עם הטענה שהיות שמערכת החינוך מחולקת לזרמים, היא אינה יכולה לסייע בקידום סיפור משותף לכלל הקבוצות בחברה הישראלית?
תרשים 4.1: האם אתה מסכים או לא מסכים לטענה שהיות שמערכת החינוך הישראלית מחולקת לזרמים, היא אינה יכולה לסייע בקידום סיפור משותף לכלל הקבוצות בחברה החברה הישראלית? (%, כלל המדגם, יהודים וערבים, 2024 ו-2022)
שאלנו שאלה זו בדצמבר 2022 לאחר תוצאות הבחירות האחרונות, לפני ההצהרה של שר המשפטים יריב לוין על השינויים הצפויים במערכת המשפט, כלומר לפני תחילת המחאה בנושא זה. ההשוואה בין נתוני הסקר אז והיום, משקפת את ההבנה כי ציבור הולך וגדל מבין את המגבלות של מערכת החינוך לקדם מכנה משותף כלל ישראלי ומבטאת את הצורך בחשיבה מחודשת על תפקידה של מערכת החינוך בעת הזו בהקשר זה. כך, בשנת 2022 במענה על שאלה זו, 40.5% הסכימו עם טענה זו בכלל המדגם, בהשוואה ל - 51% מסכימים בכלל המדגם בסקר הנוכחי. גם בפילוח בין יהודים לערבים, קיים הבדל משמעותי. בשנת 2022, 39% מהמשיבים היהודים הסכימו עם הטענה לעומת 48% בסקר הנוכחי. בקרב המשיבים הערבים, הפער גדול עוד יותר. בשנת 2022 47% הסכימו עם הטענה לעומת 65% בסקר הנוכחי. פער זה יכול לשקף גם את אובדן האמון של החברה הערבית באפשרות של מערכת החינוך להוביל לשינוי בהקשר זה, על רקע מלחמת "חרבות ברזל" והמתח בין הקבוצות בהקשר למלחמה ומדיניות הממשלה ביחס לחברה הערבית. פערים אלו באים לידי ביטוי גם בפילוח של החברה היהודית על רקע הגדרה עצמית דתית וזיקה פוליטית.
תרשים 4.2: האם אתה מסכים או לא מסכים לטענה שהיות שמערכת החינוך הישראלית מחולקת לזרמים, היא אינה יכולה לסייע בקידום סיפור משותף לכלל הקבוצות בחברה החברה הישראלית? (% לפי מיקום על הרצף חרדים – חילוניים, יהודים, 2024; 2022)
בסקר בשנת 2022 בפילוח החברה היהודית על פי הגדרה עצמית דתית, ניכר היה כי משיבים המגדירים עצמם כמשתייכים לקבוצות דתיות (חרדים, דתיים ומסורתיים דתיים), לא הסכימו עם הטענה במידה רבה יותר מאשר המשיבים הלא דתיים שאינם מסכימים עם טענה זו. ההסבר לכך יכול להיות קשור בכך שחרדים ודתיים לומדים במסגרות מגזריות המבוססות על עקרונות דתיים, דרכם גם מעוצבות התפיסות אודות המכנה המשותף האפשרי לכלל החברה.
בסקר הנוכחי, חלה תזוזה במידת ההסכמה ואי ההסכמה בפילוח הפנימי היהודי בכל הקבוצות. ככלל, בקרב המשיבים החרדים, חלה ירידה משמעותית במידת אי ההסכמה (53% בסקר הקודם; 42% בסקר הנוכחי); כך גם בקרב המשיבים המסורתיים הדתיים, גם אם באופן מתון יותר (51% בסקר הקודם; 46% בסקר הנוכחי). בקרב המשיבים המסורתיים הלא דתיים חלה ירידה מתונה גם כן במידת אי ההסכמה (49% בסקר הקודם; 45% בסקר הנוכחי), אבל מידת ההסכמה שלהם עלתה באופן משמעותי מ-34% בסקר הקודם, ל -47% בסקר הנוכחי (הפער בקטגוריה זו מוסבר בירידה משמעותית במספר המשיבים שענו "לא יודעים" על שאלה זו). המשיבים החילוניים הסכימו עם הטענה בשנת 2022 באחוז גבוה יחסית (47%) וכעת, אחוז המסכימים עלה באופן משמעותי ל- 54%. שינויים אלה מלמדים על כך שגם בקרב קבוצות שמידת ההסכמה שלהן עם הטענה בדבר מגבלות מערכת החינוך בקידום סיפור משותף לכלל הקבוצות, הייתה נמוכה יחסית בשנת 2022, כעת, ההבנה כי במבנה הקיים אכן קשה מאוד לעשות זאת, התרחבה.
לאור יעדי משרד החינוך לקראת שנת הלימודים הנוכחית, השמים דגש על "לכידות חברתית", ניתן לתהות באיזו מידה ניתן ליישם יעד זה שלא מתוך כפייה של "סיפור משותף" שאינו מכיל את כלל הזהויות בחברה ו/או התעלמות מהמתחים והמחלוקות הקיימים בחברה. התשובה על פי סקר זה, אינה מעודדת.
נתוני הסקר מאפשרים להתבונן בהיבטים הערכיים של תפקידה של מערכת החינוך בעת הזו ולקראת פתיחת שנת הלימודים. מערכת החינוך עוסקת באופן מוצהר בעיקר במושגים של "אחדות" ו"לכידות חברתית", אבל לאורך השנים (כפי שדוחות ומחקרים שונים מלמדים) לא הצליחה לייצר תשתית ערכית חברתית משותפת לכלל תלמידי ישראל, מכל הקבוצות החברתיותראו דוחות מבקר המדינה בנושא חיים משותפים ומניעת גזענות, 2016; 2021; דוח הועדה לחיים בשותפות ומניעת גזענות, 2022); ומחקרים נוספים: מדד השותפות (2024) חלקים א' ו- ב', מרכז אקורד; הופמן, זיידנר וברון, 2023, חינוך אזרחי וחינוך לדמוקרטיה בישראל: ארגונים תכניות ואתגרים מרכזיים, המכון הישראלי לדמוקרטיה.. הבנה זו, משתקפת באופן מובהק בעמדות הציבור ובשינויים שחלו בהן בהקשר זה מאז שנת 2022.