איחוד העבודה ומרצ למפלגת "הדמוקרטים" | השלכות ומשמעויות
לאחרונה הודיעו מפלגות העבודה ומרצ כי בכוונתן להתאחד. אף שכיום מדובר בשתי מפלגות קטנות יחסית – מרצ אינה מיוצגת כלל בכנסת הנוכחית, ולעבודה יש ארבעה מנדטים בלבד – הרי שמבחינה היסטורית ובתוך מחנה השמאל הציוני מדובר באירוע משמעותי.
Photo by Tomer Neuberg/Flash90
לפי הצהרות הצדדים, הכוונה היא לבצע איחוד ממשי בין המפלגות. כלומר: לא התמודדות ברשימה משותפת בבחירות ("בלוק טכני", שיכול גם להתפרק במהירות אחרי הבחירות) אלא הקמת מפלגה מאוחדת בשם "מפלגת הדמוקרטים". עם זאת, כפי שיוסבר בהמשך ובשל צרכים כספיים, ככל הנראה בבחירות הבאות עדיין תהיה זו רשימה משותפת שתייצג שתי מפלגות – ורק לאחר מכן יושלם האיחוד.
התמודדות של מפלגות עצמאיות במסגרת רשימה משותפת, ללא איחוד מלא, היא תופעה נפוצה מאוד בפוליטיקה הישראלית. במערכת הבחירות האחרונה נבחרו לכנסת הרשימות המשותפות חד"ש-תע"ל; יהדות התורה, שמאז 1992 מורכבת מאגודת ישראל ודגל התורה; ושתי רשימות משותפות שכבר הספיקו להתפרק: המחנה הממלכתי, שהורכבה מכחול לבן של בני גנץ ותקווה חדשה של גדעון סער; והציונות הדתית, שכללה את הציונות הדתית (בשמה הרשמי – האיחוד הלאומי-תקומה) של בצלאל סמוטריץ', עוצמה יהודית של איתמר בן-גביר ונעם של אבי מעוז.
לעומת זאת, איחוד של ממש בין שתי מפלגות אינו נפוץ בעשורים האחרונים. באוגוסט 2023 הכריזו שתי מפלגות בצד השני של המפה הפוליטית, הציונות הדתית (ובשמה הרשמי – האיחוד הלאומי-תקומה) והבית היהודי, על כוונתן להתאחד – אבל נכון לסוף יוני 2024 האיחוד לא התבצע, וברשם המפלגות מופיעות שתיהן כמפלגות נפרדות.
האיחודים הבולטים האחרונים התבצעו לפני כ-20 שנה. אחד מהם הוא האיחוד של מפלגת מרצ. המפלגות רצ, מפ"ם ושינוי התמודדות ביחד ברשימה משותפת בבחירות 1992 ו-1996, ולאחר מכן הכריזו על איחוד – אך חלק מחברי שינוי התנגדו לאיחוד, ובהמשך התמודדו באופן עצמאי בבחירות. רצ ומפ"ם, אף שהכריזו על איחוד, המשיכו מבחינה פורמלית להיות מפלגות נפרדות שמתמודדות ברשימה משותפת, והתאחדו סופית רק לאחר בחירות 2003. איחוד נוסף באותה תקופה התרחש כשמפלגת ישראל בעלייה בראשות נתן שרנסקי, שהתמודדה ונבחרה לכנסת בשלוש מערכות בחירות (1996, 1999, 2003), התמזגה לתוך הליכוד לאחר בחירות 2003, שבהן זכתה בשני מנדטים בלבד.
בעבר הרחוק יותר התרחשו איחודים כבדי משקל הרבה יותר, שעיצבו את הפוליטיקה הישראלית – אלו שיצרו את הליכוד ואת העבודה. שתי המפלגות הבולטות בגוש המרכז-ימין, חרות והמפלגה הליברלית (שהיא בעצמה תוצר של איחוד קודם בין הציונים הכלליים למפלגה הפרוגרסיבית), התמודדו ביחד ברשימה משותפת מבחירות 1965. מבחירות 1973, אז חברו אליהן גורמים נוספים, נקראה הרשימה המשותפת "הליכוד". אבל רק לקראת בחירות 1988 התאחדו המפלגות רשמית למפלגה אחת. בצד שמאל של המפה התמודדו מפא"י ואחדות העבודה ברשימה משותפת בבחירות 1965, שנקראה המערך ("הקטן"). ב-1968 התאחדו שתיהן, ביחד עם רפ"י, למפלגת העבודה.
הסיבה לאיחוד של העבודה ומרצ, כמו לאיחודים קודמים בין מפלגות, היא שילוב בין מניעים אלקטורליים ואידיאולוגיים. מבחינה אלקטורלית, הבחירות האחרונות לימדו שספק רב אם יש זכות קיום לשתי מפלגות נפרדות בשמאל הציוני, במרחב הקיים בין יש עתיד למפלגות הערביות. ה"טראומה" עקב כישלונה של מרצ לעבור את אחוז החסימה, שהקל על הקמת הממשלה הנוכחית בראשות נתניהו, הייתה הזרז העיקרי לאיחוד.
מבחינה אידיאולוגית, ההבדלים המסוימים שהיו בין שתי המפלגות בעבר – ככלל, מרצ דגלה בעמדות "יוניות" יותר מבחינה מדינית-ביטחוניות והתמקדה יותר בסוגיות של זכויות אדם ואזרח, פמיניזם ואיכות סביבה, ואילו בעבודה היו יותר דמויות "ביטחוניסטיות" כמו רבין – הלכו והיטשטשו, בוודאי בתקופת מרב מיכאלי (אם כי דווקא בראש המפלגה המאוחדת יעמוד יאיר גולן, דמות ביטחונית). ואכן, שתי המפלגות התמודדו ביחד בבחירות 2020, במסגרת רשימת העבודה-גשר-מרצ. אבל הקרבה האידיאולוגית בין שתי המפלגות באה לידי ביטוי גם בעבר הרחוק, עוד בתקופת מפ"ם ורצ (שתי המפלגות שכאמור ייסדו את מרצ): מפ"ם ומפלגת העבודה התמודדו ברשימה משותפת, המערך ("הגדול"), בבחירות ב-1984-1969; ואילו רצ נוסדה כאשר שולמית אלוני פרשה ממפלגת העבודה ב-1973.
גם בהינתן רצון טוב של שני הצדדים, האיחוד בין שתי המפלגות אינו עניין פשוט, והוא מלווה באתגרים וקשיים.
קודם כל, לפי הצהרות הצדדים, הסכם האיחוד יובא לאישור המוסדות הריבוניים של שתי המפלגות: ועידת מרצ וועידת העבודה. זו האחרונה נבחרה ממש בשבוע שעבר ומונה כ-1,000 צירים.
בהמשך, בבחירות הקרובות לכנסת, תתמודד רשימת מועמדים אחת. רשימה זו תיבחר בפריימריז שייערך בקרב חברי המפלגה החדשה, שיתבססו על חברי שתי המפלגות ומצטרפים נוספים. בשל יחסי הכוחות בין חברי המפלגות והסכנה שמועמדי מרצ יידחקו לאחור בפריימריז – לפני בחירות 2022 היו למרצ כ-19 אלף חברים, ואילו לעבודה יש כיום כ-52 אלף חברים – הוחלט שבבחירות הקרובות יישמרו הבטחות ייצוג למי שהיו בעבר במרצ: יובטחו להם לפחות מקומות 4, 8, 12 ו-16 ברשימה החדשה. הבטחות הייצוג האלה יהיו תקפות רק לבחירות הקרובות לכנסת. בנוסף, היו"ר יאיר גולן (בפרסומים לא הוזכרה האפשרות של פריימריז נוספים לראשות המפלגה המאוחדת לפני הבחירות לכנסת) יוכל לשריין מטעמו מועמדים במקומות 2 ו-11 ברשימה.
כאמור, בשל צרכים כספיים, בבחירות הבאות זו עדיין תהיה רשימה משותפת לשתי מפלגות: רוב הח"כים ייצגו באופן רשמי את מפלגת הדמוקרטים (או עדיין את העבודה – העניין טרם הובהר), וח"כ אחד ייצג את מרצ. הרקע לכך הוא החוב הכספי הכבד לכנסת ששתי המפלגות נקלעו אליו לאחר הבחירות האחרונות – 11 מיליון שקלים לעבודה, 16 מיליון שקלים למרצ. אלא שמפלגת העבודה מכהנת בכנסת ולכן זוכה למימון מפלגות שוטף בכל חודש ומשתמשת בכספים אלה להחזרת חובותיה. למרצ, לעומת זאת, אין מימון שוטף כזה. לזכות מרצ ייאמר שבניגוד למפלגות אחרות שצברו חובות דומים ולא נבחרו לכנסת, היא פעלה לגיבוש הסדר שיאפשר לה להחזיר את חובותיה. בדצמבר 2023 הגיעה המפלגה להסכם עם הכנסת, שמפרט כיצד יוחזרו החובות: באמצעות שיעור מסוים מהתרומות שהמפלגה תגייס עד לבחירות לכנסת, ובאמצעות המימון הציבורי שתקבל המפלגה אם תיבחר בבחירות הקרובות. לפי ההסכם המסתמן בין העבודה ומרצ, ברשימה שתיבחר לכנסת הבאה יהיה כאמור ח"כ אחד שבאופן רשמי ייצג את מרצ – ובזכותו המפלגה תקבל מימון מפלגות שוטף, ותוכל להחזיר את חובותיה. ככל הנראה, רק לאחר שהמפלגה תחזיר את חובותיה יתאחדו המפלגות באופן פורמלי.
האיחוד יכלול גם הקמת ועידה אחת משותפת לשתי המפלגות, שגם בה תישמר לחברי מרצ לשעבר הבטחת ייצוג של 25% מהנציגים. גם ברמה המוניציפלית, הסיעות של שתי המפלגות במועצות של רשויות מקומיות ישוייכו שתיהן למפלגה המאוחדת (למעשה, מבחינה חוקית רק לעבודה היו בבחירות האחרונות "סיעות/רשימות בת" המשויכות לה, שכן למפלגה שאינה מכהנת בכנסת לא יכולות להיות סיעות או רשימות בת שמתמודדות מטעמה בבחירות המקומיות).