קמפיין מקוון בבחירות לכנסת ה-18: רגע לפני הבחירות
הבחירות לכנסת ה-18 לא נותר עוד הרבה זמן ורוב המפלגות מקדישות מאמצים ומשאבים רבים כדי לזכות בתחרות על דעת הקהל באינטרנט. מאמר זה מציג סקירה קצרה של מה שנראה כקמפיין אינטרנטי מוצלח של המפלגות.
מסעות הבחירות לנשיאות ארצות הברית השתנו עד מאוד מאז ניהל מועמד המפלגה הדמוקרטית הווארד דין (Howard Dean) קמפיין אינטרנטי מוצלח בבחירות המקדימות (פריימריז) של המפלגה ב 2004. אף שדין לא זכה להיות מועמד המפלגה לנשיאות, הוא מוזכר פעמים רבות כראשון שהשכיל להשתמש ברשת האינטרנט כמכשיר יעיל לגיוס המונים ולאיסוף תרומות רבות מאזרחים, רובם בסכומים קטנים ממאה דולר *. ארבע שנים חלפו מאז, ולאחר שיישם לקחים רבים צעד ברק אובמה אל עבר ניצחון אינטרנטי מבריק, שעוד ייחקר רבות. די בכמה נתונים כדי להמחיש את המעוף: יותר ממיליון תרומות, על סך כולל של 640 מיליון דולר, רובן באמצעות האינטרנט; ניוד של יותר מ-850 אלף חברים ברשתות חברתיות וניוד תומכים ופעילים ביותר מ 50 אלף אירועים ברחבי ארצות הברית; יותר מ-90 מיליון צפיות ביו-טיוב (Youtube) ויותר מ 2 מיליון תומכים בפייסבוק (Facebook) – כל אלה ממחישים בבירור את פריצת הדרך שעשה אובמה בבחירות לנשיאות בארצות הברית **.
אין זה הוגן להשוות קמפיין בחירות במדינה כמו ארצות הברית לזה שבישראל, בראש ובראשונה משום שמערכת הבחירות לבית הלבן נמשכת כשנתיים, ואילו בישראל המפלגות נאלצות לעתים להיערך לבחירות בפחות מארבעה חודשים. יתרה מזאת, במערכת הבחירות הנוכחית שלושת השבועות של הלחימה ברצועת עזה הובילו לידי הקפאה רשמית של העיסוק בקמפיין הבחירות. עם זאת מן הראוי להציג סקירה כללית על הנעשה באתריהן הרשמיים של המפלגות המתמודדות (שסיומן .org.il), שכן רובן הפנו מאמצים ומשאבים למה שנראה כניסיון ליצור מערכת בחירות מקוונת ויצירתית במידה רבה.
בחירות ומשאלי גולשים באינטרנט
בשבועות האחרונים התבשרנו כי שתי מפלגות בישראל התקדמו וצעדו אל עבר העתיד הטכנולוגי. מפלגת 'ישראל חזקה', בראשותו של חבר הכנסת לשעבר אפרים סנה, הייתה הראשונה שהודיעה על קיום בחירות מקדימות דרך האינטרנט. ב-10 בדצמבר 2008 (בין שש בבוקר לעשר בערב) הצביעו 93% מקרב 1,200 מתפקדי המפלגה וקבעו את סדר הרשימה של מועמדי המפלגה לכנסת בהצבעה אינטרנטית. 'הרעיון מאחורי הפריימריז באינטרנט הוא שכל אחד ממתפקדי המפלגה מצביע בנוחות ממחשב ביתו, ללא השפעות חיצוניות ומרצונו הטוב והחופשי', אמרו בחברה שהוציאה אל הפועל את מנגנון ההצבעה באתר.הודעות לתקשורת מאתר הבית של "ישראל חזקה" [האתר אוחזר ב-2 בפברואר 2009]
איחוד גוש הימין, המפד"ל והאיחוד הלאומי, הוליד גם הוא רעיון לקיים בחירות, או נכון יותר משאלי גולשים, באמצעות האינטרנט. המשימה הראשונה הייתה בחירת שם למפלגה החדשה, והשם 'הבית היהודי' נקבע לאחר סקר אינטרנטי שבו השתתפו כעשרת אלפים גולשים.האתר החדש של "הבית היהודי" עלה לרשת ב-12 בנובמבר. שבוע לאחר מכן (ב 19 בנובמבר) נבחר שמה של המפלגה בסקר אינטרנטי. נדב שרגאי, "מפלגת 'הבית היהודי' קיבלה את שמה מהגולשים", הארץ, 24 בנובמבר 2008. גם בחירת הלוגו של המפלגה החדשה נערך באותה שיטה: ציבור הגולשים הוזמן להציע רעיונות, ולאחר מכן נבחר הלוגו המועדף. ואולם הניסיון המרכזי היה ללא ספק האפשרות שניתנה לתומכי המפלגה (לאו דווקא חברי המפלגה) להציע מועמדים לרשימה המפלגתית המתגבשת ואף להצביע למועמדים הראויים בעיניהם. הגולשים הציעו 560 מועמדים, וועדת האיתור והסינון (המועצה הציבורית בראשותו של האלוף במילואים יעקב עמידרור) צמצמה אותה ל-40 מועמדים. מאוחר יותר הובילו חילוקי דעות פנימיים לפילוג בין שני המחנות, ולא כאן המקום להרחיב בהם, אך מעניין לראות כי דווקא הניסיון לשתף את הגולשים במה שנראה כ'פריימריז באינטרנט' תרם במידה רבה לחוסר שביעות הרצון הפנימי של האיחוד בגוש הימין, ולבסוף לפילוג של ממש.להרחבה בפילוג ראו: מרדכי גילת, עוזי דיין ומיכל שבת, "שרפו את הבית" , ישראל היום, 14 בינואר 2009.
כמה זה עולה?
כמה כתבות פורסמו לאחרונה בעיתונים היומיים וחשפו לפנינו את העלויות, בעיקר בכל הנוגע לתחרות בין שלוש המפלגות: הליכוד, קדימה והעבודה. כך למשל פורסם כי 60% מתקציב הליכוד בבחירות הקרובות מופנה למערך האינטרנט הכולל שלושה אתרים: בעברית, באנגלית וברוסית. תקציב הפרסום הכללי של הליכוד עומד על כ-17 מיליון ש"ח, כך שתקציב הפרסום באינטרנט הוא כ-10 מיליון (ייתכן כי מספרים אלו יצטמצמו בעקבות הלחימה בעזה).איילה צורף ומעין כהן, "ביבי בלוף נגד ביבי בלוג", דה-מרקר, הארץ, 16 בדצמבר 2008. גם קדימה מפנה 9 מיליון ש"ח (50% מתקציבה) לפרסום באינטרנט, כפול מההשקעה בבחירות 2006.מזל מועלם, רוני זינגר-חרותי וג'קי חורי, "בחירות און-ליין: הליכוד, קדימה ומרצ מעבירים הקמפיינים לאינטרנט", הארץ, 24 בנובמבר 2008. מפלגת העבודה הפנתה לאינטרנט 3.5 מיליון ש"ח, וטענות בדבר קשיי תקציב והיעדר משאבים השאיר אותה, לפחות בשליש הראשון של קמפיין הבחירות, מעט מאחור (ולא רק בסקרים).אדר שלו, "אתר מפלגת העבודה: ריק, מוזנח ולא מעודכן", Ynet, 3 בדצמבר 2008 http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3632713,00.html ב-8 בדצמבר אמנם העלתה המפלגה אתר חדש לאוויר, אך עדיין הוא נדרש לעמוד באתגרים רבים. המרוויחים הם כמובן משרדי הפרסום ואתרי האינטרנט שבהם מופצת תעמולת הבחירות, ואולם הרושם הוא שהמפלגות עדיין משתמשות באינטרנט כבמדיום פרסומי יותר מאשר כבכלי אמתי ליצירת דו שיח עם קהל תומכיהן. גם המפלגות האחרות מפנות מאמצים רבים לביסוס מעמדן באינטרנט. כך למשל השקיעה התנועה החדשה-מרצ 2 מיליון ש"ח בקמפיין באינטרנט. לא כל המפלגות מעוניינות לחשוף ברבים את הסכומים שהן משקיעות בקמפיין האינטרנט (למשל, מפלגת גיל והתנועה הירוקה), אבל הן מדגישות כי הצלחתו של קמפיין מסוג זה איננה תלויה בהכרח בכסף, כי אם בדרך של גיוס המוני התומכים וחיזוק הנוכחות ברשת.
גיוס תרומות למימון קמפיין בחירות באמצעות אתרי המפלגות באינטרנט הוא עניין מרכזי בארצות הברית, אך זניח במפלגות בישראל בעיקר משום שהקמפיין שלהן מבוסס כמעט לחלוטין על מימון ציבורי, והתרומות הפרטיות ממנות רק 1% - 2% מהוצאות המפלגות במערכת הבחירות. ואולם במערכת הבחירות הנוכחית ניכרים ניסיונות ראשוניים לגיוס כספים דרך הרשת. ח"כ מיכאל איתן החל בשלהי נובמבר 2008 במסע של גיוס תרומות שהוגבל ל-500 לתורם, ורשימת התורמים התעדכנה באתר האינטרנט מדי יום ביומו (בסך הכול גויסו בדרך זו כ 50,000 ש"ח). עם זאת, הניסיונות לגייס תרומות דרך האינטרנט לא הניבו עד כה פֵּרות רבים, ומלבד ארבע מפלגות – הליכוד, העבודה, התנועה החדשה-מרצ ומפלגת הירוקים – לא כללו יתר המפלגות קישור מאובטח למתן תרומות כספיות דרך האינטרנט, אלא הפנו למספרי טלפון שדרכם אפשר לתרום.
דואר אלקטרוני לעומת בלוגים
אחד השירותים הוותיקים והנפוצים ביותר באינטרנט הוא הדואר האלקטרוני, המאפשר לכל משתמש לשלוח מידע לכל גולש אחר שכתובתו ידועה. במערכת הבחירות של 2006 השתמשו בשירות זה מפלגות אחדות בלבד.ניר אטמור, "המרוץ אחר האינטרנט: מפלגות וקמפיין מקוון בבחירות 2006", בתוך: אשר אריאן ומיכל שמיר (עורכים), הבחירות בישראל 2006 , ירושלים: המכון הישראלי לדמוקרטיה. בבחירות 2009, בשל ההשקעה הכספית הגדולה בקמפיין באינטרנט, השקיעו מפלגות רבות בשליחה של 'עדכונים שבועיים' (newsletter), הזמנות לאירועי המפלגה הצפויים, מכתבים אישים ממנהיגי המפלגות ומהמתמודדים לכנסת ודברי דואר נוספים. 'חוק הספאם', האוסר על שליחת דואר זבל, אמנם נכנס לתוקפו, אבל מי שבכל זאת יסכים מרצונו לקבל תכתובות מהמפלגות, עשוי ככל הנראה לזכות במשלוחים נדיבים. או שלא.
בלוגים, או יומני הרשת האישיים, החלו להופיע במערכת הבחירות של 2006 אם כי בהיקף מצומצם. את מספרם של חברי הכנסת והמתמודדים העצמאים שאכן הקפידו לעדכן מדי יום ביומו את יומנם האישי ניתן היה לספור אז על יד אחת. בדיקה עדכנית ומהירה מגלה כי הפעם אין מדובר עוד בתופעה נדירה. לא זה המקום להזכיר מי מחברי הכנסת והמתמודדים הרצים בבחירות מציג בלוג ברשת, אבל מדובר במספר הולך וגדל. עד כמה הם מקפידים לעדכן את יומנם האישי? תשפטו בעצמכם.
התופעה המעניינת בבחירות האחרונות בארצות הברית הייתה הופעת הוי-לוגים (vlogging). לשם מה לשבת ולקרוא טקסטים ארוכים של מתמודדים בבחירות, אם אפשר לצפות בהקלטה שלהם בווידאו? הוי-לוג של אובמה כלל ראיונות אישיים רבים שהועלו מדי יום ביומו, ואלה עדיין מעודכנים באתר הבית שלו.http://my.barackobama.com/page/content/hqblog [האתר אוחזר ב-2 בפברואר 2009]. פחות משבועיים נותרו עד הבחירות בישראל, ובעיצומם של תשדירי התעמולה בטלוויזיה וברדיו מתמודדים אחדים בלבד מנהלים וי-לוגים. הבולט שבהם הוא 'יומן הבחירות' של יושבת ראש קדימה, ציפי ליבני, שבנוי כולו בשיטה זו:ראו: http://tzipilivni.co.il [האתר אוחזר ב-2 בפברואר 2009]. שורה ארוכה של סרטוני וידאו אישיים, ומתחת לכל קטע רשימת תגובות של הגולשים. הבלוג של בנימין נתניהו באתר הליכוד אמנם כולל קטעי וידאו, אבל אלה ספורים והטקסטים בו רבים, ועל כן אין מדובר בוי בלוג. מכל מקום, אף שכל המפלגות כוללות באתרי הבחירות שלהן קישורים לסרטונים, אין לראות בהם יומני רשת שעולים באופן מסודר ותדיר, אלא אוסף של קטעי וידאו שצולמו במקומות שונים ואינם מעבירים בהכרח מסרים אישיים לקהל התומכים והגולשים.
יו-טיוב, טוויטר ורשתות חברתיות: שלוש התופעות החדשות בבחירות 2009
הניסיון לחקות את הצלחתו של אובמה בבחירות לנשיאות ארצות הברית הביא עמו ניסיונות רבים להידמות לקמפיין האינטרנט האטרקטיבי שתרם לזכייתו בבחירות. בשבועות הראשונים של מערכת הבחירות בישראל בלטה בעיקר הביקורת שפורסמה במאמר בניו יורק טיימס (New York Times) על אתר הליכוד, ובה נכתב: 'הצבעים, הפונטים, האייקונים המפנים לתרומות ולהתנדבות, השימוש בקטעי וידאו, הקישור לאתרים פייסבוק וטוויטר (Twitter) וקישורים אחרים – כל אלה מצביעים על ניסיון מכוון של קמפיין הבחירות של נתניהו ללמוד מהצלחתו של אובמה'.הכתבה פורסמה ב-15 בנובמבר 2008, להרחבה ראו: http://www.nytimes.com/2008/11/15/world/middleeast/15bibi.html?scp=1&sq=netanyahu&st=cse אבל במערכת הבחירות הנוכחית רוב המפלגות משתדלות להעלות סרטוני וידאו רבים לאתר יו-טיוב. אובמה, דרך אגב, הקפיד להעלות בממוצע כעשרים סרטונים ביום, מספר כולל שמגיע ליותר מ-670 אלף אזכורים ביו טיוב."בחירות ה YouTube הראשונות: איך הפכו הרשתות המקוונות למערכת המונית להפצת מסרים פוליטיים בארה"ב?", גלובס, 9 בנובמבר 2008 http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1000394314&fid=594
"תומכי אובמה יוכלו לשמור איתו על קשר באמצעות אתר Change.gov", גלובס, 13 בנובמבר 2008 http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1000397361&fid=821
Stephen Dinan, "Obama's Web presence loses its luster", Washington Times, 9 Decemeber 2008. http://www.washingtontimes.com/news/2008/dec/09/obamas-web-presence-loses-its-luste
במערכת הבחירות בישראל התחרות עודנה בחיתוליה. נכון לזמן כתיבת שורות אלה העלו מנהלי הקמפיין של בנימין נתניהו 134 סרטונים ליו-טיוב.http://il.youtube.com/likudnetanyahu [האתר אוחזר ב-2 בפברואר 2009] התנועה החדשה-מרצ העלתה 112 סרטונים,http://il.youtube.com/Meretz2009 [האתר אוחזר ב-2 בפברואר 2009]. מחנהו של אהוד ברק 76 סרטונים,http://il.youtube.com/Ehudbarak09 [האתר אוחזר ב-2 בפברואר 2009]. ומחנה ציפי ליבני 72 סרטונים בלבד –http://il.youtube.com/user/tzipilivni2009 [האתר אוחזר ב-2 בפברואר 2009]. מספרים נמוכים בהשוואה לקמפיין של אובמה. אך נוסף על מספרם המצומצם, נראה כי נוכחות גדולה ביו-טיוב דורשת מעט יותר מעשרות בודדות של צפיות של גולשים.
האתר טוויטר (Twitter), שעלה לאוויר במרץ 2006 ומאז צמח במהירות לא רגילה, הוא בעצם אתר שנועד לשליחת הודעות או מסרים קצרים ומידיים לכל המעוניינים לדעת בזמן אמת את מעשיו של השולח, אך מוותרים על ההנאה שבקריאת בלוגים ארוכים (בדומה למסרונים – SMS). אם נקשור זאת לצורכי בחירות, הרי באמצעות טוויטר אפשר לדווח לאחרים (או להיות מעודכן) בפעולות יום-יומיות שוטפות של המתמודדים וכך לעדכן את הפעילים בנעשה בשטח. בקמפיין הבחירות של אובמה נעשה שימוש נרחב בטוויטר, ובעזרתו יכלו אלפי הגולשים להתעדכן באופן מידי במסע הבחירות ובלוחות הזמנים ולהגיע להופעותיו ברחבי ארצות הברית. לאור הצלחה זו העלו גם הליכוד וקדימה קישור לטוויטר, שמזמין את הגולשים להתעדכן בסדר יומם. האם יוכל טוויטר להתחרות בשליחת מסרונים? מוקדם לנבא.
מערכת הבחירות של 2009 בולטת גם בכל הנוגע לרשתות חברתיות ולניסיונות לקשור בין תומכי המפלגות ובין המועמדים לבוחריהם. שתי מפלגות, הליכוד והתנועה החדשה-מרצ, מנהלות רשת חברתית באתריהן. יתר המפלגות משתמשות בפייסבוק – הרשת החברתית הנפוצה ביותר. שבועיים לפני הבחירות ניתן לראות כי לציפי ליבני 3,990 תומכים, 2,065 תומכים בבנימין נתניהו, 560 תומכים באהוד ברק ו-210 תומכים בחיים אורון. מפלגת ש"ס, שפתחה כרטיסי חבר לשרים ולח"כים שלה, מיהרה לחסום אותם לאחר שהצטרפו אליהם אנשים שלא בהכרח תאמו את ציבור תומכי המפלגה. מה מספרים אלה מלמדים? לא הרבה. רק שבמצב שבו כ-50% מהגולשים בישראל מצהירים כי הם חברים ברשת חברתית אחת לפחות באינטרנט,מעיין כהן, "כ-50% מהגולשים בישראל חברים ברשת חברתית", דה-מרקר, הארץ, 19 בינואר 2009. הרי שאנו רחוקים עד מאוד ממהפכה חברתית של ממש נוסח אובמה.
מהם האתגרים שנותרו למערכת הבחירות הקרובה?
שבוע ימים נותר לבחירות, והמהפך האמתי ספק אם נראה באופק. נדמה כי מלבד כל המאמצים שהוזכרו, המפלגות עדיין פוסחות על שניים מהם:
- הידודיות (אינטראקטיביות): התכונה הבולטת של האינטרנט היא האינטראקטיביות שלו. מאחר שהוא ערוץ תקשורת דו-סיטרי, הוא מאפשר השתתפות 'מלמטה' והבעת דרישות ותביעות מהבוחרים למתמודדים. שאלת השאלות במערכת הבחירות הקרובה היא האם ישכילו מועמדי המפלגות להאזין לציבור הגולשים, ללמוד ממנו ולהיענות לו. לחלופין, הם יכולים פשוט לבחור להתעלם.
- גיוס ההמונים: משימה זו היא לבטח המשימה המורכבת מכול. הרשת, כמו כל טכנולוגיה, איננה יכול להגשים את רצונו של האדם להיות פעיל פוליטית. אבל השאלה היא עד כמה יתאמצו המפלגות לעודד השתתפות אזרחית בקמפיין הבחירות, ובעיקר להקנות לאזרחים כלים ממשיים שיעוררו בהמונים – בתומכים, בצעירים, באדישים וברבים אחרים – את הדחף לפעול למענן. נראה שזהו האתגר האמתי של מערכת הבחירות הקרובה.
שלא כמו שגורסות הדעות הקדומות, האינטרנט טומן בחובו אפשרויות רבות נוסף על שליחת דברי דואר; תפוצתו הגלובלית, המידע הזורם דרכו, זמינותו, מהירותו, מחירו – כל אלה הופכים את הרשת לנכס וליתרון לכל המשכיל להשתמש בו. אבל השאלה המעניינת היא איזו בשורה מביאות עמן המפלגות בבחירות הקרובות: אם יבחרו להיצמד לקו המסורתי של ערוץ תקשורת חד-סיטרי להפצת מסריהן הפוליטיים, הן לא יצליחו להוביל את השינוי המיוחל.
אתרי 28 המפלגות המנהלות אתרי אינטרנט בבחירות 2009 *
* נכון לפברואר 2009.