האם דווקא משבר גיוס החרדים יוביל לסיום המלחמה?

אירועי ה-7/10 והמלחמה הרב-זירתית בעקבותיהם הפכו את גיוס החרדים מסוגייה עקרונית לסוגייה קיומית, המאיימת להביא לקריסת הממשלה. חשש זה עשוי לדחוף את מקבלי ההחלטות הפוליטיים לסיום המלחמה. זאת במטרה להוריד את הלחץ העצום עליהם הנובע מהסתירה שבין הצורך האקוטי בכוח אדם לוחם, דרישת הציבור הרחב לגיוס חרדים מחד גיסא וממיאון החרדים לשרת בצבא מאידך גיסא.

Photo by Chaim Goldberg/Flash90

סוגיית (אי) גיוס החרדים נתפסת בעיני רבים בציבור היהודי כמגלמת אי-צדק משווע, שהרי מודל "צבא העם" מבוסס על נשיאה שווה בנטל הביטחון של כלל הקבוצות בחברה הישראלית. היעדרם הממושך של החרדים משורות צה"ל מפרה אפוא את עקרונות ההוגנות והשוויון שעליהם מבוסס מודל זה.

ואולם, על אף הכעס שאי גיוס החרדים מעורר, עד לאחרונה הנושא לא נתפס כקיומי. יתירה מזו, לא פעם אף הועלו ספקות לגבי הצורך האובייקטיבי בגיוס המוני של חרדים, לא כל שכן לגבי היתרונות הטמונים אולי בגיוס כזה בהשוואה להשפעה השלילית החזויה שלו על שילובן של נשים בצבא.

כל זה השתנה מהיסוד אחרי ה-7/10.  מלחמת "חרבות ברזל" הפכה את גיוס החרדים מסוגייה עקרונית לסוגייה קיומית נוכח הצורך הדוחק בעיבוי שורות הצבא בחיילים חדשים על רקע מאות החיילים ההרוגים, אלפי הפצועים ותשישותם של משרתי המילואים. ואכן, סקרים שערכנו בחודשים האחרונים במכון הישראלי לדמוקרטיה מראים הסכמה, החוצה מחנות פוליטיים, בדבר הצורך בגיוס חרדים. דרישה זו מאפיינת לא רק את השמאל והמרכז - מצאנו שכשלושה רבעים ממצביעי הליכוד והציונות הדתית תומכים בגיוס מידי כולל או הדרגתי של רוב החרדים. ואולם, נראה כי הן המצב הביטחוני הקשה והן דעת הקהל הדורשת גיוס המוני של צעירים חרדים אינם משפיעים כהוא זה על מנהיגי הציבור החרדי, הדבקים בהתנגדותם לכל מתווה גיוס ואף מחריפים את הרטוריקה שלהם בעניין.

בניסיון להיענות לצורך האמיתי בחיילים נוספים, הממשלה מקדמת את העלאת גיל השירות במילואים ואת הארכת השירות הסדיר, מהלכים המחריפים את הביקורת הציבורית עליה. מנגד, הודעת שר הביטחון גלנט על הוצאת צווי גיוס ראשונים לחרדים בחודש הקרוב מלבה מחאה בהנהגה ובציבור החרדי.

באופן פרדוקסלי, הפלונטר הפוליטי הזה יכול אולי להיפתר דווקא על ידי סיום המלחמה בהקדם, מהלך שיוריד את הצורך הדחוף בכוח לוחם "טרי" ויסיג את סוגיית גיוס החרדים למקומה ההיסטורי. במצב כזה, גם סביר שהממשלה תנסה ואולי אף תצליח לקדם חוק גיוס מרוכך שיענה על דרישת בג"ץ, שגם דעת הבייס בימין וגם החרדים יוכלו לחיות אתו. התסריט הזה סותר כמובן את הצהרות הלוחמניות של שרי הממשלה והעומד בראשה לגבי הניצחון המוחלט ולחימה לא מוגבלת בזמן עד השגתו, אבל הוא משרת את מטרת העל שלהם - שמירה על שלמות הממשלה וכסאו של העומד בראשה. לכן אין לזלזל באפשרות שדווקא שאלת גיוס החרדים תוביל לסיום המלחמה.

בכך יש לקח חשוב לעתיד. המשך הפטור לחרדים מחובת השירות הצבאי תלוי במידה רבה ביציבות ביטחונית. על אף שבסקרים אנו מוצאים שהציבור החרדי מציג עמדות לוחמניות, ייתכן שכדי לשמור על פריווילגיית אי השירות הם יסכימו לתמוך בתהליך של הרגעת הסכסוך ואולי אף בפתרונות כמו פתרון שתי המדינות. זאת שכן מצב של אי לוחמה יאפשר להם לשכך משהו את עוינות כלל הציבור ולהיפטר מחובת הגיוס גם יחד. אם כך יקרה, יש בכך משום קריאת השכמה גם לשמאל, שבעבר ראה בחרדים שותפים פוטנציאלים להסדר מדיני אך מאז "התפכח" והשלים עם מעבר החרדים ימינה: ייתכן ש"ביום שאחרי" ניתן יהיה לרקום עם החרדים בריתות פוליטיות שבשנים האחרונות נתפסו כבלתי מתקבלות על הדעת.

הדברים המובאים במאמר הם על דעת הכותב בלבד ואינם משקפים בהכרח את עמדת המכון הישראלי לדמוקרטיה.