איחוד העבודה ומרצ למפלגת "הדמוקרטים" | השלכות ומשמעויות
לאחרונה הודיעו מפלגות העבודה ומרצ כי בכוונתן להתאחד, אם כי למעשה מדובר באיחוד כמעט-מלא, ובאופן פורמלי ימשיכו להתקיים שתי מפלגות נפרדות. אף שכיום מדובר בשתי מפלגות קטנות יחסית – מרצ אינה מיוצגת כלל בכנסת הנוכחית ולעבודה יש ארבעה מנדטים בלבד – הרי שמבחינה היסטורית ובתוך מחנה השמאל הציוני מדובר באירוע משמעותי.
Photo by Tomer Neuberg/Flash90
לפי הצהרות הצדדים בתקשורת, הכוונה היא לבצע איחוד ממשי ומלא בין המפלגות. עם זאת, הסכם האיחוד עצמו מלמד אחרת. מדובר בהליך מורכב למדי: מחד, שתי המפלגות ימשיכו להתקיים באופן פורמלי כמפלגות נפרדות ולהיות רשומות ככאלה אצל רשם המפלגות. גם הנכסים וההתנהלות הכלכלית של שתיהן ימשיכו להיות נפרדים לגמרי. מאידך, מרוב הבחינות האחרות תתמזג מרצ לתוך מפלגת העבודה.
כך, השלב הראשון באיחוד הוא אישור ההסכם בידי המוסדות הריבוניים של שתי המפלגות: ועידת מרצ וועידת העבודה. זו האחרונה נבחרה בשבוע שעבר ומונה כ-1,000 צירים.
לאחר מכן יתבצעו שלבים שונים לאיחוד בפועל (גם אם כאמור לא פורמלי):
- מפלגת העבודה, שתהיה הפלטפורמה החוקית של המפלגה החדשה, תשנה את שמה ל"מפלגת הדמוקרטים".
- חברי מרצ יתבקשו לחתום על טופס שבו הם מפסיקים את חברותם במרצ ובמקום זאת מתפקדים למפלגת הדמוקרטים. הצעירים שבהם יצטרפו למשמרת הצעירה של העבודה ונוער העבודה – ששמם ישונה, בהתאמה, ל"צעירי הדמוקרטים" ו"נוער הדמוקרטים". לכל אחד מהמוסדות האלה יהיה יו"ר משותף – אחד מהעבודה ואחד ממרצ – וזאת עד לבחירת יושבי ראש חדשים למוסדות אלה.
- תוקם ועידה משותפת, על בסיס הוועידה שנבחרה לאחרונה למפלגת העבודה, תוך צירוף נציגים ממרצ, כך שהם יהוו לפחות 25% מכלל חברי הוועידה המאוחדת. נציגי מרצ בוועידה המאוחדת ייבחרו עדיין בוועידת מרצ הקיימת. הבטחת ייצוג דומה תהיה גם בכל מוסד שייבחר בידי הוועידה המאוחדת (חוץ מהנהלת המפלגה המאוחדת, שבה יכהנו שני נציגים מטעם מרצ). כל המנגנונים האלה רלוונטיים רק לוועידה הנוכחית – הוועידה הבאה תיבחר באופן מאוחד לגמרי, ללא הבחנה בין מי שהגיעו מהעבודה וממרצ.
- ברמה המוניציפלית, הסיעות של שתי המפלגות במועצות של רשויות מקומיות יהיו כולן נציגות של מפלגת הדמוקרטים (למעשה, מבחינה חוקית, רק לעבודה היו בבחירות האחרונות "סיעות/רשימות בת" המשויכות לה, שכן למפלגה שאינה מכהנת בכנסת לא יכולות להיות סיעות או רשימות-בת שמתמודדות מטעמה בבחירות המקומיות). לקראת הבחירות המקומיות של 2028 (אך לא בבחירות עתידיות) יעמדו בראש הוועדה המוניציפלית נציג מהעבודה ונציג ממרצ.
- גם במוסדות אחרים, כמו המוסדות הלאומיים וההסתדרות, ימשיכו הסיעות של מרצ והעבודה לפעול בינתיים בנפרד – אך תוך שיתוף פעולה ומתוך כוונה להתמודד ביחד בבחירות הבאות.
- במקום המוסדות הקיימים של מרצ תוקם "ועדה מתמדת", שבראשה יעמוד תומר רזניק, מזכ"ל מרצ כיום.
בבחירות הקרובות, לכנסת ה-26, תתמודד רשימת מועמדים אחת. רשימה זו תיבחר בפריימריז שייערך בקרב חברי מפלגת הדמוקרטים (כלומר – חברי העבודה, חברי מרצ לשעבר שיצטרפו למפלגות הדמוקרטים, ומתפקדים נוספים). בשל יחסי הכוחות בין חברי המפלגות והסכנה שמועמדי מרצ יידחקו לאחור בפריימריז (לפני בחירות 2022 היו למרצ כ-19 אלף חברים, ואילו לעבודה יש כיום כ-52 אלף חברים) הוחלט שבבחירות הקרובות יישמרו הבטחות ייצוג למי שהיו בעבר במרצ: יובטחו להם לפחות מקומות 4, 7 (או 8, אם יו"ר המפלגה המאוחדת ישריין במקום השני "כוכב" שיכול למשוך קולות רבים, כפי שמותר לו לעשות), 12 ו-16; מדובר בהבטחות ייצוג מינימליות – בהחלט אפשרי שנציגי מרצ ייבחרו למקומות גבוהים יותר. הבטחות הייצוג האלה יהיו תקפות רק לבחירות הקרובות לכנסת – ובעתיד לא יהיו עוד הבטחות ייצוג למי שהגיעו ממרצ. הבטחות ייצוג ושריונים אחרים במפלגה העבודה יישמרו – בפרט, השיבוץ של גברים ונשים לסירוגין ברשימה (שיטת הרוכסן) ושריונים מטעם היו"ר – אך הם לא יפגעו בשריון נציגי מרצ (למשל, אם נציג מרצ במקום הרביעי תהיה אישה, ולפי מנגנון הרוכסן צריך להיות מוצב בו גבר – אז הגבר יידחק למקום החמישי).
הרשימה תוגש כרשימת מועמדים משותפת לשתי מפלגות: רוב הח"כים ייצגו באופן רשמי את מפלגת הדמוקרטים וח"כ אחד ייצג את מרצ; הח"כ הזה יוצב עד המקום הרביעי ברשימה, כדי להבטיח שהוא אכן ייבחר לכנסת. בהסכם לא מפורט אם רשימת המועמדים בבחירות עתידיות תוגש אף היא כרשימת מועמדים משותפת.
הרקע להגשת רשימה משותפת בבחירות הקרובות הוא החוב הכספי הכבד לכנסת ששתי המפלגות נקלעו אליו לאחר הבחירות האחרונות – 11 מיליון ש"ח לעבודה, 16 מיליון ש"ח למרצ. אלא שמפלגת העבודה מכהנת בכנסת ולכן זוכה למימון מפלגות שוטף בכל חודש ומשתמשת בכספים אלה להחזרת חובותיה. למרצ, לעומת זאת, אין מימון שוטף כזה. לזכות מרצ ייאמר שבניגוד למפלגות אחרות שצברו חובות דומים ולא נבחרו לכנסת, היא פעלה לגיבוש הסדר שיאפשר לה להחזיר את חובותיה. בדצמבר 2023 הגיעה המפלגה להסכם עם הכנסת, שמפרט כיצד יוחזרו החובות: באמצעות שיעור מסוים מהתרומות שהמפלגה תגייס עד לבחירות לכנסת ובאמצעות המימון הציבורי שתקבל המפלגה אם תיבחר בבחירות הקרובות. לפי ההסכם המסתמן בין העבודה ומרצ, ברשימה שתיבחר לכנסת הבאה יהיה כאמור ח"כ אחד שבאופן רשמי ייצג את מרצ – ובזכותו המפלגה תקבל מימון מפלגות שוטף (בגובה של כ-180,000 ש"ח לחודש) ותוכל להחזיר את חובותיה.
מעניין לציין שאף שהרשימה תוגש כרשימה מועמדים משותפת למפלגת הדמוקרטים ומרצ, לפי הסכם האיחוד לא יוגש לוועדת הבחירות המרכזית "הסכם בדבר צירוף של מפלגות". מה משמעות הדבר? לפי סעיף 59 (2) לחוק הכנסת, רק סיעה שהגישה הסכם כזה יכולה להתפלג במהלך כהונת הכנסת לסיעות שונות, לפי המפלגות שמרכיבות אותה, מבלי שיוטלו על המתפלגים סנקציות כלשהן. כלומר: אם הרשימה תגיש הסכם כזה, נציג מרצ ברשימה יוכל להתפלג ממנה ללא סנקציות. אבל אם, כמו שנכתב בהסכם, לא יוגש הסכם כזה – אז עזיבה של נציג מרצ את הסיעה המשותפת תיחשב כ"פרישה", ואז יוטלו על הפורש סנקציות כבדות (שלילת מימון מפלגות שוטף, איסור לכהן כשר וסגן שר במהלך הקדנציה, והגבלות גם על התמודדות בבחירות הקרובות). עם זאת, כמו בכל סיעה אחרת, אם לפחות שליש מחברי הסיעה ירצו לעזוב אותה – הם יוכלו להתפלג ממנה ללא כל סנקציות.
האם מדובר באיחוד מלא? התשובה מורכבת: מבחינה רשמית, שתי המפלגות יישארו נפרדות, במרצ תמשיך לפעול "ועדה מתמדת", וגם הנכסים של שתי המפלגות וכל מה שנוגע להתנהלותן הכלכלית יישארו נפרדים. יותר מכך: גם אם אפשר לטעון שמרצ צריכה לשמור על מעמד עצמאי בבחירות הקרובות ובכנסת הבאה כדי להחזיר את חובותיה – הרי שלפי ההסכם, גם לאחר מכן, אחרי שחובותיה של מרצ יוחזרו, היא תישאר מפלגה עצמאית. מצד שני, בשלב זה האיחוד בפועל כבר יושלם, לאחר שילובם המלא של חברי מרצ במוסדות ובהליכים של "מפלגת הדמוקרטים". גם לפי הצהרות ראשי מרצ והעבודה, למרות המשך הקיום הפורמלי של מרצ לא יהיה מדובר ב"בלוק טכני" שיתפרק במהירות אחרי הבחירות.
אמנם העובדה שמרצ תישאר באופן פורמלי מפלגה עצמאית, עם נכסים משלה ומוסדות (גם אם מינימליים), מעוררת חשש שאם אנשיה לשעבר ירצו, הם יוכלו בקלות לעזוב את מפלגת הדמוקרטים ולהקים מחדש את מרצ. אך ראוי לציין שייתכן ששימורה של מרצ כמפלגה נפרדת גם בעתיד נובע אף הוא מאינטרס כלכלי. לפי חוק מימון מפלגות, כל מפלגה מקבלת מדי חודש, בנוסף על הסכום המגיע לה לפי מספר חברי הכנסת המכהנים מטעמה, סכום של 6% מיחידת מימון – סכום שעומד כיום על כמעט 90,000 ש"ח. לכן, סך כל המימון שמועבר לסיעה שמייצגת שתי מפלגת גבוה בכ-90 אלף ש"ח מסך כל המימון שמועבר לסיעה באותו גודל שמייצגת מפלגה אחת בלבד. ברור אפוא האינטרס הכלכלי להיבחר כרשימה משותפת ולא כרשימה המייצגת סיעה אחת.
התמודדות של מפלגות עצמאיות במסגרת רשימה משותפת, ללא איחוד מלא, היא תופעה נפוצה מאוד בפוליטיקה הישראלית. חלק מהרשימות האלה התפרקו במהירות, עוד במהלך הקדנציה הראשונה לאחר שנוצרו. בכנסת הנוכחית יש שתי דוגמאות כאלה: המחנה הממלכתי, שהורכב מכחול-לבן של גנץ ותקווה חדשה של סער; והציונות הדתית, שכללה את הציונות הדתית (בשמה הרשמי – האיחוד הלאומי-תקומה) של סמוטריץ', עוצמה יהודית של בן-גביר, ונעם של אבי מעוז. לעומת זאת, רשימות משותפות אחרות התמודדו ביחד במשך כמה מערכות בחירות רצופות והחזיקו מעמד תקופה ארוכה. הדוגמה המובהקת כיום היא יהדות התורה, רשימה שכוללת את מפלגות דגל התורה (הליטאית) ואגודת ישראל (החסידית), שמתמודדות ביחד ברציפות מאז בחירות 1992. רשימה משותפת נוספת שנבחרה לכנסת הנוכחית היא זו של חד"ש-תע"ל, שתי מפלגות שמתמודדות ביחד ברציפות מאז בחירות 2015 (בחלק ממערכות הבחירות – ביחד עם מפלגות נוספות).
לעומת זאת, איחוד של ממש בין שתי מפלגות אינו נפוץ בעשורים האחרונים. באוגוסט 2023 הכריזו שתי מפלגות בצד השני של המפה הפוליטית, הציונות הדתית (בשמה הרשמי – האיחוד הלאומי-תקומה) והבית היהודי, על כוונתן להתאחד – אבל נכון לסוף יוני 2023 האיחוד לא התבצע, וברשם המפלגות מופיעות שתיהן כמפלגות נפרדות.
האיחודים הבולטים האחרונים התבצעו לפני כ-20 שנה. אחד מהם הוא האיחוד של מפלגת מרצ. המפלגות רצ, מפ"ם ושינוי התמודדות ביחד ברשימה משותפת בבחירות 1992 ו-1996, ולאחר מכן הכריזו על איחוד – אך חלק מחברי שינוי התנגדו לאיחוד, ובהמשך התמודדו באופן עצמאי בבחירות. רצ ומפ"ם, אף שהכריזו על איחוד, המשיכו מבחינה פורמלית להיות מפלגות נפרדות שמתמודדות ברשימה משותפת, והתאחדו סופית רק לאחר בחירות 2003. איחוד נוסף באותה תקופה התרחש כשמפלגת ישראל בעלייה בראשות נתן שרנסקי, שהתמודדה ונבחרה לכנסת בשלוש מערכות בחירות (1996, 1999, 2003), התמזגה לתוך הליכוד לאחר בחירות 2003, שבהן זכתה בשני מנדטים בלבד.
בעבר הרחוק יותר התרחשו איחודים כבדי משקל הרבה יותר, שעיצבו את הפוליטיקה הישראלית – אלו שיצרו את הליכוד ואת העבודה. שתי המפלגות הבולטות בגוש המרכז-ימין, חרות והמפלגה הליברלית (שהיא בעצמה תוצר של איחוד קודם בין הציונים הכלליים למפלגה הפרוגרסיבית), התמודדו ביחד ברשימה משותפת מבחירות 1965. מבחירות 1973, אז חברו אליהן גורמים נוספים, נקראה הרשימה המשותפת "הליכוד". אבל רק לקראת בחירות 1988 התאחדו המפלגות רשמית למפלגה אחת. בצד שמאל של המפה התמודדו מפא"י ואחדות העבודה ברשימה משותפת בבחירות 1965, שנקראה המערך ("הקטן"). ב-1968 התאחדו שתיהן, ביחד עם רפ"י, למפלגת העבודה.
הסיבה לאיחוד הקרוב הצפוי של העבודה ומרצ (בהנחה שאכן מדובר באיחוד), כמו לאיחודים קודמים בין מפלגות, היא שילוב בין מניעים אלקטורליים ואידיאולוגיים. מבחינה אלקטורלית, הבחירות האחרונות לימדו שספק רב אם יש זכות קיום לשתי מפלגות נפרדות בשמאל הציוני, במרחב הקיים בין יש עתיד למפלגות הערביות. ה"טראומה" עקב כישלונה של מרצ לעבור את אחוז החסימה, שהקל על הקמת הממשלה הנוכחית בראשות נתניהו, הייתה הזרז העיקרי לאיחוד.
מבחינה אידיאולוגית, ההבדלים המסוימים שהיו בין שתי המפלגות בעבר – ככלל, מרצ דגלה בעמדות "יוניות" יותר מבחינה מדינית-ביטחוניות והתמקדה יותר בסוגיות של זכויות אדם ואזרח, פמיניזם ואיכות סביבה, ואילו בעבודה היו יותר דמויות "ביטחוניסטיות" כמו רבין – הלכו והיטשטשו, בוודאי בתקופת מרב מיכאלי (אם כי דווקא בראש המפלגה המאוחדת יעמוד יאיר גולן, דמות ביטחונית). ואכן, שתי המפלגות התמודדו ביחד בבחירות 2020, במסגרת רשימת העבודה-גשר-מרצ. אבל הקרבה האידיאולוגית בין שתי המפלגות באה לידי ביטוי גם בעבר הרחוק, עוד בתקופת מפ"ם ורצ (שתי המפלגות שכאמור ייסדו את מרצ): מפ"ם ומפלגת העבודה התמודדו ברשימה משותפת, המערך ("הגדול"), בבחירות ב-1984-1969; ואילו רצ נוסדה כאשר שולמית אלוני פרשה ממפלגת העבודה ב-1973.