חקירת טענות להתעללות בעצירים במתקן "שדה תימן" - חובה מוסרית, משפטית ומדינית
העליהום נגד הפיקוד הבכיר ורשויות אכיפת החוק בצה"ל מצד גורמים שונים בזירה הפוליטית, הציבורית והתקשורתית, על-רקע החקירה של חיילים החשודים בהתעללות חמורה בעציר פלסטיני במתקן "שדה תימן", הוא ניסיון מסוכן נוסף להכניס את הפוליטיקה לצה"ל ולערער את שרשרת הפיקוד וסמכות המפקדים. למעלה מכך, הוא גם פסול מוסרית ומשפטית, וחסר תבונה מדינית.
Photo by Flash90
כאשר עולים חשדות מהימנים להתעללות בעציר בעת שהיה במשמורת של צה"ל (מדובר במקרה הנוכחי בטענות להתעללות בעציר שלא אגב חקירתו), יש חובה לחקור חשדות אלה. קודם כל, מטעמים ערכיים ומוסריים. עם כל הזעם כלפי פלסטינים המוחזקים במתקן הסינון של עצירים ב"שדה תימן", חלקם מחבלים רצחניים וחלקם אזרחים פלסטינים שמשוחררים בחזרה לרצועת עזה בתום חקירה, הרי שאלו מצויים תחת שליטתה של מדינת ישראל. שמירה על זכויותיהם הבסיסיות של מי שנתפסו על ידינו, אפילו ביצעו פשעים אכזריים, היא העומדת בבסיס מערכת הערכים של המדינה המודרנית. ענישה היא בסמכות בית המשפט בלבד, נקמה פרטית היא פסולה. זהו בסיס מרכזי לקיומה של מדינה מתוקנת, וטעם מוסרי חשוב לעליונותה של מדינת ישראל על אויביה.
החובה לחקור נובעת גם מן העליונות המבצעית-מקצועית של צה"ל. צבא מקצועי יגבר על ארגוני טרור דווקא בשל העובדה שהוא פועל תחת שלטון החוק, שחייליו אינם פועלים כמיליציה אלא שומרים על מסגרת של כללים ומשמעת. ככלל, אין הצדקה מבצעית לפגיעה גופנית בעצירים. במדינה המונחית על-ידי שלטון החוק, כאשר עולות טענות מהימנות לפגיעה כזו, המעוררות חשד סביר לביצוע עבירה פלילית, הן מחייבות חקירה פלילית.
לאורך חודשי המלחמה הארוכים, שומר צה"ל על ערכיו ועל המשמעת. במקרים לא מעטים בהיסטוריה התפרקו צבאות מערכיהם ומכלליהם כאשר נלחמו נגד כוחות בלתי-סדירים. אך בצה"ל, למעט חריגים, נשמרים הערכים והמקצועיות גם בלחימה קשה וממושכת. את אותם החיילים הסוטים מן השורה יש להעניש, על מנת שלא יכתימו את כלל חיילי צה"ל, ולא יפגעו במקצועיות הצבא. "וְהָיָה מַחֲנֶיךָ קָדוֹשׁ". זו חובתנו כלפי המשרתים בצה"ל.
חקירה של טענות בדבר יחס בלתי-ראוי כלפי עצירי אויב מקובלת גם במדינות המערב שהן בעלות בריתה הקרובות ביותר של ישראל. כאשר עלו טענות כאלה בהקשרים של הלחימה שלהן בעיראק ובאפגניסטן, הן חקרו אותן ומיצו את הדין עם האחראים. כך, למשל, התברר כי חיילים אמריקאים עינו והתעללו בעצירים עיראקיים בכלא אבו גרייב בעת מלחמת המפרץ השנייה (2003). 11 חיילים אמריקאים הועמדו לדין בפרשה זו, ושניים מהם נדונו לעונשי מאסר כבדים. גם בריטניה העמידה לדין חיילים בגין חשדות להתעללות בעצירים בעת המלחמה בעיראק. באחד המקרים, הורשע חייל ב"יחס בלתי אנושי" כלפי עצור, ולאחר שהודה באשמה נידון ל-12 חודשי מאסר, הורדה בדרגה וסילוק מן הצבא. בריטניה גם הקימה כמה מנגנוני חקירה לחקירת תלונות וחשדות להפרות הדין כלפי אסירים. וכך גם באוסטרליה ובקנדה.
לא למותר לציין כי היחס לעצירים גם עמד בבסיסן של בדיקות וחקירות שערך בית הדין הפלילי הבינלאומי ה-ICC ביחס לבריטניה (לגבי עיראק) וביחס לארצות הברית ולאוסטרליה (לגבי אפגניסטאן). הבדיקה ביחס לבריטניה, למשל, נסגרה רק לאחר שבית הדין השתכנע שאכן מנגנון החקירה הבריטי בדק בצורה מספקת את החשדות.
במילים אחרות: חקירה עצמאית ואפקטיבית של הטענות להתעללות של חיילי צה"ל בעצירים היא הסטנדרט לו מצפות בעלות בריתנו, כפי שיישמו גם לגבי עצמן. בשיח בין ישראל לרשויות הבריטיות סביב לייצוא של אמצעי לחימה לישראל, הטענות נגד ישראל בהקשר של היחס לעצירים קיבלו משקל משמעותי. גם גורמים רשמיים אמריקנים וגרמנים, כמו גם גורמי או"ם, הביעו דאגה בעניין זה. בהקשר של החקירה הפלילית המתנהלת כבר בבית הדין הפלילי הבינלאומי ביחס למלחמה בעזה, אם לא יחקור צה"ל את החשדות, סביר להניח כי יגיעו לפתחו של התובע של בית הדין, אשר כבר הראה כי הוא אינו חושש לבקש צווי מעצר נגד ישראלים. חקירה ישראלית היתה ונותרה הפתרון האפקטיבי ביותר למניעת הליכים משפטיים בחו"ל.
ובהקשר זה, ראוי גם להתייחס להתנהגות המגונה של חברי הכנסת שהובילו את הפריצה לבסיסים צבאיים וללשון הבוטה שנקטו נגד גורמי אכיפת החוק בצה"ל, ובראשם הפרקליטה הצבאית הראשית ומפקד המשטרה הצבאית. במדינות המערב כמו קנדה, אוסטרליה ובריטניה, היו אלה דווקא חברי הפרלמנט שהיו ראש החץ של הדרישה לחקירת חשדות. הם עשו זאת דווקא מתוך תפיסה שלפיה הפעלת כוח צבאי על-ידי מדינה דמוקרטית דורשת מחויבות מלאה לשלטון החוק. בישראל, לעומת זאת, הפרלמנט משמש בשבועות האחרונים כאמצעי לחץ למניעת החקירה, ובג"ץ, שבפניו מתבררת בימים אלה עתירה הנוגעת לתנאי ההחזקה במתקן "שדה תימן", זוכה לקיתונות של ביקורת.
חברי הכנסת הישראלים היוצאים נגד החקירה, ומערערים את יכולתו של הצבא לשמור על ערכיו המוסריים והמקצועיים, אינם מחזקים את צה"ל ומשרתיו. הם מחלישים אותם. הם מערערים את הבסיס המשותף הערכי המאפשר את המשך קיומו של צבא העם. הם מערערים את התמיכה הבינלאומית בישראל, והם מעמידים בסיכון את כלל חיילי צה"ל אל מול הליכים משפטיים אפשריים במישור הבינלאומי.
המאמר פורסם לראשונה ב-N12